הפרעת אישיות היסטריונית היא הפרעת אישיות מאשכול ב'. אנשים הסובלים מהפרעה זו נוטים לעוררות יתר, התנהגות רגשנית, וכן נראה כי הם מתנהגים באורח צבעוני, דרמטי ומוחצן. יחד עם זאת, לרוב נראה כי הם מתקשים להשאר במערכות יחסים ארוכות טווח. על פי ה DSM IV (ספר האבחנות הפסיכיאטריות של האגודה הפסיכיאטרית האמריקאית) הפרעה זו מאופיינת על ידי: דפוס חוזר של רגשנות יתר וחיפוש תשומת לב, המתחיל בבגרות המוקדמת ומופיע במגוון הקשרים, ומתבטא בחמישה או יותר מהבאים:

1.חש/ה שלא בנוח במצבים בהם הוא / היא אינם מרכז תשומת הלב

2.האינטראקציה עם אחרים לעתים קרובות מאופיינת בהתנהגות בלתי תואמת בעלת אופי מפתה מינית או פרובוקטיבי

3.מציגים שינוים מהירים וביטוי שטחי של רגשות

4.משתמשים באופן עקבי בחזות חיצונית על מנת למשוך תשומת לב לעצמם

5.בעלי סגנון דיבור תיאורי בצורה מוגזמת, אך עם זאת דל בפרטים

6.מציגים רגשות בצורה דרמטית ומוגזמת

7.ניתנים להשפעה בקלות על ידי אחרים או נסיבות

8.נוטים לתפוס מערכות יחסים שלהם עם אחרים כאינטימיות יותר ממה שהן במציאות

תוכן עניינים:

1 אפידמיולוגיה

2 מאפיינים קלינים

3 טיפול

אפידמיולוגיה:

לפי ה DSM IV TR נראה כי שיעור ההפרעה באוכלוסייה הכללית הוא כ - 2-3 אחוזים. הפרעה מאובחנת יותר בנשים מאשר בגברים. מחקרים שונים מצאו קשר בין הפרעה זו להפרעת סומטיזציה ושימוש מוגזם באלכוהול.

מאפיינים קלינים:

אנשים הסובלים מהפרעת אישיות היסטריונית נוטים להתנהגות המחפשת תשומת לב. הם נוטים להגזים במחשבותיהם ורגשותיהם, ולגרום לדברים להשמע חשובים יותר ממה שהם. הם מציגים התקפי זעם, בכי והאשמות כאשר אינם נמצאים במרכז תשומת הלב.

התנהגות פתיינית שכיחה בשני המינים, אך הם סובלים לעתים קרובות מבעיות בתפקוד המיני. הצורך באישור חיצוני הוא בלתי פוסק, והם עשויים להשתמש בדחפים המיניים על מנת לאשר לעצמם שהם מושכים בעיני המין השני. יחד עם זאת, מערכות היחסים שהם יוצרים נוטות להיות שטחיות, והם עשוים להיות שקועים בעצמם, יהירים ותלותיים.

מנגנוני ההגנה המרכזיים בהפרעת אישיות זו הם הדחקה והתקה. משום כך לעתים נראה כי הם אינם מודעים לרגשותיהם האמיתיים, ואינם מצליחים להסביר את הנעותיהם. במצבי דחק, שיפוט המציאות נפגע בקלות.

טיפול:

פסיכותרפיה - לעתים קרובות האנשים הסובלים מההפרעה אינם מודעים לרגשותיהם האמיתיים, הבהרה של רגשות אלו היא תהליך טיפולי חשוב. טיפול הבחירה הוא כפי הנראה פסיכותרפיה פסיכואנליטית.