אדן רכבת אלו האבנים שמחזיקות את מסילת הרכבת. נניח שהאדנים שמחזיקים את המסילה הן כל אחד מסוג אחר, וכל אחד מהם הוא או רגש או תחושה ואו מחשבה. נניח שהמסילה הזו סלולה לאורך דרך מסוימת בין שני מקומות ומכילה את כל התחושות הרגשות והמחשבות בצורה יציבה ובלתי משתנה כי ככה בנויה המסילה. על מסילת הרכבת נמצאת רכבת הנוסעת ממקום אחד למקום שני והאדם שנוסע ברכבת חושב לעצמו איך המציאות משתנה ככל שהרכבת מתקדמת. בפועל כלום לא משתנה פרט למיקומה של הרכבת. וכך האדם מסיק מסקנה כי המציאות שהוא פוגש משתנה אבל מהפרספקטיבה של המסילה כלום לא השתנה כל החבילה של התחושות רגשות ומחשבות היום שם מלפני ויהיו גם אחרי רק לעיניך כל רגע נגלה משהוא אחר. ולכן כל מה שאתה חושב כמופיע ונעלם הוא בעצם הלא משתנה היציב כי הרי המסילה מעולם לא השתנתה הדרך נשארה על כנה רק אתה עצמך הינו הבילתי משתנה. כמובן שאפשר להעלות את הפרספקטיבה ולגלות כי המסילה בכלל נמצאת על אוני ענקית המפליגה ממקום למקום וגם אס המסילה שהיא קבוע משתנה יחסית למיקום של האוניה.. וכאן מתגלה כי הבילתי משתנה הוא תמיד יחסי תלוי בפרספקטיבה... כאשר אתה לומד זאת אתה לא ממהר להסיק מסקנות כי הכל אפשרי

ומה שנראה לך יציב יכול להיות שנמצא בתנועה, ומה / שנראה לך כסופי יכול להיות אין סופי

וככה אתה יכול להסיק שאתה בכלל מת ולא חי הכל תלוי בפרספקטיבה...

ופה נשרפה עוד פרה קדושה של מורה שמדבר על דברים שמופיעים ונעלמים יכול להיות שהם לא מופיעים ונעלמים אתה אתה עצמך רואה כל פעם דבר אחר ולכן אתה עצמך מופיע ונעלם יחסית אליהם

---

שמע ישראל, ישראל= השכל הגבוה שהוא השכל יודע כל את כל ההפכים ולכן יש לו בחירה

זו למעשה תפילת המודע לתת מודע לחזק את התפילה בין החכמה לבינה

ע"י תמימות שיש בשמיעה ללא התנגדויות כלומר הקשבה ללא תגובה.

ובמקרה התנגדות אפשר לזהות אותה ואז בעזרת תורה "אור המודעות"

לגרום לה לטרנספורמציה.. ואז כל התנגדות הופכת לכלי שרת כדי להזכיר לעצמך

את שמע ישראל כלומר את המשכת תהליך ההקשבה ללא תגובה.

---

היום מישהו אמר לי שיש לו את הקוד של השכל, והוא יכול לגשת אליו מתי שהוא רוצה ולשאול ולקבל תשובות - זה אומר - שפעם לא היה לו את הקוד של השכל ואז הוא לא יכל לגשת לשכל ולקבל תשובות... וזה אומר שמי שנגש לשכל הוא לא השכל...

ומי שרוצה את הקוד לשכל חייב שאין לו שכל אחרת למה שירצה משהו בכלל?

וזה אומר שאם לשכל צריך קוד אז לכל מה שלא שכל לא צריך קוד, ולכן השכל הוא לא הכל אלא דבר מוגבל... ומכאן זה שאין לו את הקוד הוא "אין שכל, " וזה יש לכולם את האין שכל

ובשביל זה לא צריך קוד.

אבל איך האין שכל יכול להשתמש עם קוד אם אין לו שכל?

---

פרשנותי להתבודדות שכולה התאחדות, התבודדות זה מהלך עצום שבו האדם מתבודד מכל דבר כולל התחושות רגשות ומחשבות. למעשה תהליך ההתבודדות דומה לתהליך נטי נטי "לא זה ולא זה" תהליך המותיר את האדם בעמדת צופה על המציאות ולא חלק מהמציאות, ומכיון שהוא מפריד עצמו גם מהמחשבות, הפרספקטיבה היא של צפייה ולא חשיבה כלומר תמימות ולא חכמה עד למצב של הפרדה מוחלטת בפני המציאות או התבטלות דבר שהופך אותך עצמך למציאות שכן אתה סופג את קרני השמש של המציאות והופך ללבנה "מלכות דקודשה" וזאת ע"י תפילה שהיא סוג של קשר ביני לבין המציאות קשר ישיר ללא מתווכים וללא פרשנות וכדי להגיע למצב הזה צריך לתת צדקה או לוותר על ה"חכמה" ואז אתה רואה את הדברים כפי שהם.

כל עוד אתה מנסה לפרשן את מה שאתה רואה אתה לא נמצא בעצם בהתבודדות למרות שאתה יכול לקחת את הפרשנות למימד של התבודדות מימנה והפיכת הפרשנות למציאות בעצמה בבחינת גרירת הנבל לבית המדרש. ולכן התהליך הדרמאטי של התבודדות מוביל לאחדות עם המציאות תוך כדי התבטלות.

ומכאן התבודדות=התאחדות

---

אדם המצליח לבודד עצמו מהתחושות רגשות ומחשבות, יכול לחרדה ולסבל. כמו שיעקוב יכל למלאך ה' כי היה תמים ומבודד מהמחשבות וגם אחד עמם ולכן לא היה מזוהה עם המחשבות על עם מי הוא נלחם ולמה וכמה פשוט היה בנוכחות=תמימות

---

יש שני סוגי מלכות שהם אחת בסוף וכך התיפקודים כאשר אין "אני" בתיפקודים זה מלכות דקודשה שיש מי שלוקח אחריות זו מלכות דסיטרא אחרה כלומר הצד האפל של הירח כאשר אתה נמצא בזכירה עצמית זו תמימות בחינת יעקוב - בשורה התחתונה אתה נמצא בזכירה עצמית בכל מקרה השאלה אם אתה יודע את זה

---

אדם יכול לדעת על רצונו רק לאחר שהרצון עלה, שכן לפני שעלה רצון מה שייך לדבר על רצון??? ולכן האדם יכול לספר מה הוא רוצה אבל לא יכול לומר למה הוא רוצה את זה כי את הרצון הוא פגש בתוכו רק לאחר שעלה או בו זמנית