נרכז תחילה את השאלות, ולאחר מכן ננסה להגיע למסקנות

מה באמת אתה רוצה? למה אתה רוצה? מהיכן הרצון, למה בכלל אתה רוצה? למה לאדם יש רצון? למה אתה לא יכול לקבל את המציאות? האם באמת מחויב שאבחר את הדבר הזה ולא את זה?

מה באמת אתה רוצה? אני רוצה ללמוד.

למה אתה רוצה? כדי להשיג ידע, להתקבל לעבודה בכירה.

מהיכן הרצון, למה בכלל אתה רוצה? מהרצון לדעת דברים, כי אני אוהב לדעת דברים, וחוץ מזה להשיג דברים.

למה לאדם יש רצון? כי הוא רוצה להשיג משהו שהוא רוצה להשיג או לפחות לנסות להשיג.

למה אתה לא יכול לקבל את המציאות? כי יש מציאות שאני עושה דברים ויש סיכוי שדברים יקרו, כפי שאני רוצה, אני לא יכול אף פעם לקבל את המציאות באופן טוטאלי בלי לעשות כלום, אז אני יכול בו זמנית גם לקבל את המציאות כי אני מקבל את המציאות הזאת שאם לא אעשה לא יהיה סיכוי למה שאני רוצה לקבל מהמציאות. אבל אם אשקיע את מירב המאמצים, אהיה שלם עם עצמי, וזאת הסיבה כשעושים משהו עד הסוף מרגישים שלמות.

האם באמת מחויב שאבחר את הדבר הזה ולא את זה? אני מרגיש מחויב לנסות להשיג את סוג הידע שאני לומד בגלל שזה מעניין אותי, יש כאן אתגר, מאתגר אותי סוג הידע הזה, רוצה להיות בטופ של הידע הזה, לפחות לנסות, העיקר לדעת שאני מנסה עד הסוף, וכך אהיה שלם עם עצמי.

השאלה הנשאלת, מה המאמץ שצריך להשקיע? אבדוק לפי הנושאים שבראש מעייני:

הבנת המציאות, בריאות, עבודה, לימודים, זוגיות, להינות מהחיים ע"י להכיר אנשים חדשים ולבלות.

הבנת המציאות למשל חשובה מאוד כדי לדעת יותר מדוייק מה אני רוצה בחיים וכן, בכל התחומים האלה יכולות להיות תשובות דומות, כי אלה דברים שאני רוצה מאוד. השאלה היא אם צורת החשיבה שלי בחיי היום יום מובילה לזה? חלקית. למה חלקית? כי אין הליכה של הדברים עד הסוף. כאן אני מודה בפה מלא, שיש השקעה אבל אין עד הסוף. זאת נקודה שאני שואל למה אני לא הולך עד הסוף?

כי אני רוצה שדברים יקרו אוטומטית, לפי הרצון שלי, שדברים יקרו אוטומטית, בלי לחשוב עליהם ובלי לתכנן אותם. וזאת הבעיה שלי, אבל יש רצון לשפר את הדבר הזה ולכן, שינוי נוסף מהיום. אני מקבל את המציאות כפי שהיא שצריך לתכנן דברים עד הסוף כי ככה אגשים את הרצון שלי לעשות את הטוב ביותר שלי עד הסוף בתחום שאני רוצה.

אז נשאלת השאלה, איך לממש בכל זאת את הרצון האוטומטי הזה שהיה קודם לא במקומו הנכון? אפשר לממש אותו ע"י הרגשה אוטומטית שתמיד אפשר להרגיש טוב בכל מצב, כי כל מצב בכל רגע נתון הוא סוג של התקדמות בהבנה. בחיים יש משחקים וגם לוח זמנים הוא סוג של משחק שניתן לשחק איתו בצורה נכונה. וכן לימודים הם סוג של משחק וככל שהדרגה של ההבנה יותר עמוקה המשחק הופך למורכב יותר, וצריך לפצח דברים קשים יותר אבל זה הכייף שבמשחק שתוך כדי טעויות מגלים דברים חדשים ובזכות הטעויות דווקא מתקדמים לאן שלא היינו מתקדמים אם לא היו קיימות בשבילנו הטעויות. לכן, חוסר הצלחה והצלחה אחד הם. בזכות חוסר הצלחה מגיעים להצלחה, בזכות הצלחה מגיעים לחוסר הצלחה שמובילה להצלחה. גלגל. גם צמח צומח לאט אבל בסוף רואים שהוא צמח ובאופן מיידי לא ראו זאת.

ומי שיבין שהוא חי חיים שלמים בשביל להרגיש טוב, ועדיין הוא לא מרגיש טוב הוא חייב להבין למה הוא רוצה בתוכו את הדברים המהותיים מהיכן הרצון ואז, כשיבין באמת, לא יהיו יותר רצונות, כי יבין שהכל אותו הדבר, ויהיה מאושר באמת.

אדם לא צריך לנסות להרגיש טוב, אלא כבר להרגיש טוב עכשיו, כי זו הרי המטרה שלו, אני רוצה את הדברים המהותיים כי אני רואה אותם חלק ממני, כי אני אוהב אותם, כי נולדתי לאהוב אותם, אני לא צריך לרצות אותם, הרצון הוא רצון אמיתי ואני מתאים את עצמי למציאות ולכללים שבה כדי להשיג את הרצון הזה. כל החיים באים ללמד את האדם, לא משנה התוצאה משנה ההתמדה בללכת עם הדברים עד הסוף כדי להיות שלם עם הדברים ולהרגיש שלמות. וכן, יותר חשוב ליהנות מהדרך למטרה יותר מאשר המטרה. אדם מסמן לעצמו מטרות כדי ליהנות בדרך אליהן.

המשימה הבאה: ללכת עד הסוף. בוצע.