קורה כאשר אדם עובר כל מיני אירועים קשים בחיים, כאשר לפני אירועים אלה, הוא ידע להעריך את עצמו במידה מסויימת. אבל לאחר אירועים אלה, הוא מרגיש שכישרונו לא הוערך באמת, והוא מצד עצמו מפחד להראות אותו, הוא כ"כ נכווה שהוא מכיר את היכולות אבל לא מתלהב לעשות עם היכולות האלה משהו. כאילו זה שייך לנחלת העבר, למרות שבמציאות יש פוטנציאל שהוא לא מממש מפחדים מסויימים.

בעבר, האדם היה לומד ולמרות שלא היה מכיר את כל יכולותיו היה לומד בהתלהבות, והיה עושה דברים בהתלהבות. אבל לאחר שחווה פחדים והיה חלש לעומת חברה דורסנית מבחינה חברתית, הידע הלך הצידה, ובמקומו הגיעו פחדים וחששות לאחר הדברים שקרו, פתאום הגיע זלזול בידע, כביכול הידע לא עזר ולא עמד לצד האדם. הידע מתחיל להיות מזולזל לאחר שהאדם גם נכנס לתרבות סגורה, לתרבות כובלת. גם לפני כן, האדם לא היה מחוסן מבחינת מוכנות נפשית להיות בחברה דורסנית, כל הסביבה של האדם הייתה חלשה, והוא לא הכיר את השפה הזו של החברה.

הוא לא הכיר שהחברה הזו, אי אפשר לסמוך עליה בשום צורה, חברת אנשים שמנצלים את החלש, שמה שמעניין אותם הוא כוח ולא ידע. חברה וזאת לפני שחווה את המכה השנייה, שהוא גם נכנס לחברה סגורה שאינה מעוניינת לפתח את הכישורים של האדם, ולא מעניין אותם אם האדם לאחר מכן, כאשר יודיעו לו שמוציאים אותו מאותה חברה, ייפול בין הכסאות, ולא תהיה לו - לא החברה הקודמת מפני שאמרו לו לנתק איתם קשרים וגם לא החברה הנוכחית שהם לא מעוניינים לדעת עליו.

הוא מרגיש לא מתאים - לא לעולם הזה, ולא לעולם הקודם. תחושה אכזרית, תחושה כזו שגורמת לאדם לא להבין מה קורה איתו, הוא בעבר למד בהתלהבות, אבל מה שקרה לאחר האירועים שהוא עבר בחברה הדורסנית, ולאחר מכן, האירועים הנוספים שהוא עבר בחברה הסגורה, גרמו לו לזלזל בידע.

מהלך נוסף אשר התרחש הוא מהלך הפוך לקודם, וזאת כאשר היה בחברה הסגורה, במקום לנסות ללמוד מהידע הקיים של פעם, לפתע, הוא ניסה לשכוח את כל מה שלמד, הוא היה תקופה ארוכה שם, ושכח את כל מה שלמד, מהפחד. פחד פסיכולוגי, פחד לא להיות שייך לאיזושהי הבנה, פחד מלשמוע את הדעה הזו, פחד המלווה בחרדות. פחד שגורמים אנשים לא מוסמכים. כל הדבר הזה, גרם לו לזלזל בידע הקודם, ולנסות לפחות להשקיע בידע הקיים ואם רק כך היה, הייתי אומר, זה עוד מקרה טוב לעומת הדבר הבא.

ולכאורה פה נשאלת השאלה, וכי לאותו אדם היה מה להתלונן? הוא קיבל ידע חדש, את הידע הקודם השכיחו ממנו עם פחדים, אז מה? לאנשים מסויימים זה יישמע סתמי, לאחרים: כבר לא טוב. השאלה הבאה היא, האם הדברים הללו המשיכו להיות כך? אולי התדרדרו? והאם הידע המדובר עזר לו בחיים?

וכאן נכנס לתמונה אלמנט נוסף, האדם הזה רצה להתפתח פתאום באופן כזה שאנשים מאותה המסגרת הסגורה, לא אוהדים אותו, הוא רצה לפתח את עצמו במקום שהם לא כ"כ מעוניינים, ולא תמכו בו מעולם אם זה קשור למסגרות שלהם. כלומר אין להם תמיכה במסגרות שלהם לדברים האלה, הוא צריך ללכת למסגרות אחרות שאוסרים עליו ללכת אליהן, והוא מפחד. הוא מפחד לאבד את צורת החיים שהתרגל אליה, למרות שהוא לא מעוניין בה, הוא רק חי בהדחקה שזה "בסדר". לא, זה לא בסדר, זהו עוול. שלא יספרו לי סיפורים לא אוכל את זה. עוד מעט נדע עוד יותר מה עומד לקרות, השמיים ייפלו על האדם הזה.

ואולי אמרו לו יש מסגרות, איזה דבר נהדר (הוא סתם מתלונן) לא - הוא לא סתם מתלונן אין לו כסף לשום דבר והוא לא יכול לטפל אפילו לא בעצמו, ואפילו משפחתו לא יכולה לתת לו כסף, כי אין לה. הוא מרמה - יש תקציבים. מעניין מאוד, אפילו אין לו משכורת, לא עובד שמה כי אין שם עבודה, הוא נמצא שם, ואין לו אמצעים, ואפילו לטפל בעצמו מבחינה תברואתית אין לו כסף. אולי הוא עובד בשחור? לא, לא הכשירו אותו לשום מקצוע בחיים. לשום דבר שהוא יכול לפרנס את עצמו. אפילו זה לא.

אני לצורך הציניות אומר שהאדם הזה במצבו כעת ממש בגן עדן לעומת מה שתראו בהמשך. לפתע יום אחד, יום מפחיד, כל הדברים שהאדם פחד מהם טופחים לו בפניו כמו מרים קרים ביום קפוא על הגוף. לא הספיק להם שהפחידו אותו, לא הספיק להם שהדחיק את הדברים שלו את החיים הקודמים שלו מחק. לא הספיק להם, לא הספיק כל ההשמצות, לא הספיק דברים לא נעימים שקרו. לא הספיק זה שהוא ניסה להשתלב, לא מספיק שהוא מרושש, לא מספיק.

יום אחד באו אליו ואמרו לו לאחר שאותו עולם הפחיד אותו, שהעולם הזה לא מתאים לו, באותו רגע הוא לא עיכל את הבשורה הזו. מאותו עולם אומרים לו דברים סותרים!? כיצד ייתכן הדבר? מה!? הם מפחדים להגיד את זה לאנשים אחרים. איך יכול להיות? הרי האינטרס שלהם הוא, שאנשים לא יצאו מהחברה הסגורה שלהם. איך פתאום הם אומרים דברים כ"כ מנוגדים? רגע, הם אמרו את זה?! אולי לא הבין אותם נכון! זהו! לא הבנת אותם, כך הוא מנסה להסביר לפני אותו האדם שמסביר לו שחבל לו על הזמן שלו.

אז כל הפחדים הללו, בעצם שדחפו אותו לפחד מדברים ולצאת מהחברה הקודמת, הכל מיותר!? בעצם, אותו האדם אומר לו, העולם הזה לא מתאים לך, אתה לא מתאים לכאן, אתה סתם מרמה את עצמך וסתם עובד על עצמך. עדיף לך לעזוב. אני חושב זה קצת מאוחר. חבל שלא אמרו לו את זה קודם. הוא היה ממשיך בידע הקודם ולא היה צריך להיטלטל בין המסגרות. לאחר שעזב את המסגרת הסגורה, היה מיטלטל בין המסגרות ולא הראה את הידע השלו, והיה מזלזל בידע. היה כותב בצורה מקושקשת ולא מושקעת כמו בעבר. לא היה מחפש להתבטא בצורה מעניינת כמו בעבר. הוא בדמיונו עדיין הרגיש שהוא שייך לחברה הסגורה מתוך הדחקה.

והוא המשיך ככה גם מספר שנים אחרי, ופחדים ליוו אותו לכל מקום. הוא המשיך לפחד, ואנשים מהסביבה לא יכלו לעזור לו, האדם למד דברים הרבה יותר נמוכים מהרמה שלו, בלי לזלזל בלימודים הנ"ל, הם פשוט לא התאימו לו, אבל הוא לא פצה את פיו, כי לא האמין בעצמו. הוא חשב שהידע לא מועיל ולכן חי בהדחקה. הוא לא האמין לידע שידע יכול לעזור לו. אבל פתאום דווקא מהחושך הזה הגיעה פריצת הדרך.

הוא גילה שלא גילו לו ידע מסויים בגלל שלא האמינו שהוא מסוגל, בגלל שהוא התנהג באופן כזה שידע כזה לא מתאים לו, הוא התנהג ועשה רושם כאחד שלא מתאים לו ללמוד ידע גבוה יותר ממה שקבעו לו ללמוד. הוא לא הסביר ולא ידע להסביר שהוא יודע יותר. כי הוא חשב שלידע הזה אין משמעות. ועדיין יכולים לשאול, מה? לא היה לא שכל להבין שהידע הזה עוזר? התשובה היא, שהוא חי עם סמכויות והם בתור סמכות הם מוקד השפעה גדול, והסמכויות הללו לא יכולות לדעת מה עובר לאדם בראש. והאדם עצמו אם הוא לא מביע את עצמו וחי בתוך בועה והוא עצמו מחפש על מי לסמוך וחסר לו ידע אמיתי, ולכן הוא סומך על הסמכויות הללו בעיניים עצומות בלי להבין שאפשר אחרת. זהו סוג של קיבעון מחשבתי.

אדם שעבר אירועים מסויימים בחיים, יש לו חסמים פסיכולוגיים שהוא חושב שהם מגנים עליו מפני אירועים כאלה שעלולים לקרות בחייו, הוא מפחד לספר על עצמו בגלוי אפילו לא בפני גורם מקצועי, הוא מפחד מהכל. אפילו דברים שהוא רוצה מאוד לעשות, הוא מתרגם את "רוצה מאוד" ל"אסור מאוד". ואז הכל מתבלבל לו במחשבה. והוא מחפש דרך להתנתק מהפחדים הללו. וקשה לו.

אבל לפתע, הוא מגלה עולם פנימי גדול יותר ורחב יותר, ושידע כן עוזר, ולכן הוא לומד ולאט לאט מצליח להיפטר מהפחדים, בהתחלה מהפחדים הקטנים, ואח"כ מהפחדים היותר גדולים. וכך, לאט לאט הוא מבין שהדברים כן יכולים להשתפר וכל דבר שקרה יכול למנף אותו להמשך דרכו. כל אירוע שקרה, הוא יכול להפוך אותו לטובתו. כי האדם לומד מטעויות. האדם לומד מדברים שעבר, ולוקח אותם נכון, למרות שהדברים נשמעים קשים ונראים קשים, אפשר עבורו ללמוד מהם על החיים שלו, וללמוד להתקדם מהם לחיים טובים יותר.