פתיח
אם נתבונן היטב, נראה שכמעט אין אפשרות לדבר על תהליכי למידה ועל תהליכי התפתחות רוחנית ללא קשר למושגי פעולות מערכת העיכול. התהליכים האורגניים שהגוף הפיזי עובר זהים מבחינה נפשית וסימבולית לתהליכי ההתפתחות הרוחנית.
למעשה, הטיפול הרפלקסולוגי בהשתקפות מערכת העיכול בכפות הרגליים, הוא טיפול בתהליכי ההתפתחות הרוחנית של הנפש. ההבנות והכוונות שעומדות מאחורי ידי המטפל הן אלה שקובעות את המסרים שהוא מעביר לגופנפשו של המטופל. המשמעות היא שטכניקות ודינמיקות הטיפול הרפלקסולוגי צריכות לנבוע ממטפל היודע מה הוא עושה ומה הן ההבנות והמטען הרוחני שלו ניתן לטפל בהשתקפות מערכת העיכול על פי סדר מסע המזון של החומר בגוף. אך ניתן לטפל במערכת זו בקטעים קטעים על פי מצב גופו ונפשו של המטופל ועל פי כוונותיו של המטפל. כל קטע וקטע מהשתקפות מערכת העיכול יש בו השלכות ונגיעה לרובד הגופני ולרובד הנפשי - רוחני.
המסע בעקבות המזון
מערכת העיכול היא צינור העובר את כל אורכו של הגוף: תחילתו בפה וסופו בפי הטבעת. מאחר ותפקידה להזין ולהטעין את הגוף במזון, ומאחר ותפקידה להוביל ולנקז החוצה את פסולת תהליכי העיכול, הרי שזו מערכת המשלבת בדרכה את כל המערכות המופקדות על בניית הגוף ותחזוקתו.
כשם שלגוף הפיזי יש מערכת עיכול, ניתן לדבר, בהשאלה, על מערכת העיכול של הנפש. כדי שמזון רוחני יהפוך לקניין אישי, עליו לעבור בתחילתו תהליכי שינון, לעיסה, גריסה ובליעה. אלה התהליכים שעובר המזון הרוחני המוחדר אל הנפש בתחילתו. תכנים גופניים ורוחניים העוברים את הקולטנים של האוזניים, העיניים, האף וחוש הטעם, נפתחים אל חלל הלוע, פירוש הדבר שאזורי השתקפותם של הלוע, החניכיים, השיניים והלשון בכף הרגל, משקפים את תחילת החדרת המזון הרוחני לגוף. רגישות החניכיים בכפות הרגליים משקפת אמנם את רגישות החניכיים הממשיות, אך באותה עת הן גם מבטאות את קשיי הלעיסה, השינון והגריסה הראשוניים של התכנים הרוחניים לפני בליעתם. מתוך הבנה זו נראה את חיוניות הטיפול באזורי השתקפות אלה גם בבעיות של קשיי התמקדות וקשיי האזנה.
בעומק קרקעית הלוע, בינו לבין המשך צינור העיכול, מצוי הגרון. הגרון הוא איבר מיוחד במינו, מפריד בין תחילתו של הקנה - לכניסת האוויר, לתחילתו של הוושט - לכניסתם של נוזלים ומזון. תקלה נפוצה בגרון היא הקדמת הקנה לוושט מחמת הפזיזות. לגרון משתייכת תיבת הקול, משמע, בדרכו החוצה זרם האוויר מאפשר את מימד התקשורת הורבאלית - הפקת הקול, את יכולת הדיבור, השירה, הגניחה, הצעקה, הבכי והצחוק. למעשה הגרון עוצר ואוצר את "הדברים שבלב", לעיתים הוא נפתח ולעיתים הוא ננעל, ממש נחנק. הוא משמש כעין צומת לניגוד רצונות פנימיים. צומת כזו ראויה לעיתים לטיפול. הגרון שבין הלוע, הקנה והוושט מאפיין לעיתים בעיות שבין הנלעס והנבלע.
השתקפותם של הקנה והוושט הצמודים זה לזה מבטאים את שער הרגשות אשר ניתן לאבחנו ולטפל בו יחד עם השתקפות הגרון.
הוושט המוביל את המזון מהלוע אל הקיבה מסתיים בפי הקיבה (קרדיה) השוכן בקו הסרעפת, זו מבדילה בין הקומה העליונה - בית החזה, לבין הקומה התחתונה - בית הבטן. למעשה, הסרעפת היא ריצפת בית החזה ותקרת בית הבטן. ריצפה - תקרה היא צומת המבטאת את יחסי השכנות בבית המשותף.
הקיבה היא התחנה השנייה להשתהות המזון לשם פירוקו הראשוני. בשפת הדיבור היא האיבר הדומיננטי ביותר, מלשון "קיבה מקולקלת", "הצבא צועד על קיבתו". הקיבה נתונה בין שני קצוות, פי הקיבה (קרדיה) לבין השוער (פילורוס). זו הראשונה דואגת שמזון המגיע לקיבה לא יחזור אל אזור בית החזה. התקלות שם הן: צרבות, גיהוקים, שיהוקים, בחילות, הקאות ובקע סרעפתי - מה שקרוי "אנרגיה מתמרדת". לפי כך אזור הסרעפת ופי הקיבה משקפים את אזור שלום הבית בבית הגוף. אנרגיה מתמרדת מבחינה רוחנית משקפת את חוסר יכולת ההבלגה וחוסר יכולת ההתאפקות, הדברים שעולים מבפנים ומתפרצים כמעט ללא שליטה.
לשוער מנגנון פלאי, הפיקוח על שחרור המזון מהקיבה אל התריסריון. משמע מנגנון המפקח על שחרור המזונות השונים אחרי תום פירוקם בקיבה. הרי ידוע שסוגי מזון שונים שוהים בקיבה משך זמן שונה עד סיום פירוקם. למעשה הפלא הוא מתי לעצור ומתי לשחרר מזון ורגשות אחרי פירוקם הראשוני, אל המשך הצינור.
בתחנה הבאה בדרכו של המזון הוא משתהה לזמן קצוב בתריסריון. איבר זה אמנם קצה ראשון למעי הדק, אך באותה עת הוא כצומת שאליו נפתחת הקיבה, נפתח הלבלב והכבד באמצעות כיס המרה. מבחינה נפשית הכבד מעביר את המטען האנרגטי של הכעסים והעלבונות. הלבלב מעביר את המטען האנרגטי של תהפוכות הנפש, המחשבות המתגלגלות וההרהורים. הלבלב קשור גם לתרבות אורח החיים של האכילה, זו איננה מפותחת דיה אצל רוב האנשים, לכן קיימת רגישות של נקודת השתקפותו כמעט אצל כל האנשים:
אוכלים יותר מדי בזמן הארוחות, מעמיסים חומר עיוני רב מדי כדי לנסות ולמצות ממנו את העיקר.
זמני האכילה אינם קבועים ואינם מסודרים.
אוכלים פעם אחת לקראת סופו של יום ואז האדם נח ומערכת העיכול "נעה".
יש האוכלים על פני כל היום ואינם מניחים לרגע ללבלב המפיק מיצי עיכול ומחשבות מתגלגלות, אלה שוקעים אל תוך הלילה מלווים בנדודי שינה.
המעי הדק הינו הצינור הארוך ביותר של הגוף מקום משכנו הוא בבית הבטן. בצורתו הוא מזכיר, אסוציאטיבית, מוח. יש הטוענים כי הוא המוח השני שלנו. סוג המחשבות האופייניות לו הן האינטואיציה - תחושות הבטן. הדאגות - קרקורי בטן, הבטן המתהפכת וכאבי הבטן הקשורים למצבים רגשיים. מבחינה גופנפשית, לעיתים המעי רוגז ולעיתים הוא מתעצל בפעולותיו. המעי הדק מגלם את "זרוע" הלב, בהיותו האיבר הזוגי של הלב, איבר יאנג. התופעות הפיזיולוגיות הן תהליכי הספיגה והפעפוע שנעשים דרכו אל כלי הדם, באמצעותם שולט הלב - הקיסר ומזין את כל ממלכתו.
מסתם המעי הדק משקף את סוף המעי הדק ותחילתו של המעי הגס. למעשה הוא צומת אנטומית - פיזיולוגית המפרידה בין שני הצינורות. כצומת הוא מפריד בין טהור לפסולת, "בין עיקר לתפל", "בין קודש לחול". המקום בגוף משקף מבחינה נפשית - רוחנית דילמות, חילוקי דעות שבינך לבין עצמך. צומת זו קשורה אנרגטית ללב ולריאות כצומת שבין היאנג של המעי הדק, היאנג של המעי הגס, לבין היין של הלב והריאות. לכן חשיבותו בטיפול לנושאי הלב והריאות השוכנים בבית החזה.
תפקידו הפיזיולוגי של המעי הגס הוא לבנות את הצואה מפסולת המעי הדק המועברת אליו. מבחינה רוחנית, כפי שנוצרת פסולת או עודפים מתהליכי העיכול של החומר, כך נוצרת פסולת ונוצרים עודפים מתהליכי העיכול של הרוח. דינם של פסולת ועודפים לבוא לידי ריקון וסילוק מהגוף, כאשר אלה אינם מוצאים דרך החוצה, הם שוהים בגוף ומרעילים אותו. גם תכנים חיוביים כמו: רעיונות נשגבים וצורך בביטוי הרגשי שאינם מוצאים דרך ליישום וחשיפה, מתסכלים ומרעילים את הנפש.
סופו של המעי הגס מאופיין כמעי המעוקל (סיגמואיד) והחלחולת אלה משקפים יותר מכל את התסכולים, העצירויות והבלימות. המעי המעוקל בנוי בצורת סיפון שתחת לכיור, שדינו לאגור פסולת, כנראה מהגוף למדו השרברבים... החלחולת הינה תחנה אחרונה של צבירת הצואה בגוף ומגלמת, מצד אחד, את תחושות השחרור ממועקות ומהדברים שעל הנפש, ומצד שני את יכולת ההתאפקות ודחיית הסיפוקים. רבים הם הלוקים בבעיות מעין אלה.
ולסיכום
בין שני הקצוות של מערכת העיכול, הפה ופי הטבעת, משתקפים מעלותיה ומגרעותיה של תרבות ואורח החיים של התזונה הפיזית. בין שני קצוות אלה משתקף אורח החיים של ההטענה הנפשית רוחנית.
אם נתבונן היטב, נראה שכמעט אין אפשרות לדבר על תהליכי למידה ועל תהליכי התפתחות רוחנית ללא קשר למושגי פעולות מערכת העיכול. התהליכים האורגניים שהגוף הפיזי עובר זהים מבחינה נפשית וסימבולית לתהליכי ההתפתחות הרוחנית.
למעשה, הטיפול הרפלקסולוגי בהשתקפות מערכת העיכול בכפות הרגליים, הוא טיפול בתהליכי ההתפתחות הרוחנית של הנפש. ההבנות והכוונות שעומדות מאחורי ידי המטפל הן אלה שקובעות את המסרים שהוא מעביר לגופנפשו של המטופל. המשמעות היא שטכניקות ודינמיקות הטיפול הרפלקסולוגי צריכות לנבוע ממטפל היודע מה הוא עושה ומה הן ההבנות והמטען הרוחני שלו ניתן לטפל בהשתקפות מערכת העיכול על פי סדר מסע המזון של החומר בגוף. אך ניתן לטפל במערכת זו בקטעים קטעים על פי מצב גופו ונפשו של המטופל ועל פי כוונותיו של המטפל. כל קטע וקטע מהשתקפות מערכת העיכול יש בו השלכות ונגיעה לרובד הגופני ולרובד הנפשי - רוחני.
המסע בעקבות המזון
מערכת העיכול היא צינור העובר את כל אורכו של הגוף: תחילתו בפה וסופו בפי הטבעת. מאחר ותפקידה להזין ולהטעין את הגוף במזון, ומאחר ותפקידה להוביל ולנקז החוצה את פסולת תהליכי העיכול, הרי שזו מערכת המשלבת בדרכה את כל המערכות המופקדות על בניית הגוף ותחזוקתו.
כשם שלגוף הפיזי יש מערכת עיכול, ניתן לדבר, בהשאלה, על מערכת העיכול של הנפש. כדי שמזון רוחני יהפוך לקניין אישי, עליו לעבור בתחילתו תהליכי שינון, לעיסה, גריסה ובליעה. אלה התהליכים שעובר המזון הרוחני המוחדר אל הנפש בתחילתו. תכנים גופניים ורוחניים העוברים את הקולטנים של האוזניים, העיניים, האף וחוש הטעם, נפתחים אל חלל הלוע, פירוש הדבר שאזורי השתקפותם של הלוע, החניכיים, השיניים והלשון בכף הרגל, משקפים את תחילת החדרת המזון הרוחני לגוף. רגישות החניכיים בכפות הרגליים משקפת אמנם את רגישות החניכיים הממשיות, אך באותה עת הן גם מבטאות את קשיי הלעיסה, השינון והגריסה הראשוניים של התכנים הרוחניים לפני בליעתם. מתוך הבנה זו נראה את חיוניות הטיפול באזורי השתקפות אלה גם בבעיות של קשיי התמקדות וקשיי האזנה.
בעומק קרקעית הלוע, בינו לבין המשך צינור העיכול, מצוי הגרון. הגרון הוא איבר מיוחד במינו, מפריד בין תחילתו של הקנה - לכניסת האוויר, לתחילתו של הוושט - לכניסתם של נוזלים ומזון. תקלה נפוצה בגרון היא הקדמת הקנה לוושט מחמת הפזיזות. לגרון משתייכת תיבת הקול, משמע, בדרכו החוצה זרם האוויר מאפשר את מימד התקשורת הורבאלית - הפקת הקול, את יכולת הדיבור, השירה, הגניחה, הצעקה, הבכי והצחוק. למעשה הגרון עוצר ואוצר את "הדברים שבלב", לעיתים הוא נפתח ולעיתים הוא ננעל, ממש נחנק. הוא משמש כעין צומת לניגוד רצונות פנימיים. צומת כזו ראויה לעיתים לטיפול. הגרון שבין הלוע, הקנה והוושט מאפיין לעיתים בעיות שבין הנלעס והנבלע.
השתקפותם של הקנה והוושט הצמודים זה לזה מבטאים את שער הרגשות אשר ניתן לאבחנו ולטפל בו יחד עם השתקפות הגרון.
הוושט המוביל את המזון מהלוע אל הקיבה מסתיים בפי הקיבה (קרדיה) השוכן בקו הסרעפת, זו מבדילה בין הקומה העליונה - בית החזה, לבין הקומה התחתונה - בית הבטן. למעשה, הסרעפת היא ריצפת בית החזה ותקרת בית הבטן. ריצפה - תקרה היא צומת המבטאת את יחסי השכנות בבית המשותף.
הקיבה היא התחנה השנייה להשתהות המזון לשם פירוקו הראשוני. בשפת הדיבור היא האיבר הדומיננטי ביותר, מלשון "קיבה מקולקלת", "הצבא צועד על קיבתו". הקיבה נתונה בין שני קצוות, פי הקיבה (קרדיה) לבין השוער (פילורוס). זו הראשונה דואגת שמזון המגיע לקיבה לא יחזור אל אזור בית החזה. התקלות שם הן: צרבות, גיהוקים, שיהוקים, בחילות, הקאות ובקע סרעפתי - מה שקרוי "אנרגיה מתמרדת". לפי כך אזור הסרעפת ופי הקיבה משקפים את אזור שלום הבית בבית הגוף. אנרגיה מתמרדת מבחינה רוחנית משקפת את חוסר יכולת ההבלגה וחוסר יכולת ההתאפקות, הדברים שעולים מבפנים ומתפרצים כמעט ללא שליטה.
לשוער מנגנון פלאי, הפיקוח על שחרור המזון מהקיבה אל התריסריון. משמע מנגנון המפקח על שחרור המזונות השונים אחרי תום פירוקם בקיבה. הרי ידוע שסוגי מזון שונים שוהים בקיבה משך זמן שונה עד סיום פירוקם. למעשה הפלא הוא מתי לעצור ומתי לשחרר מזון ורגשות אחרי פירוקם הראשוני, אל המשך הצינור.
בתחנה הבאה בדרכו של המזון הוא משתהה לזמן קצוב בתריסריון. איבר זה אמנם קצה ראשון למעי הדק, אך באותה עת הוא כצומת שאליו נפתחת הקיבה, נפתח הלבלב והכבד באמצעות כיס המרה. מבחינה נפשית הכבד מעביר את המטען האנרגטי של הכעסים והעלבונות. הלבלב מעביר את המטען האנרגטי של תהפוכות הנפש, המחשבות המתגלגלות וההרהורים. הלבלב קשור גם לתרבות אורח החיים של האכילה, זו איננה מפותחת דיה אצל רוב האנשים, לכן קיימת רגישות של נקודת השתקפותו כמעט אצל כל האנשים:
אוכלים יותר מדי בזמן הארוחות, מעמיסים חומר עיוני רב מדי כדי לנסות ולמצות ממנו את העיקר.
זמני האכילה אינם קבועים ואינם מסודרים.
אוכלים פעם אחת לקראת סופו של יום ואז האדם נח ומערכת העיכול "נעה".
יש האוכלים על פני כל היום ואינם מניחים לרגע ללבלב המפיק מיצי עיכול ומחשבות מתגלגלות, אלה שוקעים אל תוך הלילה מלווים בנדודי שינה.
המעי הדק הינו הצינור הארוך ביותר של הגוף מקום משכנו הוא בבית הבטן. בצורתו הוא מזכיר, אסוציאטיבית, מוח. יש הטוענים כי הוא המוח השני שלנו. סוג המחשבות האופייניות לו הן האינטואיציה - תחושות הבטן. הדאגות - קרקורי בטן, הבטן המתהפכת וכאבי הבטן הקשורים למצבים רגשיים. מבחינה גופנפשית, לעיתים המעי רוגז ולעיתים הוא מתעצל בפעולותיו. המעי הדק מגלם את "זרוע" הלב, בהיותו האיבר הזוגי של הלב, איבר יאנג. התופעות הפיזיולוגיות הן תהליכי הספיגה והפעפוע שנעשים דרכו אל כלי הדם, באמצעותם שולט הלב - הקיסר ומזין את כל ממלכתו.
מסתם המעי הדק משקף את סוף המעי הדק ותחילתו של המעי הגס. למעשה הוא צומת אנטומית - פיזיולוגית המפרידה בין שני הצינורות. כצומת הוא מפריד בין טהור לפסולת, "בין עיקר לתפל", "בין קודש לחול". המקום בגוף משקף מבחינה נפשית - רוחנית דילמות, חילוקי דעות שבינך לבין עצמך. צומת זו קשורה אנרגטית ללב ולריאות כצומת שבין היאנג של המעי הדק, היאנג של המעי הגס, לבין היין של הלב והריאות. לכן חשיבותו בטיפול לנושאי הלב והריאות השוכנים בבית החזה.
תפקידו הפיזיולוגי של המעי הגס הוא לבנות את הצואה מפסולת המעי הדק המועברת אליו. מבחינה רוחנית, כפי שנוצרת פסולת או עודפים מתהליכי העיכול של החומר, כך נוצרת פסולת ונוצרים עודפים מתהליכי העיכול של הרוח. דינם של פסולת ועודפים לבוא לידי ריקון וסילוק מהגוף, כאשר אלה אינם מוצאים דרך החוצה, הם שוהים בגוף ומרעילים אותו. גם תכנים חיוביים כמו: רעיונות נשגבים וצורך בביטוי הרגשי שאינם מוצאים דרך ליישום וחשיפה, מתסכלים ומרעילים את הנפש.
סופו של המעי הגס מאופיין כמעי המעוקל (סיגמואיד) והחלחולת אלה משקפים יותר מכל את התסכולים, העצירויות והבלימות. המעי המעוקל בנוי בצורת סיפון שתחת לכיור, שדינו לאגור פסולת, כנראה מהגוף למדו השרברבים... החלחולת הינה תחנה אחרונה של צבירת הצואה בגוף ומגלמת, מצד אחד, את תחושות השחרור ממועקות ומהדברים שעל הנפש, ומצד שני את יכולת ההתאפקות ודחיית הסיפוקים. רבים הם הלוקים בבעיות מעין אלה.
ולסיכום
בין שני הקצוות של מערכת העיכול, הפה ופי הטבעת, משתקפים מעלותיה ומגרעותיה של תרבות ואורח החיים של התזונה הפיזית. בין שני קצוות אלה משתקף אורח החיים של ההטענה הנפשית רוחנית.
050-3331-331