אנשים משתמשים בלוגיקה כל הזמן כי הצורך הזה הוא מן ההכרח, ללא הלוגיקה, אין אפשרות לחיות חיים תקינים. אבל ברבדים עמוקים יותר הלוגיקה היא החיסרון של כל דבר, כי לא תתכן ידיעה מושלמת. הדבר דומה למחשב שאתה מכניס אליו נתונים, ועוד נתונים ובשלב מסויים הוא מפסיק להגדיר מספרים הוא כותב הודעת שגיאה. לעומת זאת, מעבר להבנת האדם השלמות קיימת ללא חסרונות והיא קיימת מעל חוקי הלוגיקה. ולפיכך השלמות היא מעל ההגדרות.
העולם אינו שונה בהרכבו משאר הזהויות במציאות, המציאות אינה שונה מהזהות של האדם בפנימיות שלה. ונכון שנראה לאדם שיש מקרה, וגם תכנון. המודעות של האדם מפעילה את האדם, וגורמת לו לעשות דברים. הדברים האחרים לא שונים, וגם בהם קיים דבר ברובד הפנימי שלהם, מעין "מודעות", אבל בשני המצבים: הן אצל האדם, והן אצל שאר הזהויות ישנו דבר ברובד העמוק ביותר מעל המושג מודעות, ומעל שאר המושגים, בוודאי שמעל תכנון ועל אחת כמה וכמה שמעל אקראי.
ואת הרובד הזה של הפנימיות אי אפשר לנתח, כי אין לאדם כלים לנתח רובד זה, הוא לא יכול לנתח במושגים שיש, והוא לא יכול לנתח במושג אין. כתוצאה מכך, כל מה שאדם רואה בעולם הוא שלם בתכלית השלמות גם אם האדם אינו מבין זאת. השלמות מתחילה היכן שמסתיימות ההגדרות. וגם המשמעות שלמה בתכלית השלמות היא רק כביכול כי זה מעבר לזה, לכן הדברים קיימים בשלמות שמעל ההגדרות.
ולמרות שהאדם לא יכול להשיג את המציאות ברובד הזה, הוא יכול לחוות את הדברים באופן שיחווה את השלמות של המציאות. ואיך מגיעים להבנת שלמות זו? איך לחוות את הדבר הזה? ומדוע הפשטות היא הדבר הנכון?
השלמות של כל דבר, היא הביטול של הלוגיקה - המקום הבלתי מוגדר. וכמו שאמר רבי נחמן מברסלב כדי להגיע להשגה מסויימת, צריך "לזרוק" את השכל. אין הכוונה להתנהג ללא שכל, אלא הכוונה כאשר אדם רוצה לחוות את העומק של הדברים באמת, ולהגיע לשלמות ההבנה, עליו לעבור את שלב ההגדרות.
ולאחר שהאדם עובר את שלב ההגדרות, הוא מבין, שעליו כמובן מוטלת האחריות לעשות את ההשתדלות שלו על מעשיו, אבל מהנקודה שהוא עשה את מה שהוא יכול, עליו לזרום עם הדברים ולהתחבר לשלמות שמעל ההגדרות. וזאת, ע"י שיזרום עם הדברים ועל זה נאמר "פתחו לי פתחו של מחט ואפתח לכם פתחו של אולם" ומהו פתחו של מחט? זהו המקסימום האפשרי שהוא המינימום ההכרחי להתחברות זו. וע"י שהאדם פותח פתח ע"י האמת וע"י עשיית הטוב ביותר שלו, אזי הוא מגיע לשלב שבו הוא מפסיק להגדיר ואז ממילא הוא חווה את השלמות שמעבר להגדרות.
ואיך לחוות את השלמות שמעבר להגדרות?
אחרי שהאדם מבין שהוא עושה את המקסימום שלו, הוא מפסיק להגדיר, ומה שנשאר לו זה לזרום עם הדברים ולהינות מהדרך שקיבל. ויזרום לפי הבנתו באותו הרגע, ולא יגדיר כלל. ולאחר שהאדם עושה את המקסימום שלו לפי הבנתו באותו רגע וזורם עם הדברים אז הוא חווה את השלמות של הדברים שהיא מעל ההגדרות.
נאמר אם יום תעזבני יומיים אעזבך, ואדם מטבעו נוטה לדברים ההפוכים, ויש בו כוחות מנוגדים ולכן, צריך לחזק את נפשו בדברים החשובים בחיים. ואז האדם מגיע להבנה כפי שאמר רבי נחמן מברסלב כשאדם יודע שכל מאורעותיו הן לטובתו זאת הבחינה היא מעין עולם הבא.
העולם אינו שונה בהרכבו משאר הזהויות במציאות, המציאות אינה שונה מהזהות של האדם בפנימיות שלה. ונכון שנראה לאדם שיש מקרה, וגם תכנון. המודעות של האדם מפעילה את האדם, וגורמת לו לעשות דברים. הדברים האחרים לא שונים, וגם בהם קיים דבר ברובד הפנימי שלהם, מעין "מודעות", אבל בשני המצבים: הן אצל האדם, והן אצל שאר הזהויות ישנו דבר ברובד העמוק ביותר מעל המושג מודעות, ומעל שאר המושגים, בוודאי שמעל תכנון ועל אחת כמה וכמה שמעל אקראי.
ואת הרובד הזה של הפנימיות אי אפשר לנתח, כי אין לאדם כלים לנתח רובד זה, הוא לא יכול לנתח במושגים שיש, והוא לא יכול לנתח במושג אין. כתוצאה מכך, כל מה שאדם רואה בעולם הוא שלם בתכלית השלמות גם אם האדם אינו מבין זאת. השלמות מתחילה היכן שמסתיימות ההגדרות. וגם המשמעות שלמה בתכלית השלמות היא רק כביכול כי זה מעבר לזה, לכן הדברים קיימים בשלמות שמעל ההגדרות.
ולמרות שהאדם לא יכול להשיג את המציאות ברובד הזה, הוא יכול לחוות את הדברים באופן שיחווה את השלמות של המציאות. ואיך מגיעים להבנת שלמות זו? איך לחוות את הדבר הזה? ומדוע הפשטות היא הדבר הנכון?
השלמות של כל דבר, היא הביטול של הלוגיקה - המקום הבלתי מוגדר. וכמו שאמר רבי נחמן מברסלב כדי להגיע להשגה מסויימת, צריך "לזרוק" את השכל. אין הכוונה להתנהג ללא שכל, אלא הכוונה כאשר אדם רוצה לחוות את העומק של הדברים באמת, ולהגיע לשלמות ההבנה, עליו לעבור את שלב ההגדרות.
ולאחר שהאדם עובר את שלב ההגדרות, הוא מבין, שעליו כמובן מוטלת האחריות לעשות את ההשתדלות שלו על מעשיו, אבל מהנקודה שהוא עשה את מה שהוא יכול, עליו לזרום עם הדברים ולהתחבר לשלמות שמעל ההגדרות. וזאת, ע"י שיזרום עם הדברים ועל זה נאמר "פתחו לי פתחו של מחט ואפתח לכם פתחו של אולם" ומהו פתחו של מחט? זהו המקסימום האפשרי שהוא המינימום ההכרחי להתחברות זו. וע"י שהאדם פותח פתח ע"י האמת וע"י עשיית הטוב ביותר שלו, אזי הוא מגיע לשלב שבו הוא מפסיק להגדיר ואז ממילא הוא חווה את השלמות שמעבר להגדרות.
ואיך לחוות את השלמות שמעבר להגדרות?
אחרי שהאדם מבין שהוא עושה את המקסימום שלו, הוא מפסיק להגדיר, ומה שנשאר לו זה לזרום עם הדברים ולהינות מהדרך שקיבל. ויזרום לפי הבנתו באותו הרגע, ולא יגדיר כלל. ולאחר שהאדם עושה את המקסימום שלו לפי הבנתו באותו רגע וזורם עם הדברים אז הוא חווה את השלמות של הדברים שהיא מעל ההגדרות.
נאמר אם יום תעזבני יומיים אעזבך, ואדם מטבעו נוטה לדברים ההפוכים, ויש בו כוחות מנוגדים ולכן, צריך לחזק את נפשו בדברים החשובים בחיים. ואז האדם מגיע להבנה כפי שאמר רבי נחמן מברסלב כשאדם יודע שכל מאורעותיו הן לטובתו זאת הבחינה היא מעין עולם הבא.
050-3331-331