מדיטציה מלמדת הסתכלות פנימית, ש. כ. ל מלמד ניתוח דברים והסקת מסקנות - הדרך הרביעית אומרת שלפני שבכלל מתחילים לנתח כדאי לאסוף הסתכלויות או לתעד את המציאות כפי שאתה רואה אותה, לא כפי שהיא אמורה או הייתה צריכה להיראות.

בפרספקטיבה הזו אתה לא אומר למה האירועים מתרחשים בצורה זו או אחרת, אלא אתה מנסה להצמד לתמונת המציאות הפשוטה...

כאשר אני אומר שהמחשבות עולות / צצות / מופעות משום מקום וכך גם הרגשות והתחושות, אין פה נכןון או לא נכון יש פה עובדה מבחינתי של תמונת מציאות וגם אם ישנה יד מכוונת בתהליך החשיבה אם קיים כזה תהליך עדיין אינני רואה את זה..

כאשר עולה מחשבה יש לה רמת רגש מסויימת עם עוצמה שונה תהליך פשוט המסביר את רמת ההזדהות בין "משהו" לבין המחשבה. כל החבילה הזו מתקיימת בתמונת המציאות, ואין לי מושג כיצד היא מתקיימת כלומר ברמת ההסתכלות אני מתאר את מה שאני רואה ללא יכולת של הסבר..

נכון לעכשיו מצד ההסתכלות כל מחשבה רגש תחושה עולים כתופעת טבע

גם הניתוח של הדברים וגם ההזדהות עם הדברים עולים באותה צורה

גם תהליך של הבנה עמוקה זה משהו שקורה ולא משהו "שאני" עשיתי

זיכרון אהבה היסטוריה של עם רצון לזוגיות כאבים בתחת סרטן מוות

סבל פחד הנאה זמן מקום כאבי בטן שילשולים זריחת השמש

ציוץ של ציפורים כל אלו שייכים לקטגוריה של דברים שעולים מעצמם "כרגע"

---

שב בשקט וחוש את עצמך. תאמר את המילה אני, ותראה שהמילה אני היא השם של מה שאתה חווה. המילה אני אינה עומדת בפני עצמה, היא סה"כ תיאור של החוויה..

נסה להפריד את המילה אני מהחוויה תראה שהיא כמו ענן שעולה במרחב החוויה, רק שהיא איננה החוויה...

אז יש משהו שרואה את החוויה לפני שהמילה אני עולה, ויש משהו שרואה את המילה אני שהיא עולה. כמו שהחוויה עולה ככה המילה אני עולה. זה שהחוויה נשארת יותר זמן מהמילה אני, זה לא אומר שהחוויה יותר אמתית מהמילה אני. ועדיין יש שם משהו שצופה הן בחוויה והון במילה "אני" וכך גם בכל מחשבה אחרת. הדבר הזה שצופה בהכל לא יותר אמיתי מהחוויה או מהמחשבה רק בגלל שהוא צופה או נמצא שם יותר "זמן".. המורים קבעו שמשהו יותר אמיתי לפי אורך הזמן שהוא נמצא, כלומר הם השתמשו בלוגיקה של שכל ישן שמנסה לקשור את האמת עם ניצחיות או עם זמן ארוך "יותר". האמת שהתיאור הזה הוא לא יותר מפרשנות שעולה כמו שהמילה אני עולה או כל דבר אחר עולה ואין דבר אחד חושב מהשני

כמו שלא ניתן "למחוק" את אחד הגורמים שנמצאים בחבילה הזו של צופה תחושות רגשות מחשבות. כמו גם שלא ניתן לייצר את אחד הגורמים הללו.

ולכן המלה אני היא גם רק מילה שמתארת את החוויה והיא גם רק מילה שמתארת את עצמה...

הזדהות שכאשר הענן של המחשבה הופך "להכל" כלומר הצורה הופכת להיות המהות

אם המהות היא החוויה והצופה בחוויה ברגע שמופיעה צורה של מחשבה הצופה והחוויה מקבלים את צורת המחשבה "שינוי צורה" וחלה שכחה או התעלמות או "צימצום"

(מה שכתוב פה זה ניסיון כושל יש לומר של ניסיון לתאר תמונת מצב בלי להסיק מסקנות, שכן תיאור בפני עצמו הוא כבר הסקה של מסקנה מסויימת)

וזו נקראת הקדמה שכן את "העיקר" או את תוכן הסיפור יש לראות לבד לאחר הצבעה זו.

---

למה אני רוצה / לא רוצה< - > משהו (תבחר מה שעולה בך)?

יש פה שני חלקים כאשר האוזן הרגילה שומעת רק את - המשהו, ומסבירה על המשהו בצורה לוגית משכנעת שנשענת על זמן ועל מקום על סיפורי דודות וסבתות, ומי אמר...

החלק הראשון של "למה אני רוצה משהו?", התשובה היא כי זה הרצון שלי

והמשקל שלו יותר גדול כי אם לא היה רצון למשהו כלל לא היינו מדברים על משהו.

כמובן שאפשר להמשיך לשאול של מי הרצון ומי מושך בחוטים של הרצון, שאלה שמובילה ללפני בריאת העולם אל חיפוש סיבה ראשונה אבל זה שייך לפוסט אחר...

באופן כללי מדובר פה בשני שכלים השכל הלוגי שמנסה להסביר על המשהו

והשכל הפסיכולוגי שנשען על מה שיש "כי ככה הרצון שלי כרגע"

אפשר לומר שיש פה גם שתי כוחות כוח חיצוני של המשהו=מאיה

וכוח פנימי המצביע על מקור הרצון= מקור

נשאלת השאלה למה באופן אינסנקטיבי שאני נשאל שאלה אני הולך לחלק הלוגי של התשובה בעוד אני מדלג על החלק הפסיכולוגי.. התשובה הרגילה היא כי ככה חינכו אותי

וזו תשובה לוגית התשובה השניה כי ככה אני רוצה אך זה עדיין לא מספק אותי ולכן עלי לנסות לשים לב לחלק הראשון ולשחק משחק בו אני מנסה לראות את המציאות דרך המשקפיים של השכל הלוגי... כלומר במקום להאשים את האחר במה שקורה לי לבדוק את הרצון שלי ביחס למה שקורה...

בדרך הרביעית מדברים שכל ביטוי של מציאות מורכב משלושה כוחות חיובי שלילי ומנטרל

"אבל אלו רק שמות" נניח בהקשר הנוכחי אפשר לראות האני רוצה ככוח החיובי את המשהו ככוח השלילי ואת ההתבוננות ככוח המנטרל, דבר המרמז על הכנסת עיקרון הזכירה עצמית לכל מהלך דבר המאזן בין המאיה למקור ע"י התבוננות דבר המרמז על מקיף גדול יותר ששיך למעגלים האיזוטריים ולשכל גדול יותר מהמקור ומהמאיה גם יחד...

העברת מרכז הכובד מהמשהו לעבר הרצון ע"י נוכחות תשנה את חוקי המשחק מלוגי לפסיכולוגי ובכך ייפתח צוהר לעבר משהו שלא נתפס בצורה לוגית. מבחינתי זהו עולם האהבה אליו הלוגיקה לא מגיעה ולא מנסה להסביר רגשות עם שכל אלא רגשות עם רגשות

כדי להגיע לשם נדרשת תשומת לב חזקה ואיפוק עז כדי לעשות עבודה פנימית שתפקידה כמו שציינתי בהתחלה להעביר את מרכז הכובד וה"משהו" לעבר המקור הרצון