הקדמה - 'בעזרת השם'

מה זה שם? - לשם שלכם בודאי יש השפעה על המסלול שלכם בחיים!!! אם לא באופן ישיר, בודאי באופן עקיף. אנשים רואים בשם שלהם, הכתוב בתעודת הזהות, יותר מאשר אוסף מקרי של אותיות. הם רואים בשמם, חלק מאישיותם ומחייהם.

היהדות טוענת שאותיות השם מעידות על נשמתו של הנושא אותו וצירופן קובע את גורלו. ה"זוהר" מגלה לנו שכל אות יש בה קדושה ובאמצעות האותיות של השם, עוברת הקדושה מהאלוקות אל האדם הנושא את השם.

כעקרון, שם הניתן לאדם בזמן לידתו הוא השם הקובע, ואין להחליפו.

עם זאת ישנם מקרים מיוחדים שמומלץ להוסיף אותיות לחיזוק השם, כגון אותיות משם "הוי'ה", כמו אברם אשר הוחלף שמו אברהם, ושרי אשר הוחלף שמה לשרה. (לקראת סוף ההקדמה נברר עניין החלפת השם).

קיימת תפישה מעניינת שאומרת שהנשמה היורדת לעולם, יורדת כבר עם השם המקורי שלה, ההורים רק "חושפים" את השם ע"י זה שהם "בוחרים" אותו עבור הרך הנולד. הגישה הזו מסבירה, כי הנשמה שמקורה בעולם העליון, יורדת לעולם הזה עם תכניות והתחייבויות, וגם מתווה לעצמה ייעוד ומטרה נכספת בעולם הזה, כדי לחזור לאחר "מאה ועשרים" שנה, עם "תיקונים" שזכתה בה הנשמה על פי התכנית המיועדת לפני בואה לעולם הזה. הנשמה עושה זאת כדי לזכות במעלות רוחניות גבוהות ונשגבות בעולם ממנו באה.

לפני ירידתה של הנשמה אל העולם הזה, היא מתחייבת. כאילו "חתמה חוזה" ומקבלת על עצמה התחייבויות להתנהגות מסוימת. היא יודעת לכמה זמן היא מגיעה לכאן, היא מקבלת על עצמה אי אילו ייסורים ועוצמות של סבל, אשר יהיו לה בעולם הזה. הכל רשום בהתחייבות, ואין זה סותר את עניין הבחירה החופשית, כי האדם במרוצת חייו יכול לעשות כרצונו ב"זמנו החפשי", אך לעולם לא יחוש סיפוק פנימי אם סטה והחטיא את מטרת ייעוד חייו! - הנשמה כאילו זועקת לו מבפנים - לא זו הדרך!!!

רעיון זה מצאנו אצל בעל "שפת אמת" שכתב כי כל כוכב ומלאך נבראו לדבר מיוחד, ויש להם שליחות מהקב"ה. לכן קודם נקבע לכל אדם "שם עליון" כדי שתדבק פעולתו בכח עליון. כלומר, נתינת ה"שם" היא הכוח של שליחותו ותפקידו, אותם צריך האדם להוציא מן הכוח אל הפועל. כמו כן כל איש ואיש מישראל יש לו שם מיוחד שניתן לו ע"פ שליחותו ותפקידו בזה העולם, ובקביעת שמו נטבע בו הכוח להוציא לפועל שליחות זו. כאשר האדם מוציא לפועל את הכוח שבו, אז הוא עובר לרמה הבאה והיא: "שם - טוב".

כמו שהנשמה בחרה את ייעודה בחיים האלה, היא גם בחרה מי יהיו הוריה, באיזו משפחה תגדל, וכן בחרה לעצמה שם כדי שלא תשכח את ייעודה. השם בשבילה, הוא מעין מצפן למסלולה בחיים.

יש הרואים בתוך המילה 'נשמה' את האותיות הפנימיות "שמ" המחוברות גם אל השם יתברך, שהוא נשמה לנשמה. ההורים בזמן חיפושם אחר שם לרך הנולד, נעזרים כביכול בכל מיני כוחות עזר... עד שהם חושפים ומגלים בעצמם, את השם של הנשמה אשר בחרה בהם כהורים.

אימתי נדע כי אכן זה השם האמיתי של הנשמה? -

השם האמיתי יתגלה ויקבל עוצמה רוחנית גבוהה וחיובית ביותר, כאשר שני בני הזוג מרגישים ביחד אושר ושמחה משותפת בזמן קביעת השם.

ראו עד כמה הדברים עמוקים!

נמצא ברמז כי גימטריא: 'שם אדם'= 385= 'שכינה'= 'שפה'.

נאמר בבראשית: "נפש חיה היא שמו". (בראשית ב יט) בשמו של האדם מתבטאת נפשו ותמצית מהות חייו. השם של האדם מורה על הפעולה שעליו לעשות בחייו, ולכן מובא בְּ"שער הגילגולים" שקביעת השם היא מעין נבואה קטנה.

בספר "אהבת שלום" בפרשת וירא, כותב כי עיקר חיותו של האדם הוא שמו, והיא היא נשמתו, הוא מוכיח זאת בדוגמה: כאשר מנסים להעיר אדם מתרדמתו קוראים לו בשמו ואז כאשר יקראו בשמו הוא מתעורר. (כאשר יקראו שם אחר הוכח שאינו מתעורר)...

כמו כן הוא מעודד אותנו להזכיר בשבת את המילה: 'שבת' כי מילה זו מעוררת חיות קדושת שבת. שהיא "צרורא דלעילא דביה חיי כולא" (שורש רוחני עליון שבו חיי הכל) וכן: "שבת - שמיה דקודשא בריך הוא" (שבת - היא שמו של הקב"ה). מכאן סגולה כאשר מבקר אדם חולה בשבת, צריך שיאמר לו בזו הלשון: "שבת היא מלזעוק ורפואה קרובה לבוא". אז הוא מעורר את הכוח העצום והנורא, הטהור והזך, שכולו חסד ורחמים גמורים אשר נקרא 'שבת' וע"י הזכרת המילה: 'שבת' גורם שהחולה יזכה לקבל את רפואתו במהרה.

בספר "בני - יששכר" נכתב כי היה צדיק קדוש שהיה כותב שם 'שבת' בקמיעות, והיה מועיל לשמירה מפני מפגעים, כי כפי שהוסבר השם 'שבת' הוא שורש רוחני הכולל סודות גבוהים לאין שיעור.

תיקון השם

האדם הצועד במסלול ייעודו הרוחני בחייו מאיר את אותיות שמו, והן הופכות להיות מקור של אור להמשיך את דרכו בעולם. כל מעשיו אחר כך יהיו בעלי משמעות וזרימה מחיל אל חיל. לעומת זאת, אדם אשר מקלקל את דרכיו, והתנהגותו הרוחנית יורדת, באותה מידה, פוחת האור באותיות שמו, ויוצר חסימות של שפע והצלחה.

אדם המתקן את מעשיו, יכול להעצים את האורות שבשמו. יכול להתבונן באותיות שמו, בעצימת עיניים ולראות אותן מאירות...

כל אות יש לה כוחות משלה. כל שם יכול להיפתח לאותיות נוספות ועוד יותר, ועוד יותר... אפילו שם קצר כמו 'גד', יכול להתחלק לאותיות "ג. י. מ. ל. ד. ל. ת, " ואותיות אלו יכולות להיפתח לאותיות נוספות...

מצאנו בספר "ערבי - נחל" רמז למציאות בה יכול האדם להעצים את שמו, ע" הארת האותיות היוצרות את שמו. כאשר האדם מתעלה מבחינה רוחנית, (תיקון המידות וקיום המצוות) אותיות המילוי הנלוות לאותיות היוצרות את שמו מתחילות להתחזק ולהאיר.

לדוגמה השם 'יצחק' מורכב מארבע אותיות, אבל כל אות בנויה בד"כ משלוש אותיות יסוד: י. ו. ד. צ. ד. י. ח. י. ת. ק. ו. ף. וכאשר יצליח להגיע לרמות רוחניות גבוהות יותר, יוכל להאיר גם אותיות הנחשבות למילוי של מילוי, כנראה עד חמש רמות כנגד חמש הרמות הרוחניות "נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה". הרמות הללו הן בשורש הרוחני הנמצא "למעלה".

כאשר האדם מרשיע, ומקלקל את מידותיו, נחלשות תחילה אותיות המילוי, ורק אח"כ אותיות היסוד של שמו וזה סוד: "ושם רשעים ירקב". (משלי י ז)

סגולות הקשורות לשם האדם

להלן יובאו סגולות אחדות היכולות ומסוגלות לעורר באדם עוצמות רוחניות.

שם משפחה

הרוצים לדייק באותיות השם, מבינים כי האותיות הראשונות בשם הפרטי שלנו, בעלות עצמה גדולה יותר מאשר האותיות האחרונות שבשם.

אנו מבינים כי האות הראשונה בעלת הכוח הדומיננטי ביותר, ואפילו בעצמה כפולה כדין בכור, אשר לו הזכות של כפליים. ויתר האותיות, החל מהאות השנייה, ערכה לא יופחת, ויתר האותיות מהאות השלישית, ערכן יורד ב2% מאות לאות. (כדין תרומה... תרי ממאה).

גם לאותיות שם המשפחה יש השפעה על חיי האדם כמו המשך טבעי של השם הפרטי. כמובן על פי ההגדרה כי ערך האותיות הולך ופוחת החל מהאות הראשונה של השם הפרטי. שם משפחתה הקודם של אשה נשואה, עדיין מלווה אותה ברמה של שם שלישי.

חכמת האותיות

כל אות מהווה אינפורמציה בסיסית מקורית. כל אות אוצרת בתוכה, חכמה, כח, עצמה ויכולות, הקשורות להתהוות היקום כולו.

האותיות נחשבות ל - ד. נ. א של כל ההוויה כמו שרים של מעלה אשר כל העצמה

הא - לוקית עוברת דרכן. הן "בריות - קודש".

בספר הניקוד לרב יוסף גיקטיליא ישנו באור של עצמתן וקדושתן של כ"ב האותיות בשרשן, אשר בהן נבראו שמים וארץ, כל העולמות כולן. בספר היצירה, מגלה וחושף בפנינו אברהם אבינו, מעט מזעיר מסודות האותיות. ואחר כך, התנא הגדול "אביר יעקב" הלוא הוא "רבי עקיבא" שהיה דורש אותיות וכתרי אותיות... (מדרש אותיות דרבי עקיבא)

כל חכמת הקבלה מדברת על סוד האותיות. כל הצירופים והשמות, אשר דרכם אנו מסוגלים להוריד שפע ומבטלים גזרות... שה"פשע" ייהפך לדבר חיובי - ל"שפע". שה"רשע" ימצא לעצמו "שער" כדי להיכנס לעולם החכמה. "זה השער לה' צדיקים יבואו בו". (תהלים קיח כ) שה'נגע' יהפך ל'ענג' ו'צרה' ל'צהר' ועוד ועוד...

כל הכוחות בנויים על סוד האותיות. יש להתחבר אל האותיות הקוסמיות הראשיתיות, אשר הופיעו בהוויה עם תחילת הבריאה, כפי שנרמז לנו:

"בראשית ברא א - לקים - א - ת"

כדי להתחבר אל העצמה של האותיות, מומלץ ביותר להכיר אותן מקרוב, להבין את המשמעות שלהן, את הביטוי שלהן, את מה שהן מייצגות. לחקור מה מסתתר בתוכן, להתחבר אליהן, ולדעת אותן. מעניין הביטוי: "וידע האדם את..."

הנועזים יותר, ישכילו גם לחלום עליהן, לדבר איתן, גם אם בהתחלה כביכול, לא יענו לדובר אליהן, כי חכמות הן, בודקות מי באמת אוהב אותן, מי חפץ בהן, ומי משתדל להתחבר אליהן... כפי שנאמר: תחילה - "אני לדודי..."ואז נזכה שגם "דודי יהיה לי..."

אז! יתעוררו האותיות לתחייה! יתחילו האותיות לרחוש כדבר חי, תתעורר הנסיכה ותניע את אבריה, ותמלא כל משאלות לבך הטהורות, להיות לך לעזר ולפעול לפניך למשימות חשובות, להעשיר את חייך וחיי קרוביך וחיי כל הדורשים בטובתך.

יגלו לך האותיות החיות את סודות ההוויה, סודות היקום, סוד העצמה שבשמך. תשמע את האותיות מספרות כי סוד הנשמה של האדם הוא סוד שמו. יבקשו ממך האותיות לראות את המילה הפנימית שבמילה 'נשמה', ותגלה את האותיות: 'שם'.

כאן יחשפו האותיות: 'ש' וְ'מ' את מה שהן מייצגות, ויגלו לך כי האות 'ש' רומזת לאנרגית ה'אש', ה'זכר' המשפיע, והאות 'מ' תרמוז ל'מים', האנרגיה ה'נקבית' שהיא ה"כלי" המקבל ומשלימה בכך את תופעת ההשפעה (בפירוש ובהדגשה! אין קשר בין מה שנאמר בשורות האחרונות, למושגים של 'זכר' ו'נקבה' אשר אנו רגילים להשתמש בהם בשפת היום יום. המושגים 'זכר' ו'נקבה' הבסיסיים כן רומזים ל'יין' ו'יאנג')

האותיות 'ש' וְ'מ' רומזות לאיזון בין כוחות מנוגדים, והמושג 'מנוגדים' פירושו 'משלימים'!

האותיות הללו נמצאות במושגים אשר בהם נמצא איזון כגון: 'שלום', 'מקדש', 'משיח', 'משכן', 'ירושלים', כעיר שחוברה לה יחדיו. 'מחשבה' ועוד... כמו כן בפועל המבטא את איבר האיזון 'שמיעה'.

סביר להניח כי בשמות של אנשים בהם נמצא אותיות אלו, יש שם פוטנציאל של איזון! הוי אומר 'השם'!!! הוא ה'דבר' המאוזן ביותר בהוויה כפי שמנסים לכנות "אותו" אנשי החסידות והקבלה: "הכח המחבר בין הניגודים".

האותיות ככוכבים הן - ראית אותן מרחוק כנקודות אור זעירות - התקרב אל הכוכב, ככל שתתקרב אליו יותר כך תגלה את עצמתו וגודלו המדהים וזכית בהתפעלות הנשמה...

ככל שנהיה קרובים אל המקור של עצמת האות כך נזכה לקבל את המושגים החיוביים הנובעים ממנה... כמו המים הזכים והטהורים נמצאים קרוב לבקיעת המעין...

סגולה ללידה קלה

הרב שלמה מניקילשבורג מביא סגולה: לכתוב שם הבעל ושם אמו ע"ג דף או קלף. לקפל קיפול מיוחד ולשים מתחת מראשותיה של היולדת, אז תלד לידה קלה מאד!

הכנה לקראת קריאת השם

קודם הברית וקודם קריאת השם, ישתדלו ההורים באותו יום או לפני כן להשתדל מאד לגמול חסד בגופם, לסייע אפילו בזמן קצר לאדם הזקוק לעזרה, אולי לבקר חולים. יכולה היולדת להתכוון בזמן שהיא בבית חולים לבקר את חברותיה היולדות לשם מצוות ביקור חולים. או ישתדלו לעשות חסד בממון, לתת צדקה הגונה לאדם הזקוק לעזרה כספית. טוב יותר לתת הלוואה ללא ריבית, או להקים קופת גמ"ח. (מומלץ להתחיל גם קופה קטנה, כל אחד עפ"י יכולתו)

שינוי שם

דעות שונות וכמעט סותרות זו את זו נאמרו ביחס לשנוי שם. כעיקרון! אין לשנות שם לידה. שם שניתן לאדם ביום מילתו או ביום הולדתה. שם זה אי - אפשר להינתק ממנו, אלא במקרים מיוחדים מאד, כאשר יש בעיה חמורה, בעיה בריאותית קשה, יש להתייעץ עם אדם מוסמך...

כשלב ראשון מומלץ רק להוסיף שם, ולא להחליפו, וזאת בכדי לתת חיזוק לשם המקורי.

אם הוחלט על שינוי שם או תוספת, כדאי שהדבר ייעשה ע"י 10 אנשים מומחים, מומלץ שייעשה בטקס מאורגן, מלווה בהשפעות רוחניות, כגון מתן צדקה, הקמת קופת גמ"ח, סעודה לנזקקים וכדומה... כל אלה משפיעים רוחנית...

עשרה נוכחים יהיו בזמן שינוי השם, וחשוב ביותר, אם אפשרי שהאדם אשר מתייחסים אליו, יהיה נוכח בזמן הטקס. "כל בי עשרא שכינה שריא" - אם אין להשיג עשרה אנשים, יעשה טקס זה לפחות לפני שלושה יהודים כשרים לעדות. (לא קטינים)

אם האדם שמשנים את שמו, נמצא בהכרה ויכול להביע את הסכמתו, העניין חשוב ביותר לקבל את הסכמתו.

מומלץ ביותר לעשות זאת בבית הכנסת, לקרוא שם שלושה פרקי תהילים: פרקים כ', ק"ל, קמ"ב. לאחר מכן יאמרו את התפילה הבאה בכוונה גדולה:

"ה' ה' א - ל רחום וחנון ארך אפים ורב חסד ואמת, נוצר חסד לאלפים, נושא עוון ופשע וחטאה ונקה, הרי אנחנו נושאים עינינו למרום ומבקשים רחמי שמים על פלוני (יזכיר את השם הישן) בן פלונית, שיפתחו שערי ישועה ורחמים, שערי רפואה ושפע טוב. והרי אנחנו מקיימים את דברי רבותינו הקדושים, ששינוי השם קורע גזר דינו של אדם. ועתה אנו מכריזים כי שמו של פלוני בן פלונית יהיה מעתה: אלמוני (השם חדש או תוספת השם). בן פלונית, ולסלק ממנו מידת הדין בגזרות קשות, ולבטל מעליו כל קללה ועין הרע וייחשב לפניך אלמוני (שם חדש) בן פלונית כתינוק שנולד. ואם נגזר על (שמו הישן) פלוני בן פלונית גזרה קשה או רוע מזל, על אלמוני בן פלונית, לא נגזר כי אחר הוא.

ויהי רצון שיתקיים באלמוני בן פלונית הפסוק: והסיר ה' ממך כל חולי וכל מדוי מצרים הרעים אשר ידעת, לא ישימם בך ונתנם בכל שונאך. אז יבקע כשחר אורך וארוכתך מהרה תצמח, כי אורך ימים ושנות חיים ושלום יוסיפו לך. אמן סלה."

לאחר התפילה חשוב שייקראו פסוקים נבחרים מפרק קי"ט עפ"י אותיות של שמו החדש, ולאחר מכן פסוקים של אותיות 'ה. צ. ל. ח. ה. ' ולהקפיד ללכת לבית הכנסת ולעשות: "מי - שברך..."עם השם החדש.

במקרה דחוף ביותר, כאשר אין שהות לארגן את כל הנזכר לעיל, יאמרו "מי שברך" עם כוונה גדולה בבית הכנסת, וה' ישלח רפואה שלמה לכל מי שזקוק בכלל כל חולי עמו ישראל אמן.

להלן רמזים לכוחות האצורים באותיות, (רמזים בלבד!)

א' - אחדות ומקור החכמה

האות 'א', הנחשבת לאות הראשונה, מבטאת את העולם הרוחני, עולם האידאות, עולם הערכים, עולם האין - סוף!

היא כוללת בתוכה את כל הכוחות של כל האותיות, כקרן אור לבנה הכוללת בתוכה את כל הצבעים.

צורתה: ללא גבולות, אין לה גג מעליה ולא בסיס מתחתיה, גם לא "קירות" חוסמים בצידיה. מסמלת: אין - סוף.

היא אות המייצגת אמת אבסלוטית, המחברת את כל מה שאפשר לחבר ואכן שמה: 'אלף', המורכב מאותיות א. ל. ף. הרומזות לכך. יש הרואים בצורתה כי היא מורכבת מ3- אותיות י. ו. י. שערכן: 26 כמספר שם הוי'.

האות 'א' רומזת ל 'חכמה'

האדם הנושא בשמו את האות 'א', יש בו חכמה ודרכיו לא תמיד מובנות למי שנמצא לידו. יש בו מידה של קנאות ושל מחמיר, אך גם את מידת הרחמים. הוא מסוגל לחדש חידושים בחברה או בעולם כי יש בו מוטיב של הראשיתיות.

יש בו תכונה מאלפת, המסייע לאנשים אחרים, מקנה למישהו הרגלים עד לדרגת אומנות, הופך להיות מעין "אולפן" לאחרים.

צורת האות 'א' יכולה להסביר גם את עצמתה: היא מעין סולם המטפס ועולה מעלה, כשהיא נתמכת ברגל אחת יציבה בצידו התחתון ומעליה 'יוד' נוספת השואפת להגיע לשמים.

לאדם זה נטייה לרוחניות או לחיבור גשמיות עם רוחניות. שואף לעלות ולהשפיע על הסובבים אותו לעניינים רוחניים. רוחניות פירושה התעלות מעל האגו ולהשפיע ולהעניק לאחרים.

האות 'א' היא האות הראשונה, התנועה הראשונה, המייצגת את הראש.

תכונות פוטנציאליות לנושא את האות 'א' בשמו:

החלטיות - מאמצים, כח, רצון, תקיפות, תכלית, מטרה, יזמה - פתיחות, שאר רוח, דחף, אנרגיה, אומץ - תעוזה, אי - רתיעה, עשייה ללא חת, ביטחון עצמי.

כאשר ה'א' היא האות הראשונה בשם, הדבר מציין עניין כללי רב בחיים וטבע עצמאי.

'א' נוספת בשם, מעידה על יכולת שכלית רבה וכשרון לפתור בעיות סבוכות.

התבטאות שלילית של האות 'א':

אם מדכאים את בעל האות, הוא נוהג לשלול את מאמצי זולתו ולזלזל בהם.

ב' - ברכה ובריאה, פילוג וריבוי

האות 'ב' המבטאת את העולם הגשמי, האות בה התחיל ספור בריאת העולם הפיזי.

אות 'ב' המבטאת את הגוף ביחס לנשמה המבוטאת באות 'א'.

האותיות 'א' וְ - 'ב' משלימות זו את זו. 'ב' מהווה "כלי" משלים לאות 'א'.

'ב' רומזת לחלוקה, לריבוי לשפע וברכה גשמית, כפי שנאמר: "להניח ברכה אל ביתך..."

(יחזקאל מד ל) הנושא בשמו את האות 'ב', הוא בעל עצמה ויכולת לראות את העולם הדואלי להתייחס אל מכלול הדברים לראות קצוות וגם לחבר אותם. נכון, הוא נמצא פעמים רבות בתוך התלבטות, ועניין הבחירה היא מנת חלקו. לפעמים יתגלה כחלש כמתלבט, ולפעמים דווקא בזכות האופק הרחב שלו, והנתונים הרבים שהוא שולט בהם, יש לו יכולת ניתוח אנליטי ואפשרות להגיע למסקנות נבונות ביותר.

דבר והיפוכו, לבעל האות 'ב', אינו מסמל ניגוד אלא השלמה והרמוניה הנוצרת ממיזוג שבין ההפכים.

(זכרו את המושגים "יין ויאנג"). התורה התחילה באות 'ב' רומזת כי העולם שלנו הוא עולם דואלי.

כל החכמה האזוטרית והמושגים היסודיים בתורת ישראל מתבססים על רעיון הזוגיות:

התורה ניתנה לנו על שני לוחות הברית, אדם וחוה, תורה שבכתב ותורה שבע"פ, מצוות שבין אדם למקום ומצוות שבין אדם לחברו, העולמות גשמי ורוחני, העולם הזה, והעולם הבא... יצר הטוב ויצר הרע, האיברים בגופנו השלם מורכבים בזוגות. אפשר לשתף איתו פעולה, נוח להתחבר אליו.

אות זו יוצרת 50% של המילה: 'לב' כי הלב הוא משכן הרגשות הנתפסות בקצוות, בניגודיות שבהן: אהבה - שנאה, קנאה - אהדה, רחמים - אכזריות, רכות - גסות, רגשנות - אדישות, עליזות - כבדות, שמחה - עצבות, גבורה - פחד, חום - קור ועוד...

המילה: 'לב' נכתבת גם כמילה: 'לבב' - "ויין ישמח לבב אנוש..."אדם הפותח את ביתו.

האות 'ב' מבטאת גם רגש, ביחס לאות 'א' אשר יכולה לסמל 'שכל'.

האות 'ב' פתוחה מצד שמאל, ובכך רומזת על אפשרות שהיא פתוחה לקראת הבאות, לקראת מה שצופן העתיד. גם רומזת לפתיחת הדלת בפני אורחים ובפני הזולת, רומזת לאפשרות לקבל רעיונות חדשים, אנשים חדשים, שכן אלה יגרמו להעשיר את חיינו.

'ב' היא האות השנייה, ומייצגת את הרגשות, אות הניתנת להשפעה.

תכונות פוטנציאליות לנושא את האות 'ב' בשמו:

ידידות - סימפטיה, רעות, אירוח, משפחתיות - אהבה למען המשפחה, שקט, שלוה, כשהאות 'ב' תופיע בשם של נקבה, היא תצטיין כאם אוהבת, בעוד שהאות 'ב' תופיע אצל זכר, יפגין אהבה רבה לטבע ולחיי כפר. לשניהם צורך לחיים משותפים עם בן - זוג, ורתיעה מחיי רווקות. דעות קבועות - רגשות שאינם משתנים, אמונות מעוגנות.

התבטאות שלילית של האות 'ב':

אם מדכאים את זרימתו של בעל האות - עלול להיות מאד אנוכי, שקוע בעצמו, רכושני ורודף - בצע, חסר גמישות, עודף רגישות - נרגש עד למתיחות יתר, ואף עצבנות גלויה.

ג - חסד והתעלות לשיא

'לגמול' פירושו 'להעניק', 'לתת'

האות 'ג' רומזת לכח הנתינה. גמילות חסדים. צורתה כאדם שיצא מביתו, מהאות 'ב', וצועד לעבר ה'דל' (ת) - כדי להעניק ולספק לו את צרכיו, להשלים את חסרונו.

הנושא בשמו את האות 'ג' יהיה בעל מוטיבציה חזקה לתת, להעניק ולתרום לחברה, להשפיע. הרעיון של הנתינה חרוץ בנפשו של האדם אשר מעורר בעצמו, מתוך פנימיותו, את ערך הנתינה. הנתינה תגרור בעקבותיה הצלחה, שפע ומזל לאדם הנותן, כי בפעולותיו האדם מניע את גלגלי השפע בעולם, ובזכות זה יקבל גם הוא מהשפע הזורם בעולם.

אדם זה מכיר בסגולות הנתינה, ובעל יכולת פנימית להבין כי כל "ביזבוז" מצידו הוא רק השקעה אשר תביא בעקבותיה, הצלחה חוזרת. הביטוי: "הטיפש נותן והחכם לוקח" מוסבר ע"י הטיפש כבזבוז, כי הטיפש חושב שהוא נותן ומבזבז... ואילו החכם מבין כי הוא גם מקבל, מקבל אישיות של נדבנות, מקבל את החיים הערכיים שיש בהם סיפוק. ועוד...

עצמתה של האות 'ג' יכולה לאחד בין ניגודים, ליצור שלמות אחת משני ניגודים. לחבר את הקיצוניות שבין 'א' לְ - 'ב'. תפקידה לאחד את האיברים השונים והמנוגדים, ליצור מהם ישות אחת, להיות גשר ביניהם.

יכולתה של האות 'ג' להביא לגמר הבשלה. כלומר, להתפתח עד תום, עד שניתן להינתק מהמקור, כמו תינוק היונק משדי אמו וכאשר הוא חדל הוא נגמל.

יש באות 'ג' גם עניין הקשור לתשלום עבור מי שעשה מעשה, להחזיר למישהו כגמולו.

האות 'ג' מייצגת אנרגיה.

תכונות פוטנציאליות לנושא את האות 'ג' בשמו:

מזג נח, עליז, מלא חיים, חביב, בעל רצון טוב, אדיב, חפשי מדאגה, מתון, רחב - לב, מומחה - מהימן, בקיא, גמיש, חרוץ וזריז. נואם - מליצי, גלוי - לב, מרצה, בקיא בשיחה, מארגן - מתכנן, מקדם, מהנדס, ממציא, ספונטאני.

ביטוי שלילי של האות 'ג':

אם ידכאו את זרימתו של בעל האות, עלול להיות חסר בושה, מוזנח, חסר הבנה, לא מוסרי, חסר מצפון וחסר עקרונות.

הפרזה, בזבזן, אינו רואה את הנולד, פזרן, אימפולסיבי - חסר סבלנות, פועל בדחף רגעי.

ד - ארבעה מימדים ודאגה לזולת

האות 'ד' רומזת לכח הקבלה. כוח הקבלה הוא עצום ביותר. בלעדי כוח זה לא יוכל הנותן להעניק לאיש... רק המקבל - מגלה את כוחו של הנותן ולכן חשיבותו רבה.

(חובה להבדיל בין המושגים 'מקבל' ו'לוקח'. הראשון חיובי והאחרון שלילי)... כוח המקבל הוא יכולת "ספיגה", לקבל גם את הזולת כפי שהוא, לקבל את העולם כפי שהוא, כמובן מתוך יכולת הבנה להבדיל בין מה לקבל בגלל שאי - אפשר לשנות ובין מה שניתן לשנות...

נודעת חשיבות רבה לנתינה, והנה אדם המעניק מעצמו וממה שיש לו לאחרים, נחשב למי שקיבל גם הוא דבר מה, הנמדד ביסודות רוחניים. עצם הנתינה, נותנת לאדם תחושה טהורה שעשה מעשה נעלה ונכון. הוא עצמו מקבל מעצם המעשה שעשה הרבה מאד, אין לראותו מבחינת נותן בלבד, אלא גם בבחינת מקבל.

אין דבר שישווה לתחושה הפנימית המלווה אדם שזכה לתת מעצמו לאחרים ולעזור לזולתו. הקבלה יש בה יסוד מוצק של נתינה, כי ללא קבלה אין מציאות של נתינה!

באות 'ד' יכולת ריפוי... ריפוי אנרגטי הוא ריפוי של קבלת האדם כפי שהוא וממקום זה לעזור לו... רופא אינו כועס על חולה שפתאום מקיא עליו... הוא מקבל את המגבלות שלו.

צורת האות 'ד' - כעומדת רק על רגל אחת, לעומת שלושת האותיות הראשונות שיש לכל אחת מהן שתי רגליים או בסיס לעמוד עליו. כך גם האות 'ר' (דל ורש) אות הצניעות.

ג - ד: החיבור בין שתי אותיות אלה רומז למזל כי רק ע"י כוח ההשפעה, כוח הנתינה, והיכולת של הזולת לקבל, אפשר לזכות במזל טוב, שפע והצלחה. נרמז באות שתבוא אחרי האות 'ד'. (באנגלית מכנים את הבורא: "גד")

האות 'ד' מייצגת איזון.

תכונות פוטנציאליות לנושא את האות 'ד' בשמו:

כח רצון - תכלית, מטרה. התמדה - סבלנות, יכולת עמידה, ריכוז, עשייה. מארגן - מתכנן, בנאי, מעצב, מקדם.

בעל האות 'ד' יכול לנצל את כוחותיו החיוביים וליצור לעצמו תכונות של הפעלת סמכות, עצמה, מנהיגות, השפעה, הכרעה, פיקוד. החלטיות. תקיפות (ללא תוקפנות).

התבטאות שלילית של האות 'ד':

אם ידכאו את זרימתו של בעל האות הוא יכול להיות עקשן, חסר תקנה, שאינו מוכן לפשרות.