זהירות מקדושים, כל בני האדם קדושים המה

אני מודה, שנים רבות שרתי, מידי פעם, בקול עז: "חבלי משיח הנה זה בא היום" [1]. ובחולות סיני, בשהות הארוכה לאחר מלחמת יום כיפור, רקדתי יחד עם שליחי חב"ד, ורקעתי בנעלים המסומרות, לפי הקצב, על גרגרי הדיונה ההמומה: "אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה. בְּבִיאַת הַמָּשִׁיחַ. וְאַף עַל פִּי שֶׁיִּתְמַהְמֵהַּ. עִם כָּל זֶה אֲחַכֶּה לּוֹ בְּכָל יוֹם שֶׁיָּבוֹא" [2]. ובהזדמנויות רבות אחרות צרחתי עד כדי צרידות מיתרי הקול: "משיח, משיח אי, יה, יה".

מעורר פליאה? וודאי שלא, הרי ברור ומובן, גם מוצדק, כשמש רכה המפיצה אור, רק טוב יביא המשיח: "בתחילה המשיח יכרית את כל הרע מן העולם ובכלל זה זרע עמלק וכל שונאי ישראל. הוא ישלים את בניית בית המקדש השלישי והנצחי שירד מן השמיים. יהיה שפע גשמי מאין כמוהו ולא יהיה מחסור או רעב. כל הידע המדעי ינוצל רק לעניינים טובים. העולם כולו יגיע לשלמות. יתגלה החלק האלוקי שבקרבנו, וממילא לא תהיה יותר קנאה ושנאה בין בני אדם, ולא יהיו מלחמות. כולנו נרגיש טוב יותר, ונראה רק את הטוב שבשני" [3].

נפלא, לא?

אבל, מה לעשות, במקביל זמזם לו בראשי: "יושבים שעות / מחכים שמשיח יבוא... משיח לא בא / משיח גם לא מטלפן" [4].

האם שלום חנוך חסר אמונה או אולי סתם כופר?

אבל, ביום 13 / 01 / 10 התחוללה רעידת אדמה קשה בהאיטי ומעריכים: "אומדן רשמי: 200 אלף נהרגו ברעידת האדמה בהאיטי" [5], ואף משיח לא הופיע גם אף ישות קדושה לא הזהירה, אף בעל כוח עליון לא מנע את האסון הנורא [6].

ואז נזכרתי שמידי פעם מתגלים גם "משיחים" מקומיים - קטנים, למשל: "על פי תיאורים הנשמעים מפי אנשים המכירים את האיש - המגדיר את עצמו כ"מלך המשיח" - מדובר באדם חריג, כריזמטי, חכם בתורה... וחד תפיסה" [7].

"אני מושלם, אני מושלם, גבר מושלם. גבר למופת. יש בי כל מה שאישה צריכה, יש בי כל התכונות כל המידות כל היחס שאישה רוצה, יש בי הכל... "אצל אף אחד אין את האהבה שהוא נותן... הוא המשיח שכל הארץ תדבר עליו" [8].

לא שכחתי שאין זו תופעה חדשה אלא היא חוזרת ונשנית, למשל: הופעת שבתאי צבי משיח השקר במאה ה - 17, שאף התאסלם בסוף ימיו.

אז אולי שלום חנוך לא ביטא העדר אמונה או כפירה אלא דווקא הבהרה או התראה?

בדיקה הכתוב במקרא מגלה שאין "משיח" בכתבי הקודש שלנו! המושג "משיח" מופיע אבל הוא נדיר ביותר, ובכל מקרה משמעותו היא האדם שנמשח למלך ולא דמות בעלת כישורים נוספים או איכויות אחרות [9].

אז אולי לא נטעה אם נאמר שמחשבת המקרא היא נגד המשמעות הנוכחית של "משיח"?

אכן, איני מכיר דוגמה אחת של דמות שכונתה "משיח" והיא או מאמיניה אכן הביאו טוב לעולם ואושר ומזור לבני האדם, כמצופה [10]. להיפך, ה"משיחים" שהוזכרו "הרב" אליאור חן, ההילר גואל רצון בימינו וגם שבתאי צבי עוררו והניעו רק צער, כאב ואכזבה.

ואז חלפה שאלה במוחי, האם ייתכן שאלה הצמודים לאמונה ב"משיח" שוכחים את האדם?

בינתיים, חלפה מחשבה במוחי, הרי לא רק "משיח", קיימים גם בני אדם אחרים שטוענים שיש להם קשר ישיר ושוטף עם "חוצנים" או עם "ישויות" שלא מהמציאות המוכרת לנו כבני אדם רגילים. לא כולם, אבל יש מביניהם כאלה שבשם אותם חוצנים או על - פי אותן ישויות על - חושיות הם אוספים סביבם חלשי אופי ומרי נפש: "זה מתחיל באיתור המועמדות המתאימות (על פי דרגת החולשה, המשבר והתלות), נמשך ב"הפגזת אהבה", המקיפה את המצטרפת בחום ובביטחון הרגשי החסרים לה כל כך, ומגיע לנקודת האל חזור של ההשתלטות הטוטלית על המחשבה. כל זאת בניצוחו של אב רוחני דומיננטי וכריזמטי, גורו בעל כוחות נעלמים כביכול" [11].

כבר במאה ה - 19 נכתב: "האדם הרוצה לעלות אל ה' ממדרגה למדרגה, בכל מדרגה צריך הוא שיקדימו קריאה מן השמים ליתן לו אותו המדרגה... והנה בעינינו ראינו רבים מן החסידים שנעשו משוגעים חס ושלום או בעלי מרה שחורה, ומאין נמצא הדבר הזה? כי האנשים ההם הם הרוצים לעלות אל ה', והסולם נעלמה מעיניהם, כי אינם עובדים את ה' יתברך בהדרגה ותופסים דבר שאין שייך להם... ויזהר האדם בזה" [12].

אני מרגיש צורך להבהיר, אין בדברים עד כאן ביטוי נגד אמונה של אדם זה או אחר. לבני אדם יש אמונות שונות גם משונות. אין דבר לא לגיטימי לא ערכי באמונה אישית של אדם. הבעיה היא כאשר אותו אדם רואה עצמו בעל סמכות בעל הילה. הסכנה היא שבשם אמונתו, בשם חזיונותיו, הוא פועל, ללא כל מחסום רגשי או ערכי, להשתלט על כל מרחב חייו של אדם אחר [13]. "מקושר" כזה מקנה לעצמו את "הזכות" להיות המקור והפוסק היחידי לכל מרחב החיים של הנלכד. אדם כזה "מקדש" את עצמו וכך הוא מקנה לעצמו זכות לנהל חיים של אחרים, "בכוח" או "בסמכות" של המקור או של הישות מעולם אחר או ממציאות על - זמנית, חוץ - עולמית או על - טבעית. בכל המקרים מקור זה אינו ניתן לבדיקה.

אותו "משיח", אותו "קדוש" או אותו "מקושר" לעולמות אחרים תופס את עצמו כ"מתווך" בין בני אדם לישויות אחרות, לעולמות אחרים, לספירות אחרות. כמו כל מתווך הוא דואג לקבל "דמי תווך" רבים. "דמי תווך" אלה הם ברוב המקרים תודעתו, השקפת עולמו וגם משאביו הכלכליים, הנפשיים והרוחניים של הנלכד ברשת של אותו "משיח" אותו "קדוש" או אותו "מקושר". למה אין הוא מסתפק רק בקבלת גמול כלכלי? כי הוא חושש מאיבוד מעמד "המתווך". הבטחת המשך מעמד "המתווך" היא רק על ידי שעבוד רוחו, נפשו וכוליותו של הנלכד.

נחזור למקרא, גם "קדושים" אין במקרא.

על משה נאמר: "וְלֹא קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל כְּמֹשֶׁה אֲשֶׁר יְדָעוֹ ה' פָּנִים אֶל פָּנִים" [17]. "ואפשר לומר שמשה היה כלול מכל הבחינות, כמו שכתוב בכמה מקומות שמשה הוא בחינת נצח" [18].

האם יש ראוי יותר ממשה לשאת את התואר "קדוש", "משיח" או "מקושר"?

והנה למרות חד - פעמיותו וגדולתו של משה נאמר עליו רק: "וְהָאִישׁ מֹשֶׁה עָנָיו מְאֹד מִכֹּל הָאָדָם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה". [19]. אף פעם לא מוחל על משה הגדול שידע את אלוהים פנים - אל - פנים התואר "קדוש". גם על אף דמות אחרת.

יקפוץ הבקי ויאמר לי, לאט לך הרי על אהרון כן נאמר כי קדוש הוא: "והלא אהרן קדוש השם היה ונביא על ישראל" [20]. נכון, אבל זו הייתה קדושה פונקציונאלית בלבד לצורך מילוי תפקידים בפולחן, ולא מעבר לכך!

לכן, כל אדם שטוען בפניך שבידו כל התשובות לכל השאלות, כל הפתרונות לכל הקשיים - זהירות, סכנה!

כוליות "הקדוש" "המשיח" או המקושר" חונקת ודורסת את האנושיות שבאדם, בכל אדם!

וזה אסור! "וגם איש את אחיו שלא ישחית גופו וצלמו, כי אם יהרגהו הנה השחית מעשה האל... ואף בפחותים מן האדם לא היה רשות לאדם להשחיתם... לפי שהוא השחית צלמו" [21].

לאף אדם אין מעמד של "קדוש", מאידך כל אדם נברא בצלם אלוהים, כל אדם הוא קדוש: "דַּבֵּר אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם קְדֹשִׁים תִּהְיוּ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם" [22]. אבל, "קדושה" ערכית, מוסרית למען חיי האדם וחירותו.

גאולה תבוא לעולם רק אם נפסיק לחפש "משיח", "קדוש" או "מקושר", ופשוט נעשה למען האדם הקרוב אלינו וגם למען הרחוקים יותר, כך נעשה גם למען עצמנו, כבני אדם.

ואנו רק בני אדם! לכן, במקום לצרוח ולרקוע ברגליים לכבוד "משיח" או למען "קדוש" אני מעדיף לפזם: "שחקי שחקי על החלומות, זו אני החולם שח. / שחקי כי באדם אאמין, / כי עודני מאמין בך.

כי עוד נפשי דרור שואפת, / לא מכרתיה לעגל פז, / כי עוד אאמין באדם, / גם ברוחו, רוח עז" [23].

הארות ומראי מקום

[1] חבלי משיח, מלים ולחן, נעמי שמר.

[2] הרמב"ם, י"ג העיקרים, עיקר י"ב.

[3] אמונת חב"ד באתר: http:/ / www.mnow.co.il/?gclid=CLjY_LD6r58CFRyFzAodhSAk0A

[4] מחכים למשיח / מלים ולחן שלום חנוך.

[5] הארץ, 19 / 01 / 10, כותרת ראשית.

[6] תהייה חוזרת ומושמעת מאז ומעולם: בעת המגיפה השחורה באירופה, בשנים 1347 - 1351, שקטלה חייהם של 20 עד 25 מליון נפש, כשליש מתושבי אירופה. התהייה כוונה אז בעיקר כנגד הכנסייה כמייצגת את האלוהים והאמונה בו. כך תהו גם במלחמת העולם השניים בהשתוללות הרצחנית של הנאצים. שאלות דומות עלו גם בעקבות אסון הצונאמי שהיה בשנת 2004.

[7] על אליאור חן באתר: http:/ / www.ynet.co.il/articles/0, 7340, L - 3529013, 00. html

[8] מתוך סרט על גואל רצון באתר: http:/ / docu.nana10.co.il/Article/? ArticleID=615400

[9] מתוך אחת - עשרה פעמים שהמושג מופיע במקרא בשש מהן מכנה דויד כך את שאול (שמ"א כד, ו, י, כו, טז, שמ"ב א, יג, טז, כא), בשתיים מהן ההתייחסות היא לדויד (שמ"ב יט, כב, כג, א). המושג מופיע גם במגילת איכה ובספר דניאל.

[10] בלי להתייחס לאמונת חב"ד: "יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד", בפעילותם השוטפת הם תורמים ליהודים וגם לבני אדם אחרים בכל העולם. אבל, פעילות זו החלה זמן רב לפני "הכתרתו" של הרבי מלובביץ כ"משיח".

[11] אבירמה גולן, "חופש הכת", הארץ חלק ב 20 / 01 / 10, עמ' 1.

[12] "אוהב ישראל", ז'יטומיר תרכ"ג, לקוטים, פרשת ויקרא מצוטט ב: דוד אסף, "זהירות, מדרגות עולות ויורדות", הארץ תרבות וספרות 15 / 01 / 10, עמ' 2.

[13] לא תמיד, אבל ברוב המקרים מדובר באיש ש"מחיל" את "חסותו" המתישה והחונקת על נשים.

[14] ראה הארה מספר 11.

[15] בראשית ט, ו.

[16] ויקרא יז, יא.

[17] דברים לד, י.

[18] הרב ברוך אשלג, באתר:

http:/ / www.kab.co.il/heb/content/view/frame/16263?/heb/content/view/full/16263&main

[19] במדבר יב, ג.

[20] אבן עזרא (הפירוש הארוך), לשמות לב.

[21] רד"ק לבראשית ט, ו.

[22] ויקרא יט, ב.

[23] שאול טשרניחובסקי, אני מאמין.