טיפול בהפרעת קשב כולל את אפשרויות המענה הזמינות עבור הסימפטומים של הפרעת קשב וההשפעות האפשריות שלהם על רמת התפקוד ואיכות החיים של האדם.

הפרעת קשב היא הפרעה נוירו התפתחותית, שתסמיני הליבה שלה הם: קשיי קשב וקשיי ריכוז, היפראקטיביות (פעלתנות יתר) ואימפולסיביות. הפרעת קשב היא תופעה שכיחה המוערכת בכ - 5% - 10% מהאוכלוסייה. היא מתפתחת במשך חמש השנים הראשונות לחיים ואינה דועכת בגיל מסוים, לכן ניתן למצוא אותה בכל שכבות הגיל. הפרעת קשב משפיעה על טווח רחב של תחומי התנהגות ולכן אנשים עם הפרעת קשב עלולים להיתקל בקשיים רבים בכל תחומי החיים, אשר פוגעים ברווחתם. קשיים אלו עלולים להשליך על עתידם הרגשי, ההתנהגותי והאקדמי. אנשים רבים עם הפרעת קשב עשויים לחוש לאורך חייהם תסכול ואי - מיצוי יכולותיהם בתחומים שבהם יכלו להגיע להישגים גבוהים, אך באמצעות טיפול הולם, הפרוגנוזה של הפרעת קשב עשויה להיות טובה מאוד.

טיפול הולם יכול למנוע תאונות וליקויים מתמשכים בתפקוד במסגרת בית הספר, עולם העבודה, קשרים עם עמיתים ויחסים בין אישיים. לצד זאת, הפרעת קשב בלתי מטופלת מקושרת להישגים אקדמיים נמוכים, סטטוס תעסוקתי נמוך וסיכון מוגבר לשימוש לרעה בחומרים ועבריינות. משום שכל דחייה עלולה להיות קריטית ישנה חשיבות רבה למתן טיפול בשלב מוקדם ככל הניתן, במיוחד כאשר מדובר בילדים. עם זאת, רק מחצית מהילדים עם הפרעת קשב זוכים לקבל טיפול. בנוסף ישנם אנשים שכלל לא אובחנו בילדותם, אשר מגיעים לקבל טיפול ראשוני רק כשהם כבר בוגרים.

תוכן עניינים:

1 בנייה של המערך הטיפולי 1.1 טיפול רב מערכתי 1.1.1 שיתוף פעולה עם המשפחה ומערכת החינוך בגילאי הילדות

1.2 התאמה אישית 1.2.1 התייחסות למאפיינים הייחודיים של גילאי הבגרות

1.3 מעקב והערכת ההתקדמות 1.3.1 מודעות למגבלות ולקשיים הכרוכים בטיפול בהפרעת קשב

2 מענה לתחלואה נלווית 2.1 הפרעת קשב ומחוננות

3 קבלת מידע אמין 3.1 הכשרת מורים

3.2 הדרכת הורים 3.2.1 קשיים בשלב האבחון

3.2.2 קשיים בשלב הטיפול וההתמודדות היום - יומית

4 פיתוח תחומי היכולות והצדדים החזקים 4.1 יצירתיות

5 שיעורי עזר פרטניים

6 הוראה מתקנת

7 שיפור היכולות החלשות 7.1 פיתוח תפקודים ניהוליים ויכולת התארגנות

8 פיצוי ופיתוח סגנון עבודה מותאם אישית 8.1 התאמה סביבתית

8.2 כלי עזר וטכנולוגיה מסייעת

9 התערבות חברתית ופיתוח מיומנויות חברתיות

10 התערבות פסיכולוגית או טיפול רגשי 10.1 אתגרים בטיפול הפסיכולוגי בהפרעת קשב

10.2 טיפול התנהגותי

11 טיפול תרופתי 11.1 תרופות ממריצות / מעוררות 11.1.1 התאמת המינון וסוג התרופה

11.1.2 אופן הפעולה - מנגנונים פיזיולוגיים ועצביים

11.2 תרופות לא מעוררות

11.3 דילמות בנושא הטיפול התרופתי בתקופת ההריון וההנקה

12 טיפולים אלטרנטיביים

13 התנגדות לטיפול וההשלכות של מניעתו

1

1

בנייה של המערך הטיפולי:

המטרה העיקרית של הטיפול בהפרעת קשב היא שיפור מרבי של התפקוד לצד הימנעות מבעיות וקשיים משניים שהפרעת הקשב עלולה ליצור. למידע נוסף ראו - קשיים העלולים להיווצר בעקבות הפרעת קשב. בעוד שעדיין לא נמצאה דרך לריפוי מלא של הפרעת קשב, ישנן מגוון אפשרויות טיפול תרופתיות ולא תרופתיות להתמודדות עם התסמינים ושיפור התפקוד. כך שניתן לטפל ביעילות בתסמינים של הפרעת קשב עבור ילדים ומבוגרים. עם זאת, המטרה הטיפולית צריכה להתייחס לא רק להקלה זמנית בסימפטומים, אלא גם להבניה של המסלול ההתפתחותי ארוך הטווח הרצוי ביותר.

טיפול רב מערכתי:

הנחייה בנוגע לתזונה נכונה היא חלק ממערך הטיפול להפרעת קשב

לנוכח מאפייני ההפרעה, הטיפול היעיל חייב להיות רב - מערכתי ולעסוק בכל המערכות המשמעותיות בחייו של האדם, ובכל הצירים האנושיים: הביולוגי, הפסיכולוגי והחברתי.

לרוב נדרש שילוב של אנשי מקצוע - רופא (פסיכיאטר או נוירולוג) לצד טיפול נפשי (טיפול פסיכולוגי או טיפול באמנויות) וכן סיוע גופני (ריפוי בעיסוק או טכניקות סיוע דומות - רכיבה טיפולית, הידרותרפיה) וכן הנחיה בנוגע לתזונה נכונה. לצד אלו חשוב גם ייעוץ של גורם מקצועי המעריך את התמונה החברתית והמערכתית (פסיכולוג חינוכי, יועץ, עובד סוציאלי או מתאם). רמת המקצועיות של אנשי המקצוע המעורבים בטיפול היא קריטית להצלחתו. על כן חשוב להקפיד על בחירה של מורים, מטפלים, רופאים או מאמנים הבקיאים בהפרעת קשב על כל היבטיה.

בעוד שאנשי החינוך נחשבים למומחים בנוגע להקשר הכיתתי, לחומרי הלימוד ולקשיים של תלמידיהם, היועצים המקצועיים נחשבים למומחים בנוגע לדרכי התערבות מבוססות מחקר אשר יכולות לענות על צורכי התלמיד, לכן על פי רוב שיתוף הפעולה הפורה ביניהם הוא זה שמוביל לתוצאות הטובות ביותר.

שיתוף פעולה עם המשפחה ומערכת החינוך בגילאי הילדות:

הפרעת קשב מתפתחת במשך חמש השנים הראשונות לחיים והיא הלקות הנוירולוגית הנפוצה ביותר בקרב ילדים. כדי להימנע מההשלכות השליליות העלולות להיות להפרעת קשב בהיעדר טיפול, ישנה חשיבות רבה ליישום תוכניות התערבות כבר בשלב המוקדם של בית הספר היסודי.

ההורים והמורים כאחד לוקחים תפקיד משמעותי בעיצוב אישיותו של תלמיד עם הפרעת קשב. לכן הטיפול ארוך הטווח בילד מצריך שיתוף פעולה מתמיד בין הצוות הטיפולי, הצוות החינוכי, ההורים והילד. למרות זאת, אחד ההיבטים המוזנחים בנוגע לטיפול בתלמידים עם הפרעת קשב הוא הצורך ביצירת שיתוף פעולה עם אנשי החינוך לצורך יישום התוכנית הטיפולית.

תוכנית התערבות בית ספרית היא חלק חיוני מהמערך הטיפולי המלא להפרעת קשב. במקרים רבים הבנייה של התוכנית הטיפולית מתחילה לאחר מעשה כתגובה לבעיה שכבר התעוררה או להתנהגות בלתי מקובלת שכבר התרחשה. אף על פי שלא ניתן לא ניתן לחזות מראש את כל המקרים, רובם ידועים וניתן לצפות להתרחשותם מבעוד מועד. תפקיד המורה ובית הספר הוא לאתר תלמידים עם הפרעת קשב על ידי הפנייה לאבחון ולעזור לכל תלמיד שאובחן להתמודד עם ההפרעה, כך שהישגיו בתחום הלימודי והחברתי לא ייפגעו. בהתחשב במחלוקות הקיימות בציבור בנוגע להפרעת קשב, יש חשיבות רבה לכך שהמורה יהיה אובייקטיבי ובעל ידע בנושא. בהתאם לך, בנוסף להורים יש להדריך גם את צוות המורים בבית הספר.

התאמה אישית:

האבחון של הפרעת קשב מבוסס על המהדורה החמישית של ה - DSM. הוא מאפשר למפות את היכולות והקשיים לצורך התאמת תוכנית העבודה למאפיינים האישיים של כל אדם.

לא כל אדם עם הפרעת קשב זקוק לכל הטיפולים האפשריים להפרעה זו. מכאן שעל המטפלים להתאים את הטיפול בהתאם לצורך. בדומה למצבים כרוניים אחרים, תוכנית הטיפול בהפרעת קשב צריכה להיבנות באופן ספציפי עבור כל מקרה לגופו, בהתאם למאפייניו הייחודיים.

בהתאם לכך, הטיפול בהפרעת קשב צריך להיקבע בתוכנית אישית המבוססת על ההפרעה הבסיסית, התחלואה הנילווית ועל העדפות האדם (והמשפחה במקרה של ילדים). גיבוש היעדים של תוכנית הטיפול צריך לנבוע מתוך התסמינים המרכזיים שאותרו ומהפגיעות התפקודיות הספציפיות שהם יוצרים. אבחון הפרעת קשב נועד לספק את המידע הדרוש לצורך ההתאמה האישית של התוכנית הטיפולית.

בנוסף כל סוגי ההתערבות והעזרה שהאדם מקבל צריכים להיעשות באווירה חיובית, ומתוך תמיכה בערך העצמי. זאת משום שלמידה נעשית בקלות וביעילות רבה יותר כאשר היא באה מתוך הנאה.

התייחסות למאפיינים הייחודיים של גילאי הבגרות:

הפרעת קשב בגילאי הבגרות

להפרעת קשב יש ביטויים מגוונים בגילאים השונים, בהתאם למכלול התכונות של האדם והסביבה בה הוא חי. בגילאי הבגרות הפרעת הקשב עלולה להוביל לקשיים בתחום החברתי, האקדמי והמקצועי. בהתאם לכך, מבוגרים עם הפרעת קשב מתלוננים על קשיים בעבודה, בבית וביחסים חברתיים כתוצאה מקושי בהפנית קשב, היפראקטיביות ואימפולסיביות. עם זאת, השונות בין אנשים עם הפרעת קשב בולטת יותר במבוגרים בהשוואה לילדים ולמתבגרים. שונות זו באה לידי ביטוי בכך שמבוגרים בעל הפרעת קשב מציגים תמונות קיצוניות, הנעות בין חוסר תפקוד מוחלט, תפקוד תקין ותפקוד גבוהה מאוד.

אחד ההיבטים הייחודיים למבוגרים הוא התפקוד ההורי במסגרת המשפחה, אשר מטבע הדברים אינו רלוונטי עבור ילדים. חלק מתסמיני הפרעת הקשב עלולים להקשות על הורים אלו להגיב בסבלנות ומתינות לילדם ולהימנע מלהביע כעס ומצוקה לידו. על כן יש להתייחס לכך במסגרת התוכנית הטיפולית. בנוסף, בשל האופי התורשתי של הפרעת קשב אמהות ואבות רבים מתמודדים עם ילד הסובל מהפרעת קשב, כאשר להם עצמם יש מאפיינים דומים או זהים. במקרים אלו יש לתת להורה את המענה הטיפולי המתאים עבור הביטויים של הפרעת הקשב שלו, לצד הדרכה הורית אשר תאפשר לו להתמודד בצורה המיטבית גם עם הפרעת הקשב של ילדיו, לבצע מעקב אחרי התוכנית הטיפולית שלהם ולדאוג ליישום שלה. היבט זה מאתגר במיוחד משום שאצל מבוגרים עם הפרעת קשב רוב הקשיים שעולים קשורים בהתארגנות עצמית, לדוגמה: ארגון וסדר של מקום העבודה, ניהול זמן, השלמת משימות שהותחלו וחלוקה לשלבים של משימות מורכבות. ההתמודדות עם קשיי הארגון מתעצמת כאשר האדם אחראי לא רק על עצמו, אלא גם על הארגון של ילדיו ומתעצמת עוד יותר כשגם לילדים אלו יש קשיי התארגנות משל עצמם.

להיבט התורשתי יכולות להיות גם השלכות רגשיות שכן לעתים ההורים מזדהים עם ילדם ואף חווים מחדש חוויות דומות וקשות מעברם. עבור הורים רבים עם הפרעת קשב, העבודה עם הילד מהווה חוויה מתקנת.

מעקב והערכת ההתקדמות:

תוכנית הטיפול צריכה לפרט את יעדי הטיפול, האמצעים להשגתם ודרכי המעקב אחרי ההתקדמות. זאת משום שהפרעת קשב היא מצב מתמיד אשר מצריך טיפול והערכה לאורך זמן.

יש לבחור ביעדים מדידים, מציאותיים וברי השגה. אמצעי הטיפול וההערכה של ההתקדמות ישתנו בהתאם ליעדים אלו. יכולות להיות מספר תוצאות רצויות לטיפול בהפרעת קשב. ניתן להתייחס לשיפור היחסים עם הורים, אחים, מורים ועמיתים. ידע אפשרי הוא הפחתה בהתנהגויות המפריעות לסביבה. שיפור ביצועים אקדמיים כולל: פיתוח יכולת למידה עצמאית, הגברת כמות העבודה, שיפור היעילות, הקפדה על דיוק והשלמת מטלות. כמו כן, ניתן לשאוף גם לשיפור בהערכה העצמית.

במקרים בהם הוגדרו יעדים מציאותיים ולא נראה כל שיפור בעקבות התוכנית הטיפולית, יש לבדוק מחדש את דיוק האבחנה של הפרעת הקשב ולשקול מצבים אחרים שיכולים לבוא לידי ביטוי בצורה דומה. להסבר נוסף ראו שלילת מצבים המדמים הפרעת קשב.