לפעמים האדם עושה דברים בלי היגיון נראה לעין, ולא ברור לו למה הוא נוהג כך. כלומר, האדם נמצא בסיטואציה מסויימת, ובמקום להתנהג בהתאם לדברים כפי שהם, הוא במקום זה, עושה הכל הפוך. יש כאן מחשבה סמוייה שהאדם לא מקבל את המציאות כפי שהיא. הוא מחפש לפרוץ גבולות. אבל, האדם נמצא במערכת אילוצים שהוא לא מתנהג בהתאם אליה, אז מה הפלא שהוא לא מתמודד כמו שצריך עם הדברים?
לדבר הזה אפשר לקרוא "לדפוק את הראש בקיר" זאת אומרת, יש מצבים שהאדם יודע איך להתנהג אבל, במקום לבחור בדרך ההגיונית הוא בוחר לשים את ההיגיון הצידה ולדפוק את הראש בקיר, זאת אומרת לבחור בדרך לא הגיונית שנדונה לכישלון.
וזה יכול לקרות בחיים בצורות שונות, רק הוריאציה מתחלפת, והאדם הזה לא משלים עם הגבולות שהאילוצים במציאות מציבים לו ומנסה לפרוץ אותם, כי לא טוב לו עם הדברים כפי שהם. הוא רוצה לפרוץ גבולות, כי חסרה לו תחושת אושר בחיים, הוא רוצה להרגיש מאושר יותר, אבל או שהאושר שלו תלוי במשהו או שהוא כל הזמן עושה דברים כדי לעשות טוב יותר, כך שאף פעם המצב רוח שלו לא במיטבו כי כל הזמן הוא חושב שהוא יכל לעשות טוב יותר אם היה מרגיש יותר טוב.
הוא אומר אם הייתי מצליח כך וכך יותר טוב והייתי משקיע טוב יותר הייתי משקיע כעת יותר, אבל המחשבה הזו מובילה את האדם לסיטואציות דומות כאלה. וזו לא המטרה שלו. או שהוא אומר כאשר אעשה כך וכך, אהיה מאושר יותר. וכאשר אהיה במקום כך וכך אשקיע יותר, אבל המחשבה הזו גם מובילה את האדם למקומות נוספים שבהם הוא דוחה את האושר לעתיד ולא מנסה להשיג קודם כל את האושר עצמו. כלומר, הרי המטרה שלו בכל הדברים הללו, הוא להרגיש טוב יותר, ויש כאלה שאם היו נותנים להם נוסחה להרגיש טוב יותר, הם היו מפסיקים לשאוף לדברים שרצו. אז יש חדשות טובות גם לאלה וגם לאלה שממשיכים לשאוף.
קודם כל, לא צריך לוותר על השאיפות, ואפשר לומר שאדם שלא התפשר עד כה, ועדיין רוצה את המטרה שלו, וגם אם תתן לו את אותה תחושת האושר שהוא רוצה כשהוא משיג את המטרה שלו, הוא ירצה להשיג את המטרה הזו כדי להרגיש יותר טוב, כי המטרה שלו היא להרגיש הכי טוב.
וכעת אבהיר את הדברים יותר טוב, כאשר אדם מרגיש טוב, הוא יכול להמשיך לשאוף למטרה וכדאי שהאדם ימשיך להיות שאפתן, ורק דבר אחד כדאי לזכור, גם מי ששאפתן וגם מי שפחות: בדבר אחד לא צריך להתפשר, על הרצון להרגיש כמה שיותר טוב. על זה אין צורך להתפשר, זה הדבר הכי חשוב. ואפשר להמשיך לשאוף בדברים אחרים, בתור תוספת, ודווקא הדבר הזה שהוא לא להתפשר על האושר אפשר דווקא בנושא הזה "לדפוק את הראש בקיר" כלומר, להרגיש כמה שיותר טוב בכל מחיר.
ובעצם הרעיון הזה של לא להתפשר על הרצון להרגיש הכי טוב, גורם לאדם להפסיק לרצות לפרוץ את האילוצים של המציאות כפי שהיא, ואדם במצב כזה, יכול להתפשר על דברים אחרים בחיים ולא "לדפוק את הראש בקיר" נניח לדוגמה אדם מסויים רוצה להיות פרופסור בתחום מסויים תוך X שנים, אבל הוא מלחיץ את עצמו - זה מוריד מהאיכות של הלימוד וכמה אירוני - גם יכול להיות שגם היה לוקח לו יותר מהר אם הוא לא היה מגדיר. ויותר הגיוני שגם יותר היה מצליח יותר להבין את החומר ולהבין אותו על בוריו, ולתת מעצמו את המקסימום האמיתי של היכולות האמיתיות שלו.
וגם נניח אם האדם צריך לדוגמה ללמוד נושא 5 שנים כמו שצריך והוא בכוח מנסה לשנות אילוצים נובע מכך שהוא גם נלחץ, וגם מאבד חשק וגם פחות מצליח, וגם מצטער ומרגיש תחושת החמצה שלא השקיע מספיק מה שיכל והדבר מצטבר כמו כדור שלג. מה יצא מכל ההגדרות? מה יצא מחוסר הפשרה הזה? כלום.
וגם אם ינסה כל הזמן לשנות אילוצים, המחשבה הסמויה היא שהוא לא מרוצה מהמציאות כפי שהיא, והמחשבה של האדם תוביל אותו למצבים שהוא לא יהיה מרוצה מהמציאות כפי שהיא, וכל הזמן הוא עסוק בלבטל אילוצים במקום לעשות את מה שהוא רוצה, הרי שכל זמנו הולך לבטלה לדברים שהוא לא רוצה, ולכן, משיג את מה שאינו רוצה, כי כל הזמן הוא עסוק בלראות דברים שהוא לא רוצה, אז גם המחשבה של האדם הזה מביאה לו מצבים שהוא לא רוצה להימצא בהם.
ועדיף במקום זה, לא להתפשר על דבר אחד ויחיד והוא האושר של האדם. וכך יהיה קל לאדם להתפשר על אילוצים אחרים ולא יזיזו לו שאר האילוצים והוא יוכל לממש את מטרתו כמו שצריך כי הוא לא יחפש כל הזמן לפרוץ גבולות ו"לדפוק את הראש בקיר" ובמקום זה הוא יעשה פעולות מועילות והאילוצים לא יהיו עבורו מכשול אלא הוא ידע ברמות מסויימות להתפשר ועדיין יוכל לממש את מטרותיו באופן הטוב ביותר.
וכך הוא לא יפסיק לשאוף ואז הוא יוכל להתפשר על אילוצים שעדיפה הפשרה עליהם וגם בריאה יותר להצלחה של המטרות האחרות. אבל, כאן הוא ישים את הרצון של לפרוץ גבולות למקומו הנכון. הוא ישים אותו ברצון להרגיש הכי טוב שאפשר, ויחד עם זאת התחומים שהוא אוהב בחייו לא יצטמצמו ולא יפסיקו להיות עם פריצות דרך, הם ימשיכו להיות עם פריצות דרך חדשות ויחד עם זאת, האדם יעשה את הטוב ביותר שלו, ובנוסף לכך, האדם יהיה גם מאוזן יותר.
כלומר האדם יכול להתקדם בכל מיני תחומים בחיים, וגם לעשות את הכי טוב בהם, ויחד עם זאת, האושר הפנימי של האדם לא יהיה תלוי באף גורם חיצוני ולא רק שהוא לא יהיה תלוי בגורמים החיצוניים, הגורמיים החיצוניים יהיו תלויים בו.
וכך האושר של האדם יהיה לא תלוי בשום דבר, וזה הדבר היחיד שאפשר "לדפוק את הראש בקיר" כלומר להרגיש הכי טוב שאפשר.
*
מסכים מפרידים בין האדם למטרה שלו, המסכים הם חוצצים בין האדם לבין המטרות שלו בחיים. ומה בעצם החוצצים הללו? החוצצים הללו הם מחסומים פסיכולוגיים הבאים בהתאמה לרף ההרגשה הטובה של האדם.
ככל שהרף של ההגדרה של ההרגשה של האדם נמוכה יותר - כך האדם פחות מממש את עצמו, כך האדם פחות יכול להעז להצליח. ככל שההרגשה של האדם טובה יותר והאדם מרגיש כמה שיותר טוב, נופלים מחסומים פסיכולוגים מיותרים שהיו מסביבו, וגם נפתחות לו הדלתות להצלחה.
ככל שהאדם מרגיש כמה שיותר טוב הוא נותן לעצמו לממש את עצמו באופן הטוב ביותר.
ההגדרות מבלבלות את האדם, כאשר האדם מגדיר הוא מגביל את עצמו, ולכן, כאשר האדם מפסיק להגדיר הוא מפסיק להכשיל את עצמו. כאשר האדם מפסיק להגדיר הוא ממש את יכולותיו האמיתיות, והוא מרגיש חופשי, ומתחיל לחיות חיים טובים יותר.
כך האדם מרגיש הכי טוב ומממש את עצמו הכי טוב. וגם הוא רואה את הדברים הכי אובייקטיבי. וגם מקבל ואוהב את המציאות כפי שהיא. אדם שאוהב ומקבל את המציאות כפי שהיא = אוהב את עצמו ללא תנאים - מימוש הפוטנציאל הטוב ביותר ללא חומות וללא מחסומים פסיכולוגיים = מימוש עצמי אמיתי ללא הפרעות = קליטה נקייה של המציאות = האדם עולה על הגל = מימוש פוטנציאל מלא.
לדבר הזה אפשר לקרוא "לדפוק את הראש בקיר" זאת אומרת, יש מצבים שהאדם יודע איך להתנהג אבל, במקום לבחור בדרך ההגיונית הוא בוחר לשים את ההיגיון הצידה ולדפוק את הראש בקיר, זאת אומרת לבחור בדרך לא הגיונית שנדונה לכישלון.
וזה יכול לקרות בחיים בצורות שונות, רק הוריאציה מתחלפת, והאדם הזה לא משלים עם הגבולות שהאילוצים במציאות מציבים לו ומנסה לפרוץ אותם, כי לא טוב לו עם הדברים כפי שהם. הוא רוצה לפרוץ גבולות, כי חסרה לו תחושת אושר בחיים, הוא רוצה להרגיש מאושר יותר, אבל או שהאושר שלו תלוי במשהו או שהוא כל הזמן עושה דברים כדי לעשות טוב יותר, כך שאף פעם המצב רוח שלו לא במיטבו כי כל הזמן הוא חושב שהוא יכל לעשות טוב יותר אם היה מרגיש יותר טוב.
הוא אומר אם הייתי מצליח כך וכך יותר טוב והייתי משקיע טוב יותר הייתי משקיע כעת יותר, אבל המחשבה הזו מובילה את האדם לסיטואציות דומות כאלה. וזו לא המטרה שלו. או שהוא אומר כאשר אעשה כך וכך, אהיה מאושר יותר. וכאשר אהיה במקום כך וכך אשקיע יותר, אבל המחשבה הזו גם מובילה את האדם למקומות נוספים שבהם הוא דוחה את האושר לעתיד ולא מנסה להשיג קודם כל את האושר עצמו. כלומר, הרי המטרה שלו בכל הדברים הללו, הוא להרגיש טוב יותר, ויש כאלה שאם היו נותנים להם נוסחה להרגיש טוב יותר, הם היו מפסיקים לשאוף לדברים שרצו. אז יש חדשות טובות גם לאלה וגם לאלה שממשיכים לשאוף.
קודם כל, לא צריך לוותר על השאיפות, ואפשר לומר שאדם שלא התפשר עד כה, ועדיין רוצה את המטרה שלו, וגם אם תתן לו את אותה תחושת האושר שהוא רוצה כשהוא משיג את המטרה שלו, הוא ירצה להשיג את המטרה הזו כדי להרגיש יותר טוב, כי המטרה שלו היא להרגיש הכי טוב.
וכעת אבהיר את הדברים יותר טוב, כאשר אדם מרגיש טוב, הוא יכול להמשיך לשאוף למטרה וכדאי שהאדם ימשיך להיות שאפתן, ורק דבר אחד כדאי לזכור, גם מי ששאפתן וגם מי שפחות: בדבר אחד לא צריך להתפשר, על הרצון להרגיש כמה שיותר טוב. על זה אין צורך להתפשר, זה הדבר הכי חשוב. ואפשר להמשיך לשאוף בדברים אחרים, בתור תוספת, ודווקא הדבר הזה שהוא לא להתפשר על האושר אפשר דווקא בנושא הזה "לדפוק את הראש בקיר" כלומר, להרגיש כמה שיותר טוב בכל מחיר.
ובעצם הרעיון הזה של לא להתפשר על הרצון להרגיש הכי טוב, גורם לאדם להפסיק לרצות לפרוץ את האילוצים של המציאות כפי שהיא, ואדם במצב כזה, יכול להתפשר על דברים אחרים בחיים ולא "לדפוק את הראש בקיר" נניח לדוגמה אדם מסויים רוצה להיות פרופסור בתחום מסויים תוך X שנים, אבל הוא מלחיץ את עצמו - זה מוריד מהאיכות של הלימוד וכמה אירוני - גם יכול להיות שגם היה לוקח לו יותר מהר אם הוא לא היה מגדיר. ויותר הגיוני שגם יותר היה מצליח יותר להבין את החומר ולהבין אותו על בוריו, ולתת מעצמו את המקסימום האמיתי של היכולות האמיתיות שלו.
וגם נניח אם האדם צריך לדוגמה ללמוד נושא 5 שנים כמו שצריך והוא בכוח מנסה לשנות אילוצים נובע מכך שהוא גם נלחץ, וגם מאבד חשק וגם פחות מצליח, וגם מצטער ומרגיש תחושת החמצה שלא השקיע מספיק מה שיכל והדבר מצטבר כמו כדור שלג. מה יצא מכל ההגדרות? מה יצא מחוסר הפשרה הזה? כלום.
וגם אם ינסה כל הזמן לשנות אילוצים, המחשבה הסמויה היא שהוא לא מרוצה מהמציאות כפי שהיא, והמחשבה של האדם תוביל אותו למצבים שהוא לא יהיה מרוצה מהמציאות כפי שהיא, וכל הזמן הוא עסוק בלבטל אילוצים במקום לעשות את מה שהוא רוצה, הרי שכל זמנו הולך לבטלה לדברים שהוא לא רוצה, ולכן, משיג את מה שאינו רוצה, כי כל הזמן הוא עסוק בלראות דברים שהוא לא רוצה, אז גם המחשבה של האדם הזה מביאה לו מצבים שהוא לא רוצה להימצא בהם.
ועדיף במקום זה, לא להתפשר על דבר אחד ויחיד והוא האושר של האדם. וכך יהיה קל לאדם להתפשר על אילוצים אחרים ולא יזיזו לו שאר האילוצים והוא יוכל לממש את מטרתו כמו שצריך כי הוא לא יחפש כל הזמן לפרוץ גבולות ו"לדפוק את הראש בקיר" ובמקום זה הוא יעשה פעולות מועילות והאילוצים לא יהיו עבורו מכשול אלא הוא ידע ברמות מסויימות להתפשר ועדיין יוכל לממש את מטרותיו באופן הטוב ביותר.
וכך הוא לא יפסיק לשאוף ואז הוא יוכל להתפשר על אילוצים שעדיפה הפשרה עליהם וגם בריאה יותר להצלחה של המטרות האחרות. אבל, כאן הוא ישים את הרצון של לפרוץ גבולות למקומו הנכון. הוא ישים אותו ברצון להרגיש הכי טוב שאפשר, ויחד עם זאת התחומים שהוא אוהב בחייו לא יצטמצמו ולא יפסיקו להיות עם פריצות דרך, הם ימשיכו להיות עם פריצות דרך חדשות ויחד עם זאת, האדם יעשה את הטוב ביותר שלו, ובנוסף לכך, האדם יהיה גם מאוזן יותר.
כלומר האדם יכול להתקדם בכל מיני תחומים בחיים, וגם לעשות את הכי טוב בהם, ויחד עם זאת, האושר הפנימי של האדם לא יהיה תלוי באף גורם חיצוני ולא רק שהוא לא יהיה תלוי בגורמים החיצוניים, הגורמיים החיצוניים יהיו תלויים בו.
וכך האושר של האדם יהיה לא תלוי בשום דבר, וזה הדבר היחיד שאפשר "לדפוק את הראש בקיר" כלומר להרגיש הכי טוב שאפשר.
*
מסכים מפרידים בין האדם למטרה שלו, המסכים הם חוצצים בין האדם לבין המטרות שלו בחיים. ומה בעצם החוצצים הללו? החוצצים הללו הם מחסומים פסיכולוגיים הבאים בהתאמה לרף ההרגשה הטובה של האדם.
ככל שהרף של ההגדרה של ההרגשה של האדם נמוכה יותר - כך האדם פחות מממש את עצמו, כך האדם פחות יכול להעז להצליח. ככל שההרגשה של האדם טובה יותר והאדם מרגיש כמה שיותר טוב, נופלים מחסומים פסיכולוגים מיותרים שהיו מסביבו, וגם נפתחות לו הדלתות להצלחה.
ככל שהאדם מרגיש כמה שיותר טוב הוא נותן לעצמו לממש את עצמו באופן הטוב ביותר.
ההגדרות מבלבלות את האדם, כאשר האדם מגדיר הוא מגביל את עצמו, ולכן, כאשר האדם מפסיק להגדיר הוא מפסיק להכשיל את עצמו. כאשר האדם מפסיק להגדיר הוא ממש את יכולותיו האמיתיות, והוא מרגיש חופשי, ומתחיל לחיות חיים טובים יותר.
כך האדם מרגיש הכי טוב ומממש את עצמו הכי טוב. וגם הוא רואה את הדברים הכי אובייקטיבי. וגם מקבל ואוהב את המציאות כפי שהיא. אדם שאוהב ומקבל את המציאות כפי שהיא = אוהב את עצמו ללא תנאים - מימוש הפוטנציאל הטוב ביותר ללא חומות וללא מחסומים פסיכולוגיים = מימוש עצמי אמיתי ללא הפרעות = קליטה נקייה של המציאות = האדם עולה על הגל = מימוש פוטנציאל מלא.
050-3331-331