* לחץ כאן, לצפייה בהרצאת וידאו + MP3 בנושא:
הספר להיות אלוהים - רצון עצמי - הזדהות רצונית - הזדהות, עם הרצון העצמי של אלוהים, יצירת הרצון הראשון של אלוהים.
שאלה: איך אפשר להעלם?
אליעד: כאשר תשתמש בשכל עד הסוף. בגלל שלא השתמשת הרבה זמן בשכל עד סופו, למעשה השתמשת בו ברמות נמוכות, ולכן זה קשה. זה כמו מתג שלא השתמשו בו, אבל ברגע שהמתג יהיה משומן, אתה תוכל לשלוט בו.
ככול שאתה משתמש בשכל יותר, כך אתה נעלם.
בספר - חלק שני עמוד 268.
אם האדם יצליח להגיד - זה רצון וזה לא שלי, אבל איך האדם יכול להגיד זאת? הרי כל המהות של הרצון, זאת ההזדהות של האדם עם הרצון, אז איך אפשר להגיד לי שאני לא אזדהה עם הרצון שלי? והאם אפשר לא להזדהות עם הרצון?
האדם סובל רק בגלל הרצון העצמי שלו, אתה לא סובל מכך שהרצון של השכן שלך לא מתמלא, אתה סובל רק בגלל שהרצון שלך לא מתמלא. ואם אדם אומר, מאוד רע לי בגלל מישהו אחר, בעצם רע לי, בגלל שאני לא רוצה שיהיה למישהו האחר רע, ולכן אני סובל. לאדם תמיד אכפת ממנו ולא ממישהו אחר.
אם למשל האדם מזדהה עם הרצון העצמי שלו, ומשייך אותו לעצמו, אז האדם סובל כאשר הרצון לא מתמלא. אבל קיימת נקודת מבט נוספת, שבה האדם לא מזדהה עם הרצון שלו.
כשאני אומר לכך לשאול את עצמך, למה אני רוצה, את מה שאני רוצה? זה כדי שתבין שיש משהו שעושה שתהיה קיים, ומחליט שאתה שקיים, גם תרצה. תבינו את זה, זה כמו שמישהו אחר מחליט שתהיה קיים, והוא מחליט שיהיה רצון, והוא החליט לשדך ביניכם והחליט לעשות בלגן. אבל זה לא אתה, זה משהו שרוצה דרכך.
אבל האדם לא מוכן לקבל את זה, הוא חושב שהוא עושה, והוא מחליט. ולכן הוא סובל. אמנם יש בזה מן האמת, כי בסוף אתה יודע שאתה אלוהים ואתה הוא זה שעושה הכל.
אבל קודם כל תכיר בזה, שמשהו עושה דרכך. אם תבין שזה לא הרצון שלך, אז לא תגיד שזה הרצון שלך. מה שאני מתכוון שאם אתה מבין את זה, אתה חווה את זה. האדם צריך לבחור משהו וללכת איתו עד הסוף.
האדם צריך להבין, שיש ישות שמחייה את התודעה, ויש ישות שמחייה את הרצון, ואותה ישות החליטה לגרום לך שתחשוב שהרצון זה שלך. אם אתה מבין את זה, אתה לא כל כך בטוח שזה הרצון שלך. אפילו ה"אני" לא שלי. אפילו "אני" לא אני. כי "אני" זה מישהו אחר בצורת אני. יש משהו בצורת "אני" שגם עושה משהו בצורה רצון, ומחבר ביניהם. ואתה בכלל לא שייך לסיפור הזה.
גם זה שאתה חושב שהרצון הוא שלך, גם את זה מישהו החליט לך.
אם היית יודע את האמת, אז היית יודע שהרצון הוא בכלל לא שלך, למה? כי אם אתה מבין את החוויה של האחד, ומחובר לחוויה של האחד, אז אתה לא יכול להכיל את המושג רצון, ולכן אתה לא תזדהה עם הרצון, כי באחדות אין רצון. מנקודת מבט ראשונה, הכל אחד, ולכן אין דבר כזה רצון, אין אני, אין לא אני, אני לא יודע שום דבר, כלום לא קשור אלי.
ומנקודת המבט שהאדם הוא אלוהים, והוא מצמצם את עצמו לתודעה, האדם יוצר את חוויית האני שלו + את הגוף הגשמי שלו, ומחבר ביניהם + את הרצון המוגבל והמוגדר, ואם אתה מבין זאת, הרי שכול הרצונות שבעולם, הם הרצון העצמי של האדם.
השאלה היא, איך אני לא אזדהה עם הרצון שלי? אז יש כמה פרספקטיבות, פרספקטיבה ראשונה, אם אתה זוכר שהכל אחד, אז איך אתה בכלל יכול להזדהות עם הרצון? אתה אפילו לא מבין מה הוא רצון, אתה אפילו לא מבין מה זה אני, אז איך תבין מה הוא רצון?
וגם מההבנה שאתה אלוהים, גם לא שייך להגיד, זה רצון שלי כנפרד, זה הרצון של אלוהים. אם אני אלוהים, אז זה הרצון שלי על הכל. אלו עוד תובנות שעוזרות לך להשתחרר מזה שאתה רוצה שיהיה ככה.
ויש עוד פרספקטיבה שאומרת, שאתה יכול להגיד שאני אלוהים, ואני לא בראתי את העולם. אלוהים מתכחש לכך שהוא ברא את העולם, כי הרי לאלוהים אין שינוי בין לפני ואחרי, הרי אין שום מקום ואין שום זמן, ואין עוד מלבדי, אז אין שום רצון.
יש כאן הרבה פרספקטיבות שאם תבין אותן, אתה תחווה את הרצונות שלך בצורה אחרת.
יש כאן ערבוב של הרבה נקודות מבט מהרבה היבטים.
מנקודת מבט של אלוהים, אלוהים אומר שהכל אחד, ואין מקום ואין זמן ואין עשייה ואין שום שינוי, ולכן לא שייך שאלוהים ישייך לעצמו את רצונו העצמי.
כאשר אלוהים מסתכל על רצונו העצמי, הוא רואה שמצד אחד רצונו הוא עצמי שלו, למה? כי הוא זה שיוצר את הכל. והרי הוא המסובב הראשון, ולכן הוא יצר את רצונו הראשון. הכוונה היא שאם אתה בתודעה של אלוהים, ואתה כאלוהים מסתכל על רצונך העצמי, מה אלוהים רואה? מצד אחד אלוהים אומר, מי היה לפני? אני, הרי אני האלוהים הייתי הראשון ורציתי שיהיה רצון. מצד אחד אלוהים בוחר אם להיות קיים ואם בכלל לרצות.
אם את הראשון, אז כל מה שקורה זה מה שאת רוצה.
מצד אחד כל מה שקיים זה רצונו של אלוהים, אבל מצד שני רצונו של אלוהים נוצר ללא רצונו, למה? כי לפני יצירת רצונו של אלוהים לא היה לאלוהים רצון ליצור. רצונו של אלוהים מצד אחד נוצר על ידו, אבל מצד שני נוצר מעצמו.
ותזכרו שזה הכל בשכל שלנו, כי באין שכל אין שום שאלה.
אפילו אלוהים או שהוא חווה את הכל כרצונו, או שהוא חווה ששום דבר לא כרצונו.
ולסיכום, כאשר האדם מתבונן על מהות רצונו, הוא מגיע לחוויה שהוא חווה את רצונו גם מנקודת מבט שאומרת שאין שום רצון כלל, שזה האחד המוחלט. וגם שכול הרצונות הם הרצון העצמי של האדם כאלוהים. גם אני כאלוהים רוצה הכל, וגם שהרצון הנפרד הוא לא רצון עצמי, אלא הוא הרצון של אלוהים.
הספר להיות אלוהים - רצון עצמי - הזדהות רצונית - הזדהות, עם הרצון העצמי של אלוהים, יצירת הרצון הראשון של אלוהים.
שאלה: איך אפשר להעלם?
אליעד: כאשר תשתמש בשכל עד הסוף. בגלל שלא השתמשת הרבה זמן בשכל עד סופו, למעשה השתמשת בו ברמות נמוכות, ולכן זה קשה. זה כמו מתג שלא השתמשו בו, אבל ברגע שהמתג יהיה משומן, אתה תוכל לשלוט בו.
ככול שאתה משתמש בשכל יותר, כך אתה נעלם.
בספר - חלק שני עמוד 268.
אם האדם יצליח להגיד - זה רצון וזה לא שלי, אבל איך האדם יכול להגיד זאת? הרי כל המהות של הרצון, זאת ההזדהות של האדם עם הרצון, אז איך אפשר להגיד לי שאני לא אזדהה עם הרצון שלי? והאם אפשר לא להזדהות עם הרצון?
האדם סובל רק בגלל הרצון העצמי שלו, אתה לא סובל מכך שהרצון של השכן שלך לא מתמלא, אתה סובל רק בגלל שהרצון שלך לא מתמלא. ואם אדם אומר, מאוד רע לי בגלל מישהו אחר, בעצם רע לי, בגלל שאני לא רוצה שיהיה למישהו האחר רע, ולכן אני סובל. לאדם תמיד אכפת ממנו ולא ממישהו אחר.
אם למשל האדם מזדהה עם הרצון העצמי שלו, ומשייך אותו לעצמו, אז האדם סובל כאשר הרצון לא מתמלא. אבל קיימת נקודת מבט נוספת, שבה האדם לא מזדהה עם הרצון שלו.
כשאני אומר לכך לשאול את עצמך, למה אני רוצה, את מה שאני רוצה? זה כדי שתבין שיש משהו שעושה שתהיה קיים, ומחליט שאתה שקיים, גם תרצה. תבינו את זה, זה כמו שמישהו אחר מחליט שתהיה קיים, והוא מחליט שיהיה רצון, והוא החליט לשדך ביניכם והחליט לעשות בלגן. אבל זה לא אתה, זה משהו שרוצה דרכך.
אבל האדם לא מוכן לקבל את זה, הוא חושב שהוא עושה, והוא מחליט. ולכן הוא סובל. אמנם יש בזה מן האמת, כי בסוף אתה יודע שאתה אלוהים ואתה הוא זה שעושה הכל.
אבל קודם כל תכיר בזה, שמשהו עושה דרכך. אם תבין שזה לא הרצון שלך, אז לא תגיד שזה הרצון שלך. מה שאני מתכוון שאם אתה מבין את זה, אתה חווה את זה. האדם צריך לבחור משהו וללכת איתו עד הסוף.
האדם צריך להבין, שיש ישות שמחייה את התודעה, ויש ישות שמחייה את הרצון, ואותה ישות החליטה לגרום לך שתחשוב שהרצון זה שלך. אם אתה מבין את זה, אתה לא כל כך בטוח שזה הרצון שלך. אפילו ה"אני" לא שלי. אפילו "אני" לא אני. כי "אני" זה מישהו אחר בצורת אני. יש משהו בצורת "אני" שגם עושה משהו בצורה רצון, ומחבר ביניהם. ואתה בכלל לא שייך לסיפור הזה.
גם זה שאתה חושב שהרצון הוא שלך, גם את זה מישהו החליט לך.
אם היית יודע את האמת, אז היית יודע שהרצון הוא בכלל לא שלך, למה? כי אם אתה מבין את החוויה של האחד, ומחובר לחוויה של האחד, אז אתה לא יכול להכיל את המושג רצון, ולכן אתה לא תזדהה עם הרצון, כי באחדות אין רצון. מנקודת מבט ראשונה, הכל אחד, ולכן אין דבר כזה רצון, אין אני, אין לא אני, אני לא יודע שום דבר, כלום לא קשור אלי.
ומנקודת המבט שהאדם הוא אלוהים, והוא מצמצם את עצמו לתודעה, האדם יוצר את חוויית האני שלו + את הגוף הגשמי שלו, ומחבר ביניהם + את הרצון המוגבל והמוגדר, ואם אתה מבין זאת, הרי שכול הרצונות שבעולם, הם הרצון העצמי של האדם.
השאלה היא, איך אני לא אזדהה עם הרצון שלי? אז יש כמה פרספקטיבות, פרספקטיבה ראשונה, אם אתה זוכר שהכל אחד, אז איך אתה בכלל יכול להזדהות עם הרצון? אתה אפילו לא מבין מה הוא רצון, אתה אפילו לא מבין מה זה אני, אז איך תבין מה הוא רצון?
וגם מההבנה שאתה אלוהים, גם לא שייך להגיד, זה רצון שלי כנפרד, זה הרצון של אלוהים. אם אני אלוהים, אז זה הרצון שלי על הכל. אלו עוד תובנות שעוזרות לך להשתחרר מזה שאתה רוצה שיהיה ככה.
ויש עוד פרספקטיבה שאומרת, שאתה יכול להגיד שאני אלוהים, ואני לא בראתי את העולם. אלוהים מתכחש לכך שהוא ברא את העולם, כי הרי לאלוהים אין שינוי בין לפני ואחרי, הרי אין שום מקום ואין שום זמן, ואין עוד מלבדי, אז אין שום רצון.
יש כאן הרבה פרספקטיבות שאם תבין אותן, אתה תחווה את הרצונות שלך בצורה אחרת.
יש כאן ערבוב של הרבה נקודות מבט מהרבה היבטים.
מנקודת מבט של אלוהים, אלוהים אומר שהכל אחד, ואין מקום ואין זמן ואין עשייה ואין שום שינוי, ולכן לא שייך שאלוהים ישייך לעצמו את רצונו העצמי.
כאשר אלוהים מסתכל על רצונו העצמי, הוא רואה שמצד אחד רצונו הוא עצמי שלו, למה? כי הוא זה שיוצר את הכל. והרי הוא המסובב הראשון, ולכן הוא יצר את רצונו הראשון. הכוונה היא שאם אתה בתודעה של אלוהים, ואתה כאלוהים מסתכל על רצונך העצמי, מה אלוהים רואה? מצד אחד אלוהים אומר, מי היה לפני? אני, הרי אני האלוהים הייתי הראשון ורציתי שיהיה רצון. מצד אחד אלוהים בוחר אם להיות קיים ואם בכלל לרצות.
אם את הראשון, אז כל מה שקורה זה מה שאת רוצה.
מצד אחד כל מה שקיים זה רצונו של אלוהים, אבל מצד שני רצונו של אלוהים נוצר ללא רצונו, למה? כי לפני יצירת רצונו של אלוהים לא היה לאלוהים רצון ליצור. רצונו של אלוהים מצד אחד נוצר על ידו, אבל מצד שני נוצר מעצמו.
ותזכרו שזה הכל בשכל שלנו, כי באין שכל אין שום שאלה.
אפילו אלוהים או שהוא חווה את הכל כרצונו, או שהוא חווה ששום דבר לא כרצונו.
ולסיכום, כאשר האדם מתבונן על מהות רצונו, הוא מגיע לחוויה שהוא חווה את רצונו גם מנקודת מבט שאומרת שאין שום רצון כלל, שזה האחד המוחלט. וגם שכול הרצונות הם הרצון העצמי של האדם כאלוהים. גם אני כאלוהים רוצה הכל, וגם שהרצון הנפרד הוא לא רצון עצמי, אלא הוא הרצון של אלוהים.
050-3331-331