מסתבר, שכאשר אנחנו אומרים 'פחד', וכאשר הסינים אומרים 'פחד', אנחנו לא מתכוונים ממש לאותו הדבר. בעולם המערבי, בדרך כלל אנחנו מתכוונים ל'חרדה', כלומר כל החששות שיש לנו מ'מה יקרה אם'. הסינים מסתכלים על העולם בצורה פרקטית יותר, ומסתדרים עם מה שיש, עם מה שבא, ולכן ה'פחד' אצלם הוא יותר במובן של בהלה, פחד ממשהו מפחיד שקרה עכשיו, בהפתעה. מבחינתנו, חשוב להיות ערים להבדלים האלו בעיקר כשאנו קוראים או מסתמכים על ספרים שתורגמו מסינית. המילה היא אולי אותה מילה, אבל המשמעות שנותנים לה בתרבויות שונות, היא שונה.
החשש מן המוות יתכן שהתחיל עוד בשחר הימים, כאשר פחדנו מחיות הטרף. אצל הסינים, הפחד מהמוות לא היה משמעותי. הם גם לא חשבו אם האריה שונא אותנו, ולכן הוא טורף אותנו. כלומר, לא ניסו לייחס לאריה רגשות אנושיים. אני מתייחס לאריה שבא לטרוף אותי כעובדה, ולא חושש שעלי לרצות את האריה משום שהוא שונא אותי. הסיני לא מתעסק במה האריה חושב ולמה הוא עושה את זה. טרף? אז טרף!
ככל שאני מדייק יותר בקריאת שם לתופעה כלשהי, יכולתי להבין את העולם, לשנות או להסתדר עם העולם על פי התופעות, קלה יותר. לכן, עלי ללמוד את התופעות מצד אחד וללמוד את השמות לכל התופעות. כלומר, אין להימנע מעשייה של דברים, אלא צריך להיות זהירים מהם, כלומר להבין את הפרקטיות של התופעות.
מתי פחד משתק? כשאתה חי בעולם דמוני - בעולם האי - ידיעה. אם אני מאמין שהדבר הנורא יקרא, אני משותק. זה ההבדל במהות התפיסה המערבית, שמובילה לאמונה בדתות או לייחוס כוחות עליונים אחרים, ובין הכוחות הפרקטיים, כפי שהם באים לידי ביטוי בתפיסה הסינית.
כאשר אני לא מסתדר עם אי הידיעה, אני חייב להסתמך על אמונה (אני מאמין שאם אצא אתך לא תעשה לי נזק). בעולם הפרקטי, אני אזהר, אך לא אהיה עסוק בלפחד מהתנסות. לנו, אנשי העולם המערבי, קשה להבין את התופעה, כי אנו חושבים אחרת. לפי הגישה הפרקטית, לימוד העבר מאפשר את הבנת עולם התופעות, משום שגם אם הוא לא בהכרח חוזר על עצמו, אנו רואים וריאציות שלו. כך היכולת להבין את עולם התופעות תגדל.
הדבר השני, מעבר לעולם הידיעה, הוא שאני צריך להיות כמה שיותר מרוכז. שחושי יהיו מחודדים ושאהיה ער לתופעות. איך אני מגיע לשכלול הריכוז שלי ולשכלול יכולתי להתמזג עם אירועים שהיו בזמנים אחרים, שעוד לא הייתי בהם ושיש לי יכולת לקבל ידיעה מהם? לסינים הסתבר שהדרך המוצלחת לעשות זאת היא להתרכז ולעשות מדיטציה, לעשות טכסים מסוימים, הסתכלות פנימה אל עצמי. כדי להסתכל פנימה אל עצמי, אני נעזר באבני דרך שאני ממציא, למשל באבני דרך היסטוריות, כמו ה'אבות המוקדמים' שלי. זה מה שנקרא 'פולחן האבות'. זה אמור לעזור לי להתרכז. מה הסיפור של פולחן האבות? זה אמור לאפשר לי להסתכל אל עצמי ולהרחיב את הפנימיות שלי. אני הולך אל העבר, כדי להכיר עוד חוליות בשרשרת ההוויה הזו. אני משכלל את כושר ההסתכלות שלי בעולם. מסתבר שטכסים מסייעים לדבר, ומשעה שהסינים גילו את הדבר הזה חלה המלצה לעשות זאת (כיוון שזה פועל).
כך הסינים מאמצים את הצליל כדי להגיע ליכולת התבוננות יותר עמוקה. לגבי העבר - זה עולם התופעות. התפיסה הזו חדרה לכל האנשים ברחוב והשפיעה על כל הסינים. זה היה מקובל כהבנה פילוסופית ואינטלקטואלית ברמת השליט. לכן הם דאגו להקל על האנשים להגיע פרקטית לריכוז זה, בעזרת המקדשים. יש מקדשים שכל תפקידם הוא להשרות שקט בנפשו של האדם. שם הם מסתכלים פנימה ומדליקים קטורת (אין להם ספרי תפילה, אפילו לבודהיסטים אין ספרי תפילה אפילו שיש להם ספרי קודש).
אז מה זה 'פחד' בסינית?
המושגים המקובלים ברפואה סינית בשמות פחד וחרדה (פה = לפחד), זהו סוג של בהלה. מה ההבדל בין הפחד לבהלה? בהלה זה משהו שנגרם על ידי גורם חיצוני, שקורה במפתיע. למשל מישהו שמכה בתוף פח מאחורי אוזניך. זה סוג אחד של פחד. זה שונה מאותו פחד, שהוא פחד לא מוגדר מאריה מסתורי שיחטוף את ילדך, או מחשש לקבל סירוב מבחורה על הצעת רומן.
זה לא דומה לאותן חרדות שאנו מכירים בתרבות שלנו. ברמה של הרפואה הסינית, יש טיפול שאפשר ליישב אותו או לייצב אותו (את הפחד). בסין לא קיימת החרדה של הפסיכולוגים. בסינית אין מילה לחרדה כפי שמוכרת אצלנו. חרדה (anxiety), קשור לניסיון של האדם למצב את עצמו בעולם שלנו. הרעיון כאן הוא המיצוב העתידי שלי יחסית למישהו אחר. במערכת הפילוסופית הסינית זה לא קיים, כי המצב של האדם, ביחס לאנשים אחרים, נקבע על פי שם התפקיד, שם המקור וכו'. החרדה, כפי שהיא מוגדרת בעולם המערבי, נובעת מתוך הרצון להיות מקורי כל הזמן. בסין לא צריכים להיות מקוריים. להפך, אנו צריכים לשחזר או להעתיק את העבר. אצלנו בבחינה יש להפגין מקוריות. בסין צריך לדייק בהעתקה.
המושג פחד ברפואה הסינית הוא דבר קונקרטי: פחד מקור, פחד מרוח וכו'. לכן בתרגומים צריך להיזהר, כי כל המושגים הם לא בדיוק בעלי אותה משמעות, אלא בעלי משמעות קרובה או דומה בלבד.
* www.tmurot.org.il/article.asp?id=112
החשש מן המוות יתכן שהתחיל עוד בשחר הימים, כאשר פחדנו מחיות הטרף. אצל הסינים, הפחד מהמוות לא היה משמעותי. הם גם לא חשבו אם האריה שונא אותנו, ולכן הוא טורף אותנו. כלומר, לא ניסו לייחס לאריה רגשות אנושיים. אני מתייחס לאריה שבא לטרוף אותי כעובדה, ולא חושש שעלי לרצות את האריה משום שהוא שונא אותי. הסיני לא מתעסק במה האריה חושב ולמה הוא עושה את זה. טרף? אז טרף!
ככל שאני מדייק יותר בקריאת שם לתופעה כלשהי, יכולתי להבין את העולם, לשנות או להסתדר עם העולם על פי התופעות, קלה יותר. לכן, עלי ללמוד את התופעות מצד אחד וללמוד את השמות לכל התופעות. כלומר, אין להימנע מעשייה של דברים, אלא צריך להיות זהירים מהם, כלומר להבין את הפרקטיות של התופעות.
מתי פחד משתק? כשאתה חי בעולם דמוני - בעולם האי - ידיעה. אם אני מאמין שהדבר הנורא יקרא, אני משותק. זה ההבדל במהות התפיסה המערבית, שמובילה לאמונה בדתות או לייחוס כוחות עליונים אחרים, ובין הכוחות הפרקטיים, כפי שהם באים לידי ביטוי בתפיסה הסינית.
כאשר אני לא מסתדר עם אי הידיעה, אני חייב להסתמך על אמונה (אני מאמין שאם אצא אתך לא תעשה לי נזק). בעולם הפרקטי, אני אזהר, אך לא אהיה עסוק בלפחד מהתנסות. לנו, אנשי העולם המערבי, קשה להבין את התופעה, כי אנו חושבים אחרת. לפי הגישה הפרקטית, לימוד העבר מאפשר את הבנת עולם התופעות, משום שגם אם הוא לא בהכרח חוזר על עצמו, אנו רואים וריאציות שלו. כך היכולת להבין את עולם התופעות תגדל.
הדבר השני, מעבר לעולם הידיעה, הוא שאני צריך להיות כמה שיותר מרוכז. שחושי יהיו מחודדים ושאהיה ער לתופעות. איך אני מגיע לשכלול הריכוז שלי ולשכלול יכולתי להתמזג עם אירועים שהיו בזמנים אחרים, שעוד לא הייתי בהם ושיש לי יכולת לקבל ידיעה מהם? לסינים הסתבר שהדרך המוצלחת לעשות זאת היא להתרכז ולעשות מדיטציה, לעשות טכסים מסוימים, הסתכלות פנימה אל עצמי. כדי להסתכל פנימה אל עצמי, אני נעזר באבני דרך שאני ממציא, למשל באבני דרך היסטוריות, כמו ה'אבות המוקדמים' שלי. זה מה שנקרא 'פולחן האבות'. זה אמור לעזור לי להתרכז. מה הסיפור של פולחן האבות? זה אמור לאפשר לי להסתכל אל עצמי ולהרחיב את הפנימיות שלי. אני הולך אל העבר, כדי להכיר עוד חוליות בשרשרת ההוויה הזו. אני משכלל את כושר ההסתכלות שלי בעולם. מסתבר שטכסים מסייעים לדבר, ומשעה שהסינים גילו את הדבר הזה חלה המלצה לעשות זאת (כיוון שזה פועל).
כך הסינים מאמצים את הצליל כדי להגיע ליכולת התבוננות יותר עמוקה. לגבי העבר - זה עולם התופעות. התפיסה הזו חדרה לכל האנשים ברחוב והשפיעה על כל הסינים. זה היה מקובל כהבנה פילוסופית ואינטלקטואלית ברמת השליט. לכן הם דאגו להקל על האנשים להגיע פרקטית לריכוז זה, בעזרת המקדשים. יש מקדשים שכל תפקידם הוא להשרות שקט בנפשו של האדם. שם הם מסתכלים פנימה ומדליקים קטורת (אין להם ספרי תפילה, אפילו לבודהיסטים אין ספרי תפילה אפילו שיש להם ספרי קודש).
אז מה זה 'פחד' בסינית?
המושגים המקובלים ברפואה סינית בשמות פחד וחרדה (פה = לפחד), זהו סוג של בהלה. מה ההבדל בין הפחד לבהלה? בהלה זה משהו שנגרם על ידי גורם חיצוני, שקורה במפתיע. למשל מישהו שמכה בתוף פח מאחורי אוזניך. זה סוג אחד של פחד. זה שונה מאותו פחד, שהוא פחד לא מוגדר מאריה מסתורי שיחטוף את ילדך, או מחשש לקבל סירוב מבחורה על הצעת רומן.
זה לא דומה לאותן חרדות שאנו מכירים בתרבות שלנו. ברמה של הרפואה הסינית, יש טיפול שאפשר ליישב אותו או לייצב אותו (את הפחד). בסין לא קיימת החרדה של הפסיכולוגים. בסינית אין מילה לחרדה כפי שמוכרת אצלנו. חרדה (anxiety), קשור לניסיון של האדם למצב את עצמו בעולם שלנו. הרעיון כאן הוא המיצוב העתידי שלי יחסית למישהו אחר. במערכת הפילוסופית הסינית זה לא קיים, כי המצב של האדם, ביחס לאנשים אחרים, נקבע על פי שם התפקיד, שם המקור וכו'. החרדה, כפי שהיא מוגדרת בעולם המערבי, נובעת מתוך הרצון להיות מקורי כל הזמן. בסין לא צריכים להיות מקוריים. להפך, אנו צריכים לשחזר או להעתיק את העבר. אצלנו בבחינה יש להפגין מקוריות. בסין צריך לדייק בהעתקה.
המושג פחד ברפואה הסינית הוא דבר קונקרטי: פחד מקור, פחד מרוח וכו'. לכן בתרגומים צריך להיזהר, כי כל המושגים הם לא בדיוק בעלי אותה משמעות, אלא בעלי משמעות קרובה או דומה בלבד.
* www.tmurot.org.il/article.asp?id=112
050-3331-331