אינטֶליגנציה (בעברית: מִשׂכַּל) היא מכלול הכישורים שבאמצעותם ניתן לפתור בעיות הדורשות חשיבה בצורה יעילה.

מקור המילה אִינְטֶלִיגֶנְצְיָה במילה הלטינית intelligere, שמשמעה "לבחור", "להחליט", "להבחין". בהתאם לכך, אינטליגנציה מוגדרת גם כיכולת להבין דבר מתוך דבר וכן כיכולת להבחין בין דבר לדבר.

האינטליגנציה אינה ייחודית לאדם. קיימת גם אינטליגנציה בבעלי חיים ואינטליגנציה מלאכותית הנוצרת בקרב מכונות.

תוכן עניינים:

1 התפלגות באוכלוסייה

2 התפתחות האינטליגנציה

3 חשיבות ותרומה לתפקוד

4 פגיעה באינטליגנציה

5 מדידה והערכה

5.1 מנת משכל - IQ

5.2 מבחני בינה סימון

5.3 מבחני וקסלר

6 מחקר ותאוריה

6.1 תאוריות על אינטליגנציה

6.1.1 תיאורית ה - g

6.1.2 התאוריה הטריארכלית

6.1.3 אינטליגנציה נוזלית וגבישית

6.1.4 תאוריית האינטליגנציות המרובות

6.2 מחקרים על השפעת האינטליגנציה

6.3 מחלוקות בחקר האינטליגנציה

6.3.1 הספר עקומת הפעמון ומבקריו

6.3.2 אפקט פלין

6.3.3 אינטליגנציה בחיי המעשה

התפלגות באוכלוסייה:

האינטליגנציה מאופיינת בהתפלגות נורמלית, כך שלרוב האנשים יש אינטליגנציה ממוצעת ורק לאחוז קטן יחסית יש אינטליגנציה חריגה. לקות שכלית היא מצב המאופיין באינטליגנציה נמוכה במיוחד, לצד זאת מחוננות מאופיינת באינטליגנציה גבוהה מאוד.

הבדלים בין אישיים באינטליגנציה נובעים הן מתורשה והן מהשפעות סביבתיות. יש הערכות שהשפעת התורשה היא 40% - 70%, ושהבדלים תורשתיים אלו נובעים מהבדלים פיזיולוגיים - נויורולוגיים במערכת העצבים. מחקרים בקרב תאומים זהים שגודלו בנפרד מראים על התאמה גבוהה מאוד באינטליגנציה (מתאם 0.72 בממוצע). בקרב תאומים זהים שגודלו יחד המתאם אף גבוה יותר (0.9), ויש הטוענים שהוא כמעט ואינו שונה מהנתונים המתקבלים עבור אדם אחד המבצע את אותו המבחן פעמיים. מחקרים מראים שחלקו של המרכיב התורשתי באינטליגנציה עולה עם הגיל - נראה שהשפעת הסביבה על האינטליגנציה בגיל הילדות גבוהה יותר מאשר השפעתה בבגרות.

התפתחות האינטליגנציה:

התפתחות קוגניטיבית

מידת ההצלחה במבחני אינטליגנציה עולה עד תחילת שנות העשרים לחיים בקצב מהיר. בעבר חשבו שבתקופת גיל זו מגיעה מנת המשכל לשיא, אולם כיום מקובל להניח שהעלייה באינטֶליגנציה הגבישית אינה נעצרת וממשיכה בקצב מתון עד גיל העמידה.

חשיבות ותרומה לתפקוד:

האינטליגנציה היא המנבא הטוב ביותר להישגים אקדמיים.

מנת משכל גבוהה אינה תנאי הכרחי ליצירתיות. עם זאת אינטליגנציה יכולה להקנות יתרון בתחום היצירתיות לליקוי אשר בדרך כלל מקושר לפתולוגיה. למשל, מנת משכל גבוהה יכולה לשמש כגורם ממתן ומועיל עבור הנמכה בעכבה סמויה ובכך לשנות את הביטוי שלה מפגיעה בקשב להגברת היכולת היצירתית.

פגיעה באינטליגנציה:

ישנם מספר גורמים היכולים להוביל לפגיעה באינטליגנציה.

הפרעה נוירו - התפתחותית חמורה במיוחד עלולה להוביל לפגיעה באינטליגנציה.

בגיל מבוגר (75 ומעלה) מתחילה ירידה ניכרת ביכולות הקוגניטיביות, אך מידתה המדויקת שונה מאדם לאדם. כיום נהוג לראות בירידה זו השפעה של מחלות נוירולוגיות וניווניות (כגון מחלת אלצהיימר ומחלת פרקינסון), גם אם המחלה עדיין לא אובחנה אצל האדם. מחלות הגורמות לשיטיון (דמנציה) מובילות לפגיעה באינטליגנציה.

פגיעה באינטליגנציה יכולה להיגרם גם מטראומה גופנית כמו פגיעת ראש.

מדידה והערכה:

האינטליגנציה ניתנת למדידה והערכה. מבחני האינטליגנציה מחולקים לכמה קטגוריות: כמותיים, מילוליים, מרחביים, מעשיים ועוד.

כיום קיימות שיטות מדידה פורמאליות של אינטליגנציה, כלומר, דרכים לתת אמת מידה כמותית ליכולתו השכלית של האדם לפתירת בעיות, בלא התייחסות למכלול אישיותו וערכיו.

מנת משכל - IQ:

תוצאות מבחני IQ של האוכלוסייה המראות את "עקומת הפעמון"

מנת משכל היא הערך המקובל לביטוי רמת האינטליגנציה של האדם. מנת המשכל באוכלוסייה מתפלגת נורמלית, כשהממוצע (שהינו גם החציון) מוגדר כ - 100 ועל בסיס הגדרה זו סטיית התקן היא 15 (ויש האומרים 16).

נמצא מתאם, אם כי לא גבוה, בין מהירות ההולכה החשמלית לבין האינטליגנציה. מתאמים נוספים, לא גבוהים, נמצאו בין היחס מוח - גוף לבין מנת המשכל. גם הפעילות המטבולית במוח נמצאה קשורה לאינטליגנציה במידת מה.

בעבר נטען כי אין אפיון מיוחד וחד משמעי שיבדיל מוחם של גאונים מפורסמים ממוחם של אחרים. ואילו דניס גרליק (Garlick, 2002) טוען כי במוחו של אלברט איינשטיין נמצאה רמה גבוהה בהרבה של קישורים בין נוירונים, לעומת מספר הקישורים (הגבוה מאוד) במוחו של אדם רגיל. טענתו מחוזקת על ידי ממצאים כי אצל סובלים מפיגור ישנה התפתחות מאוחרת ומוגבלת של קשרים בין נוירונליים במוח.

מבחני בינה סימון:

על פי מבחני בינה סימון והפיתוח של שטרן - מנת המשכל מציינת את היחס שבין גילו השכלי של הילד (רמת ביצועו במבחן) לבין גילו הכרונולוגי. הנוסחה לחישוב אינטליגנציה תהא כלהלן:

מנת משכל = גיל שכלי / גיל כרונולוגי * 100

מבחני וקסלר:

מבחני וקסלר מפרידים בין טווחי גילאים שונים. על כן נעשה שימוש במבחן וקסלר לילדים, מבחן וקסלר לילדי גן, או מבחן וקסלר למבוגרים, בהתאם לגיל הנבדק.

על פי מבחני וקסלר, אינטליגנציה היא היכולת של היחיד לפעול בתכליתיות, לחשוב בהיגיון ולהתמודד ביעילות עם הסביבה. על כן, לפי מבחנים אלו, הכושר השכלי מורכב מכישורים ספציפיים בלתי תלויים זה בזה (גורם ה - S). לדוגמה, היכולת המילולית (S1) אינה תלויה ביכולת הביצועית (S2) ועל כן ניתנים למבחן כמה ציונים נפרדים:

ציון נפרד לכל אחד מהכשרים השכליים שבודקים תת - המבחנים.

הציון לרמת המשכל בתחום המילולי.

הציון לרמת המשכל בתחום הביצועי.

הציון לרמת המשכל הכללית.

מחקר ותאוריה:

תחילת חקר האינטליגנציה בפעילותם של הפסיכולוג הצרפתי אלפרד בינה, ואחריו הפסיכולוג האמריקאי דייויד וכסלר. קדם להם כבר בסוף המאה ה - 19 אחיינו של צ'ארלס דרווין, פרנסיס גלטון, שהדגיש, ללא הצדקה, היבטים גופניים פיזיים והקשר בינם לבין מנת המשכל, אך אף על פי כן תרם לתחילת דרכו של המחקר.

חקר האינטליגנציה נערך לרוב בקרב בני אדם, אך סימנים לאינטליגנציה ניצפו גם בקרב בעלי חיים וצמחים.

תאוריות על אינטליגנציה:

התאוריות הפסיכולוגיות על אינטליגנציה מתחלקות לשלוש משפחות:

תאוריות מבניות: תיאורית ה - g של ספירמן, גורמים קבוצתיים של תורנסטון וגורמים קבוצתיים של קאטל והורן

תאוריות תהליכיות: תאוריות על הבסיס המוחי של דנקאן, תאוריות קוגניטיביות של אקרמן, השפעת תורשה מול סביבה של דיקנס ופלין

תאוריות חדשות: תיאורית האינטליגנציות מרובות של גארדנר, תיאורית האינטליגנציה וההתפתחות של אנדרסון והתאוריה הטריארכית של סטרנברג

הגישה ההתפתחותית, המבוססת על תורתו של ז'אן פיאז'ה עוסקת בצורות החשיבה המאפיינות גילאים שונים

הגישה הקוגניטיבית עוסקת בתהליכי החשיבה

גישת הפסיכומטריקה המתבססת על מבחני אינטליגנציה וניתוחם

אינטליגנציה רגשית וחברתית (גולמן) המתבססת על חקר המוח, ומדגישה את חשיבות גורמים אלו בהתמודדות עם אתגרי הסביבה

משאבי התודעה (קוסטה): אינטליגנציה היא סדרה של נטיות חשיבה שאדם יכול לבחור באילו מהן להשתמש בסיטואציה נתונה ואיך לפעול בה על הצד הטוב ביותר

תיאורית ה - g:

גורם g

בתחילתם של מבחני האינטליגנציה נמצא שהציונים בכל הסוגים נמצאים במתאם חיובי אלה עם אלה. למעשה, ישנו קשר חיובי בין כל שני מבחני יכולת מנטלית שאדם מבצע, כולל מבחני מהירות פשוטים. תופעה זו מכונה בשם קשר חיובי רב פנים. צ'ארלס ספירמן טבע את המונח "גורם g" כדי להסביר תופעה זו, ולפיו ישנו גורם קוגניטיבי אחד (אם כי לא יחיד) העומד בבסיסם של תהליכי פתרון בעיות רבים.

התאוריה הטריארכלית:

רוברט סטרנברג מאוניברסיטת ייל הוא אחד ממבקריה המרכזיים של התפיסה הפסיכומטרית. לטענתו, מבחנים פסיכומטריים מתמקדים במדידה היכולת האנליטית בלבד ולא מתייחסים ליכולת יצירתית ומעשית, וגם תחום זה אינו נמדד כהלכה.

רוברט סטרנברג מטעים שלושה מרכיבי אינטליגנציה: המסוגלויות הקוגניטיביות הבסיסיות (זיכרון, עיבוד, שליפת מידע וכדומה), ניסיון ולימוד הקשר תרבותי. לטענתו העובדה שהממסד האקדמי מסתמך על מבחנים פסיכומטריים כממיינים, יוצרת עיוות כפול: ברמה האישית היא יוצרת העדפה לבעלי יכולות ספציפיות ומקפחת בעלי יכולות אחרות לא פחות חשובות, וברמה החברתית - כלכלית, מביאה לאי מיצוי פוטנציאל הצמיחה, היות שנוצר חסם כניסה לפוזיציות משפיעות בעולם הכלכלה, בפני אנשים יצירתיים ומעשיים.

אינטליגנציה נוזלית וגבישית:

התאוריה הדו גורמית לאינטליגנציה

ריימונד קאטל מבחין בין שני סוגים של אינטליגנציה:

אינטליגנציה נוזלית - הינה היכולת לפתור בעיות, להתמודד עם מצבים חדשים ומשתנים. המתאם בין סוג זה לבין הגורם הכללי g הינו גבוה מאוד. סוג זה של אינטליגנציה מפסיק להתפתח בסביבות גיל 18, ולא נמצאה תמיכה מחקרית עד כה לכך שהוא מושפע מגירויים סביבתיים.

אינטליגנציה גבישית - שהינה הצטברות של ידע ומיומנויות. רכיב זה של האינטליגנציה מושפע מאוד מהסביבה וממשיך להתפתח כל ימי חיינו.

ברוב המקרים שני סוגי האינטליגנציה באים יחדיו.

תאוריית האינטליגנציות המרובות:

הפסיכולוג הווארד גרדנר טען שהתייחסות לאינטליגציה כולה כמכלול אחד חסרה מרכיבים בלתי מדידים כמותית ופיתח את גישת האינטליגנציות מרובות. על פי גישה זו קיימים מספר מדדים מורחב המורכבים מאינטליגנציה לשונית, לוגית - מתמטית, מרחבית, גופנית - תנועתית, מוזיקלית, תוך - אישית, בין אישית ונטורליסטית.

טענתו של גרדנר יסודה בכך שלמרות שקיימים מתאמים חיוביים בין כל סוגי מבחני האינטליגנציה, חלקם נמוכים במידה המצדיקה אבחנה ברורה ביניהם. בתחום החינוך אומצה גישה זו, אך בפסיכולוגיה ובפסיכומטריקה ההתייחסות אליה פחותה, בטיעון שהתאוריה של גרדנר חסרת ביסוס מחקרי. עם זאת התאוריה באה להדגיש את משקלם של הגורמים הבעייתים למדידה אמפירית אף שהם גורמים מהותיים ואינטגרליים באינטליגנציה האנושית.

מחקרים על השפעת האינטליגנציה:

נמצא מתאם בין תכונות אישיות והצלחה בחיים לבין אינטליגנציה. כמו כן, פשיעה נפוצה הרבה יותר אצל בעלי אינטליגנציה נמוכה ואילו תוחלת החיים ושביעות רצון מנישואין, גבוהים יותר אצל בעלי אינטליגנציה גבוהה. קיים מתאם בינוני בין הערכת מעביד לבין רמת האינטליגנציה, קיים מתאם גבוה מאוד בין יוקרתו של מקצוע לבין ממוצע האינטליגנציה של העוסקים בו.

לפי 39 מחקרים אשר נערכו בין השנים 1927 ו - 2002, וכן במחקר שנערך ב - 1998 על ידי מדענים מהמכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס (MIT) ואוניברסיטת מדינת קליפורניה, נמצא יחס הפוך בין רמת האינטליגנציה וההשכלה לבין מידת האמונה הדתית. בספרו יש אלוהים? (2006) מסיק ריצ'רד דוקינס: "ככל שעולה רמת האינטליגנציה וההשכלה, כך קטן הסיכוי שהאדם יהיה דתי או יחזיק באמונות מכל סוג".

נראה שהשפעתה החיובית של אינטליגנציה נעצרת בסף מסוים, וגאונים מופלגים ידועים דווקא באישיותם המעורערת ובהפרעות נפשיות. דוגמה טראגית לחוסר ניצול של כשרון נותנת דמותו של ילד הפלא ויליאם ג'יימס סידיס.

מחלוקות בחקר האינטליגנציה:

הספר עקומת הפעמון ומבקריו:

הספר "עקומת הפעמון" מאת הרנסטיין ומארי, חולל שערורייה כשטען שאי הצלחתם של שחורים במבחני האינטליגנציה וה - SAT (המקביל האמריקאי לפסיכומטרי הישראלי) מקורה בסיבות גנטיות. טענה זו נתמכת במחקרים שמצאו כי ילדים שחורים שאומצו במשפחות לבנות היו בעלי סיכויים גבוהים יותר להתקדם ולהצליח, אך שיעור האינטליגנציה שלהם בבגרותם לא היה שונה במידה משמעותית מהממוצע אצל השחורים באמריקה.

עם זאת, החוקרים הציגו בספרם גם נתונים שאינם מתיישבים עם טיעונם על כך שהשפעת הסביבה הינה נמוכה מאוד. תרומתו הנוספת של הספר היא בסקירה המצוינת על התגבשות מבחני האינטליגנציה תוך הצגת המניעים לחקר זה הנעוצים בעבודתו של דרווין על התפתחות המינים.

מסקנות "עקומת הפעמון" שנויות במחלוקת חריפה, אך גם רוב קהילת הפסיכולוגים שאינה מקבלת אותן במלואן מודה שלעת עתה לא נמצאה דרך להעלאה קבועה ומשמעותית של ה - IQ על ידי התערבות סביבתית, גם אצל אלו שהשתתפו בתוכניות התערבות לשיפור האינטליגנציה מגיל ינקות.

אפקט פלין:

מחקריו של ג'יימס פלין מראים כי האינטליגנציה הפכפכה הרבה יותר משנדמה, תופעה שכונתה "אפקט פלין". פלין הציג עדויות כי ההישגים במבחני IQ בתחילת המאה היו נמוכים בממוצע ב - 20 נקודות לעומת ההישגים הממוצעים כיום. תופעה זו ידועה כיום בשם "אפקט פלין". ישנם הסברים רבים ומגוונים למקורו של האפקט. יש חוקרים המסיקים מכך ששיפורים גדולים בחינוך ובתזונה עשויים להשפיע על מדדי אינטֶליגנציה, בעוד אחרים מציינים את הטלוויזיה ומשחקי המחשב כמפתחים יכולות מרחביות - ויזואליות שהובילו להעלאת הציונים.

עם זאת ההסבר המקובל ביותר הינו המיומנות של הנבחנים בביצוע מבחנים. בתחילת המאה העשרים מבחנים לא היו נפוצים ואנשים לא היו כה מתורגלים בביצועם, לעומת המצב כיום. בניגוד לפרשנים אחרים של ממצאיו, פלין עצמו אינו טוען כי בני האדם כיום חכמים מבני האדם שחיו לפני כמאה שנה.

אינטליגנציה בחיי המעשה:

יש הטוענים שקיים רובד של אינטליגנציה "מעשית" בעל השפעה מהותית על ההצלחה בחיים, אך כזה שאינו נמדד במבחני אינטליגנציה. למשל, בקרב מהמרים על סוסים התברר שאלו המצליחים יותר היו בעלי יכולות לבצע הערכות מתוחכמות ביותר, אך כישרון זה היה מוגבל לתחום הימורי הסוסים בלבד ולא השתקף במבחני אינטליגנציה.