הטיעון הטלאולוגי (גם "טיעון השען") הוא טיעון לקיום אלוהים. הטיעון הטלאולוגי הוא טיעון אפוסטריורי לפיו אלוהים קיים משום שטבע המציאות מעיד על קיומו של מתכנן תבוני (אלוהים). טיעון זה גם עומד בבסיס תאוריית התכנון התבוני.

הטיעון

הטיעון הטלאולוגי הוא מן הוותיקים שבטיעונים להוכחת קיומו של האל. אפשר למצוא לו הדים בטימאיוס של אפלטון וב"על טבעם של האלים" (de natura deorum) של קיקרו הטיעון כבר מפותח באופן מלא. קיקרו שם בפיו של קווינטוס לוקיליוס באלבּוּס את הטיעון שהיקום כולו, על כוכביו וסדריו הקוסמיים והארציים משקפים תכנון הדוק של בורא (הטיעון: החל מספר ב', סימן XLI).

ביהדות הועלה הטיעון במדרש בשם התנא רבי עקיבא: "כשם שהבית מודיע על בנאי, והבגד על אורג, והדלת על נגר, כך העולם מעיד על הקב"ה שהוא בראו". וכן על ידי הפלוסוף בן ימי הביניים בחיי אבן פקודה בספרו "חובות הלבבות": "ויש בני אדם שאמרו שהעולם נהיה במקרה בלי בורא ח"ו, ותימה בעיני... כי ידוע שהדברים שהם בלי כוונת מכוין, לא ימצאו בהם סימני חכמה. והלא תראה, אם ישפך לאדם דיו על נייר חלק, אי אפשר שיצטייר ממנו כתב מסודר. ואילו בא לפנינו כתב מסודר, ואחד אומר כי נשפך הדיו מעצמו ונעשתה צורת הכתב, היינו מכזבים אותו...".

תומאס אקווינס, הפילוסוף בן ימי הביניים העלה טיעון דומה ב"סומה תאולוגיקה" שלו. תומאס מציג חמש דרכים להוכחת קיומו של האל וטוען בדרך החמישית:

"אנו רואים כי דברים נעדרי אינטליגנציה, כמו עצמים שבטבע, פועלים למטרה מסוימת, והדבר ברור מהתנהגותם תמיד, או כמעט תמיד, באותו אופן, כך שמתקבלת התוצאה הטובה ביותר. על כן ברור כי לא מגחמה כי אם מתכנון משיגים הם את מטרותיהם. כעת, דבר שאין לו אינטליגנציה אינו יכול לחתור למטרה, אלא אם כן הוא מכוון על ידי ישות המחוננת בידיעה ובאינטליגנציה, כמו שהחץ נורה למטרתו על ידי הקשת. על כן, ישות אינטליגנטית כלשהו קיימת, והיא המכוונת את כל הדברים שבטבע למטרתם, וישות זו מכונה על ידינו אל."

גרסה מעמיקה ומפותחת יותר העלה דייוויד יום בן המאה השמונה עשרה ב"דיאלוגים על הדת הטבעית". דרך הדמות פילון (Philo) הוא פורש תאוריה טלאולוגית (שדומה שיום מאמין ואינו מאמין בה חליפות), המבוססת לא על בריאה חד - פעמית ומתוכננת כולה, אלא על מערכת שניתנו לה כללי בסיס מסוימים והיא "צומחת", במעין גרסה ראשונית לתורת האבולוציה של דרווין, שעתידה לבוא לעולם כמאה שנים אחרי כן. היקום, אומר פילון בפרק ח' של הדיאלוגים:

"דומה דמיון רב לגופים של בעלי חיים ולצמחים, יותר מאשר ליצירות האמנות האנושית... את מקורו יש לייחס להולדה או לצמיחה, יותר מאשר לתבונה או לכוונה."

התאולוג האנגלי ויליאם פיילי טען בספרו "תאולוגיה טבעית", אשר יצא לאור בשנת 1802, ובו מביא דימוי של שעון כיס שנמצא בשדה. אף שאיננו יודעים מי יוצרו ואולי אף איננו בקיאים במלאכת עשיית שעונים או לא ראינו ייצורו של שעון מעולם, אין ספק בליבנו כי השעון הוא מלאכתו של יוצר כלשהו, שהוא פרי עשיה מחושבת של יוצר.

כנגד הטיעון הטלאולוגי הועלתה תורת האבולוציה של צ'ארלס דרווין, שמספקת לדעת מרבית הביולוגים תאוריה משביעת רצון להסברת מורכבותו של עולם החי כפי שהוא מוכר לנו, על בסיס מוטציות אקראיות וברירה טבעית. חרף זאת ישנם מדענים המפקפקים ביכולתן של מוטציה אקראית וברירה טבעית להסביר את מורכבות החיים, וחלקם מסיקים על מעורבותו מתכנן (ראו תכנון תבוני). לפיכך, חלק מהמצדדים בתורה הטלאולוגית דווקא משלבים את תורת האבולוציה בטיעון הטלאולוגי. האנציקלופדיה הקתולית מציגה את הגרסה המעודכנת של הטיעון כך:

"... בתקופת ההתלהבות הראשונית המופרזת מהדרוויניזם נטען או הודו כי השערת האבולוציה דורשת דחיית הטיעון הטלאולוגי, אך כיום מבינים כי ההיפך בדיוק הוא הנכון וכי הממצאים לקיום תכנון ביקום אינם פחות מרשימים אלא יותר מרשימים כאשר מתבוננים בדברים מנקודת מבט אבולוציונית... העין, לדוגמה, היא איבר ראייה המשקף בעליל כוונת מכוון אינטליגנטי - ולא פחות אלא אף יותר כאשר רואים בה תוצר של תהליך אבולוציוני יותר מאשר פעולה מיידית של יוצר... האבסורד שבהנחה שהעין נוצרה לפתע באופן אקראי ועיוור גדל פי אלף כאשר טוענים כי הוא תוצר של סדרה מתמשכת של מקרים. "ברירה טבעית", "הישרדות המותאמים", ומונחים דומים מתארים שלבים מסוימים בתהליך של התפתחות, בלי לסייע להסבירו... ואינם יותר ממקרה עיוור... הטיעון גם אינו מוחלש בגלל אי - יכולתנו במקרים רבים להסביר את המטרה המסוימת של מבנים או יצורים מסוימים. ידיעותינו אודות הטבע מוגבלות מדי כדי להבין את תכלית הטבע בכללו, ומול בורותנו ביחס למטרות מסוימות יש לנו זכות להניח כי אם יש עדות לאינטליגנציה במקום אחד, היא קיימת בכל מקום... היקום... הוא מערכת מורכבת מאוד של חלקים מתואמים התלויים זה בזה, כשכולם כפופים לחוקים מסוימים, וכולם כפופים לחוק או לשילוב של חוקים במשותף, וכתוצאה מכך החתירה לתכליות מסוימות תורמת בדרך מופלאה להשגת מטרה משותפת, לא ניתן להעלות על הדעת כי אחדות קוסמית זו תוכל להיות תוצר של התרחשות באקראי. אם תועלה הטענה כי היקום גדוש באי - שלמות - אי התאמות, כישלונות, בזבוז נטול תכלית לכאורה - התשובה אינה רחוקה. כי כן, לא נטען כי העולם הקיים הוא הטוב בכל העולמות, ורק ההנחה השגויה שכך הוא תובעת שאי - השלמויות בו יסולקו. גם אם מודים... בקיום רשע פיזי - עדיין הכף נוטה בהרבה לזכות הסדר וההרמוניה וכדי להסביר זאת אין צורך רק במוח אינטליגנטי אלא גם בכזה שהוא טוב וחנון... [ובאשר ל] מה שנראה כרשע ואי הסכמה... [הם] עשויים לתרום בדרכים שאיננו מסוגלים להבין במלואן."

ביקורת

את הטיעון הטלאולוגי בכללו ניתן לסכם בסילוגיזם הבא:

ראשון:

1.הנחה: ביקום ישנם צירופים והתאמות רבים.

2.הנחה: לא ניתן להעלות על הדעת שאלו נוצרו בלי כוונת מכוון.

3.מסקנה: יש מתכנן ליקום.

יש שביקרו את הטיעון באומרם שהטיעון סובל מכשל לוגי של מהעדר דמיון. בנוסף טענו כי ישנם כשלים לוגיים נוספים כמו הטיית הנסיין, הטיה הקוגניטיבית והטיית אישור.

מנגד נטען כי את הצירופים וההתאמות הרבים ביקום ניתן להסביר באורח טבעי. דוגמה לכך היא מנגנון האבולוציה. תורת האבולוציה אינה טוענת כי לקיום תכלית כלשהי או יעד מסוים, אלא רק כי היא פועלת על פי כללים מסוימים שאינם מכוונים לתכלית כלשהי. תאוריה כזו העלה ריצ'רד דוקינס בספרו "השען העיוור". בהנגדה לדימוי השען של פיילי (ו"מכוונן השעונים" של אייזק ניוטון) טוען דוקינס כי האבולוציה היא התקדמות בשורה של צעדים זעירים, אקראיים ועוורים ומבנה כזה יכול בהחלט להסביר את התואם הרב המצוי כביכול בעולמנו.

הפרכה עקיפה לטיעון ניתן למצוא במערכות אנושיות בעליל כמו מערכות כלכליות גדולות. למרות שאין כל כוח מכוון ממעל, מדינות, יבשות וכדור הארץ כולו, על כל ששת מיליארד תושביו, פועלים כאילו במתואם להשגת תכליות כלכליות. כדי לייצר מוצר אחד פשוט כמו עיפרון, חוברים אלפי אנשים ברחבי העולם כולו ומשתפים פעולה במנגנון מורכב להפליא, שנוצר כאילו מעצמו מכוח אינטרסים אנוכיים של כל האנשים השותפים בייצור, בלי שיהיה גורם מתאם ומכוון אחד לכל התהליך לבד מהמכניזם הטבעי של האינטרס העצמי.

לברירה הטבעית או להישרדות המותאמים אין מטרה. עקרונות אלו קיימים מאותה סיבה שמים רותחים: כי כך פועלים הדברים. אם מניחים כי הדברים פועלים כך מסיבה כלשהי הנמצאת מחוץ להם (כלומר, כוונת מכוון), נופלים שוב למלכודת המוכרת של הנחת הטעון הוכחה מראש, במבנה הלא קביל של: היקום תוכנן על ידי האל ולכן האל תכנן את היקום.