ישנם מצבים שהאדם לא מבין את עצמו למה הדפוסים שלו לא משתנים. הוא לא מבין איך זה שהוא מתכנן משהו ופתאום לא עושה אותו. אבל, הוא לא מחפש את השורש של הדבר, ומדחיק אותו עמוק. מתוך הנחת יסוד כביכול שמי שישאל את השאלה שלו יחשב אדם עם ידיעות נחותות שאינן מתאימות לגילו. והאדם הזה כביכול "יודע" למה הוא מתנהג כפי שהוא מתנהג.
אבל, הדבר כלל אינו מובן מאליו. יש צורך לחקור ולשאול למה הדבר קרה, ולבדוק את השורש של ההתנהגות הזו. בעצם האדם הזה מדחיק משהו שקרה לו ככל הנראה בעבר, וכאן יבוצע ניסיון לחקור אותו ולהבין את מהות הדבר.
כאשר אדם בגיל צעיר בהתמודדות ראשונה בחייו נתקל בפחד מסויים, הכי קל לו לא לעשות דבר מה שהוא פוחד ממנו אפילו מדובר בדבר פשוט, והילד הזה לא מנסה בכל הכוח להבין את הדבר כי יש לו נגיעה שהוא מחפש להישאר עם ההורים ולא ללכת למקום שקשה לו להתמודד איתו. והוא מבחינתו זה בסדר. אבל הפחד הופך לתירוץ ולמסווה כבר מהגיל הזה.
ואז כאשר האדם נתקל במצבים לא נוחים, וחברה שלא מקבלת אותו, הוא לא מעוניין להתמודד עם זה, ומשליך את ההתמודדות ממנו והלאה. והולך להתחבא בבית הוריו. הוא חושב שכך זוהי דרך ההתמודדות בחיים, אבל, כאשר הוא נתקל באנשים יותר סמכותיים הוא כבר מתחיל לרעוד מפחד ולא להתמודד וחוטף מהם טראומה. הוא לא יודע להתמודד עם אנשים כאלו, כי מעולם לא חונך להתמודד עם אנשים ללא עזרה של אדם אחר.
הוא למעשה, לא יודע להתנהג באופן עצמאי והוא תלותי באנשים ומוכתב מהם. אבל, הוא לא למד לחשוב באופן עצמאי ולהתנהג באופן שיהלום את גילו. וכאשר הוא נושר ממסגרת גם הידע ששימש לו מקור בטחון נופל. כי הוא יוצא מחברה חילונית לחברה סגורה בהשפעות שונות, ולבסוף הוא יוצא ממנה קירח מ2 הצדדים.
הוא גם מרגיש שאת הלימודים לא סיים, והוא מרגיש שגם ידע להתמודד עם הדברים אין לו, והוא כל הזמן תלוי בגורמים שונים וכך הוא מאבד את ההתפתחות הנורמלית שלו.
הוא כל הזמן תלוי באנשים אחרים ובלחץ מהם. הוא כל הזמן דואג לשרוד ולא כדי לעזור לעצמו ולממש את עצמו. יותר כדי שאנשים לא יזיקו לו. והוא חושב שהתלות שלו פסקה מהם. אבל, ננסה לנתח מה המקור כעת לתלות הזו בגורמים חיצוניים וחוסר עצמאות זה.
האדם הזה בתור ילד העדיף "חיים קלים" כדי שלא תהיה לו "בעיה" (התמודדות לפי האמת) הוא רצה להישאר מקובע במצב בטוח, אבל זוהי בועה מפני שהאדם לא יכול להצליח אם יחפש "חיים קלים", הוא יכול לחשוב שאנשים אחרים יעשו בשבילו, אבל, הוא לא מתמודד באמת.
והדפוס הזה נשאר אצלו, וכאשר הוא מגיע למשימה הוא אומר שהוא פוחד לבצע אותה, כי הוא התרגל לחיים קלים, וגם פוחד להיכשל אבל הפחד הוא מסווה של חיים קלים שהוא שכח את זה שהוא מחפש חיים קלים ונשאר עם הפחד.
הוא לא מבין את סיבת הפחד כי שכח את הסיבה האמיתית שאימץ את הפחד, שהסיבה הייתה חיים קלים. ובסוף התוצאה הפוכה וחייו הפכו לקשים כי שכח את הסיבה האמיתית לפחדים שלו.
ואז הוא מרגיש בפער אחרי שעזב את החברה החילונית ואז הפחד הזה, גורם לאדם פחות להתאמץ אבל הוא לא מתגבר עליו כי יותר נוח לו להתלונן או לפתח דימוי עצמי נמוך מאשר לעשות מעשים. אבל יותר קשה לו לשנות את הדפוס התנהגות הזה, הוא לא זוכר את סיבת הפחדים האמיתית שלו, כי יותר נוח לו כעת לא לחפור ובגלל כל מיני תירוצים.
כאן מגיע שלב התירוצים הוא מחפש סיבות למה זה קרה כך וכך כדי להצדיק למה זה קרה ושוכח מכל הסיפור איך הוא התחיל, שבכלל הוא כביכול מאמין בדרך נס שהדברים יסתדרו בלי שיעבוד עליהם קשה, והוא לא באמת קונה את זה בעצמו, זהו רק סיפור כיסוי לדבר האמיתי וזהו רק דפוס מתוך הרגל שהוא התרגל לעשות אותו כך ולא אחרת. אבל הוא בתוכו אחרי שהוא מבצע את הדפוס יודע שהוא מפספס את מה שהוא רוצה בגלל הרגל שהוא לא מחפש לו הסבר כאשר הוא מתנהג כפי שהוא מתנהג.
בנוסף לכך, הוא מכניס את עצמו לאופוריה שיהיה בסדר, ומשלה את עצמו, אבל לא מטפל בבעיה עצמה כי הוא מפחד להיראות חריג, אבל הדבר החריג זה מה שקורה לו עכשיו.
ואדם כזה שהתרגל לחפש חיים קלים מקשה על עצמו את החיים, וזהו דפוס נרכש גרוע, בעצם המטרה של הדפוס הזה הוא לחפש חיים קלים ולא להתמודד עם החיים. והוא מחפש שאנשים יתמודדו במקומו, וזה אחד הדברים שהוא מראה כביכול שהוא מסתבך עם דברים, אבל זה רק כדי שאנשים יתמודדו במקומו. כי הוא התרגל לחיים קלים, והוא אפילו עובד על עצמו, האנשים לא תמיד יודעים זאת וחושבים שהוא "דפוק" וכאשר הם מתנהגים אליו יפה זה מתוך רחמים, וכאשר הוא מנסה לשנות את הדימוי שלו, אז הם מבינים שהוא לא באמת "מטומטם" כפי שחשבו ואז חושבים שהוא פשוט מרמה אותם.
אבל הדפוס של האדם הזה הוא לא עירני לגביו, הוא שכח כבר מכל הסיפור הזה וממציא כל מיני תירוצים שהוא עייף, שהוא עסוק, העיקר לא להתמודד עם הדברים פנים מול פנים, וזה כי הוא רוצה חיים קלים. והדבר הזה "חיים קלים" מודגש הרבה פעמים בגלל הצורך להסביר לאדם שרק אם הוא מתמודד לבד הוא יכול להיות עצמאי כפי שהפנימיות שלו רוצה להגשים את עצמה, והוא יכול להבין הכי טוב את הדברים בחייו ואת הדפוסים רק אם יפתח דלת אליהם.
הוא יכול להתמודד יש לו את הכוח מה שהיה מת, לא בוכים על חלב שנשפך, אז למה בכל זאת האדם רוצה להחזיר את חייו הקודמים? הוא לא רוצה להחזיר אותם, שוב תירוצים, הוא מחפש חיים קלים ובהסתבכות הוא בעצם מרמה את עצמו ועושה לעצמו חיים קשים. וכך הוא מקבל את ה"רווחים" הבאים: הוא גם לא מתמודד, גם מקשה על עצמו את החיים, וגם פוטנציאל מבוזבז.
ולכן, לפני שהאדם יפעיל את התוכנית "חיים קלים" שידע שהוא כבר לא בגיל הרך, שהוא כבר בשלב טוב יותר בחיים והוא יכול לקחת החלטות בחיים ולעשות Update ולעדכן את החשיבה שלו לכאן ועכשיו. כאן ועכשיו יותר מתמיד הוא יכול להצליח, דווקא עכשיו, הוא יכול להשליך את דפוס העבר מאחריו כלא היה.
והוא יכול להתחיל גם בדפוס הזה התחלה חדשה ולנהל את חייו הכי טוב יותר מכל אחד אחר כי הוא ואך ורק הוא מכיר הכי הרבה את עצמו למה הוא מסוגל ולמה הוא לא מסוגל.
הוא יכול להבין את החיים מזווית ראייה בוגרת ועצמאית, הוא יכול להתמודד עם הדברים הכי טוב ולהבין אותם הכי טוב ללא עזרה תלותית מאנשים שפחות מבינים עליו, הוא יכול לעשות היכרות טובה עם עצמו ועם הכוחות שבו. ככל שהוא יסתדר עם עצמו הוא יוכל להסתדר עם הסובבים אותו.
כי אדם שאוהב את עצמו גם מקרין את זה לאחרים שיש לו מה להציע.
והאדם כאשר הוא מחפש לממש את החיים שלו ופורץ את הבועה, ומתחיל להעריך את עצמו ולדעת באמת כמה הוא מסוגל לעשות בחייו. כשהוא ידע כמה הוא מסוגל, הוא יהיה מאושר שהוא יכול כ"כ הרבה דברים לעשות.
וכאשר הוא יהיה מודע ליכולותיו, הוא יתחיל להרגיש הכי טוב שיש. הוא יתמודד עם הדברים, ויתחיל לחיות את החיים שלו באמת. הוא יחליט עבור עצמו ויסמן לעצמו מטרות ויבצע על הצד הטוב ביותר.
ואדם כדי לחזור למצב הטבעי והבריא עבורו, תחילה יקבל את עצמו ללא תנאים ואת המציאות ללא תנאים ואז יבין שהוא יכול להשיג את כל מה שהוא צריך בחיים. הוא יבין שהוא יכול להתמודד ושיש לו כוחות הרבה יותר ממה שחשב שיש לו. הוא יכול לסמן מטרות ולא לוותר עד שיצליח בהן. והכי חשוב שירגיש הכי טוב עם עצמו, וכל דבר שהוא עושה זוהי היצירה הכי טובה שלו.
ועוד יותר חשוב שהאדם יהיה אמיתי עם עצמו וע"י האמת, הוא יקבל את המציאות ללא תנאים כולל אהבת עצמו ללא תנאים וכך הוא לא רק יצליח הוא גם יהיה מאושר וכל מטרה שהוא יסמן לעצמו בחיים לדוגמא דברים שהוא אוהב לעסוק בהם אם ירצה ב - 100% את המטרה הזו הוא יוכל להשיג אותה.
החיים הקלים יותר מ"החיים הקלים" שהוא חשב עליהם, הם החיים האלה, הוא לא מרגיש מאמץ כדי לחיות את החיים הללו, הוא יכול לממש את המטרות בכייף. לעומת זאת חיים קלים בהגדרה הקודמת רק מקשים עליו את החיים ואלה חיים אומללים. ודווקא מה שנראה לו קשה זה בגלל שהוא פחד להתמודד עם החיים כפי שהם, אבל כאשר האדם מתחיל להתמודד עם החיים, הוא חווה סיפוק גדול מהחיים ויכול להשיג גם חיים טובים יותר.
ואדם כזה רואה בכל דבר שהוא עושה בחייו משחק, והוא נהנה מכל דבר שהוא עושה ולא בא לעצמו בביקורת הרסנית, וכאשר הוא משפר משהו הוא לוקח את זה כמשחק. ואז אדם כזה באמת נהנה מהחיים כי הוא לא מוכר את החיים האמיתיים שלו בזול.
וזו בעצם ההמחשה של האדם לחיים טובים לעומת חיים אומללים שבנויים על הרגל של העבר ופספוס החיים האמיתיים, וזה משכנע את האדם לעבור לחיים האמיתיים שלו, ולא למכור אותם בזול עבור חיקוי עלוב.
אבל, הדבר כלל אינו מובן מאליו. יש צורך לחקור ולשאול למה הדבר קרה, ולבדוק את השורש של ההתנהגות הזו. בעצם האדם הזה מדחיק משהו שקרה לו ככל הנראה בעבר, וכאן יבוצע ניסיון לחקור אותו ולהבין את מהות הדבר.
כאשר אדם בגיל צעיר בהתמודדות ראשונה בחייו נתקל בפחד מסויים, הכי קל לו לא לעשות דבר מה שהוא פוחד ממנו אפילו מדובר בדבר פשוט, והילד הזה לא מנסה בכל הכוח להבין את הדבר כי יש לו נגיעה שהוא מחפש להישאר עם ההורים ולא ללכת למקום שקשה לו להתמודד איתו. והוא מבחינתו זה בסדר. אבל הפחד הופך לתירוץ ולמסווה כבר מהגיל הזה.
ואז כאשר האדם נתקל במצבים לא נוחים, וחברה שלא מקבלת אותו, הוא לא מעוניין להתמודד עם זה, ומשליך את ההתמודדות ממנו והלאה. והולך להתחבא בבית הוריו. הוא חושב שכך זוהי דרך ההתמודדות בחיים, אבל, כאשר הוא נתקל באנשים יותר סמכותיים הוא כבר מתחיל לרעוד מפחד ולא להתמודד וחוטף מהם טראומה. הוא לא יודע להתמודד עם אנשים כאלו, כי מעולם לא חונך להתמודד עם אנשים ללא עזרה של אדם אחר.
הוא למעשה, לא יודע להתנהג באופן עצמאי והוא תלותי באנשים ומוכתב מהם. אבל, הוא לא למד לחשוב באופן עצמאי ולהתנהג באופן שיהלום את גילו. וכאשר הוא נושר ממסגרת גם הידע ששימש לו מקור בטחון נופל. כי הוא יוצא מחברה חילונית לחברה סגורה בהשפעות שונות, ולבסוף הוא יוצא ממנה קירח מ2 הצדדים.
הוא גם מרגיש שאת הלימודים לא סיים, והוא מרגיש שגם ידע להתמודד עם הדברים אין לו, והוא כל הזמן תלוי בגורמים שונים וכך הוא מאבד את ההתפתחות הנורמלית שלו.
הוא כל הזמן תלוי באנשים אחרים ובלחץ מהם. הוא כל הזמן דואג לשרוד ולא כדי לעזור לעצמו ולממש את עצמו. יותר כדי שאנשים לא יזיקו לו. והוא חושב שהתלות שלו פסקה מהם. אבל, ננסה לנתח מה המקור כעת לתלות הזו בגורמים חיצוניים וחוסר עצמאות זה.
האדם הזה בתור ילד העדיף "חיים קלים" כדי שלא תהיה לו "בעיה" (התמודדות לפי האמת) הוא רצה להישאר מקובע במצב בטוח, אבל זוהי בועה מפני שהאדם לא יכול להצליח אם יחפש "חיים קלים", הוא יכול לחשוב שאנשים אחרים יעשו בשבילו, אבל, הוא לא מתמודד באמת.
והדפוס הזה נשאר אצלו, וכאשר הוא מגיע למשימה הוא אומר שהוא פוחד לבצע אותה, כי הוא התרגל לחיים קלים, וגם פוחד להיכשל אבל הפחד הוא מסווה של חיים קלים שהוא שכח את זה שהוא מחפש חיים קלים ונשאר עם הפחד.
הוא לא מבין את סיבת הפחד כי שכח את הסיבה האמיתית שאימץ את הפחד, שהסיבה הייתה חיים קלים. ובסוף התוצאה הפוכה וחייו הפכו לקשים כי שכח את הסיבה האמיתית לפחדים שלו.
ואז הוא מרגיש בפער אחרי שעזב את החברה החילונית ואז הפחד הזה, גורם לאדם פחות להתאמץ אבל הוא לא מתגבר עליו כי יותר נוח לו להתלונן או לפתח דימוי עצמי נמוך מאשר לעשות מעשים. אבל יותר קשה לו לשנות את הדפוס התנהגות הזה, הוא לא זוכר את סיבת הפחדים האמיתית שלו, כי יותר נוח לו כעת לא לחפור ובגלל כל מיני תירוצים.
כאן מגיע שלב התירוצים הוא מחפש סיבות למה זה קרה כך וכך כדי להצדיק למה זה קרה ושוכח מכל הסיפור איך הוא התחיל, שבכלל הוא כביכול מאמין בדרך נס שהדברים יסתדרו בלי שיעבוד עליהם קשה, והוא לא באמת קונה את זה בעצמו, זהו רק סיפור כיסוי לדבר האמיתי וזהו רק דפוס מתוך הרגל שהוא התרגל לעשות אותו כך ולא אחרת. אבל הוא בתוכו אחרי שהוא מבצע את הדפוס יודע שהוא מפספס את מה שהוא רוצה בגלל הרגל שהוא לא מחפש לו הסבר כאשר הוא מתנהג כפי שהוא מתנהג.
בנוסף לכך, הוא מכניס את עצמו לאופוריה שיהיה בסדר, ומשלה את עצמו, אבל לא מטפל בבעיה עצמה כי הוא מפחד להיראות חריג, אבל הדבר החריג זה מה שקורה לו עכשיו.
ואדם כזה שהתרגל לחפש חיים קלים מקשה על עצמו את החיים, וזהו דפוס נרכש גרוע, בעצם המטרה של הדפוס הזה הוא לחפש חיים קלים ולא להתמודד עם החיים. והוא מחפש שאנשים יתמודדו במקומו, וזה אחד הדברים שהוא מראה כביכול שהוא מסתבך עם דברים, אבל זה רק כדי שאנשים יתמודדו במקומו. כי הוא התרגל לחיים קלים, והוא אפילו עובד על עצמו, האנשים לא תמיד יודעים זאת וחושבים שהוא "דפוק" וכאשר הם מתנהגים אליו יפה זה מתוך רחמים, וכאשר הוא מנסה לשנות את הדימוי שלו, אז הם מבינים שהוא לא באמת "מטומטם" כפי שחשבו ואז חושבים שהוא פשוט מרמה אותם.
אבל הדפוס של האדם הזה הוא לא עירני לגביו, הוא שכח כבר מכל הסיפור הזה וממציא כל מיני תירוצים שהוא עייף, שהוא עסוק, העיקר לא להתמודד עם הדברים פנים מול פנים, וזה כי הוא רוצה חיים קלים. והדבר הזה "חיים קלים" מודגש הרבה פעמים בגלל הצורך להסביר לאדם שרק אם הוא מתמודד לבד הוא יכול להיות עצמאי כפי שהפנימיות שלו רוצה להגשים את עצמה, והוא יכול להבין הכי טוב את הדברים בחייו ואת הדפוסים רק אם יפתח דלת אליהם.
הוא יכול להתמודד יש לו את הכוח מה שהיה מת, לא בוכים על חלב שנשפך, אז למה בכל זאת האדם רוצה להחזיר את חייו הקודמים? הוא לא רוצה להחזיר אותם, שוב תירוצים, הוא מחפש חיים קלים ובהסתבכות הוא בעצם מרמה את עצמו ועושה לעצמו חיים קשים. וכך הוא מקבל את ה"רווחים" הבאים: הוא גם לא מתמודד, גם מקשה על עצמו את החיים, וגם פוטנציאל מבוזבז.
ולכן, לפני שהאדם יפעיל את התוכנית "חיים קלים" שידע שהוא כבר לא בגיל הרך, שהוא כבר בשלב טוב יותר בחיים והוא יכול לקחת החלטות בחיים ולעשות Update ולעדכן את החשיבה שלו לכאן ועכשיו. כאן ועכשיו יותר מתמיד הוא יכול להצליח, דווקא עכשיו, הוא יכול להשליך את דפוס העבר מאחריו כלא היה.
והוא יכול להתחיל גם בדפוס הזה התחלה חדשה ולנהל את חייו הכי טוב יותר מכל אחד אחר כי הוא ואך ורק הוא מכיר הכי הרבה את עצמו למה הוא מסוגל ולמה הוא לא מסוגל.
הוא יכול להבין את החיים מזווית ראייה בוגרת ועצמאית, הוא יכול להתמודד עם הדברים הכי טוב ולהבין אותם הכי טוב ללא עזרה תלותית מאנשים שפחות מבינים עליו, הוא יכול לעשות היכרות טובה עם עצמו ועם הכוחות שבו. ככל שהוא יסתדר עם עצמו הוא יוכל להסתדר עם הסובבים אותו.
כי אדם שאוהב את עצמו גם מקרין את זה לאחרים שיש לו מה להציע.
והאדם כאשר הוא מחפש לממש את החיים שלו ופורץ את הבועה, ומתחיל להעריך את עצמו ולדעת באמת כמה הוא מסוגל לעשות בחייו. כשהוא ידע כמה הוא מסוגל, הוא יהיה מאושר שהוא יכול כ"כ הרבה דברים לעשות.
וכאשר הוא יהיה מודע ליכולותיו, הוא יתחיל להרגיש הכי טוב שיש. הוא יתמודד עם הדברים, ויתחיל לחיות את החיים שלו באמת. הוא יחליט עבור עצמו ויסמן לעצמו מטרות ויבצע על הצד הטוב ביותר.
ואדם כדי לחזור למצב הטבעי והבריא עבורו, תחילה יקבל את עצמו ללא תנאים ואת המציאות ללא תנאים ואז יבין שהוא יכול להשיג את כל מה שהוא צריך בחיים. הוא יבין שהוא יכול להתמודד ושיש לו כוחות הרבה יותר ממה שחשב שיש לו. הוא יכול לסמן מטרות ולא לוותר עד שיצליח בהן. והכי חשוב שירגיש הכי טוב עם עצמו, וכל דבר שהוא עושה זוהי היצירה הכי טובה שלו.
ועוד יותר חשוב שהאדם יהיה אמיתי עם עצמו וע"י האמת, הוא יקבל את המציאות ללא תנאים כולל אהבת עצמו ללא תנאים וכך הוא לא רק יצליח הוא גם יהיה מאושר וכל מטרה שהוא יסמן לעצמו בחיים לדוגמא דברים שהוא אוהב לעסוק בהם אם ירצה ב - 100% את המטרה הזו הוא יוכל להשיג אותה.
החיים הקלים יותר מ"החיים הקלים" שהוא חשב עליהם, הם החיים האלה, הוא לא מרגיש מאמץ כדי לחיות את החיים הללו, הוא יכול לממש את המטרות בכייף. לעומת זאת חיים קלים בהגדרה הקודמת רק מקשים עליו את החיים ואלה חיים אומללים. ודווקא מה שנראה לו קשה זה בגלל שהוא פחד להתמודד עם החיים כפי שהם, אבל כאשר האדם מתחיל להתמודד עם החיים, הוא חווה סיפוק גדול מהחיים ויכול להשיג גם חיים טובים יותר.
ואדם כזה רואה בכל דבר שהוא עושה בחייו משחק, והוא נהנה מכל דבר שהוא עושה ולא בא לעצמו בביקורת הרסנית, וכאשר הוא משפר משהו הוא לוקח את זה כמשחק. ואז אדם כזה באמת נהנה מהחיים כי הוא לא מוכר את החיים האמיתיים שלו בזול.
וזו בעצם ההמחשה של האדם לחיים טובים לעומת חיים אומללים שבנויים על הרגל של העבר ופספוס החיים האמיתיים, וזה משכנע את האדם לעבור לחיים האמיתיים שלו, ולא למכור אותם בזול עבור חיקוי עלוב.
שלום
050-3331-331