במאמר זה באנו לבאר את השקפת העולם הבסיסית של אנשי הדת היהודית, שהיא 'שֹרֶשׁ פֹּרה ראשׁ וְלַעֲנָה' לכל ההלכות, הדינים, המצוות, הערכים והמוסר שיש בהם גזענות, אפליה וחוסר סובלנות לדעות שונות. כפי שפרסמנו במאמרנו הקודמים (המוסר היהודי, מעמד החילוני בהלכה ומעמדו של הגוי).

כל אדם שערך השוויון, חופש הדת והמצפון הם מערכי היסוד, שומה עליו לתת את הדעת על זרע הפורענות שמקורו בכתבי הקודש וכלה דרך התורה שבעל פה, משום שכתבי הקודש וההלכה מהווים השפעה רבה על הלך הרוח המוסרי והערכי של אזרחי מדינת ישראל המזהים עצמם עם הקולקטיב היהודי.

השקפת העולם הבסיסית של היהדות היא, שמטרת בריאת העולם על ידי האלוהים, נעשתה לצורך נתינת התורה לעם היהודי שהוא העם הנבחר. וכל שאר האנשים נבראו לשמש את העם הנבחר שיוכל להתפנות לקיים את מטרת הבריאה האלוהית. כמו כן התורות, המשפטים והערכים של אומות העולם בכל המקומות והזמנים הם יצירות אנושיות שאין להתייחס אליהם ברצינות אלא בזלזול ובלגלוג לעומת התורה האלוהית שהיא האמת המוחלטת שאינה משתנה.

ההשלכות מאמונה מסוכנת זו ברורה לכל בר דעת: אדם המאמין שהוא נבחר על ידי האל לקיים את תכלית הבריאה, הרי שהוא שם עצמו במרכז הבריאה וכל יתר האנשים שלא נבחרו (הגויים) או שנבחרו רק שאינם לומדים תורה ואינם מקיימים מצוות (חילוני) מעמדם פחות. ויתירה מכך, כל מי שמתנגד בהשקפתו או במעשיו לתכלית זו צריך לאבדו ולהשמידו מעל פני האדמה שכן הוא מכחיש את קיומו של אלוהי ישראל.

ולדברים אלה נביא ראיות מהכתובים.

תכלית הבריאה - כל בריאת העולם - על פי השקפת העולם התורנית - נבראה לצורך לימוד וקיום מצוות התורה בלבד. לכן, היה והעם היהודי לא ילמד תורה, הקדוש ברוך הוא יחריב את העולם ויחזירו לתוהו ובוהו. כך דרשו חז"ל בתלמוד (עבודה זרה ה ע"א): "אמר רבי שמעון בן לקיש מאי דכתיב [מדוע הוסיף הכתוב אות הא ליום ששי] 'ויהי ערב ויהי בקר יום הששי'? מלמד שהתנה הקדוש ברוך הוא עם מעשה בראשית ואמר אם מקבלין ישראל את התורה מוטב ואם לאו אחזיר אתכם לתוהו" וכן במסכת (נדרים לב ע"א) נאמרה דרשה זו: " אמר רבי אלעזר: אילמלא תורה לא נתקיימו שמים וארץ, שנאמר: 'אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי'! (ירמיהו לג, כה). כלומר רק בשביל התורה ברא האלוהים את העולם וחוקי הטבע שבו ובלעדיהם אין זכות קיום לעולם.

וכן מסכת שבת פח ע"א: "'ויתיצבו בתחתית ההר' (שמות יט, יז) [בזמן מתן תורה] אמר רב אבדימי בר חמא בר חסא מלמד שכפה הקדוש ברוך הוא עליהם את ההר כגיגית ואמר להם אם אתם מקבלים התורה מוטב ואם לאו שם תהא קבורתכם".

הרי לך שכל תכלית הבריאה היא לצורך לימוד התורה, ויתירה מכך על פי מדרש חז"ל התנה הקדוש ברוך הוא עם העם היהודי שאם יתבטלו מעיסוק בתורה הרי שהעולם יחרב ויחזור לתוהו.

משמעות הדברים ברורה, כל יהודי שאינו עוסק בתורה ובמצוות או שאינו מאמין שהתורה מן השמיים הרי הוא בבחינת מחריבי העולם. ולכן אין פלא שנמצא בפסקי הלכה של הרמב"ם יד החזקה - הלכות ממרים פרק ג הלכה ב את המסקנה הבאה: "והאומרין אין תורה מן השמים והמוסרין והמומרין שכל אלו אינם בכלל ישראל ואין צריך לא לעדים ולא התראה ולא דיינים אלא כל ההורג אחד מהן עשה מצוה גדולה והסיר המכשול".

כך ממש, ההורג את הכופר באמונה שהתורה מן השמיים, מקיים מצווה גדולה משום שביער את מחריבי העולם. וחשוב להדגיש שמסקנה זו היא בלתי נמנעת לאדם המאמין באמונה שלמה, ללא רבב, שאם לא ילמדו תורה העולם יחרב. הרי הכופר בתכלית זו הוא כאדם הרוצה לפוצץ את רחובות הערים, בניניה ומגדליה יחד עם האנשים שבתוכם.

[גם בימינו אלה, קברניטי האורתודוקסיה מנווטים את תלמידיהם וחסידיהם על פי השקפת עולם מסוכנת זו. הקונטרסים שהוציאה לאור 'דעת אמת' חולקו אף בכפר חב"ד וגרמו לתגובות אלימות מצד אנשי חב"ד. ועל תגובה אלימה זו כתב האדמו"ר מסלונים הרב אברהם וינברג: "אמרה תורה בפרשת מסית (דברים יג, ט) : 'לא תאבה לו ולא תשמע אליו ולא תחוס עינך עליו... וכתב רש"י: 'לא תאהבנו, לפי שנאמר ואהבת לרעך כמוך את זה לא תאהב... ' ואין ספק שעל מסיתים ומדיחים כגון אלו אמר נעים זמירות ישראל בספר תהילותיו, הלא משנאיך ה' אשנא ובמתקוממיך אתקוטט תכלית שנאה שנאתים לאויבים היו לי'. וכי מה יעשה אדם הגון וישר, כאשר נחשים צפעונים חודרים אל ביתו וחרבם שלופה בידם, ומאיימים על נפשות ביתו, האם עליו לקבל זאת בשוויון נפש, או שעליו לעמוד על נפשו ונפשות ביתו? ולכן אלו שהגיבו (אנשי חב"ד) כפי שהגיבו, אינם חמומי מוח, ואין בהתנהגותם לא אלימות ולא פזיזות, אלא תגובה בריאה של אדם כאשר נוגעים בבת עינו ומתעללים בקדוש והיקר לו..." (שבועון חסידי חב"ד גליון 870 )].

ובאופן מפורט יותר מסביר הרמב"ם שתכלית האדם שבשבילו נברא העולם הוא ללמוד חכמה שהיא התורה וההלכה ושאר האנשים שאינם עוסקים בתורה תכליתם לדאוג לרווחת אותם חכמים. ואלה דבריו בפירוש המשניות - הקדמת הרמב"ם לפירוש המשניות: "אך על דרך כלל יש לדעת, שכל הנמצאים שתחת גלגל הירח נמצאו בשביל האדם לבדו... ותכלית היות האדם, לצייר לנפשו המושכלות [החכמה], ואם כן מדוע המציא הקב"ה כל האנשים אשר לא יציירו מושכל לנפשם, ואנו רואים שרוב בני אדם ערומים מן הערמה, וריקים מן החכמה, מבקשים התאוה, ושהאיש החכם, המואס בעולם, הוא יחיד בין רבים, לא ימצא אלא אחד בדור מהדורות:

התשובה על זה, שהאנשים ההם נמצאים לשתי סיבות. האחת, להיותם משמשים לאחד ההוא, שאילו יהיו כל בני אדם מבקשים חכמה ופילוסופיה, נשחת תקון העולם... והסיבה השנית, במציאות מי שאין בו חכמה, מפני שאנשי החכמה הם מעטים מאד. וזה הדבר נתחייב בדרך החכמה האלוהית. ואין לומר כאשר חייבה החכמה הראשונית, מדוע היה כך, כמו שאין לשאול, למה היו הגלגלים תשעה וכוכבי לכת שבעה... ואם כן נתבאר מכל אשר אמרנו, שהכוונה בבריאת כל מה שיש בתוך העולם ההווה והנפסד, אינו אלא איש שלם, כולל החכמה והמעשה, כמו שאמרנו. וכשתתבונן ותלמד מדבריהם ע"ה (עליהם השלום - חז"ל), אלו שני הענינים, רוצה לומר החכמה והמעשה, מאשר בארוהו ורמזוהו, תדע כי על נכון אמרו, שאין לו להקב"ה בעולמו אלא ארבע אמות של הלכה" [אין חשיבות בעיני האלוהים אלא העוסק בחכמת ההלכה].

ומתוך אמונה שהעולם נברא לשמש את העוסקים בתורה ובמצוות מסיק הרמב"ם בהלכותיו שהגויים צריכים לשמש כעבדים ולשלם מיסים לעם היהודי העם הנבחר, כדי שיוכל להתפנות לעיסוק "האלוהי": "אין עושין מלחמה עם אדם בעולם עד שקוראין לו שלום אחד מלחמת הרשות ואחד מלחמת מצוה, שנאמר כי תקרב אל עיר להלחם עליה וקראת אליה לשלום, אם השלימו [הגויים] וקבלו שבע מצות שנצטוו בני נח עליהן אין הורגין מהן נשמה והרי הן למס [תשלומי מס], שנאמר יהיו לך למס ועבדוך, קבלו עליהן המס ולא קבלו העבדות או שקבלו העבדות ולא קבלו המס, אין שומעין להם עד שיקבלו שניהם, והעבדות שיקבלו הוא שיהיו נבזים ושפלים למטה ולא ירימו ראש בישראל אלא יהיו כבושים תחת ידם, ולא יתמנו על ישראל לשום דבר שבעולם" (הרמב"ם הלכות מלכים פ"ו ה"א).

ובפירוש המשניות למסכת בבא קמא פ"ד מ"ג כתב הרמב"ם דברי הסבר לאפליה משפטית בין גוי ליהודי שנפסקה במשנה 'שור של ישראל שנגח לשור של נכרי פטור. ושל נכרי שנגח לשור של ישראל, בין תם בין מועד משלם נזק שלם': "ואל יקשה בעיניך דבר זה, ואל תתמה עליו, כמו שלא תתמה על שחיטת בעלי החיים אף על פי שלא עשו שום רע, לפי שמי שלא נשלמו בו התכונות האנושיות [הגויים] אינו אדם באמת, ואין תכליתו [של האלוהים] אלא לאדם [החכם העוסק בתורה ובמצוות] ".

הרי לך דברים ברורים ומפורשים מפי הנשר הגדול (הרמב"ם), הגויים שאינם עוסקים בחכמת התורה אינם נחשבים 'אדם', משום שאינם מקיימים את תכלית הבריאה.

הפחדות ועונשים למבטלים את תכלית הבריאה - הואיל וקיום העולם הוא למען התורה לכן נמצא דברי מוסר, לקח והפחדות אצל חז"ל לחיזוק לימוד התורה: "כל שאפשר לו לעסוק בתורה ואינו עוסק הקדוש ברוך הוא מביא עליו יסורין מכוערין" (ברכות ה ע"א).

"ברית תורה נכרת בדם שנאמר: (שמות כד, ח) 'הנה דם הברית אשר כרת ה' עמכם' וכל שאינו עוסק בתורה חרב מביא לעולם" (סמ"ג - חלק מצות עשה - מצוה יב).

"התורה קשורה בשמו (של אלהים) והתורה הדרכה לאדם לעשות המצות, והמצוות גם כן קשורות בשמו נמצא שמי שאינו עוסק בתורה כאילו כופר בהקדוש ברוך הוא והיינו 'דבר ה' בזה' (במדבר טו, לא) ולכך שולט בו גיהנם כמו שנאמר: (דברים לא, יז) 'על כי אין אלהי בקרבי מצאוני הרעות האלה'" (ספר ראשית חכמה - שער התשובה - פרק שביעי).

וכך כתוב בזוהר כרך ב (שמות) פרשת משפטים דף קכד ע"א: "אורייתא כלא שמא דקודשא בריך הוא ומאן דמשתדל בה כמאן דמשתדל בשמא קדישא בגין דאורייתא כלא חד שמא קדישא הוא, שמא עלאה שמא דכליל כל שמהן " [התורה כולה היא השם של הקב"ה, ומי שעוסק בה כאלו עוסק בשם הקדוש, משום שהתורה כולה שם אחד קדוש הוא שם הכולל כל השמות - תרגום הסולם].

לכן הרב יוסף אלבו מונה את האמונה שהתורה מן השמיים כאחד משלושת עיקרי האמונה בספרו ספר העקרים מאמר שלישי.

העולה מדברינו שעל פי השקפת העולם הרבנית תכלית הבריאה הוא לימוד התורה וקיום מצוותיה, וכל מי שאינו עוסק בתורה ובמצוות כמוהו ככופר בקיום האלוהים, ועל פי יסוד אמונה זו הוסקו מסקנות הלכתיות.

וזאת מסקנתו ההלכתית של הרב ישראל מאיר הכהן מראדין (1838 - 1933) "בעל החפץ חיים" בספרו משנה ברורה סימן שכט ס"ק ט: "ישראל בעל עבירות לתיאבון כל זמן שאין כופר בתורה נראה דמחללין עליו שבת כדי להצילו, אבל אם הוא להכעיס [שכופר בתורה] אסור להצילו אף [ביום] בחול וכל שכן דאסור לחלל עליו שבת בפיקוח הגל [כוונתו לגל אבנים שנפלו על הכופר בתורה, אסור לסלק האבנים בשבת אלא ישאר שם וימות] או בשאר רפואה וההוא הדין לכל הני דאיתא [לכל ההלכות הנמצאות] ביורה דעה סימן קנ"ח ס"א וב' עיין שם".

כך נכתב בשולחן ערוך יורה דעה סימן קנח סעיף ב: והאפיקורסים, והם שכופרים בתורה (חילוני) ובנבואה מישראל, היו נוהגין בארץ ישראל להרגן. אם היה בידו כוח להרגן בסייף, בפרהסיא [בציבור], הורגו. ואם לאו, היה בא בעלילות עד שיסבב [בתחבולה] הריגתו. כיצד, ראה אחד מהם שנפל לבאר והסולם בבאר, קודם ומסלקו ואומר: הריני טרוד להוריד בני מן הגג ואחזירנו לך, וכיוצא בדברים אלו".

החשוב להדגיש שמסקנות הלכתיות אלה מוכרחות ומובנות לאדם המאמין באמונה שלמה שאלוהים התנה עם העם היהודי שאם יבטל מתורה ומצוות יחריב הוא את העולם, נמצא שראוי להרוג לאבד ולהשמיד את כל הכופרים בתורה שהם בבחינת פצצה מתקתקת.

העם היהודי הוא העם היחידי שנועד לקיים את תכלית הבריאה

הדבר המשונה והמוזר ביותר שהתורה הנחשבת לספר החוקים והמצוות של אלוהים, ניתנה לקומץ אנשים קטן מכלל האוכלוסייה העולמית. כלומר ספר האמור להראות את הדרך הישרה שאדם צריך לבחור בה, מן הראוי היה שיימסר וייודע לכל בני האדם ללא צורך של גיור והצטרפות לעם היהודי וכן ללא הבחנה בין לאום ללאום ובין גזע לגזע וכל אשר נברא בצלם היה צריך להכיר ולדעת את ספר חוקי האלוהים, בין שהוא יהודי בין שהוא סיני או יפני או אירופאי, האינדיאנים שבאמריקה, ילידי אוסטרליה, (אבוריג'ינים) האוכלוסייה השבטית באפריקה וכיו"ב.

משום מה מסרה אלוהים לקומץ קטן מכלל יצורי אנוש עלי אדמות. ולא מסרה לכל באי עולם.

ומיהו אותו עם שנבחר לקיים וללמוד את משנתו ותורתו של האלוהים?

העם היהודי לדורות עולם הוא העם הנבחר או כלשון הכתובים "עם סגולה".

דברים פרק ז, ו: " כי עם קדוש אתה לה' אלהיך בך בחר ה' אלהיך להיות לו לעם סגלה מכל העמים אשר על פני האדמה". וכתב הרמב"ן דברים ז, ח: "כי מאהבת ה' אתכם - בחר בכם, שראה אתכם ראויים להתאהב לפניו ונבחרים לאהבה יותר מכל העמים. ולא הזכיר בזה טעם מן הבחירה, כי הנבחר לאוהב הידוע לסבול את אוהבו בכל הבא עליו ממנו, וישראל ראויים לכך מכל עם".

וכן בשמות פרק יט, ה: "ועתה אם שמוע תשמעו בקלי ושמרתם את בריתי והייתם לי סגלה מכל העמים כי לי כל הארץ".

וכתב רש"י (שמות יט, ה): "סגלה - אוצר חביב, כמו (קהלת ב, ח) וסגלת מלכים, כלי יקר ואבנים טובות שהמלכים גונזים אותם. כך אתם תהיו לי סגולה משאר אומות... כי לי כל הארץ - והם [אומות העולם] בעיני ולפני לכלום". וכך תרגם אונקלוס את המילה סגלה - 'חביב'.

ובמשנה מבואר במפורש שאלוהים מתייחס ליהודים כבנים ושלהם בלבד ניתנה התורה: "הוא היה אומר [ר' עקיבא] חביב אדם שנברא בצלם... חביבין ישראל שנקראו בנים... חביבין ישראל שניתן להם כלי חמדה [התורה] חיבה יתירה נודעת להם שניתן להם כלי חמדה שבו נברא העולם שנאמר (משלי ד) 'כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו'" (אבות פרק ג משנה יד).

ובמגן אבות לרשב"ץ בפירושו את המשנה לעיל כתב: "וכשהבדיל הקב"ה לישראל מבין העמים וקדשם בקדושתו, הראה להם חיבה יתירה, ועל זה נקראו בנים, כמו שהאב מקרב את בנו אליו יותר מעבדיו... וכיון שאתם קדושים בקדושתו במה שקרב אתכם ועשה אתכם סגולה מכל העמים... כי לזה הבדיל אתכם הקב"ה מבין העמים, שתהיו נבדלים מהבהמות יותר מהם (מהגויים) ".

הדברים נאמרים באופן ברור ונחרץ מפי רבותינו: 'עם ישראל הוא העם הנבחר שניתנה לו התורה, ובכך מעלתו גבוהה משאר אומות העולם', וכל החפץ שוויון צריך להוקיע אמונה גזענית ונתעבת זו.

וכדי להבדיל את העם היהודי הנבחר משאר העמים ציוה האלוהים את העם הנבחר לעשות ברית מילה כדי שיהיו מובדלים משאר אומות העולם.

וכך כתוב (ספר החינוך מצוה ב) בהסברו את טעם מצוות ברית מילה: "משרשי מצוה זו, לפי שרצה השם יתברך לקבוע בעם אשר הבדיל להיות נקרא על שמו אות קבוע בגופם, להבדילם משאר העמים בצורת גופם כמו שהם מובדלים מהם בצורת נפשותם, אשר מוצאם ומובאם איננו שוה, ונקבע ההבדל בגולת הזהב (איבר המין הזכרי) לפי שהוא סיבה לקיום המין, מלבד שיש בו תשלום צורת הגוף, כמו שאמרנו. והעם הנבחר חפץ השם יתברך להשלים תכונתו (באמצעות הסרת העורלה) ".

עינך רואות שהשקפת העולם הרבנית בעלת יחס גזעני באופן החמור ביותר, העם הנבחר נבדל משאר אומות העולם על ידי סימון בגופו באשר 'מוצאו ומובאו איננו שווה' לשאר העמים וזה כדי להשלים את תכונתו ושלמותו הגופנית.

השקפת עולם זו שהעם היהודי הוא העם הנבחר היא נחלת כל הרבנים כפי שמוצג בכתבי הקודש בכלל ובתורה בפרט.

אמונה זו גורמת למסקנה אחת ויחידה. העם היהודי טוב ומעולה משאר אומות העולם, מסקנה גזענית שתקומם כל נפש הגונה ותזעזע את אמות הסיפים של כל שוחר שוויון.

ולכן אל יפלא בעיניך כשתקרא את דבריו הגזעניים והמקוממים של ר' יהודה הלוי בספרו 'הכוזרי' (מאמר ה אות כ): "הפחות שבבהמה יותר מעולה במדרגה מן המעולה שבצמח, והפחות שבאדם יותר מעולה במדרגה מן המעולה שבבהמה. וכן הפחות שבבני תורת האלהים (היהודים) יותר מעולה במדרגה מן המעולה שבאומות (הגויים) שאין להם תורת האלהים, כי התורה שהיא מאת האלהים מקנה הנפשות מנהג המלאכים ותכונתם".

כמו כן את דברי הראי"ה קוק בספר 'אורות ישראל' פרק ה פיסקה י: "ההבדל שבין הנשמה הישראלית... ובין נשמת הגוים כולם, לכל דרגותיהם, הוא יותר גדול ויותר עמוק, מההבדל שבין נפש האדם ונפש הבהמה, שבין האחרונים [אדם ובהמה] רק הבדל כמותי נמצא, אבל בין הראשונים [יהודי וגוי] שורר הבדל עצמי איכותי". וכאלה רבים בספרות הרבנית.

אמונת העם היהודי העם הנבחר גורמות למסקנות הלכתיות מקוממות, אך חשוב להזכיר שהנם מסקנות בלתי נמנעות מאמונה עמוקה ושורשית שהעם היהודי הוא העם הנבחר.

העם היהודי התחייב תרי"ג (613) מצוות ושאר אומות העולם רק 7 מצוות - התורה והמצוות שלמענם נברא העולם על ידי האלוהים. ניתנו אך ורק לעם היהודי הנבחר כפי שכתב רמב"ם: "משה רבינו לא הנחיל התורה והמצות אלא לישראל, שנאמר: 'מורשה קהלת יעקב' (דברים לג, ד), ולכל הרוצה להתגייר משאר האומות, שנאמר: 'ככם כגר' (במדבר טו, טו), אבל מי שלא רצה אין כופין אותו לקבל תורה ומצות (613 מצוות), וכן צוה משה רבינו מפי הגבורה לכוף את כל באי העולם לקבל מצות שנצטוו בני נח, וכל מי שלא יקבל יהרג" (הלכות מלכים פ"ח ה"י).

כלומר רק היהודי או מי שהצטרף לעם היהודי (הגר) מחויב במצוות האלוהים אך שאר אומות העולם רק ב 7 מצוות ואם אינם מקיימים זאת, אחת דתם להיהרג.

[ואל תתמה מדוע לא הורגים היום? התשובה לכך: שהעם היהודי המייצג את התורה וההלכה אינו שולט על אומות העולם, אך בזמן שישלוט יצטרך להרוג כל גוי שאינו מקבל 7 מצוות בני נח, כפי שכתב הרמב"ם: "אין כל הדברים האלו [להקל על הגויים מפני דרכי שלום] אמורים אלא בזמן שגלו ישראל לבין העובדי כוכבים או שיד עכו"ם [גויים] תקיפה על ישראל אבל בזמן שיד ישראל תקיפה [חזקה ושולטת] עליהם אסור לנו להניח עובדי כוכבים בינינו, ואפילו יושב ישיבת עראי או עובר ממקום למקום בסחורה לא יעבור בארצנו אלא עד שיקבל עליו שבע מצות שנצטוו בני נח [גויים] שנאמר לא ישבו בארצך אפילו לפי שעה"].

ואלה הם שבע המצוות שהתחייבו הגויים: 1. איסור לעבוד עבודה זרה. 2. איסור לקלל את אלוהים. 3. לא תרצח. 4. גילוי עריות. 5. לא לגזול. 6. שיקימו דינים ומערכת משפט. 7. איסור אכילת אבר מן החי. [יש עוד שני איסורים שחלים על הגויים והם הרבעת בהמה והרכבת אילן (רמב"ם הלכות מלכים פ"י ה"ה)].

ההלכה עושה הבחנה בין אדם לאדם לגבי הכרעת הדין, העונשים החלים על העובר את החוקים והמצוות אינם שווים לכל נפש. עונשו של היהודי אינו כעונשו של הגוי הנה כמה דוגמאות: "בן נח [גוי] שהרג נפש אפילו עובר במעי אמו נהרג עליו [חייב גזר דין מוות], וכן אם הרג טריפה (חולה שימות תוך שנה) או שכפתו ונתנו לפי ארי או שהניחו ברעב עד שמת, הואיל והמית מכל מקום נהרג, וכן אם הרג רודף שיכול להצילו באחד מאיבריו נהרג עליו, מה שאין כן בישראל [שפטורים מעונש מוות אם הרג עובר או אדם טריפה] (רמב"ם הלכות מלכים פ"ט ה"ד) ".

"בן נח חייב על הגזל, בין שגזל עכו"ם (גויים) בין שגזל ישראל, ואחד הגוזל או הגונב ממון או גונב נפש, או הכובש שכר שכיר וכיוצא בו, אפילו פועל שאכל שלא בשעת מלאכה, על הכל הוא חייב, והרי הוא בכלל גזלן, מה שאין כן בישראל, וכן חייב על פחות משוה פרוטה [מטבע בעל ערך ממוני נמוך], ובן נח שגזל פחות משוה פרוטה ובא אחר וגזלה ממנו, שניהן נהרגין עליה". (רמב"ם הלכות מלכים פ"ט ה"ט)

הרי לך 'איפה ואיפה' במערכת המשפט ההלכתית, הכרעת הדין על אותו מעשה, שונה היא בין אדם שמוצאו האתני אינו יהודי לבין אדם שמוצאו האתני יהודי. ולכן גוי שגזל חייב מיתה והורגים אותו ואילו יהודי שגזל אינו נהרג אלא צריך להשיב את הגזלה בלבד.

עד כמה מגוחכת התנשאותם של רבנים שרוצים הם להקים את "מדינת ההלכה" כאילו מערכת ההלכתית מוסרית יותר, הרי אין לך אפליה ונבזות יותר מאשר להבדיל בין אזרח לאזרח בגלל מוצאו האתני, ומעניין מה היו תגובות מדינות המערב אילו מדינת ישראל הייתה מחייבת את אזרחיה הגויים עונש מוות על גזילה ואפילו על פחות משווה פרוטה ואילו את היהודי פותרת מעונש מוות ואף מהשבת הגזילה במקרה של גזילה פחות משווה פרוטה.

בוא וראה איך שאלוהי ישראל לא רצה בשלמותם של הגויים ופטר אותם מ 613 מצוות. לאחר שמנתה התורה את איסורי אכילת העופות הטמאות ואת איסור אכילת הנבלה, מנמקת היא את דבר האיסור: " לא תאכלו כל נבלה, לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה או מכר לנכרי כי עם קדוש אתה לה' אלהיך" (דברים פרק יד, כא).

וכך כתב הספורנו (מפרשני המקרא): "אף על פי שהנבלה היא נאותה למזון אנושי כמו לגר או לנכרי, אינה נאותה למזון עם קדוש, מוכן לשלמות המכוון מאת האל יתברך", הרי לך שאיסור אכילת נבלה אינו מטעמי בריאות אלא מטעם רוחני, לאנשים הראויים לשלמות אלוהית והם העם הנבחר, העם היהודי.

אסור לגויים לעסוק בתורה ולשמור שבת - הגויים, לא רק שאינם מצווים בכל חוקי האלוהים, אלא שאסור להם לעסוק בתורה האלוהית שהיא 'תמימה משיבת נפש' (תהלים יט, ח) ואם יעסקו בתורה יתחייבו מיתה כדברי התלמוד: "אמר רבי יוחנן: נכרי שעוסק בתורה חייב מיתה, שנאמר (דברים ל"ג) 'תורה צוה לנו משה מורשה' - לנו מורשה ולא להם. (סנהדרין נט ע"א).

וכן אסור לגוי לשמור שבת, כמבואר בתלמוד: "אמר ריש לקיש: נכרי ששבת - חייב מיתה" (סנהדרין נח ע"ב) וזאת למרות שהשבת נחשבת 'מתנה טובה' בכל זאת האלוהים - 'הטוב והמטיב לכל בריותיו' - החליט למוסרה אך ורק לישראל כמבואר בתלמוד: "מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה, ואני מבקש ליתנה לישראל" (שבת דף י ע"ב).

ועל פי שתי סוגיות תלמודיות אלה פסק הרמב"ם הלכות מלכים פרק י הלכה ט: "עכו"ם [גוי] שעסק בתורה חייב מיתה, לא יעסוק אלא בשבע מצות שלהן בלבד, וכן עכו"ם ששבת אפילו ביום מימות החול, אם עשאהו לעצמו כמו שבת חייב מיתה, ואין צריך לומר אם עשה מועד לעצמו, כללו של דבר אין מניחין אותן לחדש דת ולעשות מצות לעצמן מדעתן, אלא או יהיה גר צדק ויקבל כל המצות, או יעמוד בתורתו ולא יוסיף ולא יגרע, ואם עסק בתורה, או שבת, או חדש דבר, מכין אותו ועונשין אותו, ומודיעין אותו שהוא חייב מיתה על זה אבל אינו נהרג".

ובתלמוד (ברכות ז ע"א) נמצא מדרש אגדה המבטא היטב את השקפת עולם של חז"ל ביחסם אל הגויים: "אמר רבי יוחנן משום רבי יוסי: שלשה דברים בקש משה מלפני הקדוש ברוך הוא ונתן לו, בקש שתשרה שכינה על ישראל ונתן לו, שנאמר: (שמות ל"ג) 'הלא בלכתך עמנו', בקש שלא תשרה שכינה על אומות העולם ונתן לו, שנאמר: (שמות ל"ג) 'ונפלינו אני ועמך'".

וזו אחת התמיהות הגדולות על תורת האלוהים, אם רצונו להטיב עם ברואיו על ידי קיום תורה ומצוות מדוע שלא יקיימו זאת כולם? מדוע צריך האלוהים להתנות את שמירת מצוותיו בגיור? אם חושב הוא שרפואה היא לנפש, מדוע מחייב מיתה את השומר שבת והעוסק בתורה. ועל מה ולמה הסכים הקב"ה לבקשת משה שלא להשרות שכינתו על שאר העמים?

ואפשר לכנות מעשה זה כמעשה סדום: שזה [הגויים] נהנה וזה [היהודים] לא חסר.

העולם נברא בשביל התורה וישראל.

לאור האמור לעיל נמצא שתכלית הבריאה היא למען התורה שיקיימוה ישראל ולכן נמצא בכתובים ובמפרשים התבטאויות המראות השקפת עולם זו בבהירות: "בראשית ברא - אין המקרא הזה אומר אלא דרשני, כמו שדרשוהו רבותינו ז"ל [העולם נברא] בשביל התורה שנקראת (משלי ח, כב) 'ראשית דרכו', ובשביל ישראל שנקראו (ירמיה ב ג) 'ראשית תבואתו' (רש"י בראשית א, א).

וכן הוא במדרש אליהו רבה (איש שלום) פרשה יח: "'שפכי כמים לבך', מה [כמו ש] מים חיים לעולם, כך דברי תורה חיים לעולם, מה מים [הללו], אין בניינו של עולם אלא במים, אין העולם מתגדל אלא במים, ואילמלי מים אין העולם עומד, כן אלמלא ישראל ודברי תורה לא נתקיימו שמים וארץ, שנאמר: 'כה אמר ה' אם לא בריתי יומם ולילה וגו' (ירמיה ל"ג כ"ה) ".

ודברים מפורשים כתב הרד"ק (ישעיהו כב, יא): "ז' [7] דברים נבראו קודם שנברא העולם ואלו הן גן עדן ותורה וצדיקים וישראל וכסא הכבוד וירושלם ומשיח בן דוד, ואין משמעות הדרש הזה כמו שמבינים אותו המון התלמידים אלא פירוש שעמדו בכח (כאידאה) להבראות קודם שנברא העולם לפי שהדברים האלה הם תכלית בריאת העולם".

ואחר דברים אלו לא יפלא בעיניך שתמצא ביטויים של שילוש הקדוש של תורה ישראל ואלוהים.

זוהר כרך ג (ויקרא) פרשת אחרי מות דף עג עמוד א: "ג' דרגין אינון מתקשרן דא בדא קודשא בריך הוא אורייתא וישראל, וכל חד דרגא על דרגא סתים וגליא, [שלוש מדרגות הן, המתקשרות זו בזו, שהן הקב"ה, התורה וישראל. וכל אחת מהן היא מדרגה על מדרגה סתומה וגלויה - תרגום הסולם].

והמסקנה ההלכתית הנובעת מהשקפת עולם מסוכנת זו באה לידי ביטוי בדברי הרב אליעזר יהודה ולדנברג, (יליד שנת 1917, כיהן כאב בית דין בירושלים) בפסיקתו שמותר להרוג - שלא על פי דיני התורה - כדי להגן על 'השילוש הקדוש' אלוהים תורה וישראל: "ועצם יסוד זה של עמידת בית דין בפרץ להתנהג בכל חומר הדין אף שלא מן התורה כשנוגע הדבר ביסוד היסודות של האמונה "בקוב"ה [אלוהים], וישראל, ואורייתא", מצינו ברמב"ם בפירוש המשניות בפ"ק [בפרק ראשון] דחולין שכותב וזה לשונו: "ודע שמסורת בידינו מרבותינו בקבלת דברים מרבים שזמנינו זה זמן הגלות שאין בו דיני נפשות [בזמן הגלות שאין בתי דין מוסמכים אין סמכות להוציא גזר דין מוות הקבוע בתורה כמו אשת איש שנאפה שדינה על פי התורה מוות] אין זה אלא בישראל שעבר עבירת מיתה [חילול שבת, ניאוף, וכיו"ב] אבל האפיקורסין [חילונים] והצדוקים והבייתוסים כפי רוב רעותיהן הורגים אותן לכתחילה כדי שלא יפסידו את ישראל ויאבדו האמונה וכבר יצא מזה הלכה למעשה באנשים הרבה בארצות המערב כולן". (שו"ת ציץ אליעזר חלק י"ט סימן נא).

הרי לך שכל הפוגע "באלהים, ישראל והתורה" מותר להורגו אף בזמן הזה אף שאין לנו סנהדרין שבסמכותה לדון דיני נפשות.

דברי סיכום:

כל הקורא את דברינו יבין מיד שהאידיאולוגיה הליברלית אינה יכולה לדור בכפיפה אחת עם האידאולוגיה הדתית היהודית.

הרוצה בכל מאודו שוויון בין כל הברואים הן ברמה המשפטית והן ברמה התודעתית, חייב להוקיע את האמונה בדבר "העם הנבחר" לקיום תכלית הבריאה. הדבר ברור לכל בר דעת, אם היהודים נבחרו לקיים את רצון האלהים הרי שהגויים לא נבחרו לכך, ולכן אינם נחשבים בדרגת האדם השלם. אפשר להפקיר את ממונם, אסור להשיב להם אבידה, אסור לחלל שבת כדי להצילם מסכנת נפשות ומותר להורגם.

דבר נוסף שיש ליתן עליו את הדעת, כאשר אדם מאמין שהטקסט התורני נכתב על ידי האלהים או בהשראת האלהים, הרי שכל טקסט אנושי או מערכת משפט אנושית נחשבים כאין וכאפס ואינם ראויים להתייחסות.

ויתירה מכך הדן על פי חוקים אנושיים מביא פורענות לעולם כפי שכתב הרב עובדיה יוסף: "כעת כאשר עם ישראל שוכן בארצו, ולדאבון לבנו הוא דן על פי חוקים זרים, הדבר חמור אלף פעמים יותר מיחיד או קהלה בישראל שהולכים לדון בערכאות של גוים, כי המבלי אין אלקים בישראל... הרי הם בכלל מה שאמרו לפניהם ולא לפני עכו"ם [גויים], שכיון שאינם מכירים בחוקי התורה, וטוענים שכבר פקע תוקף דת משה, ולכן דנים הם על פי משפטי נביאי השקר שלהם, ההולך לדון בפניהם הרי הוא כבועט בתורת אלקים חיים כפי שקבלנו מדורו דורות עד משה רבינו, ותוצאות מצב מחפיר ומביש זה מי... וכבר אמרו חז"ל (שבת קל"ט ע"א) כל פורענות הבאה על ישראל צא ובדוק בשופטי ישראל... ואנו רואים לצערינו כמה קשה המצב הבטחוני והכלכלי כיום, שאין לך יום שאין קללתו מרובה מחבירו (שו"ת יחווה דעת חלק ד סימן סה).

כל שוחר דמוקרטיה וליברליות צריך לברוח מאמונות "העם הנבחר", "אור לגויים" "תורת האלהים" כמי שבורח מאש.