אלפי ספרים נכתבו על השפעת הסביבה על הפרט, אין צורך להרחיב כאן, היא משפיעה ובגדול.
הבעייה שלי כאן היא החוסר איזון.
באדם יש רצונות אותנטיים, ויש שנוצרים ע"י החברה.
שימו אדם באי, ותראו מה הרצונות האותנטיים שלו.
הבעיה היא שעל רצונות אלו, מתווספים הרבה רצונות שנדחפים לו כתוצאה מהשפעת הסביבה.
לדוגמה, נעליי נייקי, בתור ילדים היינו הולכים עם סנדלים תנכיות והכל היה בסדר
אז מה קרה שהילד רוצה דווקא נייק?
התשובה ברורה
הרבה חושבים שכל ילד צריך מסגרת לימודית קלאסית
אז זהו שלא
ילדים עם היפראקטיביות הם ילדים עם צרכים ורצונות שונים, אז במקום להקשיב לרצון של הילד בכדי שיהיה לו טוב, ההורה מקשיב לרצון שלו לקבל, מה יהיה נוח לו מבחינה חברתית וביתית ודוחף לו ריטאלין.
הקשבה לרצונות האותנטיים שלנו היא חובה, כמובן של ילדים שלנו ובכל של כולם.
החברה, הסביבה דוחפת לנו גרויים שמיצרים לנו רצונות שלא תמיד נכונים.
לכן אדם צריך לשאול, מהו באמת רוצה, ולא מה החברה מצפה? זהו בעצם חלק מהתהליך לחקר האמת
הסביבה לוחצת, עם ובלי שנשים לב, צריך להיות עירניים, לזהות רצונות אותנטייים, וללכת איתם כי הם חלק מהאמת..
האמת עוד תצא לאור (-:
*
הרבה מנפנפים בכך שהעולם אלים יותר.
אז זהו חברים, שהוא ממש לא.
מבט קטן בהסטוריה העולמית כולל המקרא היהודי, מגלה לנו עולם חשוך, בדעות קדומות, גזענות, הרג המוני על בסיס לאום דת וכו'
התייחסות לחריג בצורה מזוויעה
אונס, נקמות דם, משפטי שדה
חוסר רגישות לחיות
מקומות ללא דין וללא דיין
עינויים
בקיצור, זוועה.
ההבדל בין פעם להיום, זה הצפת המידע בתקשורת
וכולנו צמודים ויונקים אותם כאילו הם האמת לאמיתה
כעובדה, העולם פחות אלים
במיוחד המערבי
יש מקרים, ברור שיש, תמיד יהיו כל עוד כולנו לא נגלה את האמת.
אז נכון, יש אלימות, אבל היא פחותה מבעבר, ואל תאכלו את הלוקשים של התקשורת, זה רק יבהיל אותכם.
תסתכלו מה הולך היום באפריקה, ותבינו מה היה פעם, לא סתם הם נקראים העולם השלישי.
בקיצור: אנחנו מלאים ב"חר..."שמסתיר לנו את המציאות. (-:
*
הייתכן? הרי אנחנו בקושי סובלים את עצמנו, זאת משימה בלתי אפשרית בתנאים הקיימים.
מה עושים?
אם כן, כשאדם מחובר לאמת, הוא מקבל הכל באהבה, גם את עצמו וגם את הזולת.
אין שיפוט, רק הבנה וקבלה שהכל אחד, ויש מקום להכל בעולמנו, שאם לא, לא היה קיים.
הכל אחד
אהבה
*
ציפייה, מקבילה לתקווה, לאמונה, אנשים נתלים בהם
לו רק ידעו, שזה המקום הכי מת שבתוכנו.
החיים קיימים בתנועה, בעשייה, ביצירה, בהוויה.
ציפייה, מלשון לצפות על החיים ולא להתהוות בהם.
אין מה לצפות, העתיד לעולם לא מובטח, החיים הם בהווה.
כמה פעמים כולנו נמצאים במקום, ולא ממש שם.
התחברות לאמת מובילה להתחברות להוויה, להווה, שהוא הדבר האמיתי הממשי ביותר.
כל השאר זה לא ממש לחיות, אלא פנטוז על חיים טובים יותר
*
מהי הגאולה?
הגאולה האישית, היא גלוי האמת, שהכל אחד, קבלה של הדבר והיפוכו בלב שלם.
הגאולה הכללית, היא גילוי כללי, גלובאלי של האמת.
עולם אחיד אך רב גוונים, הרמוני, אוהב, סובלני.
זה תלוי בכל אחד מאיתנו, פה הבחירה החופשית.
לשאול או לא לשאול, זאת השאלה?!
ההשתדלות גלומה בשאלה
*
חלק ראשון: לשאול או לא לשאול? זאת השאלה, זאת הבחירה הראשונה
חלק שני:
גן העדן או הגהנום, הם כאן ועכשיו.
גן העדן, הוא עץ החיים, הבחירה באחדות.
הגהנום, הוא עץ הדעת טוב ורע, הבחירה בנפרדות.
זה נזיל בכל רגע, כי הדבקות באחדות כמו כל דבר, כאן ולא כאן.
בכל רגע ורגע יש בחירה, ערנות, תשמור עלינו דבקים.
המקום השפל שמדברים עליו, הוא הנפילה לפרודא, להיפרדות.
לכן חשוב להיות עירניים, ולזכור שהכל אחד.
תחי הדבקות באחדות
*
הנקודה שבלב היא השאלה? וכשיש מספיק רצון חזק, השתוקקות, לפתור את השאלה, עד כדי ייאוש ותסכול, שם הוא מתגלה. הכל תלוי ברצון, ואין דבר העומד בפניו. ההשתדלות היא להשתדל לשמור על הגילוי גלוי כל הזמן, להשתדל לא למעוד (נפילה לפסולת), ככל שנדבוק בכך, כך נזכך את הקשר, ונסיר את הערפל לגמרי.
פשוט (-:
*
כשאתה באמת רוצה לעזור לאדם, תקדם אותו לאמת, תן לו סימן, הכוונה לגילוי, שאז תפיסת העולם שלו תשתנה, ותוביל אותו ליעודו בדרך קצרה יותר (אחישנא)
תחושת הרחמים לא מועילה לך נהפוך הוא ובטח ובטח לא לאדם שהינך מרחם עליו, שהרי מי באמת רוצה שירחמו עליו. כל נתינה כזאת או אחרת חוץ משלעיל לא תקדם אותו בדבר, רק תנציח את מצבו הנוכחי. נתינה שהיא לא ע"מ להשפיע (לדוגמה כסף, בגדים וכו'), היא השקטת מצפון, היא בעצם יותר מהכל ע"מ לקבל, קבלה.
תחשבו על זה
*
מצפון ורחמים לא קיימים בגן עדן (השגת הגילוי), הם תוצר של האגו המתוחכם והמתעתע, מה שמחליף אותם ועוד הרבה תחושות היא תחושת ההבנה, הידיעה, שהכל אחד, שלכל דבר מקום סיבה ומטרה בעולם הזה
*
מפי הרמב"ם
הלכות תלמוד תורה פרק ג
ט [י] כל המשים על ליבו שיעסוק בתורה ולא יעשה מלאכה, ויתפרנס מן הצדקה - הרי זה חילל את השם, וביזה את התורה, וכיבה מאור הדת, וגרם רעה לעצמו, ונטל חייו מן העולם הבא: לפי שאסור ליהנות בדברי תורה, בעולם הזה
בעולם הזה - חייבים להתפרנס, זהו צורך קיומי, זה ברור
בעולם הרוחני, עולם של תורה - אם אין יגיעה אמיתית לא תיהיה אף פעם השגה.
הרמב"ם בעצם אומר, שמי שעוסק ברוחניות אבל רק לכאורה, סתם בא ויושב בקבוצה ללא כוונת אמת (אולי כי זה מרגיע אותו) הרי שלא ירוויח דבר תורה. ולא יגיע לעולם הבא.
העולם הבא, הוא כאן, בהוויה, כל העולמות הן כאן ועכשיו, וממש לא תלויים בגוף הפיסי.
ובעצם אומר, שלא יתקדם ברוחניות אם לא יתיגע באמת.
וממשיך, שאת תענוגות התורה לא מרגישים בעולם הזה, אלא רק דרך חיבור אליה, לעולמות שמעל.
אם כך, מה הכוונה ב"אם אין תורה - אין קמח"
זה אומר בעצם, שאין טעם אמיתי בחיינו ללא החיבור האמיתי עם הרוח, התורה, האמת, העולמות העליונים.
."בראתי יצר רע, בראתי תורה תבלין"
יצר הרע - העולם הזה
כמו שתבלין משפר ומעשיר את הטעם של האוכל, ככה החיבור לעולם של תורה, עולם של רוח נותן טעם בחיים.
בעצם, בראתי את העולם הזה, ואת העולם שלמעל, תבחר
הבעייה שלי כאן היא החוסר איזון.
באדם יש רצונות אותנטיים, ויש שנוצרים ע"י החברה.
שימו אדם באי, ותראו מה הרצונות האותנטיים שלו.
הבעיה היא שעל רצונות אלו, מתווספים הרבה רצונות שנדחפים לו כתוצאה מהשפעת הסביבה.
לדוגמה, נעליי נייקי, בתור ילדים היינו הולכים עם סנדלים תנכיות והכל היה בסדר
אז מה קרה שהילד רוצה דווקא נייק?
התשובה ברורה
הרבה חושבים שכל ילד צריך מסגרת לימודית קלאסית
אז זהו שלא
ילדים עם היפראקטיביות הם ילדים עם צרכים ורצונות שונים, אז במקום להקשיב לרצון של הילד בכדי שיהיה לו טוב, ההורה מקשיב לרצון שלו לקבל, מה יהיה נוח לו מבחינה חברתית וביתית ודוחף לו ריטאלין.
הקשבה לרצונות האותנטיים שלנו היא חובה, כמובן של ילדים שלנו ובכל של כולם.
החברה, הסביבה דוחפת לנו גרויים שמיצרים לנו רצונות שלא תמיד נכונים.
לכן אדם צריך לשאול, מהו באמת רוצה, ולא מה החברה מצפה? זהו בעצם חלק מהתהליך לחקר האמת
הסביבה לוחצת, עם ובלי שנשים לב, צריך להיות עירניים, לזהות רצונות אותנטייים, וללכת איתם כי הם חלק מהאמת..
האמת עוד תצא לאור (-:
*
הרבה מנפנפים בכך שהעולם אלים יותר.
אז זהו חברים, שהוא ממש לא.
מבט קטן בהסטוריה העולמית כולל המקרא היהודי, מגלה לנו עולם חשוך, בדעות קדומות, גזענות, הרג המוני על בסיס לאום דת וכו'
התייחסות לחריג בצורה מזוויעה
אונס, נקמות דם, משפטי שדה
חוסר רגישות לחיות
מקומות ללא דין וללא דיין
עינויים
בקיצור, זוועה.
ההבדל בין פעם להיום, זה הצפת המידע בתקשורת
וכולנו צמודים ויונקים אותם כאילו הם האמת לאמיתה
כעובדה, העולם פחות אלים
במיוחד המערבי
יש מקרים, ברור שיש, תמיד יהיו כל עוד כולנו לא נגלה את האמת.
אז נכון, יש אלימות, אבל היא פחותה מבעבר, ואל תאכלו את הלוקשים של התקשורת, זה רק יבהיל אותכם.
תסתכלו מה הולך היום באפריקה, ותבינו מה היה פעם, לא סתם הם נקראים העולם השלישי.
בקיצור: אנחנו מלאים ב"חר..."שמסתיר לנו את המציאות. (-:
*
הייתכן? הרי אנחנו בקושי סובלים את עצמנו, זאת משימה בלתי אפשרית בתנאים הקיימים.
מה עושים?
אם כן, כשאדם מחובר לאמת, הוא מקבל הכל באהבה, גם את עצמו וגם את הזולת.
אין שיפוט, רק הבנה וקבלה שהכל אחד, ויש מקום להכל בעולמנו, שאם לא, לא היה קיים.
הכל אחד
אהבה
*
ציפייה, מקבילה לתקווה, לאמונה, אנשים נתלים בהם
לו רק ידעו, שזה המקום הכי מת שבתוכנו.
החיים קיימים בתנועה, בעשייה, ביצירה, בהוויה.
ציפייה, מלשון לצפות על החיים ולא להתהוות בהם.
אין מה לצפות, העתיד לעולם לא מובטח, החיים הם בהווה.
כמה פעמים כולנו נמצאים במקום, ולא ממש שם.
התחברות לאמת מובילה להתחברות להוויה, להווה, שהוא הדבר האמיתי הממשי ביותר.
כל השאר זה לא ממש לחיות, אלא פנטוז על חיים טובים יותר
*
מהי הגאולה?
הגאולה האישית, היא גלוי האמת, שהכל אחד, קבלה של הדבר והיפוכו בלב שלם.
הגאולה הכללית, היא גילוי כללי, גלובאלי של האמת.
עולם אחיד אך רב גוונים, הרמוני, אוהב, סובלני.
זה תלוי בכל אחד מאיתנו, פה הבחירה החופשית.
לשאול או לא לשאול, זאת השאלה?!
ההשתדלות גלומה בשאלה
*
חלק ראשון: לשאול או לא לשאול? זאת השאלה, זאת הבחירה הראשונה
חלק שני:
גן העדן או הגהנום, הם כאן ועכשיו.
גן העדן, הוא עץ החיים, הבחירה באחדות.
הגהנום, הוא עץ הדעת טוב ורע, הבחירה בנפרדות.
זה נזיל בכל רגע, כי הדבקות באחדות כמו כל דבר, כאן ולא כאן.
בכל רגע ורגע יש בחירה, ערנות, תשמור עלינו דבקים.
המקום השפל שמדברים עליו, הוא הנפילה לפרודא, להיפרדות.
לכן חשוב להיות עירניים, ולזכור שהכל אחד.
תחי הדבקות באחדות
*
הנקודה שבלב היא השאלה? וכשיש מספיק רצון חזק, השתוקקות, לפתור את השאלה, עד כדי ייאוש ותסכול, שם הוא מתגלה. הכל תלוי ברצון, ואין דבר העומד בפניו. ההשתדלות היא להשתדל לשמור על הגילוי גלוי כל הזמן, להשתדל לא למעוד (נפילה לפסולת), ככל שנדבוק בכך, כך נזכך את הקשר, ונסיר את הערפל לגמרי.
פשוט (-:
*
כשאתה באמת רוצה לעזור לאדם, תקדם אותו לאמת, תן לו סימן, הכוונה לגילוי, שאז תפיסת העולם שלו תשתנה, ותוביל אותו ליעודו בדרך קצרה יותר (אחישנא)
תחושת הרחמים לא מועילה לך נהפוך הוא ובטח ובטח לא לאדם שהינך מרחם עליו, שהרי מי באמת רוצה שירחמו עליו. כל נתינה כזאת או אחרת חוץ משלעיל לא תקדם אותו בדבר, רק תנציח את מצבו הנוכחי. נתינה שהיא לא ע"מ להשפיע (לדוגמה כסף, בגדים וכו'), היא השקטת מצפון, היא בעצם יותר מהכל ע"מ לקבל, קבלה.
תחשבו על זה
*
מצפון ורחמים לא קיימים בגן עדן (השגת הגילוי), הם תוצר של האגו המתוחכם והמתעתע, מה שמחליף אותם ועוד הרבה תחושות היא תחושת ההבנה, הידיעה, שהכל אחד, שלכל דבר מקום סיבה ומטרה בעולם הזה
*
מפי הרמב"ם
הלכות תלמוד תורה פרק ג
ט [י] כל המשים על ליבו שיעסוק בתורה ולא יעשה מלאכה, ויתפרנס מן הצדקה - הרי זה חילל את השם, וביזה את התורה, וכיבה מאור הדת, וגרם רעה לעצמו, ונטל חייו מן העולם הבא: לפי שאסור ליהנות בדברי תורה, בעולם הזה
בעולם הזה - חייבים להתפרנס, זהו צורך קיומי, זה ברור
בעולם הרוחני, עולם של תורה - אם אין יגיעה אמיתית לא תיהיה אף פעם השגה.
הרמב"ם בעצם אומר, שמי שעוסק ברוחניות אבל רק לכאורה, סתם בא ויושב בקבוצה ללא כוונת אמת (אולי כי זה מרגיע אותו) הרי שלא ירוויח דבר תורה. ולא יגיע לעולם הבא.
העולם הבא, הוא כאן, בהוויה, כל העולמות הן כאן ועכשיו, וממש לא תלויים בגוף הפיסי.
ובעצם אומר, שלא יתקדם ברוחניות אם לא יתיגע באמת.
וממשיך, שאת תענוגות התורה לא מרגישים בעולם הזה, אלא רק דרך חיבור אליה, לעולמות שמעל.
אם כך, מה הכוונה ב"אם אין תורה - אין קמח"
זה אומר בעצם, שאין טעם אמיתי בחיינו ללא החיבור האמיתי עם הרוח, התורה, האמת, העולמות העליונים.
."בראתי יצר רע, בראתי תורה תבלין"
יצר הרע - העולם הזה
כמו שתבלין משפר ומעשיר את הטעם של האוכל, ככה החיבור לעולם של תורה, עולם של רוח נותן טעם בחיים.
בעצם, בראתי את העולם הזה, ואת העולם שלמעל, תבחר
050-3331-331