שלוש מהפכות מחשבתיות עברה האנושות. המהפכן הראשון, קופרניקוס (1507) גילה שהארץ חגה מסביב לשמש ולא להפך ובזה שמט את הדעה ששלטה עד אז שעולמנו הוא מרכז היקום, הכל חג סביבו והאדם הוא מרכז העולם. ב 1859 פרסם דרווין את מוצא המינים ושינה לתמיד את תפיסת מוצא האדם. לא עוד נזר הבריאה יציר אלוהים אלא השתלשלות הברירה הטבעית ומוצא האדם מהקוף. עד היום יש נעלבים ומתנגדים לתיאוריה. אחר כך, בתחילת המאה העשרים מגיע פרויד שהביא לנו את תת הכרה והמיניות וגרם לנושאים שהיו טאבו להיכנס לשיח הלגיטימי. והחשוב מכל, עשה לנו הכרות עם מעמקי נפשנו שלנו, ילד את תת ההכרה והביא להבנה שונה לחלוטין של האדם. כל מה שנאמר מאז בשדה הפסיכולוגיה הוא תוצאה ישירה מתורתו של פרויד, הן מפרשיו ומרחיבי תורתו והן מתנגדיו הגדולים מתייחסים ישירות להבחנות שלו.
עד היום אין לנו תרגום מלא של כתביו לעברית. כמה דברים תורגמו לפני עשרות שנים והם בלתי קריאים ורחוקים משפתו הבהירה של פרויד. לא מכבר תורגמו לראשונה אסופת מאמרים וכונסו בספר הנושא את השם "מיניות ואהבה". מאמרים אלו המתעסקים ישירות במיניות לא תורגמו לעברית מסיבות רבות, רובן חברתיות, סוג של צנזורה עצמית, מוסרנית מקומית. מהדעות החברתיות שפרויד עצמו יוצא נגדן בכמה ממאמריו. דבר המזכיר את ההתנגדות לכתביו בווינה כשקוראיו הראשונים ואחר כך הציבור שגילה מה כתוב בספריו שאל איך הוא מעז לחשוב מחשבות כאלה ועוד להגיד שהוא ירפא אותנו. איך הוא מעז לחשוב על תינוק כיצור מיני. איך הוא מעז לחשוב בכלל, מה הוא חושב שהוא.
מרתק לקרוא את פרויד עצמו. בניגוד לדעה הרווחת הוא מצטייר כאדם בעל שאר רוח רחב אופקים וחסר שיפוטיות בצורה מוחלטת. המאמרים החלו להתפרסם ב 1905 והקדמה, הפתיחות והעמדה הנוגדת למחשבת בני זמנו מעוררת כבוד. כל ההכפשות באו כנראה מאלו שלא היו מסוגלים להיפתח לניסוחים שלו, גם אם קיבלו את תורתו.
הפסיכולוגיה איננה מדע הניתן לבדיקה מעבדתית. גם פרויד עצמו שינה את דעתו והרחיב אותה עם הזמן. ניתן לראות תוספות והשמטות במאמרים שחזר אליהם אחרי שנים וערך מחדש. מדהים לראות מה הצליח להבין ממספר מועט יחסית של אנשים שהיו מטופליו בהתחלה ועל תקפות חלק גדול מהבחנותיו והבנותיו, עד ימינו. למרות כל התיאוריות המבטלות, משנות, מרחיבות או הולכות לכיווני מחשבה אחרים בכלל. אפשר להגיד שהוא קידם את הרוח האנושית במהירות בזק למקומות שלא שוערו קודם ונראה שלחלק עדיין קשה להסתגל אל קביעותיו. הפסיכולוגיה הפכה להיות לא רק כלי בידי מרפאים. היא שינתה לחלוטין את הבנתנו כולנו ושינתה את התרבות כולה. ספרים ומחזות שנכתבו בשנות השלושים והארבעים וכולם מביאים את פרויד להמונים. נפתחה ליוצרים דרך חדשה להסביר את גיבוריהם ונולדה "תחרות" מי מבין אותו יותר בעולם התרבות. אי אפשר הרי לתאר את כל ספרות זרם התודעה בלי גילויה המוקדם על ידי פרויד. כל התת מודע, האסוציאטיבי, המיניות כשלעצמה וככוח מניע, מניעים באפן כללי. כל זה נולד אצל פרויד.
גילוי מרכזיותה של המיניות היווה הלם. לא עוד משהו שרק מהנה וגורם להמשכיות האדם אלא כוח המניע את כל מעשיו של האדם. תגלית גדולה מרכזית וחשובה אחרת היא המיניות הילדית. לגלות לעולם שהמיניות איננה דבר הנמצא אצל מבוגרים בלבד אלא שגם תינוקות הם מיניים הייתה טלטלה גדולה במחשבה. עד היום רוב האמהות מעדיפות שלא ליחס לתינוקן הנאות מיניות ישירות. גילוי המיניות הילדית חתרנית ונוגדת את מטרת הפרו ורבו "הטבעית" כפי שחשבו.
בספר החדש כונסו מאמרים שונים. חטיבה מרכזית היא שלושת המאמרים הנקראים "שלוש מסות על התיאוריה המינית" מאמרים אחרים: האופי והארוטיקה האנאלית. המוסר "התרבותי" והעצבנות המודרנית. מכים ילד. מקרה של הומוסקסואליות נשית ועוד כמה.
אחד הדברים המעניינים הפחות מוזכרים בנוגע לביוגרפיה של האיש שעסק במיניות כל ימיו היא העובדה שהוא עצמו חדל לקיים יחסי מין בגיל ארבעים בערך. אפשר לכתוב על פרויד בכמה צורות. מכיוון שאינני פסיכולוג וממילא אי אפשר לתמצת תורה שלמה למאמר קצר אנסה להציץ על פרויד האיש כמו שהוא מתגלה מתוך הניסוחים שלו ואתייחס רק לשני המאמרים הראשונים. נראה לי שזה יספיק לתת תמונה על דעותיו של האיש שהקדים את תקופתו ושינה את פני העולם.
לא רק תיאוריה פרויד הציג להמונים, כתיבתו מוליכה לשינוי ערכים מוחלט. מתוך ידיעה של כל הדעות הקדומות הנפוצות בחברה בה חי הוא מעז באומץ רוחו להלחם בצביעות המחשבתית, בדעות קדומות, במוסרניות ובצביעות חברתית ומחשבית. כבר בתחילת מאמרו פרויד אומר על האינוורסיה (ההיפוך, כך הוא מכנה הומוסקסואליות - נשית גברית) :
"אינוורטים שונים זה מזה ביחסם לדחף המיני המייחד אותם. מקצתם מקבלים את האינוורסיה כדבר מובן מאליו ותופסים את עצמם כבני אדם נורמלים... אחרים מתקוממים נגד עובדת האינוורסיה וחשים אותה ככפיה חולנית. "
הבחנה די מקדימה את זמנה בהתחשב שלא היו מספיק הומואים מחוץ לארון ואת רוב ידיעותיו שאב מאנשים שהיו מטופליו. בהמשך הוא אומר:
"אין אדם בריא בנפשו שלא ניתן למצוא אצלו תוספות שניתן לכנותן פרוורטיות. די בכלל זה כדי להוכיח עד כמה בלתי מתאים הוא השימוש המגנה במלה פרוורסיה"
זיגמונד פרויד
מה שמראה שחלק גדול מכל הדעות הקדומות אינן תלויות בפרויד, כשקוראים אותו לעומק. הוא משתמש במלים שהיו נהוגות בזמנו, אך כדי להפריך דעה קדומה. במקום אחר הוא אומר שאינוורטים הם אנשים מוסריים כנגד הדעה שהייתה מקובלת שחיברה חוסר מוסר למיניות שונה. הוא מנסה להסביר, לא להתנגד. את האנרגיה הנפשית הוא מחלק לאקטיבית פסיבית (לא במובן המיני ההומוסקסואלי) הוא מדבר על זוגות המכילים בתוכם זרימה, אקטיביות פסיביות, סאדו - מאזו, מציצנות וחשפנות. הוא טוען שיש זחילה בין הדברים. אקטיבים שיש בהם תכונות פסיביות ולהפך. סדיסטים הנהנים גם ממזוכיזם ולהפך. כל מי שגר בקומת קרקע בעיר (כמוני) מכיר את המציצנים, מי שלא נבהל ומציץ בהם חזרה יגלה את המוטיב החשפני שבהם אלא שהם מעדיפים להיחשב כמציצנים ולא להודות ביצר החשפנות.
הרבה מהשימוש שנעשה בתורתו בא מתוך חרדה והתגוננות מפני גילוייו של פרויד. החברה הרחבה לא ששה להיפרד מדעות קדומות, ההפך, גילויים חדשים מעלים פחדים חדשים ומחזקים את הישנים. גילויים חדשים ושינויים מעלים סיבות למלחמה במחדש. קשה לבני אדם להיפרד מדעות שליוו את אבות אבותיהם, אנשים מפוחדים לא רק שהם מתקבעים בדעותיהם אלא הם מקצינים בשמרנות שלהם. בעיקר שמאחוריהם עומדים אנשי דת המערבבים את המוסר החברתי והדתי וקובעים הילכות התנהגות שפרויד היה קורא דווקא להן לא טבעיות.
ארבעה דברים מכוונים את המיניות, אומר פרויד וחוזר עליהם כמה פעמים בהקשרים שונים. הבושה, הגועל, המוסר והחמלה. את ארבעתם צריך הילד לבנות כדי להתפתח נכון ועל ארבעתם צריך להתגבר מאוחר יותר בבגרות. הבושה מפני האחר, הגועל מאברים שמשמשים לנתינת שתן או ליציאת צואה. אם עד לפני כמה שנים סטרייטים פינטזו בעיקר על סקס אורלי, ורק נשים חופשיות פרועות וזונות עשו זאת. הומוסקסואלים זכו למציצות הגונות ולקנאה מסטרייטים הרי שהיום בכל תכנית טלוויזיה על מין ונוער אפשר לראות נערים ונערות צעירים להביך מדברים גלויות על לרדת אחד לשני. ובמחקר שנערך לאחרונה מסתבר שמין אורלי הפך להיות נפוץ בקרב צעירים, אולי מכיוון שנדמה להם שכך הם מגינים (בעיקר בנות כמובן) על בתוליותן. ומי שיוצא היום מהארון הם כבר לא ההומוסקסואלים אלא דווקא גברים סטרייטים המחפשים להם יחסי מין אנליים, עם נשים אמנם, אבל... זה נעשה כל כך גלוי שלפחות שני ספרים שפורסמו לאחרונה עוסקים בחווית הזיון האנלי אצל סטרייטים. "פוליטיקה" של אדם תירוול ו"הטרילוגיה המלוכלכת של הוואנה", ספר שבא מאנגליה המודרנית ואחר שמגיע מקובה המסוגרת. הערה שהוסיף פרויד למאמר כמה שנים מאוחר יותר:
"הקדמונים העלו על נס את הדחף המיני... בעוד שאנחנו מזלזלים בפעילות הדחף לעצמו ומוצאים צידוק רק בעזרת מעלותיו של האובייקט"
משפט מעניין היכול ללמד על התפתחות הרומנטיות. אם אכן בימי קדם היו מעט סיפורי אהבה והרבה סיפורי תשוקה, הרי שבימינו האהבה הרומנטית תפסה את קדמת הבמה. כל כך רומנטית האהבה המהוללת בפי כל עד שהיא מסתירה את יחסי המין האמורים להיות כלולים בתוכה. יתכן שמכאן המאבק הנפשי בין הצרכים המיניים הנתפסים חייתיים לבין הרומנטיות. אולי לא עבר מספיק זמן, ובני האדם, אם צדק יונג בחשבו שיש תת מודע קולקטיבי מצטבר, מבחינת זמן העולם התפתחות האדם נמשכת בקושי זמן של שניה סמלית. לא הכל הוטמע בנו עד הסוף ואינסטינקטים ישנים מבצבצים ושואפים להשתחרר מכלאם התרבותי החדש. אנו נקרעים עדיין בין שתי התחושות - המיניות והרגש. חיבור הרגש הרומנטי למיניות צץ הרבה יותר מאוחר בתולדות האנושות. אין לדעת מתי בכלל הבין האדם את הקשר בין חיי המין והולדה. כשמסתכלים סביב אפשר לראות ברמה מסוימת חזרה למיניות הקדומה המשוחררת. מה שקראו לא מזמן מתירנות מינית. גם סמלי האובייקט חוזרים אל היופי היווני רומאי הישן. ראו את כל הזכרים השורצים בחדרי כושר ומנסים להראות כמו הפסלים מאז. וכולם רוצים מין, גלוי מהיר והרבה.
לייחס לתינוק הנאה מינית מרגע היוולדו, כזו שתכתיב לו לכל חייו את האובייקטים שימשך אליהם
במאמרו על המיניות הילדית, זאת המתקיימת מרגע הלידה פרץ את כל המוסכמות. העזה ליחס מיניות לתינוק ולטעון שמיניות זו היא המכתיבה את המשך החיים הייתה מעל ומעבר לכל מה שהדעה הבורגנית הייתה מסוגלת להכיל. לייחס לתינוק הנאה מינית מרגע היוולדו, כזו שתכתיב לו לכל חייו את האובייקטים שימשך אליהם הייתה דעה שאי אפשר היה להכיל אותה.
שם המאמר "המוסר המיני התרבותי והעצבנות המודרנית. " הוא מתקדם ונועז למחשבת זמנו. צריך לזכור שהדעה השלטת בזמן התבגרותו, ועדיין בשנות מחקרו היא שיש להימנע מחיי מין עד לחתונה. נראה שמגבלה זאת הייתה אחת הראשונות נגדן נלחם. זאת הייתה מגבלה שנתפסה הן כמוסרית והן כתרבותית והייתה הקשה ביותר לקבלה על ידי הציבור של אז. גם הגברים "המדוכאים" לא קיבלו את דעתו. ואפשר לראות שלגבי נשים ברוב התרבויות התפיסה השלטת היא שאסור להן לקיים יחסי מין לפני החתונה. על התביעה הזו אמר:
"תביעת הנורמה התרבותית לניהול דומה של חיי מין אצל כל בני האדם היא אחד מגילויי אי הצדק החברתיים הברורים. דבר העולה בידי אחדים ללא מאמץ תובע מאחרים את הקורבנות הנפשיים הקשים ביותר. אי צדק זה אכן מסולק באמצעות אי ציות להוראות המוסר"
כשהוא מדבר על הסיפוק המיני החוקי הוא אומר:
"אם נאסור כל פעילות מינית חוץ מזו של הנישואין מספר האנשים שיתייצבו בניגוד גלוי לדרישות התרבות יתרבה לאין שיעור"
במקום אחר, בהמשך, הוא אומר דברים שקשה לנו, שאנחנו לא רוצים ולא מסוגלים לקבל. דבר שעומד בסתירה לחינוך התרבותי הרומנטי. שאילו היו מדברים על זה בגלוי אנשים היו מתחתנים פחות ונקשרים פחות אחד אל השני. אף הורה אינו מכין את ילדו לאפשרות של מה קורה בתוך חיי נישואין. פרויד אומר בלי לרחם, אך עם הבנה וחמלה גדולים:
"... לאחר שלוש ארבע או חמש שנים חדלים הנישואין לתפקד... במשך הזמן ועל פי רוב, נעלמת גם החיבה הנפשית, שהייתה מיועדת לרשת את מקום התשוקה הסוערת הראשונית... על רקע המצוקה הגופנית המהווה את גורלם של מרבית חיי הנישואין, כשהם מרוששים מאשליה ותלויים מחדש בהחלטה להטות את הדחף המיני למצב שלפני הנישואין... "
לא קשה לנחש מה הוא מנבא שקורה. בהמשך המאמר הוא מדבר על הכפילות המעיקה של המוסר התרבותי הדורש להתנזר ממין עד לחתונה, אך מכיר בחריגות המותרות בעצימת עין לגברים.
"המוסר המיני הכפול החל בחברתנו לגבי הגבר, מהווה הודאה מובהקת ביותר שהחברה עצמה, שהוציאה את ההוראות, אינה מאמינה באפשרות ביצוען"
ולחשוב שדברים כאלה נאמרו בשנת 1905. באשר לפסיכולוגיה של האישה קרה דבר די מעניין, ואולי די מוזר אפילו. למרות שהמטופלים המפורסמים ביותר, אלו שעליהם דיווח ושמתוך הטיפול בהן בנה את מירב הבחנותיו ותורתו היו נשים, למרות שכתב על המיניות הנשית, בסופו של דבר השאיר סימן שאלה פתוח כששאל ולא ענה " מה רוצה האישה? " גם לאקאן, שנים אחרי מרגיש שלא פתר את מסתרי הנשים וציין רק "אישה היא דבר אחר" ולא ממש פירש. מה המסתורין? הייתי שמח אם אישה, רצוי פסיכולוגית ופמיניסטית תתייחס למאמר על מיניותה של האישה. לא אני האיש שיכול לדון במיניות האישה בכלל ובבחירות שלה לכל כיוון.
הספר כתוב בשפה בהירה מאוד. איננו עמוס מדי בביטויים מדעיים, נוח להבנה ומרתק בהבחנות עד כמה שהדיוט שכמוני מסוגל לשפוט.
עד היום אין לנו תרגום מלא של כתביו לעברית. כמה דברים תורגמו לפני עשרות שנים והם בלתי קריאים ורחוקים משפתו הבהירה של פרויד. לא מכבר תורגמו לראשונה אסופת מאמרים וכונסו בספר הנושא את השם "מיניות ואהבה". מאמרים אלו המתעסקים ישירות במיניות לא תורגמו לעברית מסיבות רבות, רובן חברתיות, סוג של צנזורה עצמית, מוסרנית מקומית. מהדעות החברתיות שפרויד עצמו יוצא נגדן בכמה ממאמריו. דבר המזכיר את ההתנגדות לכתביו בווינה כשקוראיו הראשונים ואחר כך הציבור שגילה מה כתוב בספריו שאל איך הוא מעז לחשוב מחשבות כאלה ועוד להגיד שהוא ירפא אותנו. איך הוא מעז לחשוב על תינוק כיצור מיני. איך הוא מעז לחשוב בכלל, מה הוא חושב שהוא.
מרתק לקרוא את פרויד עצמו. בניגוד לדעה הרווחת הוא מצטייר כאדם בעל שאר רוח רחב אופקים וחסר שיפוטיות בצורה מוחלטת. המאמרים החלו להתפרסם ב 1905 והקדמה, הפתיחות והעמדה הנוגדת למחשבת בני זמנו מעוררת כבוד. כל ההכפשות באו כנראה מאלו שלא היו מסוגלים להיפתח לניסוחים שלו, גם אם קיבלו את תורתו.
הפסיכולוגיה איננה מדע הניתן לבדיקה מעבדתית. גם פרויד עצמו שינה את דעתו והרחיב אותה עם הזמן. ניתן לראות תוספות והשמטות במאמרים שחזר אליהם אחרי שנים וערך מחדש. מדהים לראות מה הצליח להבין ממספר מועט יחסית של אנשים שהיו מטופליו בהתחלה ועל תקפות חלק גדול מהבחנותיו והבנותיו, עד ימינו. למרות כל התיאוריות המבטלות, משנות, מרחיבות או הולכות לכיווני מחשבה אחרים בכלל. אפשר להגיד שהוא קידם את הרוח האנושית במהירות בזק למקומות שלא שוערו קודם ונראה שלחלק עדיין קשה להסתגל אל קביעותיו. הפסיכולוגיה הפכה להיות לא רק כלי בידי מרפאים. היא שינתה לחלוטין את הבנתנו כולנו ושינתה את התרבות כולה. ספרים ומחזות שנכתבו בשנות השלושים והארבעים וכולם מביאים את פרויד להמונים. נפתחה ליוצרים דרך חדשה להסביר את גיבוריהם ונולדה "תחרות" מי מבין אותו יותר בעולם התרבות. אי אפשר הרי לתאר את כל ספרות זרם התודעה בלי גילויה המוקדם על ידי פרויד. כל התת מודע, האסוציאטיבי, המיניות כשלעצמה וככוח מניע, מניעים באפן כללי. כל זה נולד אצל פרויד.
גילוי מרכזיותה של המיניות היווה הלם. לא עוד משהו שרק מהנה וגורם להמשכיות האדם אלא כוח המניע את כל מעשיו של האדם. תגלית גדולה מרכזית וחשובה אחרת היא המיניות הילדית. לגלות לעולם שהמיניות איננה דבר הנמצא אצל מבוגרים בלבד אלא שגם תינוקות הם מיניים הייתה טלטלה גדולה במחשבה. עד היום רוב האמהות מעדיפות שלא ליחס לתינוקן הנאות מיניות ישירות. גילוי המיניות הילדית חתרנית ונוגדת את מטרת הפרו ורבו "הטבעית" כפי שחשבו.
בספר החדש כונסו מאמרים שונים. חטיבה מרכזית היא שלושת המאמרים הנקראים "שלוש מסות על התיאוריה המינית" מאמרים אחרים: האופי והארוטיקה האנאלית. המוסר "התרבותי" והעצבנות המודרנית. מכים ילד. מקרה של הומוסקסואליות נשית ועוד כמה.
אחד הדברים המעניינים הפחות מוזכרים בנוגע לביוגרפיה של האיש שעסק במיניות כל ימיו היא העובדה שהוא עצמו חדל לקיים יחסי מין בגיל ארבעים בערך. אפשר לכתוב על פרויד בכמה צורות. מכיוון שאינני פסיכולוג וממילא אי אפשר לתמצת תורה שלמה למאמר קצר אנסה להציץ על פרויד האיש כמו שהוא מתגלה מתוך הניסוחים שלו ואתייחס רק לשני המאמרים הראשונים. נראה לי שזה יספיק לתת תמונה על דעותיו של האיש שהקדים את תקופתו ושינה את פני העולם.
לא רק תיאוריה פרויד הציג להמונים, כתיבתו מוליכה לשינוי ערכים מוחלט. מתוך ידיעה של כל הדעות הקדומות הנפוצות בחברה בה חי הוא מעז באומץ רוחו להלחם בצביעות המחשבתית, בדעות קדומות, במוסרניות ובצביעות חברתית ומחשבית. כבר בתחילת מאמרו פרויד אומר על האינוורסיה (ההיפוך, כך הוא מכנה הומוסקסואליות - נשית גברית) :
"אינוורטים שונים זה מזה ביחסם לדחף המיני המייחד אותם. מקצתם מקבלים את האינוורסיה כדבר מובן מאליו ותופסים את עצמם כבני אדם נורמלים... אחרים מתקוממים נגד עובדת האינוורסיה וחשים אותה ככפיה חולנית. "
הבחנה די מקדימה את זמנה בהתחשב שלא היו מספיק הומואים מחוץ לארון ואת רוב ידיעותיו שאב מאנשים שהיו מטופליו. בהמשך הוא אומר:
"אין אדם בריא בנפשו שלא ניתן למצוא אצלו תוספות שניתן לכנותן פרוורטיות. די בכלל זה כדי להוכיח עד כמה בלתי מתאים הוא השימוש המגנה במלה פרוורסיה"
זיגמונד פרויד
מה שמראה שחלק גדול מכל הדעות הקדומות אינן תלויות בפרויד, כשקוראים אותו לעומק. הוא משתמש במלים שהיו נהוגות בזמנו, אך כדי להפריך דעה קדומה. במקום אחר הוא אומר שאינוורטים הם אנשים מוסריים כנגד הדעה שהייתה מקובלת שחיברה חוסר מוסר למיניות שונה. הוא מנסה להסביר, לא להתנגד. את האנרגיה הנפשית הוא מחלק לאקטיבית פסיבית (לא במובן המיני ההומוסקסואלי) הוא מדבר על זוגות המכילים בתוכם זרימה, אקטיביות פסיביות, סאדו - מאזו, מציצנות וחשפנות. הוא טוען שיש זחילה בין הדברים. אקטיבים שיש בהם תכונות פסיביות ולהפך. סדיסטים הנהנים גם ממזוכיזם ולהפך. כל מי שגר בקומת קרקע בעיר (כמוני) מכיר את המציצנים, מי שלא נבהל ומציץ בהם חזרה יגלה את המוטיב החשפני שבהם אלא שהם מעדיפים להיחשב כמציצנים ולא להודות ביצר החשפנות.
הרבה מהשימוש שנעשה בתורתו בא מתוך חרדה והתגוננות מפני גילוייו של פרויד. החברה הרחבה לא ששה להיפרד מדעות קדומות, ההפך, גילויים חדשים מעלים פחדים חדשים ומחזקים את הישנים. גילויים חדשים ושינויים מעלים סיבות למלחמה במחדש. קשה לבני אדם להיפרד מדעות שליוו את אבות אבותיהם, אנשים מפוחדים לא רק שהם מתקבעים בדעותיהם אלא הם מקצינים בשמרנות שלהם. בעיקר שמאחוריהם עומדים אנשי דת המערבבים את המוסר החברתי והדתי וקובעים הילכות התנהגות שפרויד היה קורא דווקא להן לא טבעיות.
ארבעה דברים מכוונים את המיניות, אומר פרויד וחוזר עליהם כמה פעמים בהקשרים שונים. הבושה, הגועל, המוסר והחמלה. את ארבעתם צריך הילד לבנות כדי להתפתח נכון ועל ארבעתם צריך להתגבר מאוחר יותר בבגרות. הבושה מפני האחר, הגועל מאברים שמשמשים לנתינת שתן או ליציאת צואה. אם עד לפני כמה שנים סטרייטים פינטזו בעיקר על סקס אורלי, ורק נשים חופשיות פרועות וזונות עשו זאת. הומוסקסואלים זכו למציצות הגונות ולקנאה מסטרייטים הרי שהיום בכל תכנית טלוויזיה על מין ונוער אפשר לראות נערים ונערות צעירים להביך מדברים גלויות על לרדת אחד לשני. ובמחקר שנערך לאחרונה מסתבר שמין אורלי הפך להיות נפוץ בקרב צעירים, אולי מכיוון שנדמה להם שכך הם מגינים (בעיקר בנות כמובן) על בתוליותן. ומי שיוצא היום מהארון הם כבר לא ההומוסקסואלים אלא דווקא גברים סטרייטים המחפשים להם יחסי מין אנליים, עם נשים אמנם, אבל... זה נעשה כל כך גלוי שלפחות שני ספרים שפורסמו לאחרונה עוסקים בחווית הזיון האנלי אצל סטרייטים. "פוליטיקה" של אדם תירוול ו"הטרילוגיה המלוכלכת של הוואנה", ספר שבא מאנגליה המודרנית ואחר שמגיע מקובה המסוגרת. הערה שהוסיף פרויד למאמר כמה שנים מאוחר יותר:
"הקדמונים העלו על נס את הדחף המיני... בעוד שאנחנו מזלזלים בפעילות הדחף לעצמו ומוצאים צידוק רק בעזרת מעלותיו של האובייקט"
משפט מעניין היכול ללמד על התפתחות הרומנטיות. אם אכן בימי קדם היו מעט סיפורי אהבה והרבה סיפורי תשוקה, הרי שבימינו האהבה הרומנטית תפסה את קדמת הבמה. כל כך רומנטית האהבה המהוללת בפי כל עד שהיא מסתירה את יחסי המין האמורים להיות כלולים בתוכה. יתכן שמכאן המאבק הנפשי בין הצרכים המיניים הנתפסים חייתיים לבין הרומנטיות. אולי לא עבר מספיק זמן, ובני האדם, אם צדק יונג בחשבו שיש תת מודע קולקטיבי מצטבר, מבחינת זמן העולם התפתחות האדם נמשכת בקושי זמן של שניה סמלית. לא הכל הוטמע בנו עד הסוף ואינסטינקטים ישנים מבצבצים ושואפים להשתחרר מכלאם התרבותי החדש. אנו נקרעים עדיין בין שתי התחושות - המיניות והרגש. חיבור הרגש הרומנטי למיניות צץ הרבה יותר מאוחר בתולדות האנושות. אין לדעת מתי בכלל הבין האדם את הקשר בין חיי המין והולדה. כשמסתכלים סביב אפשר לראות ברמה מסוימת חזרה למיניות הקדומה המשוחררת. מה שקראו לא מזמן מתירנות מינית. גם סמלי האובייקט חוזרים אל היופי היווני רומאי הישן. ראו את כל הזכרים השורצים בחדרי כושר ומנסים להראות כמו הפסלים מאז. וכולם רוצים מין, גלוי מהיר והרבה.
לייחס לתינוק הנאה מינית מרגע היוולדו, כזו שתכתיב לו לכל חייו את האובייקטים שימשך אליהם
במאמרו על המיניות הילדית, זאת המתקיימת מרגע הלידה פרץ את כל המוסכמות. העזה ליחס מיניות לתינוק ולטעון שמיניות זו היא המכתיבה את המשך החיים הייתה מעל ומעבר לכל מה שהדעה הבורגנית הייתה מסוגלת להכיל. לייחס לתינוק הנאה מינית מרגע היוולדו, כזו שתכתיב לו לכל חייו את האובייקטים שימשך אליהם הייתה דעה שאי אפשר היה להכיל אותה.
שם המאמר "המוסר המיני התרבותי והעצבנות המודרנית. " הוא מתקדם ונועז למחשבת זמנו. צריך לזכור שהדעה השלטת בזמן התבגרותו, ועדיין בשנות מחקרו היא שיש להימנע מחיי מין עד לחתונה. נראה שמגבלה זאת הייתה אחת הראשונות נגדן נלחם. זאת הייתה מגבלה שנתפסה הן כמוסרית והן כתרבותית והייתה הקשה ביותר לקבלה על ידי הציבור של אז. גם הגברים "המדוכאים" לא קיבלו את דעתו. ואפשר לראות שלגבי נשים ברוב התרבויות התפיסה השלטת היא שאסור להן לקיים יחסי מין לפני החתונה. על התביעה הזו אמר:
"תביעת הנורמה התרבותית לניהול דומה של חיי מין אצל כל בני האדם היא אחד מגילויי אי הצדק החברתיים הברורים. דבר העולה בידי אחדים ללא מאמץ תובע מאחרים את הקורבנות הנפשיים הקשים ביותר. אי צדק זה אכן מסולק באמצעות אי ציות להוראות המוסר"
כשהוא מדבר על הסיפוק המיני החוקי הוא אומר:
"אם נאסור כל פעילות מינית חוץ מזו של הנישואין מספר האנשים שיתייצבו בניגוד גלוי לדרישות התרבות יתרבה לאין שיעור"
במקום אחר, בהמשך, הוא אומר דברים שקשה לנו, שאנחנו לא רוצים ולא מסוגלים לקבל. דבר שעומד בסתירה לחינוך התרבותי הרומנטי. שאילו היו מדברים על זה בגלוי אנשים היו מתחתנים פחות ונקשרים פחות אחד אל השני. אף הורה אינו מכין את ילדו לאפשרות של מה קורה בתוך חיי נישואין. פרויד אומר בלי לרחם, אך עם הבנה וחמלה גדולים:
"... לאחר שלוש ארבע או חמש שנים חדלים הנישואין לתפקד... במשך הזמן ועל פי רוב, נעלמת גם החיבה הנפשית, שהייתה מיועדת לרשת את מקום התשוקה הסוערת הראשונית... על רקע המצוקה הגופנית המהווה את גורלם של מרבית חיי הנישואין, כשהם מרוששים מאשליה ותלויים מחדש בהחלטה להטות את הדחף המיני למצב שלפני הנישואין... "
לא קשה לנחש מה הוא מנבא שקורה. בהמשך המאמר הוא מדבר על הכפילות המעיקה של המוסר התרבותי הדורש להתנזר ממין עד לחתונה, אך מכיר בחריגות המותרות בעצימת עין לגברים.
"המוסר המיני הכפול החל בחברתנו לגבי הגבר, מהווה הודאה מובהקת ביותר שהחברה עצמה, שהוציאה את ההוראות, אינה מאמינה באפשרות ביצוען"
ולחשוב שדברים כאלה נאמרו בשנת 1905. באשר לפסיכולוגיה של האישה קרה דבר די מעניין, ואולי די מוזר אפילו. למרות שהמטופלים המפורסמים ביותר, אלו שעליהם דיווח ושמתוך הטיפול בהן בנה את מירב הבחנותיו ותורתו היו נשים, למרות שכתב על המיניות הנשית, בסופו של דבר השאיר סימן שאלה פתוח כששאל ולא ענה " מה רוצה האישה? " גם לאקאן, שנים אחרי מרגיש שלא פתר את מסתרי הנשים וציין רק "אישה היא דבר אחר" ולא ממש פירש. מה המסתורין? הייתי שמח אם אישה, רצוי פסיכולוגית ופמיניסטית תתייחס למאמר על מיניותה של האישה. לא אני האיש שיכול לדון במיניות האישה בכלל ובבחירות שלה לכל כיוון.
הספר כתוב בשפה בהירה מאוד. איננו עמוס מדי בביטויים מדעיים, נוח להבנה ומרתק בהבחנות עד כמה שהדיוט שכמוני מסוגל לשפוט.
050-3331-331