* לחץ כאן, לצפייה בהרצאת וידאו + MP3 בנושא:
רצון ללא סיבה, בחירה חופשית, חופש הבחירה, אתה כלום, מה באמת אתה רוצה, עלה נידף, לבחור כמו אלוהים, הכל רע תמיד, הכל טוב תמיד.
אליעד: בואו נסביר על הרצון.
כול הרצונות בעולם, תמיד יש רצון אחד לפניהם. אין שום רצון שאין לו לפניו. עד שמגיעים לנקודת ההתחלה, ששם הרצון הראשון. מה זה אומר הרצון הראשון? הרצון הראשון רלוונטי רק לגבי אלוהים. מה הכוונה? אתה רוצה כי גרמו לך לרצות. אבל אלוהים, או מי שאתה באמת, הוא רוצה, כי רק ככה הוא רוצה.
למשל, יש כאן בקבוק, האם יכול להיות שלא יהיה פה בקבוק? מצד האין סוף, אם אלוהים רוצה, לא יהיה פה בקבוק. אז למה יש פה בקבוק, איזה אינטרס יש לאלוהים שיהיה פה בקבוק? אין אינטרס, כי הוא בהתחלה עוד לפני האינטרס. אלוהים הוא המחוקק של החוקים, הוא רוצה הכל בבת אחת.
כשמחוקקים את החוקים בפעם הראשונה, מחוקקים אותם בלי סיבה מוגדרת. פשוט חוקקו את החוקים. זאת אומרת, שאלוהים רוצה, כי ככה הוא רוצה.
כול הרצונות, ההתחלה היא שהמציאות גורמת לי לרצות את זה. אני מבחינתי לא צריך את זה, אבל המציאות עושה שאני אהיה קיים, וגורמת לי לרצות את זה. גם זה שאני קיים, אני לא בחרתי. אין מה לעשות נגד זה, אמרו לי להיות קיים, ואמרו לי לעשות.
אבל למה המציאות רוצה? מנקודת מבט אחת זה ללא סיבה, זה הרצון היחיד שהוא ללא סיבה. ומה זה אומר בלי סיבה? שאם אתה מסתכל על הרצון הראשון, שמצד הכלום נהיה משהו, אם אתה הולך צעד אחד אחורה משם, אז אתה מגיע לנקודה שאין הבדל בין רוצה ללא רוצה.
מה זה אומר, מצד אחד המציאות רוצה שיהיה בקבוק, וגם המציאות לא רוצה שיהיה בקבוק. אך באחדות אין הבדל בין המציאות רוצה לבין המציאות לא רוצה. יש מקום במרכאות שבו אין הבדל בין רוצה ללא רוצה, ומתוכו נובע, רוצה שיהיה בקבוק, ולא רוצה שיהיה פיל.
עכשיו ככול שאתה יותר אמיתי עם עצמך, שאתה שואל, מה אני באמת רוצה? אתה בסוף חווה, שאני מתוך זה שאין הבדל בין אני ללא אני, רוצה שיהיה בקבוק.
אם אני שואל אותך, מה אתה רוצה? ואתה אומר, אני רוצה מים. אם אתה חווה שאתה רק רוצה מים וזהו, אתה לא שותה כי אתה לא רוצה להיות צמא, אלא רק רוצה לשתות מים, אז אתה בשלמות. כמו למה אתה רוצה ללכת? כי אתה רוצה ללכת, בלי שום קשר לאן שתגיע.
אבל מה שקורה אצל בני אדם בדרך כלל, אם האדם רוצה לשתות מים, הוא לא באמת רוצה את המים, הוא בכלל רוצה משהו אחר, אבל אומר שהוא רוצה מים, וכאן נכנסת הבעיה. שהוא מתחיל לחשוב קדימה אבל לא עד הסוף.
האדם שרוצה לשתות מים, חושב, אני לא רוצה סתם לשתות מים, יש לי סיבה מדוע אני רוצה לשתות. אבל הוא לא הולך עם הסיבות עד הסוף. אם תלך עם השכל עד הסוף, תהיה חייב לדעת מדוע אתה רוצה את זה, אז תגיע להבנה שתביא אותך לחוויה שהיא - אני רוצה את זה, כי עכשיו המציאות רוצה שאני ארצה את זה.
אני אוכל, כי המציאות רוצה שאני יאכל, ואין שום סיבה נוספת. קודם כל תכיר בכך שאתה זרועה מבצעת, אתה לא ישות עצמאית. אתה לא יכול לעשות כלום מבלי שהמציאות תגרום לך לעשות זאת. אתה לא יכול לחשוב מה שאתה רוצה, אתה לא יכול להרגיש מה שאתה רוצה, לא תלוי בך מה תדע, לא תלוי בך מה תזכור, לא תלוי בך מה תבין, שום דבר לא תלוי בך. אתה יודע עכשיו את מה שאתה יודע, כי כרגע המציאות גורמת לי לדעת את זה. למה אני קיים? כי המציאות רוצה שאני אהיה קיים.
זה הבסיס, ומה הוא עושה? הוא מבטל אותך. אתה שווה כלום, אתה שווה שום דבר. ואם אתה מתבונן בזה ומבין את זה, אז אתה כאילו נעלם. נגמר האני, אין אני יותר. ואם אתה נעלם, וכאשר אתה אומר אני, אז אתה מתכוון למציאות.
כשאתה אומר, אני הולך, מי זה אני, הוא בסך הכל חוט או שערה, זה כמו שאתה שערה בראש, והראש זז, ואתה חושב שזזת, אבל זזת כי הזיזו אותך. יש משהו אחד גדול, שקוראים לו כלום, שכאשר הוא זז כל המקום זז. אז מה אתה בכלל? כלום, מזיזים אותך, ואתה זז.
ואז זה מבטל אותך לגמרי.
שאלה: אמרת מקודם, אם תתבונן, אבל במי זה תלוי, אם אתבונן?
אליעד: נכון, זה לא תלוי בך, אם הבנת את זה, אז אין שאלה.
יש בתוכך שני חלקים, האחד חושב שזה תלוי בו, והשני שזה לא תלוי בו, אז דברתי לחלק שבך שחושב שזה תלוי בו.
בכל אופן, זה גורם לך לביטול הבחירה. אתה הופך להיות כלום ולא שולט בגורלך, לא שולט ברצונך, אתה לא שולט בכלום. מצד אחד אתה לא מפחד משום דבר, כי זה הרי לא תלוי בך, ומצד שני אתה הכי מפחד, כי עכשיו אין לך דרך להתגונן. כי עדיין יש לך רצון, ופתאום נתנו לך רצון ואתה לא יכול לעשות שום דבר.
אבל אחרי שאתה חווה פחד וביאוס, אתה למעשה כמו עלה נידף לטוב ולרע, בכל מקרה ההבנה הזאת נותנת לך להכיר בדבר הבסיסי ביותר שהוא, שהמציאות קיימת. המציאות קיימת פירושו שהיא גם מפעילה אותך. שאתה חלק מהמציאות. ואם אני חלק מהמציאות אז איך בכלל חשבתי שאני רוצה משהו. איך בכלל עוברת לך המחשבה שאתה רוצה משהו, אם אתה בכלל חלק ממשהו אחר? אם אתה בורג ברכב, אז איך בכלל עולה לך המחשבה שאתה מחליט לאן לנסוע?
מה קורה בתהליך, הרכב רוצה לנסוע לחדרה, אבל מישהו אמר לבורג להסתובב, ואז הוא הסתובב. לפני שאומרים לך לזוז, אומרים לך תרצה לזוז, ואז זה גורם לך לחשוב שאתה בחרת לזוז. בגלל שהוא גרם לך לחשוב שאתה רצית לזוז לשם, אז אתה חושב שאתה הוא הרוצה.
כאשר אני מדבר, יש כמה שמדברים - יש אליעד שמדבר, יש המציאות שמדברת, יש אני שמדבר. עכשיו, כאשר אתה שומע אותי, יש כמה ששומעים אותי, כי כל אחד הוא כמה בו זמנית. אתה גם מי שאתה וגם הכלום שממנו אתה עשוי. אתה אצבע של המציאות, יש מציאות ואתה רק חלק ממנה. כאשר כדור הארץ מחליט לזוז, אז אתה זז.
כשאתה הולך ברחוב, נדמה לך שאתה הוא ההולך ברחוב, אבל האני הזה מחובר לחוט, אתה כמו בובה על חוט. ולמה אתה מחובר? לכל. כל מה שאתה עושה זה תוצאה של משהו אחר. וכל מה שאתה עושה, זה גם הסיבה למשהו אחר.
בתוכך יש כמה תפיסות מציאות. האחת שלא מבדילה בין יש לאין, ויש בתוכך חלק שכן מבדיל בין יש לאין, אבל זוכר שאין הבדל, אז לו אין שאלה. ויש עוד חלק בתוכך שחושב שיש הבדל ושהוא עושה ופועל. וכשאני אומר לך, לך תתאמץ, אני אומר זאת לחלק שבתוכך שחושב שהוא עושה.
ונכון שיש חלקים בתוכך שיודעים שאין מה להתאמץ, אבל אני לא דברתי אליהם. יש חלק ששומע ולא אכפת לו, יש חלק שמבין, ויש חלק שמבין וזה לא מסתדר לו, זה שלא מסתדר לו זה החלק שמבין אבל חושב שאין לו בחירה, והחלק שמבין זה החלק שחושב שיש לו בחירה ועכשיו הוא מבין מה לעשות.
יש בתוכך כמה חלקים ורצוי שתעשה ביניהם שלום. איך עושים שלום בין כל החלקים שבתוכך? על ידי שעושים ביניהם מלחמה, אתה צריך לגרום להם לריב אחד עם השני, עד שהם יהרגו אחד את השני, ומי שישאר אחרון הוא המנצח. ואם אף אחד לא ישאר, זה עוד יותר טוב. ואם ישארו פצועים, רק שלא יפריעו אחד לשני.
רבי נחמן אמר, השלום מגיע אחרי שיש מלחמה. אחרי שהשדים רבו כל כך הרבה, הם נהרגו ואחר נהיה שלום. אתה צריך שכול החלקים יריבו ביניהם, לשאול, האם יש לי בחירה, או אין לי בחירה, עד שאתה לא תדע כלום ואז יגמרו השאלות.
שאלה: האם אתה מדבר אל החלק שבתוכי שמאמין שיש בחירה?
אליעד: אתה מעלה בעיה רצינית. את מצפה שכאשר אני אומר משהו, תוכל להאחז בו, אבל אין אפשרות כזאת. אתה רוצה שאני אגיד משהו ואתה תוכל להסכים איתו ושזה זהו. אבל אין דבר כזה, כל מה שאני אומר לך הוא לא מוחלט. כל מה שאני אומר זה עם חסרונות, אני לא יכול להגיד לך משהו מושלם. כל מה שאני אומר, יש צד שאומר שזה לא נכון. אז אל תצפה שהכל יתאים. לכל דבר יש היפוך.
שאלה: אני רוצה להבין את המערכת.
אליעד: אתה רוצה להבין את המערכת בצורה מוגדרת. אבל אין כזה הסבר, אין חוקיות למערכת. המערכת בנויה מעירבוב כל החוקים בבת אחת. אין חוקיות מוגדרת, יש חוקיות שמורכבת מכל החוקים בבת אחת.
שאלה: למעשה כל פעם שאני מנסה להבין משהו, אני מנסה להבין חוקיות.
אליעד: נכון, ולכן אתה מחטיא את האמת המוחלטת. כי אם אתה אומר, אני רוצה להבין, למעשה אתה מנסה למצוא אמת יחסית, ואז אתה מתרחק מהאמת המוחלטת. לרצות להבין את האמת, פירושו לשקר. כשאתה רוצה את המוגדר, למעשה אתה מתרחק מהמוחלט. המוחלט הוא האין, אז כאשר אתה רוצה להבין, אתה מתרחק מהאין. האין הוא המוחלט. אבל גם מצד שני הרצון להבין מקרב אותך למוחלט, אם תבין עד הסוף. רק בסוף תוכל לראות את המוחלט.
אתה כרגע נמצא במצב המושלם, ואתה רוצה לשנות, אתה יוכל לשנות אבל עד הסוף.
הדבר הברור ביותר בעולם, זה שהמציאות קיימת. אבל האדם לא קולט שהמציאות היא הכל. אני אחד עם הכל. ואם המציאות קיימת ואני חלק מהמציאות, אז איך יכולה להיות לי בחירה אם אני חלק ממשהו? אולי יש חוויית בחירה, אך האם האדם יכול לגרום לתהליכים?
שאלה: אולי אני בורג שמחליט איך להסתובב?
אליעד: אתה יכול להגיד זאת רק אם החלק (הבורג) הוא לא במאה אחוז. אבל אתה מחובר במאה אחוז למציאות, אין לך לאן לברוח. אתה תמיד נמצא בתוך המציאות. כל מה שאתה עושה זה תוצאה של משהו אחר, או שאולי זה לא תוצאה, אז זה אקראי.
ואם הכל תלוי רק בשיקול דעתך, אז תחליט שתמיד טוב לך ונגמרו כל השאלות.
שאלה: האם יש פרספקטיבה כזאת?
אליעד: יש, אבל בפרספקטיבה כזאת, אין שאלה.
אם האדם מתבונן פנימה עד הסוף, אז זה כאילו מבטל אותו. אתה מגיע למצב שכאשר אתה אוכל, אתה מבין שהמציאות רוצה שאתה תאכל. ואם אתה מספיק פעמים אומר אני ומתכוון למציאות, אז שישאלו אותך, תגיד שאתה המציאות.
אם אני יודע שיש מישהו שמפעיל אותי וגורם לי לרצות, לדעת וכו', אז כשאני אומר אני, אני מתכוון למציאות. ואז אתה מגיע להבנה הבסיסית ביותר שאתה המחוקק. ואז למעשה קיבלת בחירה על הכל.
אם אני המציאות, אז למעשה אני אחראי על הכל. ואני גם אחראי שאני המצומצם יהיה קיים. אתה בוחר את כל מה שקורה, ואתה גם בוחר שאתה לא תדע שאתה בוחר. אתה גם עושה הכל, וגם גורם לעצמך שתחשוב שאתה לא עושה הכל.
אתה בכל רגע ורגע מחדש גורם לך להתחלק לאין סוף חלקים. שאחד מהם הוא גם אתה, וגם גורם לחלק ממך לקטר ולהתנגד למשל. עכשיו, זה דבר מאוד אכזרי ואולי גם מאוד טוב, תלוי את מי שואלים.
אחרי שהבנת שאתה אלוהים, זה לא הופך את הכל לטוב, ולא הופך את הכל לרע. יש כאן 3 פרספקטיבות שונות. אחרי שאתה מבין שאתה אלוהים, אז תמיד הכי טוב לך מושלם, הכי רע לך מושלם, והכי לא טוב לך והכי לא רע לך. למה? מצד אחד תמיד טוב לך, למה? כי אני אלוהים רוצה את הכל. מצד שני, זאת צרה גדולה, כי ביחס למוחלט זה לא נתן שום דבר, זה נתן רק חסרונות. אבל למה זה שיא הרע? כי אתה מבין שכול כך רע לך ואף אחד לא יכול לעזור לך. אם אתה חושב שאתה חלק מהמציאות אז אתה חושב שאולי המציאות תושיע אותי, אולי אלוהים יושיע אותי, אבל אם אתה מבין שאתה אלוהים, ואתה כאלוהים מצמצם את עצמך, אז מה אתה יכול לעשות. מתוכי נוצר הרצון ואני לא יכול לעשות שום דבר נגד זה.
שאלה: למה זה רע?
אליעד: ראשית זה לא נתן שום דבר ביחס למוחלט. ושנית בכל דבר יש חיסרון, אני לא זה, אני לא שם, רק חסרונות.
מהצד שזה טוב, עכשיו אלוהים יכול לחוות שזה מושלם. כי כאשר יש רק אחד, אז אני לא יודע שאני אלוהים, ועכשיו יש שניים ואני יכול לדעת שאני אלוהים. אפילו אני יכול לדעת שאני אלוהים הרבה פעמים. אמנם יש טיפה צמצום, וזה לא המקורי, אבל יש אפשרות שאין סוף ישויות ידעו שהם אלוהים.
ומצד שני יש גם אין סוף ישויות שיכולות לחוות שהם לא אלוהים. כי אתה לא באמת חווה שאתה אלוהים עד הסוף. ברגע שיש תחושה שאני קיים, אז יש חיסרון כי אני חווה שאני גם לא, וזה מספיק כאב ראש. אם אתה רוצה משהו זאת כבר בעיה עבורך. מצד אחד אתה רוצה את זה, אבל מצד שני אתה עדיין סובל. אתה סובל כי אתה לא רוצה את זה בשלמות.
כשאתה מבין שאתה אלוהים מצד אחד אז הכל טוב פחות אחד, כי אם הכל טוב אז הכל אחד, אין היפוך ואין כלום. מצד שני זה הכי רע, כי יש לי אין סוף חסרונות, אני כאלוהים רוצה את זה ולא יכול לעשות שום דבר כנגד זה, אם אתה הראשון בשרשרת ואין אף אחד מעליך, אז אלוהים בבעיה אמיתית.
למשל, כלב נושך אותך, למה? כי זה מה שאתה רוצה, אתה אלוהים מחלק את עצמך לאין סוף חלקים ורוצה שכלב ינשוך אותך, שאתה זה גם הכלב, וגם האדם שנשכו אותו, וגם זה שמתנגד לנשיכה, וזה מה שאתה רוצה ואין מה לעשות.
מצד אחד הכל כרצוני, מצד שני לא כרצוני, ומצד שלישי זה לא משנה לי אם זה כרצוני או לא כרצוני, כי אני כאלוהים יש לי את שני הצדדים, וכל צד מאזן את הצד השני. אם אני גם רוצה וגם לא רוצה אז זה ממש לא משנה לי כי כוח אחד מאזן את הכוח השני.
איך מרגישים את המצב הזה? תהיה מדוייק עם עצמך ותצמד לאמת עד הסוף.
רצון ללא סיבה, בחירה חופשית, חופש הבחירה, אתה כלום, מה באמת אתה רוצה, עלה נידף, לבחור כמו אלוהים, הכל רע תמיד, הכל טוב תמיד.
אליעד: בואו נסביר על הרצון.
כול הרצונות בעולם, תמיד יש רצון אחד לפניהם. אין שום רצון שאין לו לפניו. עד שמגיעים לנקודת ההתחלה, ששם הרצון הראשון. מה זה אומר הרצון הראשון? הרצון הראשון רלוונטי רק לגבי אלוהים. מה הכוונה? אתה רוצה כי גרמו לך לרצות. אבל אלוהים, או מי שאתה באמת, הוא רוצה, כי רק ככה הוא רוצה.
למשל, יש כאן בקבוק, האם יכול להיות שלא יהיה פה בקבוק? מצד האין סוף, אם אלוהים רוצה, לא יהיה פה בקבוק. אז למה יש פה בקבוק, איזה אינטרס יש לאלוהים שיהיה פה בקבוק? אין אינטרס, כי הוא בהתחלה עוד לפני האינטרס. אלוהים הוא המחוקק של החוקים, הוא רוצה הכל בבת אחת.
כשמחוקקים את החוקים בפעם הראשונה, מחוקקים אותם בלי סיבה מוגדרת. פשוט חוקקו את החוקים. זאת אומרת, שאלוהים רוצה, כי ככה הוא רוצה.
כול הרצונות, ההתחלה היא שהמציאות גורמת לי לרצות את זה. אני מבחינתי לא צריך את זה, אבל המציאות עושה שאני אהיה קיים, וגורמת לי לרצות את זה. גם זה שאני קיים, אני לא בחרתי. אין מה לעשות נגד זה, אמרו לי להיות קיים, ואמרו לי לעשות.
אבל למה המציאות רוצה? מנקודת מבט אחת זה ללא סיבה, זה הרצון היחיד שהוא ללא סיבה. ומה זה אומר בלי סיבה? שאם אתה מסתכל על הרצון הראשון, שמצד הכלום נהיה משהו, אם אתה הולך צעד אחד אחורה משם, אז אתה מגיע לנקודה שאין הבדל בין רוצה ללא רוצה.
מה זה אומר, מצד אחד המציאות רוצה שיהיה בקבוק, וגם המציאות לא רוצה שיהיה בקבוק. אך באחדות אין הבדל בין המציאות רוצה לבין המציאות לא רוצה. יש מקום במרכאות שבו אין הבדל בין רוצה ללא רוצה, ומתוכו נובע, רוצה שיהיה בקבוק, ולא רוצה שיהיה פיל.
עכשיו ככול שאתה יותר אמיתי עם עצמך, שאתה שואל, מה אני באמת רוצה? אתה בסוף חווה, שאני מתוך זה שאין הבדל בין אני ללא אני, רוצה שיהיה בקבוק.
אם אני שואל אותך, מה אתה רוצה? ואתה אומר, אני רוצה מים. אם אתה חווה שאתה רק רוצה מים וזהו, אתה לא שותה כי אתה לא רוצה להיות צמא, אלא רק רוצה לשתות מים, אז אתה בשלמות. כמו למה אתה רוצה ללכת? כי אתה רוצה ללכת, בלי שום קשר לאן שתגיע.
אבל מה שקורה אצל בני אדם בדרך כלל, אם האדם רוצה לשתות מים, הוא לא באמת רוצה את המים, הוא בכלל רוצה משהו אחר, אבל אומר שהוא רוצה מים, וכאן נכנסת הבעיה. שהוא מתחיל לחשוב קדימה אבל לא עד הסוף.
האדם שרוצה לשתות מים, חושב, אני לא רוצה סתם לשתות מים, יש לי סיבה מדוע אני רוצה לשתות. אבל הוא לא הולך עם הסיבות עד הסוף. אם תלך עם השכל עד הסוף, תהיה חייב לדעת מדוע אתה רוצה את זה, אז תגיע להבנה שתביא אותך לחוויה שהיא - אני רוצה את זה, כי עכשיו המציאות רוצה שאני ארצה את זה.
אני אוכל, כי המציאות רוצה שאני יאכל, ואין שום סיבה נוספת. קודם כל תכיר בכך שאתה זרועה מבצעת, אתה לא ישות עצמאית. אתה לא יכול לעשות כלום מבלי שהמציאות תגרום לך לעשות זאת. אתה לא יכול לחשוב מה שאתה רוצה, אתה לא יכול להרגיש מה שאתה רוצה, לא תלוי בך מה תדע, לא תלוי בך מה תזכור, לא תלוי בך מה תבין, שום דבר לא תלוי בך. אתה יודע עכשיו את מה שאתה יודע, כי כרגע המציאות גורמת לי לדעת את זה. למה אני קיים? כי המציאות רוצה שאני אהיה קיים.
זה הבסיס, ומה הוא עושה? הוא מבטל אותך. אתה שווה כלום, אתה שווה שום דבר. ואם אתה מתבונן בזה ומבין את זה, אז אתה כאילו נעלם. נגמר האני, אין אני יותר. ואם אתה נעלם, וכאשר אתה אומר אני, אז אתה מתכוון למציאות.
כשאתה אומר, אני הולך, מי זה אני, הוא בסך הכל חוט או שערה, זה כמו שאתה שערה בראש, והראש זז, ואתה חושב שזזת, אבל זזת כי הזיזו אותך. יש משהו אחד גדול, שקוראים לו כלום, שכאשר הוא זז כל המקום זז. אז מה אתה בכלל? כלום, מזיזים אותך, ואתה זז.
ואז זה מבטל אותך לגמרי.
שאלה: אמרת מקודם, אם תתבונן, אבל במי זה תלוי, אם אתבונן?
אליעד: נכון, זה לא תלוי בך, אם הבנת את זה, אז אין שאלה.
יש בתוכך שני חלקים, האחד חושב שזה תלוי בו, והשני שזה לא תלוי בו, אז דברתי לחלק שבך שחושב שזה תלוי בו.
בכל אופן, זה גורם לך לביטול הבחירה. אתה הופך להיות כלום ולא שולט בגורלך, לא שולט ברצונך, אתה לא שולט בכלום. מצד אחד אתה לא מפחד משום דבר, כי זה הרי לא תלוי בך, ומצד שני אתה הכי מפחד, כי עכשיו אין לך דרך להתגונן. כי עדיין יש לך רצון, ופתאום נתנו לך רצון ואתה לא יכול לעשות שום דבר.
אבל אחרי שאתה חווה פחד וביאוס, אתה למעשה כמו עלה נידף לטוב ולרע, בכל מקרה ההבנה הזאת נותנת לך להכיר בדבר הבסיסי ביותר שהוא, שהמציאות קיימת. המציאות קיימת פירושו שהיא גם מפעילה אותך. שאתה חלק מהמציאות. ואם אני חלק מהמציאות אז איך בכלל חשבתי שאני רוצה משהו. איך בכלל עוברת לך המחשבה שאתה רוצה משהו, אם אתה בכלל חלק ממשהו אחר? אם אתה בורג ברכב, אז איך בכלל עולה לך המחשבה שאתה מחליט לאן לנסוע?
מה קורה בתהליך, הרכב רוצה לנסוע לחדרה, אבל מישהו אמר לבורג להסתובב, ואז הוא הסתובב. לפני שאומרים לך לזוז, אומרים לך תרצה לזוז, ואז זה גורם לך לחשוב שאתה בחרת לזוז. בגלל שהוא גרם לך לחשוב שאתה רצית לזוז לשם, אז אתה חושב שאתה הוא הרוצה.
כאשר אני מדבר, יש כמה שמדברים - יש אליעד שמדבר, יש המציאות שמדברת, יש אני שמדבר. עכשיו, כאשר אתה שומע אותי, יש כמה ששומעים אותי, כי כל אחד הוא כמה בו זמנית. אתה גם מי שאתה וגם הכלום שממנו אתה עשוי. אתה אצבע של המציאות, יש מציאות ואתה רק חלק ממנה. כאשר כדור הארץ מחליט לזוז, אז אתה זז.
כשאתה הולך ברחוב, נדמה לך שאתה הוא ההולך ברחוב, אבל האני הזה מחובר לחוט, אתה כמו בובה על חוט. ולמה אתה מחובר? לכל. כל מה שאתה עושה זה תוצאה של משהו אחר. וכל מה שאתה עושה, זה גם הסיבה למשהו אחר.
בתוכך יש כמה תפיסות מציאות. האחת שלא מבדילה בין יש לאין, ויש בתוכך חלק שכן מבדיל בין יש לאין, אבל זוכר שאין הבדל, אז לו אין שאלה. ויש עוד חלק בתוכך שחושב שיש הבדל ושהוא עושה ופועל. וכשאני אומר לך, לך תתאמץ, אני אומר זאת לחלק שבתוכך שחושב שהוא עושה.
ונכון שיש חלקים בתוכך שיודעים שאין מה להתאמץ, אבל אני לא דברתי אליהם. יש חלק ששומע ולא אכפת לו, יש חלק שמבין, ויש חלק שמבין וזה לא מסתדר לו, זה שלא מסתדר לו זה החלק שמבין אבל חושב שאין לו בחירה, והחלק שמבין זה החלק שחושב שיש לו בחירה ועכשיו הוא מבין מה לעשות.
יש בתוכך כמה חלקים ורצוי שתעשה ביניהם שלום. איך עושים שלום בין כל החלקים שבתוכך? על ידי שעושים ביניהם מלחמה, אתה צריך לגרום להם לריב אחד עם השני, עד שהם יהרגו אחד את השני, ומי שישאר אחרון הוא המנצח. ואם אף אחד לא ישאר, זה עוד יותר טוב. ואם ישארו פצועים, רק שלא יפריעו אחד לשני.
רבי נחמן אמר, השלום מגיע אחרי שיש מלחמה. אחרי שהשדים רבו כל כך הרבה, הם נהרגו ואחר נהיה שלום. אתה צריך שכול החלקים יריבו ביניהם, לשאול, האם יש לי בחירה, או אין לי בחירה, עד שאתה לא תדע כלום ואז יגמרו השאלות.
שאלה: האם אתה מדבר אל החלק שבתוכי שמאמין שיש בחירה?
אליעד: אתה מעלה בעיה רצינית. את מצפה שכאשר אני אומר משהו, תוכל להאחז בו, אבל אין אפשרות כזאת. אתה רוצה שאני אגיד משהו ואתה תוכל להסכים איתו ושזה זהו. אבל אין דבר כזה, כל מה שאני אומר לך הוא לא מוחלט. כל מה שאני אומר זה עם חסרונות, אני לא יכול להגיד לך משהו מושלם. כל מה שאני אומר, יש צד שאומר שזה לא נכון. אז אל תצפה שהכל יתאים. לכל דבר יש היפוך.
שאלה: אני רוצה להבין את המערכת.
אליעד: אתה רוצה להבין את המערכת בצורה מוגדרת. אבל אין כזה הסבר, אין חוקיות למערכת. המערכת בנויה מעירבוב כל החוקים בבת אחת. אין חוקיות מוגדרת, יש חוקיות שמורכבת מכל החוקים בבת אחת.
שאלה: למעשה כל פעם שאני מנסה להבין משהו, אני מנסה להבין חוקיות.
אליעד: נכון, ולכן אתה מחטיא את האמת המוחלטת. כי אם אתה אומר, אני רוצה להבין, למעשה אתה מנסה למצוא אמת יחסית, ואז אתה מתרחק מהאמת המוחלטת. לרצות להבין את האמת, פירושו לשקר. כשאתה רוצה את המוגדר, למעשה אתה מתרחק מהמוחלט. המוחלט הוא האין, אז כאשר אתה רוצה להבין, אתה מתרחק מהאין. האין הוא המוחלט. אבל גם מצד שני הרצון להבין מקרב אותך למוחלט, אם תבין עד הסוף. רק בסוף תוכל לראות את המוחלט.
אתה כרגע נמצא במצב המושלם, ואתה רוצה לשנות, אתה יוכל לשנות אבל עד הסוף.
הדבר הברור ביותר בעולם, זה שהמציאות קיימת. אבל האדם לא קולט שהמציאות היא הכל. אני אחד עם הכל. ואם המציאות קיימת ואני חלק מהמציאות, אז איך יכולה להיות לי בחירה אם אני חלק ממשהו? אולי יש חוויית בחירה, אך האם האדם יכול לגרום לתהליכים?
שאלה: אולי אני בורג שמחליט איך להסתובב?
אליעד: אתה יכול להגיד זאת רק אם החלק (הבורג) הוא לא במאה אחוז. אבל אתה מחובר במאה אחוז למציאות, אין לך לאן לברוח. אתה תמיד נמצא בתוך המציאות. כל מה שאתה עושה זה תוצאה של משהו אחר, או שאולי זה לא תוצאה, אז זה אקראי.
ואם הכל תלוי רק בשיקול דעתך, אז תחליט שתמיד טוב לך ונגמרו כל השאלות.
שאלה: האם יש פרספקטיבה כזאת?
אליעד: יש, אבל בפרספקטיבה כזאת, אין שאלה.
אם האדם מתבונן פנימה עד הסוף, אז זה כאילו מבטל אותו. אתה מגיע למצב שכאשר אתה אוכל, אתה מבין שהמציאות רוצה שאתה תאכל. ואם אתה מספיק פעמים אומר אני ומתכוון למציאות, אז שישאלו אותך, תגיד שאתה המציאות.
אם אני יודע שיש מישהו שמפעיל אותי וגורם לי לרצות, לדעת וכו', אז כשאני אומר אני, אני מתכוון למציאות. ואז אתה מגיע להבנה הבסיסית ביותר שאתה המחוקק. ואז למעשה קיבלת בחירה על הכל.
אם אני המציאות, אז למעשה אני אחראי על הכל. ואני גם אחראי שאני המצומצם יהיה קיים. אתה בוחר את כל מה שקורה, ואתה גם בוחר שאתה לא תדע שאתה בוחר. אתה גם עושה הכל, וגם גורם לעצמך שתחשוב שאתה לא עושה הכל.
אתה בכל רגע ורגע מחדש גורם לך להתחלק לאין סוף חלקים. שאחד מהם הוא גם אתה, וגם גורם לחלק ממך לקטר ולהתנגד למשל. עכשיו, זה דבר מאוד אכזרי ואולי גם מאוד טוב, תלוי את מי שואלים.
אחרי שהבנת שאתה אלוהים, זה לא הופך את הכל לטוב, ולא הופך את הכל לרע. יש כאן 3 פרספקטיבות שונות. אחרי שאתה מבין שאתה אלוהים, אז תמיד הכי טוב לך מושלם, הכי רע לך מושלם, והכי לא טוב לך והכי לא רע לך. למה? מצד אחד תמיד טוב לך, למה? כי אני אלוהים רוצה את הכל. מצד שני, זאת צרה גדולה, כי ביחס למוחלט זה לא נתן שום דבר, זה נתן רק חסרונות. אבל למה זה שיא הרע? כי אתה מבין שכול כך רע לך ואף אחד לא יכול לעזור לך. אם אתה חושב שאתה חלק מהמציאות אז אתה חושב שאולי המציאות תושיע אותי, אולי אלוהים יושיע אותי, אבל אם אתה מבין שאתה אלוהים, ואתה כאלוהים מצמצם את עצמך, אז מה אתה יכול לעשות. מתוכי נוצר הרצון ואני לא יכול לעשות שום דבר נגד זה.
שאלה: למה זה רע?
אליעד: ראשית זה לא נתן שום דבר ביחס למוחלט. ושנית בכל דבר יש חיסרון, אני לא זה, אני לא שם, רק חסרונות.
מהצד שזה טוב, עכשיו אלוהים יכול לחוות שזה מושלם. כי כאשר יש רק אחד, אז אני לא יודע שאני אלוהים, ועכשיו יש שניים ואני יכול לדעת שאני אלוהים. אפילו אני יכול לדעת שאני אלוהים הרבה פעמים. אמנם יש טיפה צמצום, וזה לא המקורי, אבל יש אפשרות שאין סוף ישויות ידעו שהם אלוהים.
ומצד שני יש גם אין סוף ישויות שיכולות לחוות שהם לא אלוהים. כי אתה לא באמת חווה שאתה אלוהים עד הסוף. ברגע שיש תחושה שאני קיים, אז יש חיסרון כי אני חווה שאני גם לא, וזה מספיק כאב ראש. אם אתה רוצה משהו זאת כבר בעיה עבורך. מצד אחד אתה רוצה את זה, אבל מצד שני אתה עדיין סובל. אתה סובל כי אתה לא רוצה את זה בשלמות.
כשאתה מבין שאתה אלוהים מצד אחד אז הכל טוב פחות אחד, כי אם הכל טוב אז הכל אחד, אין היפוך ואין כלום. מצד שני זה הכי רע, כי יש לי אין סוף חסרונות, אני כאלוהים רוצה את זה ולא יכול לעשות שום דבר כנגד זה, אם אתה הראשון בשרשרת ואין אף אחד מעליך, אז אלוהים בבעיה אמיתית.
למשל, כלב נושך אותך, למה? כי זה מה שאתה רוצה, אתה אלוהים מחלק את עצמך לאין סוף חלקים ורוצה שכלב ינשוך אותך, שאתה זה גם הכלב, וגם האדם שנשכו אותו, וגם זה שמתנגד לנשיכה, וזה מה שאתה רוצה ואין מה לעשות.
מצד אחד הכל כרצוני, מצד שני לא כרצוני, ומצד שלישי זה לא משנה לי אם זה כרצוני או לא כרצוני, כי אני כאלוהים יש לי את שני הצדדים, וכל צד מאזן את הצד השני. אם אני גם רוצה וגם לא רוצה אז זה ממש לא משנה לי כי כוח אחד מאזן את הכוח השני.
איך מרגישים את המצב הזה? תהיה מדוייק עם עצמך ותצמד לאמת עד הסוף.
050-3331-331