החכמה האמתית הוא להלביש את השכל הגדול בשכל הקטן של הבעיות היומיומיות...
השלמות היא: כאשר אתה מרגיש רע (פחד / כעס / לחץ / דיכאון וכיו"ב), ויכול לבחור שלא להרגיש רע, ושאתה יודע שאם תבחר שלא להרגיש רע, לא יחסר לך שום דבר, ואעפ"כ אתה בוחר להמשיך להרגיש רע, למרות שיש לך אפשרות לנטרל אותו, בלי שיחסר לך שום דבר.
כשאתה רוצה לפתור למישהו בעיה, תנסה להביא אותו לאחד מהשניים: או שהוא יבין שהוא מביא את הבעיה על עצמו, כי הוא בוחר לחייב את האפשרי, או שהוא מבין שמצבו מחויב.
כשמישהו בא אליך עם בעיה, תנסה לברר האם הוא עשה את כל מה שבאפשרותו כדי לפתור אותה.
ומה זה ייתן? כי אם הוא באמת יעשה את ה - כ - ל, ועדיין ייישאר עם בעיה, הרצון שלו לפתור את הבעיה ייעלם וגם הבעיה תעלם
ואם הוא לא מוכן לתת את הכל, אז הוא לא מספיק רוצה לפתור את הבעיה וגם אז אין שאלה...
יש אנשים שרוצים להגיע למצב שבו הם לא שיפוטיים כלפי המציאות, ובזה עצמו הם שיפוטיים כלפי המציאות שכרגע היא רוצה שהם יהיו שיפוטיים כלפיה...
מי שמשקר את עצמו בדברים קטנים, שלא יתפלא שהוא לא מצליח להגיע אל האמת ולהבין את עצמו.
או במילים אחרות, אל תציג דבר שהוא אפשרי כמחויב, לדוגמא אם ניסית משהו ולא הצלחת, אל תגיד "אני לא יכול", תגיד "ניסיתי פעם אחת, לא הצלחתי, לא יודע אם אצליח בפעם הבאה"
ואם תעשה את זה בשלמות על כל דבר ודבר בחיים, גם תרגיש טוב באמת...
שלא יעבדו עליכם, מצד השכל מחויב שישות שהיא ר - ק טובה + כל יכולה, תעשה רק טוב תמיד ללא תנאי כלשהו, וכל ניסיון לספר אחרת במסגרת ההגדרות הנ"ל, הוא שקר וכזב...
הסיבה המרכזית שבגללה הרבה אנשים כורעים תחת האיומים של חכמי הדת בגיהנום, היא משום שהם לא מבינים את מהותו של הגיהנום ומתעסקים רק בצורות החיצוניות שלו (אש, שדים וכו').
אבל מצד האמת, גיהנום = כל מציאות שהיא נגד רצונך / שאתה רוצה לשנות אותה, וככל שאתה רוצה לשנות מציאות כלשהי יותר, ככה אתה נמצא יותר בגיהנום.
ומי שיתבונן היטב בעניין הזה, יראה שכבר כאן בעולם הזה זה גיהנום, כי האדם אף פעם לא מרוצה בשלמות, והוא תמיד רוצה לשנות את מה שיש לו, ככה שאין באיום הגיהנום הדתי שום דבר שאתה לא מכיר מהעולם הזה ממש.
ועד לאיפה מגיע האבסורד? שהגיהנום הדתי, מצד האמת, לא רק שהוא לא רע, אלא שהוא בכלל גן עדן, והוא טוב פי כמה מהעולם הזה ולמה?
כי אם נשאל את הרב - "האם יש בגיהנום תחושה טובה מסוג כלשהו"? הוא יענה "לא, גיהנום זה רק רע!", ומצד האמת אם האדם ייקלע למציאות שבה יהיה לו רע כל הזמן, הוא כבר יתרגל לרע ולא יהיה לו יותר רע, או שייאבד תקווה וייעלם לו הרצון לשנות, ואז לא רק שלא יהיה לו רע, אלא שהוא יהיה בשלמות ממש - של היעדר הרצון.
וכל מה שנכון לגבי הדת, נכון גם לגבי החשיבה הכלל אנושית, דהיינו שהסיבה שאנשים כורעים תחת האיומים של השכל - שאם לא יהיה להם הרבה כסף / זוגיות וכו' הם לא יהיו מאושרים, זה רק בגלל שהם לא מבינים את מהותו של הגיהנום וכו'.
במקום להתעסק בצורה החיצונית ולשאול - למה אני רוצה דווקא ככה ולא אחרת, תשאל על המהות - למה אני בכלל רוצה משהו כלשהו...
להבין משהו ב100% פירושו להגיע למצב של אחדות מלאה בין היודע, הדבר שאותו יודעים והידיעה המחברת...
כשמתעורר אצל האדם רצון והוא רץ למלא אותו, הוא לא מודע לכך שהוא בעצם מנסה להעלים את עצמו...
רוב האנשים חושבים שיש תודעה שנמצאת בתוך זמן ומקום, אבל יכול מאד להיות שחווית הזמן והמקום היא עצמה התודעה...
מצד אחד, אלוהים חווה התחדשות בכל רגע, כי צורת המציאות שלנו כל הזמן משתנה ואין אפילו רגע אחד שזהה לקודמו באופן מוחלט.
מצד שני, אלוהים לא חווה שום חידוש לעולם, כי כל החידושים הם ביטויים שונים של מהותו שהיא לעולם לא משתנה.
כשאתה מתחיל ללמוד מהשכל של חכם אמתי, אתה מרגיש שאתה מתחיל לאבד עניין בשאר השכלים
אבל אחרי שאתה מצליח להכיל את השכל שלו באמת, אתה מצליח להתעניין בכל השכלים הקיימים, כי אתה רואה איך הוא בא לידי ביטוי בכל השכלים בעולם, כולל באלו שקודם כביכול איבדת בהם עניין...
ומהיבט נוסף, כשאתה מכיל את השכל של החכם האמתי, לא רק שאתה לא מתעניין בשכלים אחרים, אלא גם השכל של החכם האמתי כבר לא מעניין אותך, כמו שאדם שבע לא מתעניין באוכל...
תפסיק לשקר את הרצון הפנימי שלך...
המחזירים בתשובה מנסים לשחק לך על המצפון, שאתה הולך אחר התאוות, אבל אלוהים הוא התאוותן הגדול ביותר בעולם, כל מה שהוא עושה 24 שעות ביממה זה את מה שהוא רוצה, הוא מתאווה ועושה.
בנוסף מה שחשוב לזכור זה שהתפיסה של האתאיסט את אלוהים, הרבה יותר קרובה לתפיסה של אלוהים את עצמו, מאשר התפיסה של הדתי אותו, כי האתאיסט הגדול ביותר בעולם הוא אלוהים, כי מבחינתו אין דבר כזה אלוהים, כי כאשר רק אתה קיים, אין משמעות לאני ולא אני...
בתוך האדם יש מגוון גדול של רגשות ומצד האמת כל החוויות / רגשות טובים בידיוק באותה המידה ממש, לכן שיטות כמו חשיבה חיובית / חצי הכוס המלאה, הן שיטות שמאמללות את האדם.
כי השיטות הללו הן מלמדות את האדם לשקר ולהדחיק את הצד השני של המטבע והוא כבר לא יכול להיות עצמו, הוא לא יכול פשוט להודות שרע לו, כי בכל פעם שרע לו אומרים לו - תשקר, תגיד שזה לטובה, תמצא מה טוב בזה, תלחם בזה וכו'
או במילים אחרות - מי שרוצה להיות אומלל, זו הנוסחה...
אם מישהו רוצה לעזור לך מתוך כך שהוא מרחם עליך ומתוך כך שהוא באמת חושב שמצבך רע, זה בעצם אומר שהוא לא יכול לעזור לך, כי הוא עצמו סובל מכך שיש אנשים שרע להם במציאות, וחושב שיש במציאות דבר רע.
האדם היחיד שיכול לעזור לך, זה מי שמבין שאין באמת למי לעזור ומה לפתור, ומבחינתו המצב שלך מושלם ממש כפי מה שהוא, והוא ניגש לעזור לך מתוך משחק ותו לא, רק אחד כזה יכול להראות לך שבאמת אין שום בעיה...
האנשים שמלמדים אותך לצבוע את המציאות באור ואהבה, בעצם מלמדים אותך לשנוא אותה כפי מה שהיא כרגע, כלומר לשנוא את החלק שבה שכולו צבוע בחושך ושנאה...
גם הסגפן לא באמת כופה את יצרו, כי יצרו מורה לו לסגף את עצמו, והוא הולך שבי אחריו...
הדתיים המשוגעים חושבים שאלוהים נמצא יותר בבית המקדש מאשר בבית השימוש, אבל מי שבאמת יודע שהכל אחד והכל מאלוהים, הוא יודע שאלוהים נמצא גם היכן שנדמה שיש רק חטאים ולכלוך...
במקום להתעסק בסיסמאות של בטחון עצמי, על האדם לבדוק מה האמת, האם הוא יכול לבצע את הפעולה או לא, כי אם אתה לא יכול לבצע משהו, אז זה שתשקר לעצמך שאתה בטוח בעצמך שאתה כן מסוגל, לא ישנה את העובדה שאתה לא מסוגל, ואם תראה שאתה כן מסוגל, אז פשוט תזרום בעשייה
וגם אם ניסית ולא הצלחת, האם זה אומר שאתה לא יכול? איך בידיוק הגעת למסקנה הזו? תגיד את האמת - ניסיתי איקס פעמים ולא הצלחתי, ואולי אצליח בפעם הבאה. ואותו דבר הפוך, האם זה שהצלחת במשהו מעיד שתמשיך להצליח בו?
לסיכום - תגיד לעצמך את האמת כהווייתה, והשאר יסתדר מעצמו...
אם אתה רוצה להיות מאושר, תנסה להפוך את האפשרי למחויב, ומה זה יתן לך? שאם תהיה בטוח שככה זה ואין אפשרות אחרת, לא תוכל לרצות לשנות את זה, ולא תוכל להרגיש רע...
אם רוצים לשכנע מישהו להתחתן / או ללמד אותו נניח לא לאחר וכו' מה שצריך לעשות, זה להעביר את הפוקוס שלו מהמהות לצורה, מהמחויב לאפשרי.
בדוגמא של החתונה - המחויב / המהות היא הזוגיות וטקס הנישואין הוא רק צורת ביטוי אפשרית של זוגיות, אז מה שצריך לעשות, זה בכל פעם שיש בעיה או וויכוח, להזכיר לצד השני שהדברים הללו מתרחשים משום שאתם לא נשואים, עד שהצורה תהפוך אצלו למחוייבת.
כנ"ל בדוגמא של ללמד מישהו לא לאחר, נניח שזוג יוצא לאירוע ביחד, המהות היא הביחד שלכם, ואיחור או הגעה בזמן הם רק אפשרות, אז בכל פעם שהצד השני מדבר על כמה כיף היה לכם, רצוי לומר לו עד כמה האיחור שלו פגם בהנאה שלכם, למרות שזה לא מחויב לכעוס עליו בגלל האיחור וכו'.
השלמות היא: כאשר אתה מרגיש רע (פחד / כעס / לחץ / דיכאון וכיו"ב), ויכול לבחור שלא להרגיש רע, ושאתה יודע שאם תבחר שלא להרגיש רע, לא יחסר לך שום דבר, ואעפ"כ אתה בוחר להמשיך להרגיש רע, למרות שיש לך אפשרות לנטרל אותו, בלי שיחסר לך שום דבר.
כשאתה רוצה לפתור למישהו בעיה, תנסה להביא אותו לאחד מהשניים: או שהוא יבין שהוא מביא את הבעיה על עצמו, כי הוא בוחר לחייב את האפשרי, או שהוא מבין שמצבו מחויב.
כשמישהו בא אליך עם בעיה, תנסה לברר האם הוא עשה את כל מה שבאפשרותו כדי לפתור אותה.
ומה זה ייתן? כי אם הוא באמת יעשה את ה - כ - ל, ועדיין ייישאר עם בעיה, הרצון שלו לפתור את הבעיה ייעלם וגם הבעיה תעלם
ואם הוא לא מוכן לתת את הכל, אז הוא לא מספיק רוצה לפתור את הבעיה וגם אז אין שאלה...
יש אנשים שרוצים להגיע למצב שבו הם לא שיפוטיים כלפי המציאות, ובזה עצמו הם שיפוטיים כלפי המציאות שכרגע היא רוצה שהם יהיו שיפוטיים כלפיה...
מי שמשקר את עצמו בדברים קטנים, שלא יתפלא שהוא לא מצליח להגיע אל האמת ולהבין את עצמו.
או במילים אחרות, אל תציג דבר שהוא אפשרי כמחויב, לדוגמא אם ניסית משהו ולא הצלחת, אל תגיד "אני לא יכול", תגיד "ניסיתי פעם אחת, לא הצלחתי, לא יודע אם אצליח בפעם הבאה"
ואם תעשה את זה בשלמות על כל דבר ודבר בחיים, גם תרגיש טוב באמת...
שלא יעבדו עליכם, מצד השכל מחויב שישות שהיא ר - ק טובה + כל יכולה, תעשה רק טוב תמיד ללא תנאי כלשהו, וכל ניסיון לספר אחרת במסגרת ההגדרות הנ"ל, הוא שקר וכזב...
הסיבה המרכזית שבגללה הרבה אנשים כורעים תחת האיומים של חכמי הדת בגיהנום, היא משום שהם לא מבינים את מהותו של הגיהנום ומתעסקים רק בצורות החיצוניות שלו (אש, שדים וכו').
אבל מצד האמת, גיהנום = כל מציאות שהיא נגד רצונך / שאתה רוצה לשנות אותה, וככל שאתה רוצה לשנות מציאות כלשהי יותר, ככה אתה נמצא יותר בגיהנום.
ומי שיתבונן היטב בעניין הזה, יראה שכבר כאן בעולם הזה זה גיהנום, כי האדם אף פעם לא מרוצה בשלמות, והוא תמיד רוצה לשנות את מה שיש לו, ככה שאין באיום הגיהנום הדתי שום דבר שאתה לא מכיר מהעולם הזה ממש.
ועד לאיפה מגיע האבסורד? שהגיהנום הדתי, מצד האמת, לא רק שהוא לא רע, אלא שהוא בכלל גן עדן, והוא טוב פי כמה מהעולם הזה ולמה?
כי אם נשאל את הרב - "האם יש בגיהנום תחושה טובה מסוג כלשהו"? הוא יענה "לא, גיהנום זה רק רע!", ומצד האמת אם האדם ייקלע למציאות שבה יהיה לו רע כל הזמן, הוא כבר יתרגל לרע ולא יהיה לו יותר רע, או שייאבד תקווה וייעלם לו הרצון לשנות, ואז לא רק שלא יהיה לו רע, אלא שהוא יהיה בשלמות ממש - של היעדר הרצון.
וכל מה שנכון לגבי הדת, נכון גם לגבי החשיבה הכלל אנושית, דהיינו שהסיבה שאנשים כורעים תחת האיומים של השכל - שאם לא יהיה להם הרבה כסף / זוגיות וכו' הם לא יהיו מאושרים, זה רק בגלל שהם לא מבינים את מהותו של הגיהנום וכו'.
במקום להתעסק בצורה החיצונית ולשאול - למה אני רוצה דווקא ככה ולא אחרת, תשאל על המהות - למה אני בכלל רוצה משהו כלשהו...
להבין משהו ב100% פירושו להגיע למצב של אחדות מלאה בין היודע, הדבר שאותו יודעים והידיעה המחברת...
כשמתעורר אצל האדם רצון והוא רץ למלא אותו, הוא לא מודע לכך שהוא בעצם מנסה להעלים את עצמו...
רוב האנשים חושבים שיש תודעה שנמצאת בתוך זמן ומקום, אבל יכול מאד להיות שחווית הזמן והמקום היא עצמה התודעה...
מצד אחד, אלוהים חווה התחדשות בכל רגע, כי צורת המציאות שלנו כל הזמן משתנה ואין אפילו רגע אחד שזהה לקודמו באופן מוחלט.
מצד שני, אלוהים לא חווה שום חידוש לעולם, כי כל החידושים הם ביטויים שונים של מהותו שהיא לעולם לא משתנה.
כשאתה מתחיל ללמוד מהשכל של חכם אמתי, אתה מרגיש שאתה מתחיל לאבד עניין בשאר השכלים
אבל אחרי שאתה מצליח להכיל את השכל שלו באמת, אתה מצליח להתעניין בכל השכלים הקיימים, כי אתה רואה איך הוא בא לידי ביטוי בכל השכלים בעולם, כולל באלו שקודם כביכול איבדת בהם עניין...
ומהיבט נוסף, כשאתה מכיל את השכל של החכם האמתי, לא רק שאתה לא מתעניין בשכלים אחרים, אלא גם השכל של החכם האמתי כבר לא מעניין אותך, כמו שאדם שבע לא מתעניין באוכל...
תפסיק לשקר את הרצון הפנימי שלך...
המחזירים בתשובה מנסים לשחק לך על המצפון, שאתה הולך אחר התאוות, אבל אלוהים הוא התאוותן הגדול ביותר בעולם, כל מה שהוא עושה 24 שעות ביממה זה את מה שהוא רוצה, הוא מתאווה ועושה.
בנוסף מה שחשוב לזכור זה שהתפיסה של האתאיסט את אלוהים, הרבה יותר קרובה לתפיסה של אלוהים את עצמו, מאשר התפיסה של הדתי אותו, כי האתאיסט הגדול ביותר בעולם הוא אלוהים, כי מבחינתו אין דבר כזה אלוהים, כי כאשר רק אתה קיים, אין משמעות לאני ולא אני...
בתוך האדם יש מגוון גדול של רגשות ומצד האמת כל החוויות / רגשות טובים בידיוק באותה המידה ממש, לכן שיטות כמו חשיבה חיובית / חצי הכוס המלאה, הן שיטות שמאמללות את האדם.
כי השיטות הללו הן מלמדות את האדם לשקר ולהדחיק את הצד השני של המטבע והוא כבר לא יכול להיות עצמו, הוא לא יכול פשוט להודות שרע לו, כי בכל פעם שרע לו אומרים לו - תשקר, תגיד שזה לטובה, תמצא מה טוב בזה, תלחם בזה וכו'
או במילים אחרות - מי שרוצה להיות אומלל, זו הנוסחה...
אם מישהו רוצה לעזור לך מתוך כך שהוא מרחם עליך ומתוך כך שהוא באמת חושב שמצבך רע, זה בעצם אומר שהוא לא יכול לעזור לך, כי הוא עצמו סובל מכך שיש אנשים שרע להם במציאות, וחושב שיש במציאות דבר רע.
האדם היחיד שיכול לעזור לך, זה מי שמבין שאין באמת למי לעזור ומה לפתור, ומבחינתו המצב שלך מושלם ממש כפי מה שהוא, והוא ניגש לעזור לך מתוך משחק ותו לא, רק אחד כזה יכול להראות לך שבאמת אין שום בעיה...
האנשים שמלמדים אותך לצבוע את המציאות באור ואהבה, בעצם מלמדים אותך לשנוא אותה כפי מה שהיא כרגע, כלומר לשנוא את החלק שבה שכולו צבוע בחושך ושנאה...
גם הסגפן לא באמת כופה את יצרו, כי יצרו מורה לו לסגף את עצמו, והוא הולך שבי אחריו...
הדתיים המשוגעים חושבים שאלוהים נמצא יותר בבית המקדש מאשר בבית השימוש, אבל מי שבאמת יודע שהכל אחד והכל מאלוהים, הוא יודע שאלוהים נמצא גם היכן שנדמה שיש רק חטאים ולכלוך...
במקום להתעסק בסיסמאות של בטחון עצמי, על האדם לבדוק מה האמת, האם הוא יכול לבצע את הפעולה או לא, כי אם אתה לא יכול לבצע משהו, אז זה שתשקר לעצמך שאתה בטוח בעצמך שאתה כן מסוגל, לא ישנה את העובדה שאתה לא מסוגל, ואם תראה שאתה כן מסוגל, אז פשוט תזרום בעשייה
וגם אם ניסית ולא הצלחת, האם זה אומר שאתה לא יכול? איך בידיוק הגעת למסקנה הזו? תגיד את האמת - ניסיתי איקס פעמים ולא הצלחתי, ואולי אצליח בפעם הבאה. ואותו דבר הפוך, האם זה שהצלחת במשהו מעיד שתמשיך להצליח בו?
לסיכום - תגיד לעצמך את האמת כהווייתה, והשאר יסתדר מעצמו...
אם אתה רוצה להיות מאושר, תנסה להפוך את האפשרי למחויב, ומה זה יתן לך? שאם תהיה בטוח שככה זה ואין אפשרות אחרת, לא תוכל לרצות לשנות את זה, ולא תוכל להרגיש רע...
אם רוצים לשכנע מישהו להתחתן / או ללמד אותו נניח לא לאחר וכו' מה שצריך לעשות, זה להעביר את הפוקוס שלו מהמהות לצורה, מהמחויב לאפשרי.
בדוגמא של החתונה - המחויב / המהות היא הזוגיות וטקס הנישואין הוא רק צורת ביטוי אפשרית של זוגיות, אז מה שצריך לעשות, זה בכל פעם שיש בעיה או וויכוח, להזכיר לצד השני שהדברים הללו מתרחשים משום שאתם לא נשואים, עד שהצורה תהפוך אצלו למחוייבת.
כנ"ל בדוגמא של ללמד מישהו לא לאחר, נניח שזוג יוצא לאירוע ביחד, המהות היא הביחד שלכם, ואיחור או הגעה בזמן הם רק אפשרות, אז בכל פעם שהצד השני מדבר על כמה כיף היה לכם, רצוי לומר לו עד כמה האיחור שלו פגם בהנאה שלכם, למרות שזה לא מחויב לכעוס עליו בגלל האיחור וכו'.
050-3331-331