* לחץ כאן, לצפייה בהרצאת וידאו + MP3 בנושא:

לחזור להיות אלוהים - למה אתה עושה, למה אתה רוצה, למה אתה, מה אתה, מה ישנו, ומה איננו.

שאלה: מה מהות הפגישה, מה מהות הרעיון?

אליעד: מהות הרעיון היא לא להגדיר הגדרות. המהות היא פשוט להבין, כשאת אומרת שאת רוצה לאכול צהרים, תביני מה הכוונה. כשאת אומרת אני לא רוצה למות, שתביני מי זה אני, למה היא לא רוצה למות, זה הכל. למה רע לאדם בחיים, כי הוא רוצה דברים.

שאלה: האם גילית משהו חדש?

אליעד: לא, כל מה שאני יודע את יודעת. רק שאת שכחת את זה. בגדול הנושא פשוט, זה כמו אדם שחולם חלום, והוא לא יודע שהוא בחלום, ואז אתה מזכיר לו שהוא בחלום, אז אם הוא יחווה שהוא בתוך חלום? אז הוא יחווה את החלום אחרת. את לא בדיוק מתעוררת, את ממשיכה לחיות בתוך החלום. אני לא מתכוון להגיד לך שאת בחלום ואני יעיר אותך. אני מתכוון שאת עכשיו ישנה וחולמת חלום, בחלום בא פתאום הזאב לכיפה אדומה ורוצה לטרוף אותה, והיא מפחדת, נכון? ואז אומרים לה, זה לא אמיתי, את חולמת שהוא רוצה לטרוף אותך. את בכלל ישנה במיטה. אני רוצה לשנות לך את החוויה

שאלה: אתה יכול לתת משל אחר חוץ מהחלום.

אליעד: למה חלום? זה מציאות בתוך מציאות. למשל אתה נכנס לסימולטור של מציאות מדומה, ואז יורים עליך ואתה חווה את הכל, ואז אם אתה נכנס לזה יותר מדי חזק, אומרים לך, שים לב, זה רק משחק. למשל שאתה רואה טלוויזיה, ורואים את הסצנה, ושואלים איך השחקן לא מפחד? אבל הוא לא מפחד כי זה משחק. זה משחק אז איך הוא יפחד?

שאלה: אני רוצה להבין משהו.

אליעד: כשאת הצגת את עצמך, אמרת אני לאה. זה בעיה, למה? כי יש אותך, כשאת אומרת לאה, את מתכוונת ללאה הזאת, אם נוציא אותך מהגוף עדיין תהיי לאה?

שאלה: אני אהיה גם לאה.

אליעד: אהה, יפה, אז מה שאת מכירה זה שאת הגוף וגם הנשמה. אבל זה עדיין לא פותר את הבעיות. כשאת אומרת אני הנשמה שבתוך הגוף, אז גם הנשמה סובלת וגם הגוף. יש עוד מישהו ששכחת שאת הוא, עוד מישהו בשרשרת. כשאת אומרת אני את צריכה להתכוון גם לאלוהים, גם לנשמה וגם לגוף.

כשאת אומרת אני, יש אחד שחושב שהוא רק הגוף, אחר אומר אני ומתכוון שאני התודעה שנמצאת בתוך הגוף, ויש אחד שמתכוון שאני אלוהים שנמצא בתוך תודעה ובתוך גוף, ויש אחד שמתכוון שהכל אחד ובאחד הזה יש הבדל בין אלוהים לבין הישויות, והישויות האלו נכנסות לתוך גוף. למעשה זאת חוויה אחרת.

אם את אומרת אני נשמה, זה לא נתן הרבה, את עדיין נשמה בתוך כל העולם, אבל אם את אומרת אני, ובכלל חווה שאת אלוהים הראשון, זה בכלל את, ואת גם נמצאת בתוך גוף, ומטיילת ברחוב, אז זוהי תחושה אחרת. אז את לא באמת מפחדת ולא באמת לחוצה.

שאלה: מה זה אלוהים?

אליעד: אלוהים לצורך ההגדרה, זה הכוח שעושה את הכל. יש משהו שהוא הסיבה הראשונה לכל הדברים, הכוח הראשון.

שאלה: אותי למדו שאני חלק מהשלם, חלק מאלוהים.

אליעד: אז הטעו אותך, עבדו עליך. אם את אומרת שאלוהים קיים וגם את קיימת, אז אלוהים הוא לא השלם. אם את קיימת ואת לא הוא, אז הוא לא שלם. מה שאני בא להגיד שזה שאת אומרת אלוהים נפרד ממני, זה אומר שאלוהים לא שלם.

אני אתן לך דוגמה, למשל את צריכה לאכול כל כמה שעות וזה די מלחיץ, אם אתה יודע שכול כמה שעות אתה צריך לאכול ואם לא תאכל יכאב לך הראש, זה נקרא חוויה של נפרדות, של צמצום, זה יש רעב ואין רעב. אני רוצה להביא אותך למצב שלפני שתאכלי זה באמת לא יהיה משנה לך אם תהיי בריאה, אם תהיי חולה, אם תחיי. לא יהיה אכפת לך כלום, ומתוך התחושה הזאת שהכל אחד, מתוך זה תבואי לאכול. תחיי בנפרדות אבל מתוך תחושה של בחירה.

תחשבי על אלוהים לפני שנפרדו הדברים, שם הכל היה אחד, לא היה אינטרס לבריאת העולם, עדיין לא היה טוב ורע, עדיין לא הייתה סיבה לבריאה. הסיבה שהיא עצמה הסיבה. מה אני רוצה להגיד? שאלוהים הוא הכוח היחיד שיש לו בחירה חופשית, למה? כי הוא הראשון, רק לכוח הראשון יש את סך כל הבחירות. כשאת אוכלת אין לך בחירה מלאה, אני רוצה להביא אותך שבאמת תחווי שאת בוחרת לאכול. אני אלוהים שנמצאת בתוך תודעה שנמצאת בתוך גוף שבוחרת לאכול. זה משנה את חוויית הנפרדות.

שאלה: האם זה אומר שאפשר לשלוט על אירועים ומצבים?

אליעד: לא רק שאפשר, את שולטת. אני אגלה לך סוד, אם למשל בא אריה מולך, ואת רוצה לשלוט במצב, האמת היא שאת רוצה שהאריה יבוא. את כאלוהים רוצה לפחד. למשל את חולמת, ובחלום מישהו בא להרביץ לך, מי שלח אותו? את שחולמת, נכון? האירוע הזה מתרחש בתוך התודעה של מי שחולם את החלום. בפשטות אני עכשיו עוצם את העיניים ומדמיין פיל, הפיל קיים רק בתוך המחשבה שלי, אני שולט על הפיל, לפיל אין בחירה.

כשאת בתוך חלום, את בטעות חושבת שאת הדמות שבתוך החלום. עכשיו אם תדמייני חלום שהיה לך, ותזכרי שאת רואה משהו, כשאת חושבת על זה, את לא באמת חושבת שזה את, את אומרת חלמתי שראיתי משהו אבל זה לא באמת את. אבל כאשר את בתוך החלום, את חווה זאת שאני רואה אותו. את לא חווה אני מבחוץ רואה שני אנשים מדברים.

אני רוצה להביא אותך למצב, שכמו שאת נזכרת בחלום שלך, ואת פגשת מישהו, אבל את מבינה שזה לא את שפגשת מישהו, אלא את שיושבת פה עשית שתפגשי בחלום את המישהו ותחשבי שאת היא זו שפוגשת אותו. כשאת רואה את הבת שלך, לא תגידי זה היא וזה אני, אלא תדעי שאת אלוהים שמפצלת את שניכן. אני אומר שאת כרגע בשני מקומות, את כרגע גם אלוהים, וגם מחליטה לצמצם את עצמך לתוך תודעה. כשאת אוכלת את תדעי שאת אלוהים שעושה את הצמצום וגם אוכל.

כשאת אומרת שהוא יצר אותך, למעשה את יצרת את עצמך. את כאלוהים יצרת את עצמך. אלוהים לא צריך שתוכיחי שהוא קיים, גם אם אין מחוקק, אז האין מחוקק הוא אלוהים. אז אקראיות היא אלוהים, הוא הראשון. השולחן הזה עשוי ממשהו, המשהו הזה זה האלוהים. ההוויה היא האלוהים.

שאלה: מה המזל שלך?

אליעד: אין לזה משמעות. זה הכל שטויות, אין לזה משמעות. אם היית אלוהים, הדבר האחרון שהיה אכפת לך זה מתי נולדתי. יש לך רצון ממני, שזה לבוש של מהות, והלבוש כרגע זה הרצון לדעת מה המזל של אליעד. אני רוצה לגרום לך להבין שאת אלוהים, שהכל טוב, שיהיה לה הכי טוב. וכדי שיהיה לך הכי טוב, אני צריך לגרום לך לדעת שאת אלוהים, אבל את לא מרגישה שאת אלוהים, אם אגיד לך שאת אלוהים זה לא יעזור, אני רוצה שאת תסתכלי פנימה לתוכך ותראי שאת אלוהים.

איך אני עושה זאת, באמצעות שאני גורם לך להתבונן לתוכך, על מה שאת עושה. כרגע את שואלת אותי מה המזל שלי, זה לבוש של רצון, שמלובש בצורה של לדעת מה המזל של אליעד. אני רוצה שתתבונני פנימה לתוכך ותבדקי, למה יש לי רצון? מה גורם לכך שכרגע יהיה לי רצון?

שאלה: אני רוצה לשאול, איך זה שאני רוצה להיות רזה, ואז הולכת לחנות וקונה את העוגה ואוכלת בלי שארצה?

אליעד: את מתארת התנהגות, אני רוצה לרזות ואני אוכלת. את רוצה תענוג, והתוצאה היא שאת אוכלת עוגה. יש גם רצון להיות רזה. עכשיו אני שואל אותך, מדוע את רוצה לרזות? כי יש לך חוסר, ותנסי להתבונן מדוע יש לך חוסר? תסתכלי לתוכך ותראי מאיפה בא הרצון שלך.

כול מה שאני טוען, שאם יהיה לך רע, ותתבונני ותנסי להבין מדוע רע לך. כאשר תביני, את תראי שיהיה לך הכי טוב בעולם. לדוגמה, את רוצה גם לאכול וגם לרזות, רע לך בגלל שיש לך קונפליקט בתוך הרגשות. כאשר לי יש קונפליקט בתוך הרגשות זה משמח אותי, למה? כי זה יותר מעניין. אבל את חווה את הקונפליקט בין הרגשות כדבר רע. מה כל כך רע לך שאת רוצה לעשות משהו אחד ועושה משהו אחר? מה רע לך בזה שרע לך? את יכולה להסתכל על הדברים גם מכיוון אחר. את למעשה נמצאת כרגע במלחמה, ויש לך אויבים שעומדים נגדך, ואת לא נהנית מזה שהם מפריעים לך. גם לי יש מציאות כמו שלך, אבל לי זה בסדר. אני לא סובל מזה. מה רע בכאב?

שאלה: כי זה מפריע לי.

אליעד: אז מה אם זה מפריע לך? את יודעת למה יש לך הרגשת חסר, רק מסיבה אחת, כי את משקרת את עצמך. את אומרת דברים שאת לא בטוחה בהם. כמו שאמרת, אם היית חווה את מה שאני חווייתי, לא היית מדבר כך. האם את בטוחה בזה? לא, אז זה אומר שלא היית בדרגת אמת. אם לא היית מעיזה לחשוב מחשבה שאת לא בטוחה בה, היה לך טוב. את משקרת את עצמך, שאת צריכה כל מיני דברים, וחסר לך כל מיני דברים ולכן יש לך סבל.

שאלה: האם אתה יכול להסביר למה אם זה לא אמת, זה יוצר חוסר?

אליעד: כי אם היית איש אמת היית יודע שאתה אלוהים, ולא היה חסר לך שום דבר. אם אתה חושב שיש משהו טוב יותר ומשהו פחות טוב, או כשאתה חושב שאתה בטוח במשהו, כאשר אתה לא כל כך בטוח, אתה סובל, למה? כי אתה עושה הבדל ויוצר נפרדות.

השקר מתעתע באדם, שאומר לו זה יותר טוב מזה. אני רוצה להביא אותך למצב שלפני הפיצול בין הטוב לרע, למצב של אלוהים. אני שואף להחזיר אותך למצב של השלמות של אלוהים.

שאלה: למה אני לא חווה למשל את החוויה שאני אלוהים?

אליעד: בגלל הרגשת חוסר, וכן כל זמן שאתה נוטה לצד של השקר יותר מאשר צד של האמת, אתה מסתבך. הוא אמר שהוא חווה סוג של אלוהות, מה היא חוויה זאת? חופש, שחרור יצירת הכל. ואתה חווה שאת זה אתה יוצר ואת זה אתה לא יוצר. אתה חווה שאתה למשל פורס פרוסה לחם, אתה חווה שאתה עושה את זה, אם מישהו חותך לך את היד, אתה חווה שאתה לא עושה את זה, נכון? אם אתה לא תשקר את עצמך, כאשר אתה תפרוס את פרוסת הלחם תחווה שזה לא אתה, אז כאשר אפילו שחותכים אותך, תראה שאתה עושה זאת.

למעשה אתה אלוהים שמשגע את עצמך ואומר את זה אני עושה ואת זה אני לא עושה. למה אתה משקר? למשל לקחת פרוסה, יש לך זיכרון שאתה לקחת לחם, וחתכת אותו. מה זה אומר, שאדם אומר אני עשיתי? זה למעשה זיכרון של האדם שראה תמונה שהוא לוקח לחם, וזוכר שחתך לחם, ואז הוא אומר אני חתכתי. זה הכל עניין של זיכרון במוח. יש לך בראש אלף תמונות והתמונות גורמות לך לחשוב שאתה חתכת. אבל אתה צריך להיות איש אמת, אתה עומד מול הפרוסה ושואל את עצמך, למה הפרוסה חתוכה? אתה תגיד, אני לפני רגע חתכתי אותה. שאלה, האם זה שלפני רגע חתכת אותה, האם זה באמת מחייב את המציאות שברגע זה תהיה פה פרוסה חתוכה? האם אתה מסכים איתי שאם אלוהים ירצה, אתה יכול להיות בחדר אחר, והפרוסה תהפך לבטון? כי יש אין סוף אפשרויות, הכל יכול להיות. כשאתה רואה את הפרוסה חתוכה בסוף, למה כרגע היא חתוכה? נכון שאתה חושב שמקודם חתכת אותה, אבל למה כרגע היא חתוכה? זה לא קשור לרגע הקודם, הרגע הקודם הוא לא הסיבה של הרגע הזה. למה הוא לא הסיבה? כי הוא לא מחייב.

תיצמד לאמת שלך, האם זה שיש פה תקרה, זה מחייב שבעוד שנייה תהיה פה תקרה? לא, יש משהו שאתה בטוח שיקרה ברגע הבא? לא, אז זה אומר ששום דבר לא מחויב. אתה למשל יושב עכשיו על הכסא, ואתה חושב שזה בגלל שבאת. אבל זה לא בגלל שבאת, אנחנו עכשיו במציאות חדשה בכלל.

שאלה: איך זה שעניתי שאני יודע שאין דבר שמחייב את הרגע הזה, ואני לא חווה בזה.

אליעד: כי אתה לא מתבונן בזה. אם תתבונן תראה שיהיה לך הרבה יותר טוב. אתה לא מספיק מתבונן בזה, ולכן אתה לא בטוח בזה. אם תתבונן תראה את המציאות כאילו כל הזמן בועות עולות ויורדות.

שאלה: שמתי לב שהסיבה שהאדם נאחז זה בגלל הפחד

אליעד: אתה לא יכול לדעת מה הסיבה. אפשר לשאול למה יש לו פחד. למה האדם נאחז? כי הוא מפחד, ולמה הוא מפחד? כי הוא מגדיר, ולמה הוא מגדיר? כי הוא בחר, ולמה הוא בחר? זה שקר להגיד שאתה יודע מה הסיבה כי תמיד יש עוד למה. וכן שום דבר לא מחייב דבר אחר. אז למה הוא בכל זאת נאחז, כי כרגע יש משהו שגורם לא להיאחז וזה לא קשור לשאר הסיבות.

שאלה: האם גם דברים שאני בטוחה בהם, הם לא מוחלטים?

אליעד: את צריכה לבדוק. למשל את הולכת הביתה, את בטוחה שאת גרה פה, מי אמר? אולי את משתגעת. אולי משהו השתבש ואת במקרה חושבת שזה הבית שלך. ואולי נכנס בך שד וגורם לך לחשוב שזה הבית שלך. אני לא נעול שיש אני, שגר שם, כרגע התודעה שלי חווה שאני גר שם, ולכן אני הולך לשם. אבל זה לא שאני בטוח שאני גר שם, מה זה גר שם? כרגע אני חווה שזה שייך לי, לא מעבר לכך.

זה כמו שאתה הולך בתוך חלום וחווה את המציאות, שכול רגע חדש.

שאלה: אם המציאות מתהווה כל שנייה...

אליעד: רגע, אל תשאירי ספקות, האם היא באמת מתהווה כל רגע מחדש? קודם את צריכה להיות בטוחה בזה, אל תשאירי ספק, אל תרוצי לשאלה הבאה. האם היא מתהווה כל שנייה? ואולי לא, מדוע את יושבת? האם זה מחויב שתשבי? לא, מה עכשיו גורם לך לשבת?

שאלה: כי משהו גורם לי לשבת.

אליעד: האם את בטוחה שזה לא את, אלא משהו אחר. אולי זה את גורמת?

שאלה: אני כבר לא בטוחה בשום דבר.

אליעד: אבל את כן בטוחה שאת יושבת, שאת קיימת. את אומרת שאת לא בטוחה, אבל אם עכשיו יבוא כלב, את תברחי. אם היית בחוויה שאת לא בטוחה אז לא היית בורחת, אבל את כן תברחי, ולכן את בטוחה במשהו.

עוד מישהו רוצה שנחקור אותו, מדוע הוא יושב על הכסא?

שאלה: למה אתה יושב?

אליעד: אני לא יודע. מה אכפת לך למה אני יושב? אני אסביר לך למה אני יושב. את שואלת למה אני יושב, תדעי לך שהשאלה שלך היא לא אמיתית. מה זה אומר, את שואלת למה אני יושב, כי את משוגעת, ואת מבדילה בין אליעד יושב לאליעד עומד, את שואלת למה הוא יושב? את נדמה לך שאני יושב, אבל בפועל, אני עומד, רץ, הולך, הכל בו זמנית. אז אין שאלה, אם אני עושה משהו, כי אין משהו מוגדר. כל היש והאין קיים בו זמנית.

שאלה: אז אני לא רואה.

אליעד: בואי נגיד שהכל דפוק במוח.

אם היית מבינה שאנחנו בתוך חלום, ואני בכלל לא קיים, אני רק השתקפות של כלום, ואת בכלל עכשיו ישנה במיטה וחולמת אותנו. את לא יכולה לשאול למה אני יושב, הרי אני בכלל נמצא במקום אחר, רק בחלום שלך אני יושב. זאת התשובה לכל השאלות. אם תחפור מספיק תגלה שיש ואין זה אחד, ואז אין שאלה. הרעיון הוא שאין בעיה ואין שאלה.

למה יש שאלה, למה אני יושב? כי יש תפיסה כזאת שיש ישיבה ואין ישיבה, אבל אם יש לך תפיסה אחרת שזה אותו הדבר, אז למעשה אין יותר שאלה, כי זה הכל אחד.

שאלה: אני רוצה לשאול, מה זה יושב?

אליעד: אי אפשר לתת תשובה לשאלה, כי לכל תשובה שניתן אפשר לשאול למה נוסף. אז נמשיך מכאן, איך נפרק את השאלה, אני יושב, האני יושב, זה לבוש של משהו בסיסי יותר, יש משהו שבלעדיו לא היה אני יושב, במה תלוי קיומו של האני? המציאות, העולם, הקיום, המקום והזמן. אם לא הייתה ישות אז גם אתה לא היית ישנו. ולכן צריך לשאול, מה זה, מה שישנו?

כששואלים מי אני, אתה זה משהו שקיים, אז צריך לשאול, מה זה קיום? אני זה צורה, זה יש, אז צריך להבין מה זה יש. אני זה משהו שישנו, אז מה זה ישנו? אני מורכב משניים, אני זה יש, בצורה של אני. קיום בצורה של אני, הוויה בצורה של אני, זה שניים. אני, זה משהו שקיים, לכן זה שניים. האם כשאני אומר אני, אני חווה שאני זה הקיום של השולחן? לא. זה אומר שכאשר האדם אומר אני, הוא לא מתכוון למהות הראשונה, זה אומר שיש משהו לפני האני. אז עכשיו תשאל, מה זה הדבר שאני צורה שלו? אז מה המסקנה שמתבקשת, מה זה יש? אנחנו יודעים שיש שונה מאין, אז היש והאין הוא אחד

כשאתה יושב על כסא, מה אתה אמור להבין? שזה כלום, שהיש והאין זה אחד, שנראה בצורה של יש, שמלובש באני שיושב על כסא. אתה כרגע יושב על כסא, אבל גם יש ואין בו זמנית. אתה גם נמצא במקום שאין יושב יותר מאשר הולך.

שאלה: אני לא מבינה איך היש והאין זה אחד

אליעד: מה זה יש? משהו שישנו, האם היש הוא סך כל מה שקיים במציאות? לא, יש גם אין. אם יש לך מושג מה זה יש, אז זה אומר שיש לו ההפך וזה אין.

שאלה: למשל כוס, הכוס זה יש אבל איפה האין?

אליעד: את מבינה מה זה, יש כוס? כן. את יודעת למה את מבינה למה יש כוס? כי את מבינה למה אין כוס. המשמעות של היש היא בגלל שיש לו ההפך, אין. ולפני היש והאין זה האחד. אבל זאת לא ההבנה הסופית, יש להבין שהיש והאין מולבש גם על הנפרד.

שאלה: אז למה יש ואין זה אחד?

אליעד: יש מציאות, את מסכינה שיש בה דברים שישנם ודברים שאינם. אם נלך כמה צעדים אחורה, אז על כל מה שקיים נקרא לו יש, ועל מה שלא קיים נקרא לו אין. ואז תדמייני מציאות שיש בה יש, אבל גם אין. לפני היש והאין יש אחד שבו אין הבדל בין היש והאין, ומתוכו יצאו היש והאין. האחד הוא היש והאין בו זמנית. הוא הראשון שכולל את הכל.

הדו שיח הזה עוזר בסיטואציות יום יומיות, שכאשר אתה רואה נפרדות, אתה מטיל בה ספק, ואז אתה רואה את זה כדבר אחד, בדרגות מסוימות, עד שבסוף תראה הכל כאחד.

שאלה: למשל אני רואה עכשיו כוס, האם היא ישנה ולא ישנה?

אליעד: את תתמקדי על עצמך, לא על דברים חיצוניים לך. אני הולכת, תשאלי למה אני הולכת? תחווי את השאלה. כשאת שואלת אם יש קיר, זוהי שאלה שנמצאת שם. תשאלי על עצמך, את רוצה להבין למה אני הולכת.

שאלה: כששאלתי למה אני יושבת, ממש התחלתי להתרגז מהשאלה שאין לה תשובה.

אליעד: מה עשית עכשיו? שיקרת, למה? כי אמרת שאין לה תשובה, ואת לא בטוחה. עכשיו את מבינה למה את משקרת? ולכן את לא מוצאת את התשובה. כשאת שואלת ומתרגזת שאין תשובה, אז את משקרת את עצמך. אבל אולי אין בכלל שאלה.

למה אדם סובל מזה שהוא יושב, כי הוא חווה צמצום, הוא לא עושה דברים אחרים. ואם תביני למה את יושבת את לא תחווי סבל. תחווי שזה אחד עם כל הצורות האחרות.

אם את מגיעה למצב של אין תשובה, את חופרת וחופרת ולא מבינה, תגידי לעצמך, או קי אין תשובה, אבל אני חייבת לדעת למה אין תשובה. למה אני לא מבינה? הדרך היחידה להבין את המציאות זה לחשוב שיש ואין זה אחד. השורש של אי ההבנה זה שמצד אחד אתה מבין שיש, ומצד שני יש אין, יש סיבה ואין סיבה. אתה צריך להביא את עצמך למצב שתבין למה אתה לא מבין. הבנתי למה אני לא מבין כי אני מבין שזה ככה וזה גם הפוך. וכאשר תבין למה אתה לא מבין, אז תבין שזה אחד, ואז תבין הכל. איך תבין? תשאל, מה אני לא מבין? מה האמת במציאות ולמה אני לא מבין אותה. ובנימה אופטימית זו, אם תתעקש למה אתה לא מבין, אז תבין, ואז לא נצטרך להמשיך בפעם הבאה.