הרבה פעמים אדם אומר שהנסיבות גרמו לו לדברים מסויימים או שבעקבות נסיבות מסויימות שאינן בשליטתו הדברים קרו כך וכך.

יש פעמים שהאדם מאולץ לפי נסיבות שמעל כוחותיו, ויש פעמים שהאדם אומר נסיבות שזו סך הכל מילה נרדפת לאירועים שכן יכולים להיות בשליטתו.

אבל כאשר האדם נמצא במרוץ החיים ללא התבוננות, הוא מתאר כל דבר שלא עשה כאיזשהו אילוץ כביכול זה מה שהוא וזהו, לא ניתן לשנות.

וחבל שהאדם מפסיד כ"כ הרבה דברים שיכול להשיג אותם. למשל: אדם לא מתמיד מצדיק את חוסר ההתמדה בזה שככה הוא, זה מה שהוא ואי אפשר לשנות.

והשאלה הנשאלת היא, האם זו האמת? מה בעצם אומר לו את זה?

הדבר שאומר לו כך, זוהי הנחת יסוד שגויה, שהוא כביכול כפוף לנסיבות מסויימות. והכלל הזה הופך אצלו לחוק ולאקסיומה.

למשל, כאשר האדם אומר לעצמו: אני לא אדם שמסוגל ליזום דברים, למה אני חושב כך? כי עד עכשיו לא יזמתי אז מן הסתם שלא אזום. ולמה לא אזום? כי פשוט מאוד אמרתי שאני אזום ובכל הפעמים לא יזמתי? ולמה לא יזמתי? כי הנחתי שאני לא יכול לעשות דברים לבד, שיניתי מילים לאותה אמונת יסוד שגויה ובכך שיקרתי את עצמי כששיקרתי לעצמי במילים אחרות את אותו השקר.

ולפעמים האדם מרמה את עצמו בהדחקות סתמיות מה שהוא יודע שהוא יכל לעשות והוא רק מזכיר לעצמו בדיעבד. ולמה רק בדיעבד? כדי "להוכיח" ו"לחזק" את האמונה השקרית בהנחת היסוד השגויה הנסתרת הזו.

והאדם לוקח את ההנחת היסוד השגויה הזו כטאבו נסתר כאילו אי אפשר להפר את הנחת היסוד השגויה הזו.

אדם רגיל לעשות דברים בחיפזון, למה הוא עושה אותם בחיפזון? הוא התרגל לעשות ככה. למה ככה? כי זה מה שהוא. למה זה מה שהוא? אולי הוא יכול להתנהג אחרת? והאני האמיתי נותן "התקפה" כי אם האדם היה בטוח שאינו יכול וודאי שלא היה מתעצבן הוא פשוט היה משלים עם זה.

וכל הנחת יסוד שהאדם מניח שהוא לא ישתנה, מה פה טמון? מוקש. מה המוקש? מהי בעצם השאלה המקיפה את כל העניין הזה?

האדם מאמין שהוא צריך להתפשר על תוצאות מסויימות רק בגלל שהוא מאמין שהוא לא יכול להשתנות כי הוא לא יכול לשנות את הנסיבות. במילים אחרות האם האדם יכול לשנות את הנסיבות והוא רק מניח הנחת יסוד שגויה שהוא לא יכול?

כן, הוא מניח הנחת יסוד שגויה שאינה נכונה כי האדם יכול להשתנות בהרבה מצבים יותר מכפי שהוא חושב.

ולכן, ניתן לשנות הרבה נסיבות, כלומר לשלוט בהרבה נסיבות בחיים.

ומעתה יש לחקור את הדבר, ואיך לחקור את הדבר? לפי האמת, רק האמת מצילה מהנחות יסוד שגויות. מה שמתחפש לאמת לא מחזיק מעמד כי כבר האני האמיתי מגלה זאת ומתחיל ב"מתקפה" ולאדם לא טוב מזה. כפי שמכר טוב אמר לי כאשר האדם לא מממש את עצמו, הוא חוטף מהאני האמיתי "התקפה". הדבר בעצם קורה כי האדם לא אמיתי עם עצמו, ועל האדם להיות אמיתי עם עצמו עד הסוף.

קבלה עצמית וקבלת המציאות כפי שהיא, זה הדבר הנכון לעשות וללכת לפי האמת בלבד.