זוגיות בגיל המבוגר - לא רק אבל גם מין
מי בכלל קבע שהאהבה והמין הם נחלתם של הצעירים בלבד? מיהו שהעז להטיל חרם מוחלט על העיסוק בנושא? מדוע בני הגיל המבוגר מתביישים בתשוקותיהם ומצניעים את אהבתם? האם עד כדי כך העמיקו והשתרשו הסטיגמות המיושנות הללו?
מבלי משים ועם חלוף השנים, כולנו מקבלים את הנורמות החברתיות, המחייבות אותנו במעין קוד מוסרי של התנהגות בכל הקשור ביחסים שבינו לבינה. גילויים של אהבה, חיבה וארוטיקה (אפילו תמימה ומרומזת) המתקבלים בחיוך ובהבנה כשמדובר באנשים צעירים, נראים משום מה פתטיים ואפילו נלעגים כשמדובר באנשים קשישים.
חייבים אנו לשאול את עצמנו מדוע חברה מתירנית כמו זו שלנו בעולם המערבי, שידעה להסיר כבלים רבים מעל ההתנהגות המינית שלנו, שאפשרה לנשים לבוש מינימלי וחירות מינית לאחר המצאת הגלולה, נוהגת עדיין בנוקשות רבה כל כך כלפי בני הגיל המבוגר?
מדוע אנו מכריזים על טאבו טוטאלי בכל הקשור ביחסי המין בגילים המתקדמים ורואים במשוחח עליהם טרחן זקן ואולי גם נואף, לא עלינו?
האם באמת אין מקום לאהבה ארוטית בקרב בני גיל הזהב? האם גם תופעה מרנינה זו צריכה להיעלם כליל, יחד עם הבריאות השופעת, עם משובות הנעורים, עם הבילויים הסוערים של ימי עלומינו הרחוקים?
זאת ועוד. מדוע אנו מקבלים בהבנה רבה מערכת יחסים חדשה (מה שנוהגים לכנות "פרק ב'") שהתפתחה עקב גירושים או מותו של אחד מבני הזוג, ובטבעיות רבה מקבלים את גילויי האהבה של הזוג "החדש", במיוחד אם יש פער גילים בולט ביניהם, ואילו זוג מבוגר שעשה שנים רבות ביחד ועבר תלאות ושמחות לרוב, מנוע מלהראות בפומבי את אהבתו, שמא יהיה לטרף לפיותיהם של המלגלגים (ואולי המקנאים?).
נכון ששינויים מפליגים חלים בתשוקה ובתפקוד המיני בגיל הזהב / המבוגר. חרף ההבדלים האינדיבידואליים ניכרת ירידה של ממש בתדירות קיומם של יחסי המין ואולי ברמת הריגוש שהם גורמים. עם זאת מראים המחקרים שלא נעלם הצורך הבסיסי של לאהוב ולהיות נאהב / ת. זהו צורך שמלווה אותנו כנראה עד כברת הדרך האחרונה ממש.
איך מיישבים אם כך את הסתירה הבסיסית הזאת, בין הצרכים האמיתיים שלנו ובין הנורמות החברתיות בהן אנו חיים? איך מנערים מעלינו את המוסכמות העלולות לשלול מאתנו הנאות, ריגושים, סיפוק צרכים חשובים?
בנסיבות הללו, דומה שהגיעה העת לחולל את "מהפכת הקשישים" שתהיה מהדורה מעניינת ושונה של "מהפכת הנעורים" שכל אחד מאתנו חווה, איש איש בדרכו, בימי נעורינו.
במרכזה של מהפכת הקשישים חייבת לעמוד הבקעתה של חומת הבושה, שהלכה וגבהה ככל שהעולם פיתח את הסגידה לנעורים. על המבוגרים שבינינו לנהוג כאילו אין להתבייש בקיומו של רגש האהבה גם בגילים המתקדמים ביותר. אין שום דבר נלעג בגילויי חיבה, אפילו בפומבי, מותר לדבר בקול רם על הצרכים הארוטיים והמיניים, אפשר לא להתבייש בנטילת גלולות ויאגרה או בשימוש באמצעי סיכה ושימון לפי הצרכים הנשיים.
אני רואה בעיני רוחי זוג קשיש, יושב על ספסל בגן ציבורי, נוהג בדיוק כמו הזוג הצעיר שיושב מולו, ואיש אינו צוחק, מותח ביקורת או משגר חיצי לעג לעברם. מותר להם ללטף זה את זו, לשלב ידיים, לחייך תוך התבוננות ממושכת בעיניים, ואפילו להתנשק נשיקה של ממש, ארוכה ומשכרת, גם ואולי דווקא בגן הציבורי.
הרי בסך הכל אלה הם אותם בני אדם. נכון שכמה עשרות שנים מפרידות ביניהם, אבל ברמה הבסיסית אין שום שוני בצרכים שלהם בתחום האהבה והזוגיות. אולי להפך, יתכן שהצורך באותה הדדיות של קירבה אינטימית רק גובר במשך השנים, אולי גילויי החיבה החיצוניים מחליפים חלקית את יחסי המין שנעשו נדירים יותר, אפשר שמגע מרפרף או ליטוף עדין מסבים אושר רב יותר מאשר הסבו בתקופות חיים קודמות...
על אף שבחברה המודרנית חלו שינויים בעמדות ובפתיחות של אנשים כלפי מיניות וכלפי התנהגות מינית, עדיין חושבים רבים שזה איננו עניין למבוגרים ולזקנים. יש אנשים המחייכים למחשבה שזקנים מעוניינים במין ופורצים בצחוק למשמע הרעיון שהם עדיין עושים זאת.
אחרים מאמינים שזה ממש לא טבעי בגיל מבוגר. בדיחות המתארות חיי מין של זקנים נפוצות ביותר ויש בהן לעג בעיקר לגבי חוסר היכולת שלהם. האמונה הרווחת בציבור שמין נועד רק לצעירים.
אמונה זו מופצת באופן גלוי ובאופן סמוי באמצעי התקשורת, בסרטים ובפרסומות, שבהם מוצגים העוסקים באהבה, ברומנטיקה ובמין בעיקר כאנשים צעירים ויפים. רק במקרים נדירים מתוארים מבוגרים או זקנים בנסיבות אינטימיות, וגם זאת בתנאי שהם נאים במיוחד יחסית לבני גילם.
גישה זאת מציגה את השנים המאוחרות כשנים נטולות מין ואת הקשישים כיצורים לא מיניים. גישה לא אוהדת זו עשויה לדכא את הרצון ואת העניין המיני בגיל השלישי / המבוגר. חלק מאיתנו אולי חשבו גם הם כך בצעירותם, ועתה, בהגיעם לגיל הזקנה, מגשימה האמונה השגויה הזאת את עצמה. כלומר, אנו רואים את עצמנו זקנים מדי לדברים אלה, ומתוך אמונה זו אנו מוותרים על אהבה, על רומנטיקה, על אינטימיות ועל יחסי מין.
אולי באמת הגיע הזמן שיקומו הזקנים, הקשישים או המבוגרים, תקראו להם איך שתרצו, ויניפו את נס המרד. בואו נקרא לזה "מרד האהבה והתשוקה של הגיל המבוגר" או כל שם הולם אחר, וישנו את פני הצניעות המזויפת המחניקה כל גילוי של אהבה ותשוקה בגיל המתקדם...
מי בכלל קבע שהאהבה והמין הם נחלתם של הצעירים בלבד? מיהו שהעז להטיל חרם מוחלט על העיסוק בנושא? מדוע בני הגיל המבוגר מתביישים בתשוקותיהם ומצניעים את אהבתם? האם עד כדי כך העמיקו והשתרשו הסטיגמות המיושנות הללו?
מבלי משים ועם חלוף השנים, כולנו מקבלים את הנורמות החברתיות, המחייבות אותנו במעין קוד מוסרי של התנהגות בכל הקשור ביחסים שבינו לבינה. גילויים של אהבה, חיבה וארוטיקה (אפילו תמימה ומרומזת) המתקבלים בחיוך ובהבנה כשמדובר באנשים צעירים, נראים משום מה פתטיים ואפילו נלעגים כשמדובר באנשים קשישים.
חייבים אנו לשאול את עצמנו מדוע חברה מתירנית כמו זו שלנו בעולם המערבי, שידעה להסיר כבלים רבים מעל ההתנהגות המינית שלנו, שאפשרה לנשים לבוש מינימלי וחירות מינית לאחר המצאת הגלולה, נוהגת עדיין בנוקשות רבה כל כך כלפי בני הגיל המבוגר?
מדוע אנו מכריזים על טאבו טוטאלי בכל הקשור ביחסי המין בגילים המתקדמים ורואים במשוחח עליהם טרחן זקן ואולי גם נואף, לא עלינו?
האם באמת אין מקום לאהבה ארוטית בקרב בני גיל הזהב? האם גם תופעה מרנינה זו צריכה להיעלם כליל, יחד עם הבריאות השופעת, עם משובות הנעורים, עם הבילויים הסוערים של ימי עלומינו הרחוקים?
זאת ועוד. מדוע אנו מקבלים בהבנה רבה מערכת יחסים חדשה (מה שנוהגים לכנות "פרק ב'") שהתפתחה עקב גירושים או מותו של אחד מבני הזוג, ובטבעיות רבה מקבלים את גילויי האהבה של הזוג "החדש", במיוחד אם יש פער גילים בולט ביניהם, ואילו זוג מבוגר שעשה שנים רבות ביחד ועבר תלאות ושמחות לרוב, מנוע מלהראות בפומבי את אהבתו, שמא יהיה לטרף לפיותיהם של המלגלגים (ואולי המקנאים?).
נכון ששינויים מפליגים חלים בתשוקה ובתפקוד המיני בגיל הזהב / המבוגר. חרף ההבדלים האינדיבידואליים ניכרת ירידה של ממש בתדירות קיומם של יחסי המין ואולי ברמת הריגוש שהם גורמים. עם זאת מראים המחקרים שלא נעלם הצורך הבסיסי של לאהוב ולהיות נאהב / ת. זהו צורך שמלווה אותנו כנראה עד כברת הדרך האחרונה ממש.
איך מיישבים אם כך את הסתירה הבסיסית הזאת, בין הצרכים האמיתיים שלנו ובין הנורמות החברתיות בהן אנו חיים? איך מנערים מעלינו את המוסכמות העלולות לשלול מאתנו הנאות, ריגושים, סיפוק צרכים חשובים?
בנסיבות הללו, דומה שהגיעה העת לחולל את "מהפכת הקשישים" שתהיה מהדורה מעניינת ושונה של "מהפכת הנעורים" שכל אחד מאתנו חווה, איש איש בדרכו, בימי נעורינו.
במרכזה של מהפכת הקשישים חייבת לעמוד הבקעתה של חומת הבושה, שהלכה וגבהה ככל שהעולם פיתח את הסגידה לנעורים. על המבוגרים שבינינו לנהוג כאילו אין להתבייש בקיומו של רגש האהבה גם בגילים המתקדמים ביותר. אין שום דבר נלעג בגילויי חיבה, אפילו בפומבי, מותר לדבר בקול רם על הצרכים הארוטיים והמיניים, אפשר לא להתבייש בנטילת גלולות ויאגרה או בשימוש באמצעי סיכה ושימון לפי הצרכים הנשיים.
אני רואה בעיני רוחי זוג קשיש, יושב על ספסל בגן ציבורי, נוהג בדיוק כמו הזוג הצעיר שיושב מולו, ואיש אינו צוחק, מותח ביקורת או משגר חיצי לעג לעברם. מותר להם ללטף זה את זו, לשלב ידיים, לחייך תוך התבוננות ממושכת בעיניים, ואפילו להתנשק נשיקה של ממש, ארוכה ומשכרת, גם ואולי דווקא בגן הציבורי.
הרי בסך הכל אלה הם אותם בני אדם. נכון שכמה עשרות שנים מפרידות ביניהם, אבל ברמה הבסיסית אין שום שוני בצרכים שלהם בתחום האהבה והזוגיות. אולי להפך, יתכן שהצורך באותה הדדיות של קירבה אינטימית רק גובר במשך השנים, אולי גילויי החיבה החיצוניים מחליפים חלקית את יחסי המין שנעשו נדירים יותר, אפשר שמגע מרפרף או ליטוף עדין מסבים אושר רב יותר מאשר הסבו בתקופות חיים קודמות...
על אף שבחברה המודרנית חלו שינויים בעמדות ובפתיחות של אנשים כלפי מיניות וכלפי התנהגות מינית, עדיין חושבים רבים שזה איננו עניין למבוגרים ולזקנים. יש אנשים המחייכים למחשבה שזקנים מעוניינים במין ופורצים בצחוק למשמע הרעיון שהם עדיין עושים זאת.
אחרים מאמינים שזה ממש לא טבעי בגיל מבוגר. בדיחות המתארות חיי מין של זקנים נפוצות ביותר ויש בהן לעג בעיקר לגבי חוסר היכולת שלהם. האמונה הרווחת בציבור שמין נועד רק לצעירים.
אמונה זו מופצת באופן גלוי ובאופן סמוי באמצעי התקשורת, בסרטים ובפרסומות, שבהם מוצגים העוסקים באהבה, ברומנטיקה ובמין בעיקר כאנשים צעירים ויפים. רק במקרים נדירים מתוארים מבוגרים או זקנים בנסיבות אינטימיות, וגם זאת בתנאי שהם נאים במיוחד יחסית לבני גילם.
גישה זאת מציגה את השנים המאוחרות כשנים נטולות מין ואת הקשישים כיצורים לא מיניים. גישה לא אוהדת זו עשויה לדכא את הרצון ואת העניין המיני בגיל השלישי / המבוגר. חלק מאיתנו אולי חשבו גם הם כך בצעירותם, ועתה, בהגיעם לגיל הזקנה, מגשימה האמונה השגויה הזאת את עצמה. כלומר, אנו רואים את עצמנו זקנים מדי לדברים אלה, ומתוך אמונה זו אנו מוותרים על אהבה, על רומנטיקה, על אינטימיות ועל יחסי מין.
אולי באמת הגיע הזמן שיקומו הזקנים, הקשישים או המבוגרים, תקראו להם איך שתרצו, ויניפו את נס המרד. בואו נקרא לזה "מרד האהבה והתשוקה של הגיל המבוגר" או כל שם הולם אחר, וישנו את פני הצניעות המזויפת המחניקה כל גילוי של אהבה ותשוקה בגיל המתקדם...
050-3331-331