כיצד לרפא מתח, חרדה, דאגה ולחץ בעזרת החזרה של המודעות אל הגוף? בפוסט זה אנסה לשפוך מעט אור על הדרך שבה רובנו מאפשרים למודעות שלנו לרחף אי שם למעלה, בעולם המחשבות, הדימויים, ורגשות השווא, אשר נובעים מתוך האגו. מה שמוביל בסופו של דבר ולאחר זמן מתמשך למעין הזנחה של הגוף, וחוסר מודעות אל מרכז העצמיות האותנטי, שאליו אנו מתכוונים כאשר אנו אומרים את המילה "אני". אותה הזנחה מובילה לעתים לבעיות גופניות כגון: שרירים תפוסים והתכווצויות, רעד, נעילת לסתות או חריקת שיניים, חוסר יכולת להתבטא, מבטים חסרי הבעה, חוסר ביכולת לבכות או להיפתח רגשית ולהתאהב.

דאגה היא אחת התופעות הנפוצות והמוכרות ביותר, בעיקר בעולם המערבי. למרות שיעילותה של הדאגה בפתרון בעיות ומחסומים איננה הוכחה כלל, אנו ממשיכים לדאוג, לעתים נדירות בצורה מודעת. ואין אנו מודעים למעגל האכזרי שאליו אנו נקלעים, כאשר אנו מאפשרים לדאגה לאחוז בנו. המושג חרדה, באופן כללי - מתאר את הפחד מלהרגיש רע.

אנו חרדים כאשר אנו יודעים שאנו עומדים להרגיש רע בצורה כל שהיא - נפשית, מנטלית, רגשית או פיזית. ובאותו רגע, אנו נקלעים לעוד מלכודת, אותה אני מכנה "מעגל אכזרי". החרדה היא מלכודת, ובכדי לתאר בדיוק באיזה אופן היא פועלת, אני עומד לצרף טקסט, שנלקח מתוך הרצאה של הפילוסוף והדוקטור: "אלאן וואטס" הבריטי, אשר היה מרצה על זן, תאולוגיה ותרבות המזרח לקהל המערבי:

"אז ובכן, בואו נגדיר בראש ובראשונה מהי תודעה תחת אחיזתו של מעגל אכזרי. ובכן, אחת התופעות המוכרות לנו ביותר היא תופעת הדאגה. הרופא אומר לך שאתה צריך לעבור ניתוח, וזה סודר באופן כזה, שכולם מתחילים לדאוג מזה באופן אוטומטי, אך מאחר שדאגה גורמת לחוסר - תיאבון וחוסר - שינה, זה לא טוב לך, אז הרופא אומר לך לא לדאוג כיוון שהוא רוצה שתגיע לניתוח בבריאות טובה נינוח וכו.. אבל אינך יכול להפסיק לדאוג ולכן אתה מודאג בנוסף, מכך שאתה דואג ולכן לא תהיה במצב טוב על שולחן הניתוח ואז, בנוסף לכך, מכיוון שזה די אבסורדי אתה כועס על עצמך על - כך שאתה עושה זאת אתה מודאג מכיוון שאתה מודאג מכך שאתה דואג. זהו מעגל אכזרי."

על פי אלאן, הדאגה היא מעגל אכזרי אשר בעצם מתקיים בכמה רבדים שונים, פיזי, נפשי ועוד. הדאגה לרוב גורמת לאדם שדואג, לא רק לדאוג, אלא גם לדאוג לגבי העובדה שהוא דואג, ובכך "להוסיף עוד אש למדורה".

הוא טוען שכאשר אנו דואגים לגבי העובדה שאנו דואגים, אנו מתחילים לכעוס על עצמו בגלל שאנו פועלים כך, וכשאנו מנסים להפסיק ומגלים שאנו לא יכולים, אנו דואגים לגבי זה שאנו לא מצליחים. ואז אנחנו כועסים לגבי זה שאנחנו לא מצליחים, וכשאנו שומעים שכעס עלול להוביל לקמטים ולהזדקנות מוקדמת, אנו מתחילים לדאוג שאנו כועסים, וזה לא תורם כלל!!! כי כאשר אנו עושים כך, אנו מתחילים לכעוס על זה שאנו דואגים על זה שאנו כועסים! וזה לא תורם להרפיה ולחוסר - כעס כלל! אז מה עושים?

הנושא שעליו כרגע דיברנו מוביל אותנו לנושא חדש, שהפתרון שלו - הוא למעשה הדרך לפתרון וליציאה מהמעגל האכזרי הקודם. "מתח ושחרור" או "הרפיה". מתח נפשי או גופני הוא התוצאה הטבעית של דאגה וכעס, הרפיה לעומת זאת היא ההפך המוחלט, והיא גם הפתרון לכל שאר הבעיות. מתח קורה באופן טבעי כאשר אנו "מנסים" להיות עצמנו, ובכך אנו עומדים בדרך של עצמנו מלהיות מי שאנחנו באמת, מה שגורם לנו לעתים לגמגם, להיתקע באמצע הדיבור ולהרגיש לא בנוח. תופעה זו מתרחשת לרוב בסביבת אנשים שאנו מרגישים שאנו צריכים לרצות \ להתנהג לידם בצורה מסוימת. מה שגורם לנו "לנסות" יותר מידי להיות מישהו, זה יוצר כפל תהליכים שלא מאפשר למי שאנחנו באמת לנבוע ממרכז העצמיות האותנטי שלנו.

כאשר אנו מגיעים למצבים של מתח, דאגה, כעס עצמי וכו.. בדרך כלל אנו מנסים באופן קבוע להעסיק את עצמנו בדברים, שיסיחו את דעתנו, ולא יאפשרו לנו להישאר לבד עם עצמנו - זאת מכיוון שאנו מכורים למחשבה.

ואם ובמידה ונישאר לבד עם עצמנו, אנו נפגע בעצמנו, בכל מיני דרכים שאפילו לא יעלו על הדעת. בשביל להרחיב עוד בנושא זה, אצרף את חלק ההמשך מהטקסט הקצרצר של אלאן וואטס, אשר צירפתי קודם לכן למאמר:

עוד מעגל אכזרי הוא כשאדם משוכנע שהוא צריך להיות לא - אנוכי ומשוכנע בכך מסיבות אנוכיות אני רוצה לחשוב על עצמי כאדם לא - אנוכי כי זה סוג האדם שאני אמור להיות ולכן יש לי סיבה אנוכית לרצות להיות לא - אנוכי ולכן שום מאמץ לא יצליח להפוך אותי ללא - אנוכי ורק יסובב אותי במעגלים אני אחוש גאווה על כך שאני צנוע וכו זוהי ציטה וריטי - סיבובי התודעה אז עכשיו, אז ובכן, יוגה היא קודם - כל עצירה של זה האם אתה יכול להרשות לשכלך להיות שקט? האין זה קשה? כיוון שהשכל מרגיש כמו קופיף קופץ מעלה - מטה ומקשקש ללא היגיון כל הזמן! מהרגע שלמדת לחשוב אינך יכול להפסיק. ומספר רב - מאוד של אנשים מקדישים את חייהם להעסיק את שכליהם ומרגישים חוסר - נחת נוראי בנוכחות שקט כשאתה לבד נאמר, בחדר המתנה לרופא אולי מאוד לא מעניין כשאף אחד לא אומר שום דבר, או אין מה לעשות באה דאגה - יש מעין מחסור בהסחת - דעת אני נשאר לבד עם עצמי. ואני רוצה לברוח מעצמי, אני תמיד רוצה לברוח מעצמי לכן אני הולך לקולנוע, לכן אני קורא ספרי מיסתורין לכן אני יוצא להכיר בנות, או להשתכר או כל - דבר אחר שאנו עושים אני לא רוצה להיות עם עצמי. אני מרגיש מוזר..

אתם יודעים איך זה כשאתם מעבירים את ציפורנכם על לוח ביום קר, מצמרר.. ובכן אז למה אתה רוצה לברוח מעצמך? מה כל - כך רע בזה? למה אתה רוצה לשכוח, למה אתה רוצה להיות כך? כיוון שאתה מכור למחשבות! זהו סם, מסוכן מאוד חשיבה כפייתית, עוד ועוד ועוד ועוד כל הזמן זה הרגל - מגונה, אתה ממשיך לספר לעצמך איפה אתה, מי אתה, מה מתרחש, כמה זה טוב, כמה זה רע, קורא את עיתון שכלך, אתם יודעים איך הרבה אנשים מחזיקים עיתון העיתון קורא אותם, לא הם קוראים אותו, העיתון נועד לקרוא אותך טיפוגרפים, אנשי העיצוב, מחשבים בדקדקנות איך למשוך את עיניך מקצה אחד לאחר שלו, אז יש קושי בעצירת הפעולה הזו, ואתה באמת צריך לעצור אותה אם אתה רוצה להיות שפוי.. כיוון שאם אני מדבר כל הזמן אני לא מקשיב למה שיש לאף - אחד אחר לומר ואני אגיע למצב שאין לי מה לדבר עליו מלבד הדיבור שלי וכך בדיוק באותה הדרך, אם אני חושב כל הזמן לא יהיה לי שום דבר לחשוב עליו מלבד מחשבות."

בטקסט זה מנסה אלאן לתאר את הדרך שבה אנו מנסים לברוח מעצמנו בשל העובדה שאנו מכורים לחשיבה, בשביל להפסיק הוא טוען שאנו צריכים לדעת להניח לשכל שלנו במנוחה, והוא ירגיע את עצמו:

"יש זמנים שאנו פשוט צריכים להפסיק לחשוב, ניתן ללמוד בשלבים מאוחרים יותר של יוגה, כיצד להיות במצב תודעה גבוה ולחשוב בד - בבד אבל בראש ובראשונה אתה צריך ללמוד להפסיק לחשוב. ובכן, כיצד עושים זאת? הכלל הראשון הוא אל תנסה להפסיק, מכיוון שאם תנסה, זה יהיה כמו לנסות להחליק מים סוערים עם מגהץ. וזה רק יגרום לעוד הפרעה, אז באותו האופן ששלולית מרגיעה את עצמה כשמניחים לה, אתה צריך לדעת כיצד לעזוב את שכלך במנוחה. הוא ירגיע את עצמו."

"ליפול חזרה אל הגוף" הוא מושג המתאר את הדרך שבה אנו מסוגלים להחזיר את המודעות מעולם המחשבות, הדימויים הרגשיים וכדומה, בחזרה אל הגוף ועל הפעולה שאנו עושים כעת, פעולה פשוטה זו, לא יותר, לא פחות - היננה מה שיתארו רבים כ"חווית הרגע הזה". כאשר המודעות חוזרת אל הגוף אתה מתמזג עם החלק בך שהוא באופן בלתי נמנע חלק מהרגע הזה, ממה שהיקום עושה עכשיו. כאשר אתה חושב - אתה עושה משהו שלוקח זמן, חשיבה היא משהו מופשט, האם יצא לכם לחשוב פעם ממה עשויה מחשבה? פיזית, איפה היא נמצאת? וכיצד אתם מסוגלים לחשוב בו זמנית באופן מתמשך ללא כל תכנון, כאשר אנו מסתכלים על הדברים כך - זו אכן נראית כמו יכולת מוזרה. החלק המודע הוא המקום שבו נדמה לכם שאתם חושבים, בעוד שהפעולה עצמה של החשיבה היא משהו שמתרחש במוח ובתת המודע עד 7 שניות קודם לפני שבכלל מתקבלת המחשבה עצמה ברגע הזה במודע. מדענים מצאו שהם יכולים לחזות מה מישהו יבחר \ יחליט מתוך סרייה של בחירות באופן קבוע בערך 7 שניות לפני שהוא מחליט \ מצהיר על ההחלטה בפועל. בכל פעם שאתם תופסים את עצמכם חושבים, שואלים או מתלבטים, החזירו את המודעות מהמחשבה אל הגוף, תראו שכאשר תתרגלו פעולה זו באופן מתמשך, אתם תחשבו הרבה פחות, תהיו הרבה פחות בלחץ, והרבה פחות תפנו למחשבה באופן טבעי. שימו לב שמדובר בהתמכרות, וכמו בכל התמכרות - כאשר אנו מכורים ו"בא לנו", אנו ניגשים למה שאנו מכורים לו, הדרך היחידה לעבור את התהליך ההפוך ולהיגמל זה להשתמש במודעות כדי לא להשתמש ישר במה שבא לנו באותו רגע, עד שהצורך האימפולסיבי יירפא לחלוטין.