כדי לדעת איך לבצע טוב יותר את המטרות יש לשים לב לנתונים הבאים: תחילה לכתוב את המטרה: דוגמה "XYZ" ולבדוק כמה זמן מתוך 24 אפשר לנצל לצורך מטרה זו 8/24 ולבדוק מה האפשרויות לבצע את המטרה הזו. לסמן את היעד, למטרה צריך להיות יעד מסויים.
לאחר מכן, אפשר לבדוק בסיום התהליך בטבלה האם המטרה בוצעה? האם האדם עמד ביעד?
ולא משנה הדרך שבה בוחרים, העיקר שמנסים להגיע ליעד. עושים את הטוב ביותר, ומדי פעם בודקים מה אפשר לשפר עד שמשיגים את התוצאות. וגם אם לא מגיעים ליעד, בודקים מה אפשר לשפר וכן להגיע ליעד בדרך יעילה יותר.
ואם אדם קצת סטה מהכיוון, אז לא נורא, אפשר לחזור לכיוון הזה כמו שבחשבון בנק בודקים תנועות אחרונות, כך אפשר גם לאדם לבדוק את הפעולות שלו אם השיגו את יעדן. וכך האדם עקבי ועירני לדברים יותר מבעבר, וסולל לעצמו דרך חדשה להינות ממנה = להינות מהדרך למטרה.
והדבר חשוב מאוד להסתכל על המטרה הגדולה יותר, כי האדם לא תמיד הגיוני והאדם צריך להפעיל שיקול דעת על מנת יוטב לו. לעתים האדם לא מקבל החלטות נכונות והדבר הופך להיות כדור שלג שהולך וגדל. זה כמו שכתוב, מצווה גוררת מצווה ועבירה גוררת עבירה. והרגל נעשה טבע שני של האדם. ואדם לא צריך לחיות ב"אובר" של הרצונות שלו ולעשות קרע בין הרצוי למצוי, אלא להחליט בלב שלם דבר מסויים ולעשות אותו עד הסוף, ללא שום הססנות, ואז לאט לאט הכל מתהפך לו לטובה.
אם ניקח את מבחן התוצאה, נוכל לראות שאפשר לשפר אותו יותר ובעצם, הייתה כאן רק טיוטה לעומת הדבר החדש. למעשה, ניתן לשאול שאלות נוספות בנוסף לקודמות: מהי המטרה? מהי היעד של המטרה? מה התוצאה? מה גרם להצלחה / כישלון המשימה? מה ניתן לעשות לפעם הבאה? איך ניתן לייעל את התהליך? מה צריך לשנות בקיבעון המחשבתי?
אפשר גם לרשום אילוצים, ועליות וירידות בתחום, ולראות איפה נמצאים יחסית למטרה וליעד המבוקש.
מטרה יעד תאריך התחלה תמונת מצב מה גרם להצלחה / כישלון הצעת ייעול לפעם הבאה איך לייעל את התהליך אלטרנטיבות נוספות לפתח חשיבה חדשה בעניין אילוצים עליות וירידות איפה נמצאים ביחס למטרה
ובעצם אפשר לשדרג ולשכלל את התוצאות עם הזמן, המיומנות משתפרת, והפרספקטיבה גדלה והאדם מגלה אלטרנטיבות חדשות ופחות מקובע. ההבנה היא שהרצון של האדם מנווט אותו למחשבה הנכונה ולתוצאות הנכונות עבורו. כאשר האדם מתייאש הוא למעשה סוגר לעצמו את הדלתות, ולכן, עליו לא לוותר ולדעת שתמיד אפשר להצליח ותמיד אפשר להתעלות מעל לדברים עם הבנה גדולה יותר.
הפרויקט ממשיך, ואפשר למנף אותו ככל האפשר ע"י לימוד לעומק של נושא זה, וזה הרעיון לקחת נושא אחד, ולהשקיע בו עד הסוף. ובעצם מבחן התוצאה קובע שככל האדם מתאמץ יותר ומשקיע יותר ולא מוותר על דברים קטנים ולא נופל מדברים קטנים. תמיד מוחפש את המטרה, וממשיך עד שמצליח. לא עוזרות מחשבות מייאשות, מחשבות מעציבות או ירידות עצמיות, האדם צריך לקשר את עצמו לרצון התכלית, ולעשות הכל כדי להשיג את המטרה הפנימית ביותר שלו. כאן אין וויתורים, כאן האדם צריך להיות חזק עם חוסן פנימי של לא משנה מה יהיה הוא יהיה חזק ושום דבר לא יישבור אותו.
כי ע"י שהאדם מפחיד את עצמו, ואומר לעצמו שאולי אין סיכוי ומתחיל להסס הוא בעצם מכשיל את עצמו. ולכן המטרה היא לעשות את הטוב ביותר במטרה שהאדם חפץ בה, ואין יתרון בלפחד שהמטרה תתקלקל כי האדם יכול לכשיל את עצמו. ולכן שאפתנות זה דבר בריא וכך האדם עושה את הטוב ביותר. ובזכות שהאדם שואף להצליח ולא משנה מאיפה הוא מתחיל, הוא מצליח. ואיך האדם מכיר את כל האלטרנטיבות שלו? ע"י הבנת המציאות כפי שהיא. וע"י שהוא בוחן את כל האלטרנטיבות, משנה את החשיבה ויוצא מקיבעון מחשבתי, הוא משתמש במבחן התוצאה כדי לבדוק האם האלטרנטיבות שהוא השתמש מתאימות ואם יש דבר מה לשפר וכו'.
לאחר מכן, אפשר לבדוק בסיום התהליך בטבלה האם המטרה בוצעה? האם האדם עמד ביעד?
ולא משנה הדרך שבה בוחרים, העיקר שמנסים להגיע ליעד. עושים את הטוב ביותר, ומדי פעם בודקים מה אפשר לשפר עד שמשיגים את התוצאות. וגם אם לא מגיעים ליעד, בודקים מה אפשר לשפר וכן להגיע ליעד בדרך יעילה יותר.
ואם אדם קצת סטה מהכיוון, אז לא נורא, אפשר לחזור לכיוון הזה כמו שבחשבון בנק בודקים תנועות אחרונות, כך אפשר גם לאדם לבדוק את הפעולות שלו אם השיגו את יעדן. וכך האדם עקבי ועירני לדברים יותר מבעבר, וסולל לעצמו דרך חדשה להינות ממנה = להינות מהדרך למטרה.
והדבר חשוב מאוד להסתכל על המטרה הגדולה יותר, כי האדם לא תמיד הגיוני והאדם צריך להפעיל שיקול דעת על מנת יוטב לו. לעתים האדם לא מקבל החלטות נכונות והדבר הופך להיות כדור שלג שהולך וגדל. זה כמו שכתוב, מצווה גוררת מצווה ועבירה גוררת עבירה. והרגל נעשה טבע שני של האדם. ואדם לא צריך לחיות ב"אובר" של הרצונות שלו ולעשות קרע בין הרצוי למצוי, אלא להחליט בלב שלם דבר מסויים ולעשות אותו עד הסוף, ללא שום הססנות, ואז לאט לאט הכל מתהפך לו לטובה.
אם ניקח את מבחן התוצאה, נוכל לראות שאפשר לשפר אותו יותר ובעצם, הייתה כאן רק טיוטה לעומת הדבר החדש. למעשה, ניתן לשאול שאלות נוספות בנוסף לקודמות: מהי המטרה? מהי היעד של המטרה? מה התוצאה? מה גרם להצלחה / כישלון המשימה? מה ניתן לעשות לפעם הבאה? איך ניתן לייעל את התהליך? מה צריך לשנות בקיבעון המחשבתי?
אפשר גם לרשום אילוצים, ועליות וירידות בתחום, ולראות איפה נמצאים יחסית למטרה וליעד המבוקש.
מטרה יעד תאריך התחלה תמונת מצב מה גרם להצלחה / כישלון הצעת ייעול לפעם הבאה איך לייעל את התהליך אלטרנטיבות נוספות לפתח חשיבה חדשה בעניין אילוצים עליות וירידות איפה נמצאים ביחס למטרה
ובעצם אפשר לשדרג ולשכלל את התוצאות עם הזמן, המיומנות משתפרת, והפרספקטיבה גדלה והאדם מגלה אלטרנטיבות חדשות ופחות מקובע. ההבנה היא שהרצון של האדם מנווט אותו למחשבה הנכונה ולתוצאות הנכונות עבורו. כאשר האדם מתייאש הוא למעשה סוגר לעצמו את הדלתות, ולכן, עליו לא לוותר ולדעת שתמיד אפשר להצליח ותמיד אפשר להתעלות מעל לדברים עם הבנה גדולה יותר.
הפרויקט ממשיך, ואפשר למנף אותו ככל האפשר ע"י לימוד לעומק של נושא זה, וזה הרעיון לקחת נושא אחד, ולהשקיע בו עד הסוף. ובעצם מבחן התוצאה קובע שככל האדם מתאמץ יותר ומשקיע יותר ולא מוותר על דברים קטנים ולא נופל מדברים קטנים. תמיד מוחפש את המטרה, וממשיך עד שמצליח. לא עוזרות מחשבות מייאשות, מחשבות מעציבות או ירידות עצמיות, האדם צריך לקשר את עצמו לרצון התכלית, ולעשות הכל כדי להשיג את המטרה הפנימית ביותר שלו. כאן אין וויתורים, כאן האדם צריך להיות חזק עם חוסן פנימי של לא משנה מה יהיה הוא יהיה חזק ושום דבר לא יישבור אותו.
כי ע"י שהאדם מפחיד את עצמו, ואומר לעצמו שאולי אין סיכוי ומתחיל להסס הוא בעצם מכשיל את עצמו. ולכן המטרה היא לעשות את הטוב ביותר במטרה שהאדם חפץ בה, ואין יתרון בלפחד שהמטרה תתקלקל כי האדם יכול לכשיל את עצמו. ולכן שאפתנות זה דבר בריא וכך האדם עושה את הטוב ביותר. ובזכות שהאדם שואף להצליח ולא משנה מאיפה הוא מתחיל, הוא מצליח. ואיך האדם מכיר את כל האלטרנטיבות שלו? ע"י הבנת המציאות כפי שהיא. וע"י שהוא בוחן את כל האלטרנטיבות, משנה את החשיבה ויוצא מקיבעון מחשבתי, הוא משתמש במבחן התוצאה כדי לבדוק האם האלטרנטיבות שהוא השתמש מתאימות ואם יש דבר מה לשפר וכו'.
050-3331-331