המשך מכאן: מה יותר, יש לך או אין לך ? למה שלא תחייה טוב יותר ? חלק 1.

כאשר האדם נמצא בתקופה האחרונה לפני שהוא מסיים את חייו כאן על גבי כדור הארץ, רק אז (וגם לא תמיד) הוא מקבל הבנה אמיתית של מה חשוב יותר ומה חשוב פחות. יותר מאשר הוא מבין מה חשוב, הוא בטוח מבין מה לא חשוב ומהו הטפל לחלוטין שאינו מביא לאדם שום תועלת אלא רק נזק.

באפשרותך לפגוש את עצמך מהעתיד בחינם באמצעות מכונת הזמן שיש לך ביכולת הדמיון שיש לך. האדם לא חייב להכניס את היד לאש כדי לדעת שהיא שורפת, הוא יכול להשתמש בשכלו כדי להבין שהאש שורפת. אתה לא חייב לטעות ורק בסוף החיים לומר לעצמך לו רק יכולתי לחזור אחורה. באפשרותך להשתמש בשכל שלך וכבר עכשיו להתחיל לחיות טוב יותר. כי חכם רואה את הנולד והחכם לא צריך ליפול בתהום כדי להבין שזו תהום, הוא יכול לחוש זאת גם קודם. אז האם אתה לא מרגיש שבאמת כדאי יותר לנסות כבר היום להסתכל על חצי הכוס המלאה?

האם אתה לא מרגיש שחבל על הזמן שאתה מקדיש לדברים שאינם חיוביים. כל דבר שלא מקדם אותך בחיים, למה בכלל להתעסק איתו? כל דבר שעוזר לך ליהנות בחיים, להרגיש טוב יותר מבפנים הוא טוב. אבל למה אתה צריך לחשוב מחשבות ולהתעסק בדברים שלא רק שאינם מקדמים את האושר הפנימי שלך, אדרבה הם רק מזיקים לתחושת המצב רוח שלך.

עצור לרגע אחד וחשוב על איכות התקשורת שאתה מכניס פנימה, כל הדברים שאתה שומע / רואה / חווה. האם הם גורמים לך להיות מאושר יותר מבפנים או פחות? תחשוב בהיגיון, לו יצויר שהיו אומרים לך שמחר אתה מת בלי אפשרות ערעור, האם גם ביום האחרון של חייך היית עושה את אותם הדברים שאתה עושה עכשיו בדיוק באותה הצורה / נקודת המבט? האם גם ביום הזה היית מתעניין בכל אותם דברים שאתה מתעניין כרגע? אז למה לא להתחיל לחיות טוב מעכשיו כמה שאתה כן יכול, למה לחכות לרגע האחרון?

אף אחד שמת בתאונת דרכים לא תכנן את זה קודם. עוד לא קרה שמישהו שמת בתאונת דרכים השאיר צוואה. גם מעולם לא קרה שמישהו שחטף באמצע החיים איזו מחלה סופנית תכנן את זה קודם. כי המוות בא פתאום, הוא לא שואל אותך, לא מתייעץ איתך, הוא פשוט בא. האם אתה בטוח שתחייה עד מחר? מי יודע. אז למה בעצם לחכות למחר כדי לראות את חצי הכוס המלאה, למה לא לראות את חצי הכוס המלאה כבר היום. מה תפסיד מכך? מאחר שאינך יודע מתי תמות, למה לא בעצם שתנסה כל יום מחייך לנצל אותו בצורה הטובה ביותר של כאילו זה היום האחרון, עד כמה שאתה כן יכול?

אתה לא צריך לשם כך להלחם בשום רע, אתה בסך הכל צריך לעשות קצת יותר טוב פנימי עבור עצמך. זה הכל. נסה לחשוב בהיגיון לא על איך אני נלחם ונאבק בחצי הכוס הריקה, אלא על איך אני מנסה ליהנות כמה שיותר כבר כרגע מחצי הכוס המלאה. פשוט חבל על הזמן, הזמן עובר כהרף עין. למה לא לנצל אותו לדברים חיוביים יותר. האם "באמת" הדבר החיובי שיותר שאני יכול לעשות עבור עצמי, הוא לחיות כפי שאני חי היום? למה אני צריך להכניס לתוכי כל מיני מחשבות שליליות, למה לא בעצם ליהנות ולהיות שמח?

תמיד תתמקד רק בדבר אחד, האם הפעולה שאני עושה כרגע האם היא באמת מקרבת אותי לאושר פנימי, או שאולי היא כמו שתיית מי ים שככל שאני מתעסק עם זה יותר כך זה גורם לי להרגיש יותר שחסר לי? יש פעולות שכאשר אתה עושה אותן, כגון פעולות של קריאה / התבוננות / רוגע / שקט נפשי, אלו פעולות שככל שאתה עושה אותן יותר, כך נהיה לך טוב יותר מבפנים. כל השאר אולי עושה לך טוב מבפנים, אבל לזמן קצר יותר.

ככל שהאדם שותה יותר מי ים, כך הוא נהיה צמא יותר.

ככל שהאדם ממלא את עצמו יותר בחיצוני ופחות בפנימי, כך הוא מרגיש תחושת חוסר סיפוק מבפנים!

לסיכום: חכם רואה את הנולד. תפעל ותחייה מתוך ישוב הדעת. תחשוב כמה צעדים קדימה. נסה להסתכל על הסוף ועל התכלית והמטרה הסופית של כל מה שאתה עושה. נסה לחיות בצורה טובה פנימית כבר עכשיו, נסה להסתכל כמה שיותר על חצי הכוס המלאה כבר עכשיו. רע בטוח לא יכול לצאת מזה, כי זאת הרי המטרה הסופית! בהצלחה.

---

ציטוטים: רבי נחמן מברסלב

האדם כל כך רוצה כסף, עד כדי כך שהוא לא נהנה ממנו. האדם שוכח שהכסף נועד לשרת מטרה, אך הוא אינו המטרה עצמה!

"אָמַר, עַכְשָׁו הַתַּאֲוָה שֶׁל מָמוֹן וְהַנְהָגוֹת הָעוֹלָם [להיות מפורסם], הַיְנוּ הַתַּאֲוָה שֶׁיִּהְיֶה לוֹ מָמוֹן וַעֲשִׁירוּת, וְיַנְהִיג הָעוֹלָם בְּכָבוֹד, זאת הַתַּאֲוָה הִיא גְּדוֹלָה עַכְשָׁו... וְזֶה שֶׁאָנוּ רוֹאִין בְּחוּשׁ, שֶׁגַּם... עוֹשִׂים לְעַצְמָם גַּם כֵּן תַּכְלִית מִן הַמָּמוֹן, וְכָל הַמָּמוֹן שֶׁמַּרְוִיחִין שׁוֹלְחִים לְבֵיתָם לִנְשׁוֹתֵיהֶם כְּדֵי לַעֲשׂוֹת תַּכְלִית, וְאֵינָם מְפַזְּרִים הַמָּמוֹן בִּשְׁבִיל תַּאֲווֹתֵיהֶם [כְּמוֹ שֶׁנָּהֲגוּ מִקּדֶם] כִּי עַכְשָׁו זאת הַתַּאֲוָה שֶׁל מָמוֹן וְהַנְהָגַת הָעוֹלָם גְּדוֹלָה יוֹתֵר"

לא משנה מה יש לך בחוץ, משנה מה יש בלבך בפנים!

"דַּע שֶׁאֶפְשָׁר שֶׁיֵּשֵׁב אֶחָד אֵצֶל חֲבֵרוֹ בְּמָקוֹם אֶחָד בְּגַן עֵדֶן, וְלָזֶה יִהְיוּ כָּל הַתַּעֲנוּגִים וְהַשַּׁעֲשׁוּעִים... וַחֲבֵרוֹ לא יַרְגִּישׁ כְּלוּם וְלא יִהְיֶה לוֹ שׁוּם תַּעֲנוּג... וּמֵעַתָּה תָּבִין מֵעַצְמְךָ, שֶׁלָּזֶה אֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיֶה לוֹ כָּל הַעוֹלָמוֹת בְּלִבּוֹ... וְיִהְיֶה לוֹ כָּל הַתַּעֲנוּגִים וְהַשַּׁעֲשׁוּעִים, וַחֲבֵרוֹ אַף עַל פִּי שֶׁיּוֹשֵׁב אֶצְלוֹ לא יַרְגִּישׁ כְּלוּם כִּי לִבּוֹ חָסֵר מִכָּל זֶה, מִכָּל הַטּוֹבוֹת וְהַשַּׁעֲשׁוּעִים שֶׁיֵּשׁ לַחֲבֵרוֹ... בְּתוֹךְ לִבּוֹ, אַשְׁרֵי לוֹ, כִּי עִקַּר הַרְגָּשַׁת תַּעֲנוּג... הַכּל הוּא בַּלֵּב"

החיים חולפים ואין לאדם ישוב דעת, האם הוא באמת חי טוב באמת. ובפרט התאווה להיות מפורסם שהיא דמיון אחד גדול...

"צָרִיךְ לָזֶה זְכִיָּה [זכות] גְּדוֹלָה שֶׁיִּזְכֶּה לְיַשֵּׁב עַצְמוֹ שָׁעָה אַחַת בַּיּוֹם... כִּי לָאו כָּל אֶחָד זוֹכֶה לְיַשֵּׁב הַדַּעַת אֵיזֶה שָׁעָה בַּיּוֹם, כִּי הַיּוֹם הוֹלֵךְ וְחוֹלֵף וְעוֹבֵר אֶצְלוֹ וְאֵין לוֹ פְּנַאי לְיַשֵּׁב עַצְמוֹ אֲפִלּוּ פַּעַם אַחַת כָּל יְמֵי חַיָּיו.

עַל כֵּן צְרִיכִין לְהִתְגַּבֵּר לִרְאוֹת לְיַחֵד לוֹ פְּנַאי לְיַשֵּׁב עַצְמוֹ הֵיטֵב עַל כָּל מַעֲשָׂיו אֲשֶׁר הוּא עוֹשֶׂה בָּעוֹלָם, אִם כָּךְ הוּא רָאוּי לוֹ לְבַלּוֹת יָמָיו בְּמַעֲשִׂים כָּאֵלּוּ. וּמֵחֲמַת שֶׁאֵין הָאָדָם מְיַשֵׁב עַצְמוֹ וְאֵין לוֹ דַּעַת, וַאֲפִלּוּ אִם יֵשׁ לוֹ לִפְעָמִים אֵיזֶה יִשּׁוּב הַדַּעַת, אֵין הַדַּעַת הַמְיֻשָּׁב מַאֲרִיךְ זְמַן אֶצְלוֹ וְתֵכֶף וּמִיָּד חוֹלֵף וְעוֹבֵר הַדַּעַת מִמֶּנּוּ וְגַם אוֹתוֹ הַמְּעַט הַדַּעַת שֶׁיֵּשׁ לוֹ אֵינוֹ חָזָק וְתַקִּיף אֶצְלוֹ, מֵחֲמַת זֶה אֵין מְבִינִים שְׁטוּת הָעוֹלָם הַזֶּה. אֲבָל אִם הָיָה לְהָאָדָם שֵׂכֶל מְיֻשָּׁב חָזָק וְתַקִּיף הָיָה מֵבִין שֶׁהַכּל שְׁטוּת וָהֶבֶל.

בִּפְרָט הַתַּאֲוָה שֶׁיֵּשׁ לְכַמָּה בְּנֵי אָדָם לִהְיוֹת מְפֻרְסָם וּלְהַנְהִיג הָעוֹלָם וְלִנְסֹעַ עַל הַמְּדִינָה הַכּל הֶבֶל וּרְעוּת רוּחַ וְהוּא שְׁטוּת גָּדוֹל בֶּאֱמֶת, כִּי בֶּאֱמֶת אֵין זֶה שׁוּם תַּעֲנוּג וְנַחַת רוּחַ אֲפִלּוּ [לא] בָּעוֹלָם הַזֶּה. כִּי הוּא מָלֵא יִסּוּרִים וּבִזְיוֹנוֹת. גַּם כְּבָר הוֹכִיחַ אֶת אֶחָד מֵאֲנָשִׁים כָּאֵלּוּ שֶׁהִתְאֲוָה לִהְיוֹת מְפֻרְסָם וְאָמַר לוֹ: הֲלא... תִּצְטָרֵךְ בְּכָל מַעֲשֶׂיךָ לְכַוֵּן שֶׁיִּתְקַבְּלוּ מַעֲשֶׂיךָ בְּעֵינֵי בְּנֵי אָדָם וְלא תּוּכַל לַעֲשׂוֹת שׁוּם... "

"הַיֵּצֶר הָרָע דּוֹמֶה כְּמוֹ מִי שֶׁהוֹלֵךְ וְרָץ בֵּין בְּנֵי אָדָם, וְיָדוֹ סְגוּרָה וְאֵין אָדָם יוֹדֵעַ מַה בְּתוֹכָהּ וְהוּא מְרַמֶּה בְּנֵי אָדָם וְשׁוֹאֵל לְכָל אֶחָד, מָה אֲנִי אוֹחֵז? וּלְכָל אֶחָד נִדְמֶה כְּאִלּוּ הוּא אוֹחֵז מַה שֶּׁהוּא מִתְאַוֶּה, וְעַל כֵּן הַכּל רָצִים אַחֲרָיו כִּי כָּל אֶחָד סוֹבֵר שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ מַה שֶּׁהוּא חָפֵץ, וְאַחַר כָּךְ הוּא פּוֹתֵחַ אֶת יָדוֹ וְאֵין בָּה כְּלוּם. כְּמוֹ כֵן מַמָּשׁ הַיֵּצֶר הָרָע שֶׁהוּא מְרַמֶּה כָּל הָעוֹלָם וְהַכּל רָצִים אַחֲרָיו, וּמְרַמֶּה לְכָל אֶחָד וְאֶחָד עַד שֶׁנִּדְמֶה לְכָל אֶחָד וְאֶחָד כְּאִלּוּ יֵשׁ בְּיָדוֹ מַה שֶּׁהוּא חָפֵץ כָּל אֶחָד כְּפִי שְׁטוּתוֹ וְתַאֲוָתוֹ, וְאַחַר כָּךְ בַּסּוֹף הוּא פּוֹתֵחַ אֶת יָדוֹ וְאֵין בָּהּ כְּלוּם כִּי אֵין מִי שֶׁיְּמַלֵּא תַּאֲוָתוֹ אֶצְלוֹ

גַּם נִדְמוּ כָּל הַתַּאֲווֹת שֶׁל הָעוֹלָם כְּמוֹ עַמּוּדֵי אוֹר הַנִּכְנָסִין בַּבַּיִת מִן אוֹר הַחַמָּה, כַּנִּרְאֶה בְּחוּשׁ שֶׁהֵם נִדְמִין לְעַמּוּדִים מֵחֲמַת הַזְּרִיחָה שֶׁל הַחַמָּה, וּכְאִלּוּ רוֹצִים לִתְפּס אוֹתָן הָעַמּוּדֵי אוֹר שֶׁתּוֹפְסִים וְחוֹטְפִים וְאֵין בְּתוֹךְ הַיָּד כְּלוּם כָּךְ הֵם כָּל הַתַּאֲווֹת שֶׁל עוֹלָם הַזֶּה"