מאז ימי הביניים, רואה כל דור את תקופתו כ"עידן חדש", ואת עצמו כפורץ דרך מודרנית בעולם החדש והמשתנה... אולם בכל השינויים שחלו במאות האחרונות בתרבות האנושית - בדת, במשפחה, בעבודה ובטכנולוגיה - נראה שאנו הגברים ממשיכים להחזיק בתפקידים המסורתיים, ללא יכולת ורצון להשתנות.

כשהייתי נער, בשנות ה - 70, הקודים החברתיים הגלויים והסמויים של "הגבר האמיתי" היו ברורים:

שחק כדורגל \ כדורסל.

שכב עם כמה שיותר בחורות (או נכון יותר - דפוק אותן)...

היה קשוח - הרבץ למי שמעליב אותך \ את חברתך.

אל תחשוף רגשות. זהו סימן לרכרוכיות ונשיות.

נראה שלגברים רבים משמשים קודים אלו כמצפן לא מודע גם היום.

אולם בשנים האחרונות חלה תזוזה עמוקה, והלוחות הטקטונים שתמכו בתרבות המסורתית זזים! סדרי עולם משתנים, ומה שהיה ברור ומובן מאליו בעבר - אינו כזה היום. המבנים הישנים שהחזיקו מבחוץ את המשפחה, הדת והתרבות מתפוררים, ומבנים חדשים עדיין אין. שינויים אלו מזעזעים גם את התפקידים המסורתיים של הנשים והגברים, ונראה שהשאלה שמבעבעת כשמרים בבצק החברתי היא: מה המשמעות של להיות גבר היום?

גבר שישאל עצמו שאלה זו, וימתין מספיק זמן לתשובה מהבטן (ולא מהראש) ירגיש מבולבל, ונבוך. גברים רבים מרגישים כבקרב לילי נגד אויב בלתי - נראה, וקולות עוינים מהחשכה קוראים קריאות תגר: "גברים יותר מדי אלימים, יותר מדי רכים, מדי צמאי - מין, מדי תאבי כוח ושליטה, מדי רציונלים, מדי אבודים להוביל - מדי מתים להרגיש... ". אז מי עלינו להיות? נראה שיותר ברור לנו מי עלינו לא להיות!

שאלה זאת מקבלת משנה תוקף אצלנו בישראל. אנו במלחמה מתמדת, ובאופן טבעי מאמצים גברים רבים את הלך הנפש של הלוחם. ניתן לראות זאת בהופעות פומביות של חלק ממפקדי \ קציני הצבא: צורת וסגנון הדיבור, חיתוך המילים הלקוני ונטול הרגש, שפה מתומצתת ושפת - גוף נוקשה. האתגר העומד בפני הגבר הישראלי הוא כפול איפה: לשמור על איכויות הלוחם באופן שמשרת את הצרכים הקיומיים, ובו - זמנית לפתח בהוויה הגברית איכויות נוספות - הקשבה לעצמי ולאחרים, מודעות לספירה הרגשית ויכולת ביטוי שלה, אמפתיה וכבוד.

גברים רבים בוחרים, מתוך רצון לא לאמץ את הגבריות הקלאסית הישנה, להתחבר לצד "הנשי" שלהם. שער ארוך, ביגוד "שנטי", הרבה חיבוקים, ורכות זורמת... אין ספק שזוהי חלופה הולמת, אולם גבריות החדשה מבקשת באופן עמוק משהו שונה! משהו ששומר על האיכויות הגבריות - ועושה להן התמרה לכיוון חיובי:

מאגרסיביות - לעוצמה

משליטה - להובלה

מבדידות - לשיתוף

יותר ויותר גברים מחפשים מודל לגבריות חדשה, לאחר שהבינו שהמודל הישן אינו משרת אותם עוד. מפגשי "אבירים ללא שריון" באים ללתת מענה לחיפוש זה, או נכון יותר, מציעים מרחב תומך ורציני לחיפוש משותף.

כמה מהנושאים שעולים, בצורה זו או אחרת, במפגשים:

על כל גבר להיפרד מהאישה שבתוכו, ולבנות את גבריותו בנפרד ממנה. רק לאחר הפרידה, יוכל לחזור ולפגוש חלק זה בתוכו, והפעם ממקום חדש!

התבוננות אמיצה בטכסי החניכה הגבריים - מלחמה, עבודה, מין - והבנה בשינוי הנדרש בכל אחד מהם.

הצורך המולד שלנו ל"חברותא גברית" תומכת, ללא בקורת, ציניות ומשחקי כוח, ושיתוף בעולמנו הפנימי הגברי.

אני כבנו של אבי ואביו של בני - המודלים הישנים, ומודעות לשינוי הנדרש.

המתודה העיקרית במפגשים היא "מעגל ההקשבה - אמנות הדיבור וההקשבה מהלב", בשילוב עם עבודה בטבע, ופעילויות חווייתיות נוספות. המפגשים מתקיימים במרכז אוריאל, סמוך לקריית טבעון, ואחת לחודש - בחיק הטבע.

המפגשים התחילו בשנת 2003 כחלק מהחיפוש האישי אחר הגבריות שלי עצמי, ובמהלך השנים הצטרפו גברים נוספים. ביחד אנו יושבים סביב המדורה, מעבירים את מקל הדיבור, פותחים את הלב ואת הפה, ויוצרים משהוא חזק, שלא ניתן לתיאור מילולי. בחזוני אני ואה קבוצות גברים הנפגשות דרך מעגל ההקשבה ומתמודדות עם נושאים גבריים טעונים: הלם קרב, חוויות מהמלחמה, והמיניות שלנו.

זוהי דרך ארוכה, אנו רק בתחילתה, ואני מרגיש כזורע זרעים לעתיד. אני מזמין גברים נוספים להצטרף למסע המשותף.

"שמעתי - שכחתי.

ראיתי - זכרתי.

עשיתי - הבנתי... "