דיכאון זה תאור עוצמה של רע, דרגות שונות של תחושת רע

רע קטן = חוסר נוחות (מישהו ניסה לפתוח בקבוק ולא הצליח)

רע יותר גדול = אין לי מצב רוח

רע יותר גדול = אני דואג

רע יותר גדול = אני עצוב

רע יותר גדול = אני בדיכאון

רע יותר גדול = דיכאון קליני

רע יותר גדול = דיכאון אובדני

היה מישהו בדיכאון גדול וכששאלו אותו למה אתה בדיכאון, הוא לא אמר שהוא לא יודע, הוא אמר שהוא יודע. הוא אמר שהוא בדיכאון בגלל שהוא בדיכאון. האמת היא שהוא באמת בדיכאון, זו אמת, זה לא פירוש, זו עובדה. שאלו אותו ויש עוד סיבות והוא אמר, לא, אין עוד סיבות. אדם ששנים כבר נמצא במקום של פגועי נפש.

יום אחד הוא הרגיש רע מאיזה משהו והוא היה קצת עצוב ולא ידע מה לעשות, ואז נתנו לו כדור וזה לא עזר לו, ונתנו לו עוד כדור וזה לא עזר לו ואז שלחו אותו לפרופסור וזה לא עזר לו, ואז אמרו לו זוכר שלאמא שלך היה גם דיכאון כרוני ואז אמרו לו, זה גנטי ואין מה לעשות.

יש אנשים שהתאבדו מזה שהם קראו בויקיפדיה שאין אפשרות לצאת מדיכאון כרוני.

60% מנסיונות ההתאבדות נובעים מדיכאון.

השאלה היא: מה נעשה כדי לעזור לבן אדם כזה?

נגיד לו מה איכפת לך שאתה בדיכאון? ברור שלא, זה לא יעזור לו.

תאורטית: אנחנו צריכים למצוא את הדיכאון ולתקוף אותו, לקטוש אותו עד שהדיכאון יפסק.

אם הוא אומר: "רע לי כי אשתי עזבה אותי", אנחנו נתקוף את הסיבה, האם באמת אתה בדיכאון? מה רע בזה שאתה בדיכאון? (זה לא יעזור!)...

מה שצריך לעשות זה לא לנסות להציב אותו מהדיכאון אלא קודם כל להציב לו מטרה כלשהי, לדוגמה, להוציא את הכלב, לצאת מהבית, וצריכים להתאמץ לשכנע אותו חעשות את המטרה הזו וזה מה שיוציא אותו מהדיכאון. מה הלוגיקה של זה? היו היה איש שהחיים שלו היו מאוד מאוד טובים, אבל זה עצמו הרע שקרה לו שהחיים שלו היו מאוד מאוד טובים, בגלל שהחיים שלו היו מאוד מאוד טובים הוא פחד לאבד את זה. ואז הוא נכנס לדיכאון כי הוא פחד לאבד את זה ואס הרופא אמר לו, מה רע לך בחיים? והוא ענה לרופא: לא רע לי כלום, יש לי הכל, אז הרופא אמר לו, אז יש לך מחלה, יש לך בעיה בראש, פה הדוקטור היה צריך להסביר לו שרע לו מהאפשרות שיכול להיות לו רע, אבל הרופא כמובן לא הבין את זה ומפה לשם האדם הזה הגיע לאשפוז. הבחור הזה נכנס לסטייט אוף מינד שהוא בדיכאון, הוא לא עובד, לא מתקלח, והוא קרה מחקרים שדיכאון זה ככה וככה וככה, והוא היה בדיכאון מזה שהוא היה בדיכאון.

שאלו אותו, איך הוא ידע שהוא בדיכאון? הוא אמר, אני כבר כמה שנים בדיכאון. אנחנו צריכים להפוך את הדיכאון לחסר משמעות עבורו.

צריך להציב מטרה ספציפית, להגיד לו, אם לא היה לך דיכאון והיינו אומרים לך שנוציא אותך מהדיכאון בקלי קלות, הוקוס פוקוס ותהפוך להיות אדם רגיל, הוא בטוח יגיד שכן, כי אם הוא יגיד כן אז נגיד לו אז אתה רוצה להיות בדיכאון. ואז נגיד לו, אם היית בריא. מה היית עושה? הוא יגיד, אז הייתי יוצא מהמיטה והייתי מתקלח...

אנחנו צריכים למצוא את הדבר שיעשה אותו הכי שמח ולהתמקד על הדבר הזה, נגיד שהוא אמר שהוא היה רוצה להתקלח, אנחנו צריכים להתמקד רק על הדבר הזה ולגרום לו לעשות את זה.

נגיד לו, בא נראה מה אתה צריך לעשות כדי שתתקלח, הוא יגיד: אין לי כוח להתקלח, וכאלה ואז פה אנחנו נתעקש, האם באמת אתה לא יכול לקום ולהתקלח? האם אין אפשרות כזו? הוא יגיד שיש אפשרות כזו, אבל מה זה יתן חי גם ככה המצב אחרי זה יחזור לקדמותו. אז אנחנו נחפש משהו שהוא כן יכול לעשות, ונגרום לו לעשות את זה, הוא יעשה את זה ואז אנחנו נחפש עוד משהו שהוא יכול לעשות וניתן לו לעשות את זה ואז הוא אוטומטית יצא מהדיכאון. זה בטוח יעבוד, למה? כי הוא היה בהתחלה בדיכאון מסיבה ספציפית, ואחר כך הוא היה בדיכאון מדיכאון, לא הייתה לו סיבה אמיתית לדיכאון, הוא בדיכאון כי הוא בדיכאון פשוט, אז אם אנחנו ננסה לתקוף את הדיכאון ולדבר על דיכאון, לא נצא מזה, רק נכנס יותר לעומק, כי זה עצמו יהיה לופ בפני עצמו, אבל אם נציב לו מטרה והוא יתקלח נגיד, אז המוח יגיד לו, ואללה, מה איכפת חי שאני בדיכאון? אז הדיכאון יאבד את העוקץ, אין משמעות לזה שהוא בדיכאון, במקום שבבוקר הוא יתעורר והאויב שלו יהיה דיכאון, אם הוא בדיכאון מזה שהחברה שלו עזבה אותו אז יש אפשרות לטפל בסיבה עצמה ואם זה דיכאון מדיכאון, צריך ללכת למקום אחר ולשאול, אז מה אם אתה בדיכאון, ונעשה את זה על ידי הצבת מטרה לבן אדם הזה, כל מטרה... עצם זה שהוא יבצע מטלות, המוח יגיד לעצמו אוטומטית, אז מה אם אני בדיכאון? וזה עצמו הטלת ספק בדיכאון...

הבן אדם לא אמור להתייחס לדיכאון כעל אויב שלו, אנחנו בעצם צריכים להביא אותו למצב של: "אז מה אם אתה בדיכאון?" על ידי פעולות שניתן לו לעשות, מטרות קטנות שהוא יצתרך להשיג. ואז הוא יתחיל להגיד לעצמו, אוחי אני חא בדיכאון... הוא לא אמור להלחם בדיכאון, הוא לא אמור לצאת מהדיכאון, עיקר המאבק ען הבן אדם יהיה על ידי זה שהוא יגיד, אבל אני לא יכול לעשות את זה.

יש לבן אדם בראש אמונה שאומרת לא, אם אני בדיכאון אז אני לא יכול לעשות את זה, אז אנחנו נדבר איתו על כל נושא אחר, כל נושא שהוא, נדבר איתו על חוצנים, על כל דבר, לא משנה מה... כי המחשבה על דיכאון היא עצמה מכניסה אותו לדיכאון, הוא בדיכאון מהדיכאון...

הרעיון הוא שהדיכאון מהדיכאון הוא תגובת שרשרת שנוצרה מהדיכאון הראשוני. בהתחלה היה לו דיכאון עם סיבה בעוצמה של 10 אחוז עד שהשרשרת הביאה אותו ל - 90 אחוז.

הדיכאון מהדיכאון של הבן אדם זה עיקר הדיכאון שלו זה 99% מהדיכאון שלו, זה כל התגובות שרשרת שנוצרו מזה, שהוא לא עושה ככה ולא עושה ככה והוא מאשים בזה את הדיכאון. באיזשהו שלב הוא יגיד, אני בדיכאון מזה שביזבזתי 20 שנה, הוא התחיל כבר בשלב הזה להרגיש סיבות שהן שונות מעצם זה שהוא בדיכאון. נגיד לו: האם באמת ביזבזת 20 שנה? אז אם אם ביזבזת 20 שנה? ואם הייתה נולד היום, היה איכפת לך מאתמול? נפרק את זה לעובדה ופירוש... אם המחשבה שלו ביזבזתי, נטיל ספק בזה שהוא ביזבז, יש באמת אנשים שהם מפחדים לצאת מהדיכאון כי אם הם יצאו מהדיכאון אז זה כאילו יהיה שהם מכירים בכך שהם ביזבזו הרבה שנים, הוא לא רוצה להגיד לעצמו, מה כל השנים האלה הייתי אהבל? יש גם רבנים שמטילים ספק אחרי עשרים שנה, אבל ממשיכים להיות רבנים כדי לא להיחשף למחשבה, מה? כל החיים הייתי אהבל?

הרעיון הוא לזהות, מה הסיבה שבגללה הבן אדם בדיכאון? הסיבה היא מעצם זה שהוא בדיכאון, זה (דיכאון מדיכאון) אומר מה שמשקף לו הדיכאון (המשמעות של דיכאון בעיניו) אני לא עושה, אני לא זה ואני לא ככה ואני לא ככה...

רבי נחמן אמר שמרב דיכאון וייאוש הוא אפילו לא הרים את היד, לא היה לו אנרגיה להרין את היד מרב שהיה בדיכאון... ממה יכול לנסוע דיכאון כזה, מעצם הבנה על החיין, שמה שלא תעשה אף לא יהיה לך רק טוב נגיד... אבל הדיכאון נובע מכך שיש לך תקווה שאולי יש אפשרות שיהיה טוב...

יש דיכאונות יותר קשים...

בן אדם בדיכאון מעצם זה שהוא תמיד בחיסרון, מה תגיד לו? מי אמר שזה נכון? אולי לא פירשת נכון? מכל דבר רע לו? הוא מוצא חיסרון בכל דבר ודבר... מה תגיד לו? הוא יגיד, תביא חי להרגיש טוב בלי רע, ואז אפשר לעזור חו, נטיל ספק יותר בעומק, אתה בטוח? יש הבדל? אין הבדל? שם נטיל ספק...

בן אדם מאמין באמונה שלמה שהוא נמצא בדיכאון ואין דרך מוצא ממנו... נגיד הבן אדם אומר, למה שאני אתקלח? עד שלא אצא מהדיכאון, מה זה יתן לי שאתקלח? אז אומרים לו, לך תתקלח ותבכה במקלחת מזה שאתה בדיכאון. אז מה אם אתה תרנגול? מה אתה לא יכול להיות תרנגול ועדיין להיות נורמלי?

אחת הבעיות של אנשים שנכנסים לדיכאון זה שלוקחים אותם למקום שבו מאושפזים משוגעים, יש לו בראש אישור שהוא בדיכאון, הוא נמצא בקבוצות תמיכה שהוא מספר איך הוא נכנס לדיכאון, הוא מדי יום משתכנע שהוא באמת חולה ולכן כל המרכזים האלה בעייתיים ביותר, צריך לעשות בדיוק הפוך, אם בן אדם טוען שהוא בדיכאון, צריך לשלוח אותו להיות עם אנשים שמחים שיתנו לו משימות.

אם בן אדם אומר מסיבה מסויימת, נחפש ונטפל בסיבה, יש מרכזים שאולי יודעים לטפל בו.

אם בן אדם בגלגל, אז המרכזים לא עוזרים לו, ואם זה עזר לבן אדם, זה למרות הטיפול, הבן אדם נמאס לו להיות בדיכאון והחליט לצאת. לא קשור לסיבה. המסקנה היא שבשביל לא להיות בדיכאון צריך שכל בראש ובשביל שכל בראש צריך להיצמד לאמת ובשביל להיצמד לאמת צריך גם שכל בראש.

מה הבנתי:

שלב 1:

שבירת אמונה שלמה בדיכאון לא פתיר ומתן תקווה לפתרון - אז בעצם קודם כל בונים איתו אמון ונותנים לו תקווה שיכולים לפתור את הדיכאון שלמרות שאמרו לו שהדיכאון שלו בלתי פתיר, הוא פתיר, צריך קודם כל לשבור את האמונה שלו בסמכות של אלה שקבעו עבורו שהוא בבעיה, לעשות סדק באמונה השלמה שיש לבן אדם בכך שהוא בדיכאון שהוא לא יוכל לצאת ממנו.

שלב 2:

צריך לגרום לבן אדם להרגיש שזה לא משנה שהוא בדיכאון, להביא אותו למצב של, "אז מה אם אני בדיכאון", איך עושים את זה? על ידי בירור של ביצוע של איזו פעולה יעשה אותו שמח? צריך להביא אותו למצב של הצבת מטרות הקטנות ביותר אפילו, למשל, להתקלח... מה השכל שבדבר, בזמן שהוא יעשה את הפעולות, המוח שלו יטיל ספק בדיכאון, הוא יגיד לעצמו, אז מה אם אני בדיכאון, הנה, למרות הדיכאון אני עושה פעולות.

מה לא לעשות עם הבן אדם הזה?

לא להתעסק עם הבן אדם הזה בדיכאון שלו ותאוריות למיניהן על הדיכאון שלו.

למעשה עצם עשיית הפעולות היא זו שמשכנעת את המוח ולא הדיבור איתו. אז פעולה היא גם סוג של דיבור?