הנושא הזה יעסוק במציאת רעיונות לאלטרנטיבות הקשורות למבחן התוצאה ע"מ לשכלל את הדרך בה האדם פועל להשגת המטרה והיעדים.
והפעם חוצץ נוסף שיש צורך לעבור על מנת לקבל את ההחלטות הטובות ביותר וכדי להיות בלי תוכנה שמפריעה לחיי האדם למצא את מירב הפוטנציאל. זוהי משוכה שאם עוברים אותה, קל יותר להמשיך במטרה וכבר הערפל לא מפריע לראות את הדברים בעיניים אמיתיות יותר.
וכאן, במקום הזה ממש, אם האדם יתמקד חזק בכח הרצון, הוא יראה שיש פתרון פשוט יותר ממה שנראה לעין, שהוא אפילו אולי הבין אותו וזה היה נראה פשוט מדי עבורו שהוא לא לקח אותו ברצינות וחיפש משהו רציני יותר, כאשר הפתרון עומד לנגד עיניו ממש.
ניקח דוגמא פשוטה מהחיים: אדם שחושב שלא הצליח להתפתח מבחינה רגשית ויש לו פוטנציאל בלתי ממומש מבחינה רגשית, כי לא עבר תהליכים מסויימים בחיים. התבנית הכוללת של הדברים היא שהאדם יכול מבחינת הרצון שלו לשנות גם את דפוסי המחשבה שלו שנרכשו מגיל צעיר ולתקן פגמים מחשבתיים שנוצרו אצלו מגיל קטן.
כאשר האדם מבין שהוא יכול בעזרת פוטנציאל כוח הרצון שלו לשנות דברים ותמיד לחזור לעצמו, הוא לא מפחד מכלום. הוא יכול לתקן את הדברים שהוא חשב שאפילו אין אפשרות לחשוב לתקן אותם. ולמה בעצם הוא חשב כך? אם ננתח לעומק, הוא חשב את הדברים כך מפני שהוא חשש וכל הזמן היה בבריחה אפילו על לחשוב על הדברים הללו, כי חשב שעצם החשיבה עליהם תגרום להיות "לא נורמלי" אבל האדם הזה יום אחד הבין, לאחר שחיבר את כל הפאזל שבעצם בבריחה שלו את הדברים הוא רואה יותר את הבעיה והבעיה רודפת אחריו לכל מקום.
למה הדבר דומה? לאדם שחיפש לברוח ממישהו וכל הזמן בעת בריחתו היה שואל, כמה התרחקנו מהאדם הזה? ואז הנהג אמר לו: לא, יש לך טעות, לא התרחקנו ממנו בכלל, הוא נמצא אתך כל הנסיעה פה. ולמה הוא כך ענה לו? כי כל הזמן האדם היה שואל כל כמה דקות, האם התרחקנו ממנו? והנהג הבין שהאדם הזה לא התרחק במחשבה מהאדם הזה, ולכן, הוא אמר לו: לא התרחקת ממנו.
וכך אותו הדבר בעיה שאצל האדם, אם לא יתמודד איתה פנים אל פנים, האדם יראה את הבעיה תמיד לנגד עיניו. ואם לעומת זאת יעשה את ההיפך, הבעיה תתמוגג כלא הייתה. דבר והיפוכו מוביל לשינוי מהקצה אל הקצה.
אחת התכונות החשובות היא אומץ. אומץ של האדם להתמודד עם המציאות כפי שהיא, ולא לסגת. לעתים האדם אומר שהוא צריך כעת להתמודד עם דברים והוא בינתיים לא עושה את מה שצריך לעשות, ואומר שהוא עסוק בחשיבה. אבל צריך לשים לב להבדלים בין חוסר התמודדות עם המצב, לבין חשיבה אמיתית על המצב.
יש מצבים שאדם אומר אני צריך לנוח אבל, הדבר נובע מחוסר התמודדות סמוי עם המציאות מפחד להתמודד עם הדברים כפי שהם. הוא אומר שהוא צריך להבין למה הוא עושה וכו'. אבל צריך לשים לב והאדם צריך להיות אמיתי עם עצמו מאיפה באמת נובעים אצלו הדברים. כי האדם לעתים מרמה את עצמו ולא מרוויח מזה כלום, ואז רץ להאשים את עצמו.
ולפני שהאדם רץ להאשים את עצמו שיזכור להיות אמיץ באמת כלומר, רק ע"י בטחון עצמי אמיתי האדם יכול להיות בעל אומץ אמיתי. כי אם האומץ מדומה, האדם לא אמיץ להתמודד עם הדברים כפי שהם = לא משלים עם המציאות כפי שהיא זאת אומרת, לא יכול להגיע לפתרון אמיתי ולא יכול להפעיל מחשבה אובייקטיבית כראוי.
ועניין הבטחון העצמי האמיתי הוא דבר חשוב מאוד, כי אדם שאין לו בטחון עצמי אמיתי עלול ליפול למצבים שקשה לקום מהם. ולכן, על האדם להבין שביטחון עצמי שקרי רק מבטיח ולא מקיים ומסמא את עיני האדם לזמן מה, אבל בגללו האדם לעולם אינו מאושר. האדם סובל ממנו ולא מתקדם באמת. אך, כאשר האדם אמיתי עם עצמו הוא מתקדם באמת ויכול להתקדם התקדמות ממשית.
והפעם חוצץ נוסף שיש צורך לעבור על מנת לקבל את ההחלטות הטובות ביותר וכדי להיות בלי תוכנה שמפריעה לחיי האדם למצא את מירב הפוטנציאל. זוהי משוכה שאם עוברים אותה, קל יותר להמשיך במטרה וכבר הערפל לא מפריע לראות את הדברים בעיניים אמיתיות יותר.
וכאן, במקום הזה ממש, אם האדם יתמקד חזק בכח הרצון, הוא יראה שיש פתרון פשוט יותר ממה שנראה לעין, שהוא אפילו אולי הבין אותו וזה היה נראה פשוט מדי עבורו שהוא לא לקח אותו ברצינות וחיפש משהו רציני יותר, כאשר הפתרון עומד לנגד עיניו ממש.
ניקח דוגמא פשוטה מהחיים: אדם שחושב שלא הצליח להתפתח מבחינה רגשית ויש לו פוטנציאל בלתי ממומש מבחינה רגשית, כי לא עבר תהליכים מסויימים בחיים. התבנית הכוללת של הדברים היא שהאדם יכול מבחינת הרצון שלו לשנות גם את דפוסי המחשבה שלו שנרכשו מגיל צעיר ולתקן פגמים מחשבתיים שנוצרו אצלו מגיל קטן.
כאשר האדם מבין שהוא יכול בעזרת פוטנציאל כוח הרצון שלו לשנות דברים ותמיד לחזור לעצמו, הוא לא מפחד מכלום. הוא יכול לתקן את הדברים שהוא חשב שאפילו אין אפשרות לחשוב לתקן אותם. ולמה בעצם הוא חשב כך? אם ננתח לעומק, הוא חשב את הדברים כך מפני שהוא חשש וכל הזמן היה בבריחה אפילו על לחשוב על הדברים הללו, כי חשב שעצם החשיבה עליהם תגרום להיות "לא נורמלי" אבל האדם הזה יום אחד הבין, לאחר שחיבר את כל הפאזל שבעצם בבריחה שלו את הדברים הוא רואה יותר את הבעיה והבעיה רודפת אחריו לכל מקום.
למה הדבר דומה? לאדם שחיפש לברוח ממישהו וכל הזמן בעת בריחתו היה שואל, כמה התרחקנו מהאדם הזה? ואז הנהג אמר לו: לא, יש לך טעות, לא התרחקנו ממנו בכלל, הוא נמצא אתך כל הנסיעה פה. ולמה הוא כך ענה לו? כי כל הזמן האדם היה שואל כל כמה דקות, האם התרחקנו ממנו? והנהג הבין שהאדם הזה לא התרחק במחשבה מהאדם הזה, ולכן, הוא אמר לו: לא התרחקת ממנו.
וכך אותו הדבר בעיה שאצל האדם, אם לא יתמודד איתה פנים אל פנים, האדם יראה את הבעיה תמיד לנגד עיניו. ואם לעומת זאת יעשה את ההיפך, הבעיה תתמוגג כלא הייתה. דבר והיפוכו מוביל לשינוי מהקצה אל הקצה.
אחת התכונות החשובות היא אומץ. אומץ של האדם להתמודד עם המציאות כפי שהיא, ולא לסגת. לעתים האדם אומר שהוא צריך כעת להתמודד עם דברים והוא בינתיים לא עושה את מה שצריך לעשות, ואומר שהוא עסוק בחשיבה. אבל צריך לשים לב להבדלים בין חוסר התמודדות עם המצב, לבין חשיבה אמיתית על המצב.
יש מצבים שאדם אומר אני צריך לנוח אבל, הדבר נובע מחוסר התמודדות סמוי עם המציאות מפחד להתמודד עם הדברים כפי שהם. הוא אומר שהוא צריך להבין למה הוא עושה וכו'. אבל צריך לשים לב והאדם צריך להיות אמיתי עם עצמו מאיפה באמת נובעים אצלו הדברים. כי האדם לעתים מרמה את עצמו ולא מרוויח מזה כלום, ואז רץ להאשים את עצמו.
ולפני שהאדם רץ להאשים את עצמו שיזכור להיות אמיץ באמת כלומר, רק ע"י בטחון עצמי אמיתי האדם יכול להיות בעל אומץ אמיתי. כי אם האומץ מדומה, האדם לא אמיץ להתמודד עם הדברים כפי שהם = לא משלים עם המציאות כפי שהיא זאת אומרת, לא יכול להגיע לפתרון אמיתי ולא יכול להפעיל מחשבה אובייקטיבית כראוי.
ועניין הבטחון העצמי האמיתי הוא דבר חשוב מאוד, כי אדם שאין לו בטחון עצמי אמיתי עלול ליפול למצבים שקשה לקום מהם. ולכן, על האדם להבין שביטחון עצמי שקרי רק מבטיח ולא מקיים ומסמא את עיני האדם לזמן מה, אבל בגללו האדם לעולם אינו מאושר. האדם סובל ממנו ולא מתקדם באמת. אך, כאשר האדם אמיתי עם עצמו הוא מתקדם באמת ויכול להתקדם התקדמות ממשית.
050-3331-331