מקצוע ההורות הינו מקצוע עתיק ומורכב, ההורים פונים לאבחון בציורי ילדים על מנת לעזור, להבין, ולסייע לילד לגדול ולצמוח.

הציור הוא שפה שניה לילדים, הם מספרים לנו ללא מילים הרבה מאד על אישיות המצייר: תכונות כשרונות, פחדים וחרדות, דפוסי התנהגות, הסתגלות, קשיים, בשלות ריגשית, מיומנויות חברתיות, מערכות יחסים, יכולת לקבל מרות, מרדנות, רמת תפקוד, התייחסות לסביבה, לבית, לעבר ולעתיד ועוד...

לא תמיד האדם מודע לתכונותיו, לכישוריו, למכשוליו, לדפוסים המובילים אותו, ולדפוסים החוסמים אותו ולכן ביכולת הציור לחשוף את עולמו הפנימי.

בציורי עץ למשל אפשר לקבל מידע רב על המצייר, העץ משקף את האדם "כי האדם עץ השדה"

הילד משליך על העץ את אופיו ותכונותיו. בעצם מהותו של העץ המשתקף החוצה המצייר חושף את רחשי ליבו הסמויים וזה מה שמאפשר לאדם לבטא את פנימיותו בלי מנגנוני הגנה, ללא מעצור.

העץ מוחצן לחלוטין הוא מגלה סימני התחדשות, קמילה, פריחה וצמיחה, באדם התהליכים פנימיים. כאמור, הדמיון הקיים בין האדם לעץ מסייע לאדם לבטא את אישיותו.

כשבוחנים את הציור ישנם מס' פרמטרים שבולטים מאד לעין: גודל העץ, מיקומו בדף, רוחב הגזע, היחס בין הגזע לנוף העץ, גודל השורשים, נטיית כיוון העץ לימין או שמאל, האם המצייר השתמש בצבעים, באילו צבעים, חוזק הקווים, שרטוט העלים ועוד..

דוגמאות ופענוחם.

נוף עץ מלא בעלים המשורטטים בדייקנות ובקפידה רבה - יכולים להעיד על נטייה לשלמות ולכפייתיות.

נוף ריק - מעיד על קשיים או ליקויים בהבעת רגשות, לעיתים יכול לבטא אגירת כוחות לקראת התחדשות (בדומה לעץ בשלכת).

עץ גדול - מורה על דימוי עצמי גבוה ועל שתלטנות.

הגזע - מלמד על אישיות המצייר חוזקו, חוסנו, או חולשתו.

עיניים בגזע או גדם - מספרים על טראומה שחווה המצייר (ניתן לחשב את גיל הטראומה).

ענפים מפותלים - מלמדים על עימותים.

צד ימין של הדף הוא צד החברה כמו כן הוא מורה על העתיד.

צד שמאל הוא צד הבית. עץ שנוטה לצד שמאל מבטא שהמצייר מצוי ונמשך יותר לבית ומונע ע"י העבר.

עץ חסר פרופורציה בין הגזע לנוף העץ - פער בין שכל לרגש, קושי לשאת בעומס ולהתמודד עם בעיות.

עץ המצוייר על בסיס - מעיד על יציבות

פרטים נוספים שמצויירים בסביבת העץ - מורים על התייחסות ערה לסביבה.

פרחים וצמחים מעידים על אנשים ידידותיים, חברותיים, רגישים, אנושיים, חמים ופתוחים.

אלו הם מעט פרמטרים המאובחנים בציור.

לעיתים מרוץ החיים לא מאפשר לעצור ולברר יעדים בחינוך. אך כשנתקלים במצבים חוזרים ונשנים של מאבקי כוח, תלונות מהמסגרת החינוכית, דילמות חינוכיות. לדוגמה: האם הילד בשל לעלות לכיתה א' או שמא עדיף שישאר שנה נוספת בגן? האם הגבולות ברורים ומתאימים לאופי הילד..

מוכרחים לעצור ולבדוק מה בשיטת החינוך שלי מתאים לאישיות, לכישרונות ולנטיות הילד. מה מקדם או מעכב את התפתחותו...