* לחץ כאן, לצפייה בהרצאת וידאו + MP3 בנושא:

תכלית החיים, סיבתיות, תכליתיות, העולם הבא, רצונות, מנהיגות, מורה רוחני, עבודת אלילים - ליקוטי מוהרן ח"א יח (ברסלב) 1.

שאלה: כאשר חשבתי על הסיבה הראשונה, הבנתי שלא יכולה להיות סיבה כל עוד אין מצב שיש תוצאה.

אליעד: אתה צריך לחשוב על זה שאם אין שתי ישויות, ויש רק ישות אחת אז אי אפשר להגיד שיש תוצאה, כי אין שינוי.

אם בהתחלה הכל אחד, אז לא שייך להגיד שיהיה ככה, אין ככה, אין תכליתיות. זה לא אומר רק שאין סיבה זה גם אומר שיש העדר סיבה. הכוונה שאין סיבה, זה לא אומר שזה קרה בגלל שאין סיבה, אנשים חושבים שהכל קורה בלי סיבה אבל זה לא נכון, בנקודת ההתחלה עוד אין הבדל בין יש סיבה לאין סיבה, להגיד שהכל קורה בלי סיבה ולהגיד שהכל קורה עם סיבה זה אותו הדבר. אבל אתה חווה את החיים שקורים בשיא הסיבה, מה זה אומר? ברגע שמשהו קורה לך, למה זה קורה? מה התכלית של הדבר? זאת התכלית של הדבר. עכשיו אתה יכול להגיד שזה בלי סיבה כי אין תכלית, אבל זאת הסיבה שזה יהיה.

למשל עכשיו יירקו עלי, מה הסיבה? לאן זה מוביל? כדי שיירקו עלי.

שאלה: זה לא משנה אם יש סיבה או אין סיבה?

אליעד: זה לא כך, את אומרת מה אכפת לי אם יש סיבה או אין, אך זאת גישה שמכילה את המציאות, הכל בסדר, אבל אתה לא נהנה מהמציאות. שאתה אומר זה מה שיש אולי אתה לא סובל או סובל פחות, אבל אתה לא נהנה. אתה לא באמת שמח, איזה כיף שזה קרה, כי אתה לא חווה סיבה.

בסוף כדי שיהיה לך טוב את צריכה לרצות את הדבר, זה לא מספיק שאת לא מתנגדת, את גם צריכה לרצות אותו. למשל קרה לך עכשיו משהו רע, יש אדם שיגיד אני לא רוצה את זה, אחר יגיד לא אכפת לי ואחד יגיד אני רוצה את זה, עכשיו מי אומר אני רוצה את זה? רק זה שמבין למה זה קרה, ולכן הוא רוצה את זה.

תחשבי שכול החיים שלך את רוצה משהו וזה קורה, כמה היית שמחה? היית הכי שמחה, נכון? אבל צריך לחוות את זה בכל רגע.

שאלה: אני אתן דוגמה, למשל באתי לכאן בגלל שאני באה, אני נהנית בגלל שאני מגיעה, אין לי סיבה.

אליעד: אני לא חושב שאת נמצאת היכן שאני מדבר, האם את חווה את התגשמות כל חלומותיך בזה שאת יושבת על הכסא? לא, את באה כי זה נותן לך משהו, את נהנית מהאינטראקציה, את נהנית ממה שזה נותן לך בסוף. את לא נהנית מזה שאת פה, את נהנית מזה שזה נותן לך משהו. התוצאה רחוקה מהרגע הזה. התכלית של מעשיך לא נמצאת ברגע הזה, את מקווה להשיג תועלת באמצעות מה שאת עושה. נכון? כן.

זה תמיד נכון, כל אדם עושה את מעשיו למען תכלית, מי הישות שלא עושה בשביל תכלית רחוקה יותר? רק הישות הראשונה, למה? כי אם הוא היה רוצה איזה תכלית רחוקה יותר הוא היה עושה אותה כבר עכשיו, זאת אומרת שאם הוא עושה משהו, מה שהוא רוצה לעשות עכשיו, זה לעשות את המשהו הזה. אין לו שום רצון אחר, הוא לא רוצה את העולם הבא, לא רוצה לתקן לך את הנשמה מלפני, ואם הוא רוצה לעשות את השואה, הוא עושה אותה, ואין לזה שום קשר למה שהיה אתמול או שלשום.

אם תצליח לחוות את המציאות כמו שאלוהים חווה את המציאות, אז תצליח לחוות כל רגע את התגשמות כל רצונותיך. זה דבר גדול. למשל אדם שעבד והתאמץ 14 מיליון שנה ובסוף מגיע הרגע שהוא משלים את משימתו, אז הוא חווה את התגשמות כל רצונו, ואלוהים כל הזמן חווה את המצב הזה והאדם גם צריך לחוות כך את המציאות. זה דבר שאף אחד לא יכול להביא את האדם למצב הזה, זה לא עניין של אמונה, זה גם לא העניין לקבל את מה שיש, אף אחד לא יכול לגרום לך לחוות הנאה ממה שקורה, אלא אם אתה רוצה את זה כמו שאלוהים רוצה את זה.

שאלה: אם אתה מגיע לזה, האם אתה אף פעם לא כועס?

אליעד: אתה כועס, למה לא? מה רע בלכעוס?

שאלה: אני שואלת כי אני רוצה לדעת מה החוויה?

אליעד: אתה עושה הכל אותו הדבר, אבל חווה את זה אחרת. זה אבל פחות טוב מפרספקטיבה מסוימת, למה? כי אתה לא מתרגש יותר, כי יש לך תמיד את כל מה שאתה רוצה, אז איך אתה יכול להתלהב ממשהו. אבל עדיף הדבר הזה מאשר להיות באגף השני. רגע, למה הוספתי את זה? כי אם זה קורה לך בפעם הראשונה, אז אתה בהיי גדול, אבל אחר כך אתה מפסיק להתלהב, זה כמו אלוהים שלא מתלהב מיום ראשון יותר מיום שני, למרות שבכל רגע הוא חווה את כל התגשמות רצונו.

בספר ליקוטי מוהרן פרק יח, נאמר, בכל דרכיך דעהו, מה זה אומר? תמיד תדע את אלוהים, תמיד תזכור אותו, שתוכל להשיג את התכלית, שכולם רוצים להגיע אליה, בכל דבר.

המשך בספר ליקוטי מוהרן, פעם אחת נסענו בספינה וראינו את המטמון של היהלומים וכו', דע, שלכל דבר יש תכלית, ולתכלית יש עוד תכלית אחרת גבוה מעל גבוה, למשל תכלית בניין הבית, כדי שיהיה לאדם מקום לנוח, תכלית המנוחה שיהיה כוח לעבוד את השם, ותכלית העבודה וכו'. כשרבי נחמן אומר, דע, זהו סוג של אמת מוחלטת, זה לא דמוקרטיה, זה לא תלוי בך, דע לך שזה ככה זה. כי הוא מדבר מהמקום של המוחלטות. דע, זה ידיעה, זה לא הבנה, לא אמונה ולא תיאוריה, זה ידיעה אתה יודע שזה כך.

כול דבר שקורה בעולם יש לו תכלית. ולתכלית יש עוד תכלית, למעשה הוא לא אומר שום דבר, אומר ולא אומר. תדע לך שכול סיבתיות היא אמצעי להשיג סיבתיות גבוהה יותר, וכך הלאה, למשל למה אדם בונה בית? כדי שיהיה לו מקום לנוח, ולמה רוצה לנוח? כדי שיוכל לעבוד את השם, ותכלית העבודה? וכו'. שימו לב, שרבי נחמן לא מסביר מה זה וכו'.

יש כאן דבר והיפוכו, מצד אחד הוא מסביר שלכל דבר יש תכלית, אבל הוא גם אומר שלתכלית יש תכלית אחרת, זה ללא סוף, אז למעשה לא הגעת לשום פואנטה, אין תכלית מוגדרת. אבל שימו לב הוא נעצר, הוא לא אומר מה התכלית של העבודה למען אלוהים, הוא היה יכול לכתוב כדי שיתמלא הרצון של אלוהים, אבל כאן הוא נתקע, מדוע צריך למלא את הרצון של אלוהים? מה לאלוהים רע? הוא לא רצה להסתבך. הפיקח מבין. למעשה באי אמירה יש סוג של אמירה. כי למעשה זה הדבר הכי מעניין, הוא מנסה להסביר מה התכלית, ונעצר באמצע, למעשה זה סוג של תנסה להבין.

רבי נחמן מביא משהו מעניין שאתה קודם דברת עליו, בנושא התוצאה, אתה אמרת בלי תוצאה לא יכולה להיות סיבה. כאן רבי נחמן מסביר שהתכלית של כל דבר נמצאת בנקודה הראשונה של כל דבר, למשל כאשר אתה קם בבוקר לעבוד, אז אתה הרבה יותר רוצה את המטרה הסופית שלך, מאשר שאתה רוצה את העבודה. למשל אתה רוצה את המטרה הסופית להיות שמח, ומזה אתה גוזר הרבה תכליתיות, הסיבות שאתה עובד ומרוויח כסף, אבל למעשה האמצעים יותר מוחשיים, כי אתה כרגע עובד, המטרה שלך שאתה מדבר עם לקוח היא כדי שהוא יקנה את המוצר, זה מוחשי, אבל הוא אומר תדע לך שבמחשבה אתה לא מחובר לתכלית של הפעולה אלא מחובר לתכלית הסופית.

למשל אדם סובל, מדוע הוא רוצה שיהיה לו טוב, מדוע הוא לא רוצה את המציאות, הוא יכול להגיד טוב לי ולפתור את הבעיה, מהיכן בא לך הרצון הראשון לחשוב שבכלל אתה רוצה שיהיה לך טוב? מהיכן באה לך המחשבה לא לרצות את המציאות כמו שהיא? אדם שלא מבין מדוע הוא רוצה בכלל לשנות משהו במציאות, למה הוא לא מקבל אותה כמו שהיא, אז הוא לא יודע מה התכלית של הרצון שלו. כל מה שאתה עושה זה בגלל שאתה רוצה, אבל אם אתה לא יודע למה אתה רוצה, אז איך תדע למה אתה עושה?

קודם כל נכנס לך ג'וק שזה טוב וזה רע, ואז אתה רוצה לשנות את המציאות, כדי לא לסבול, אבל למה מההתחלה אתה רוצה לשנות? מה רע במציאות? אני רוצה להראות כאן, שיהיה לכם ברור, שאף אחד לא יודע מה הוא עושה כאן, אף אחד לא יודע שום דבר.

נחזור לרבי נחמן, הוא אומר שהתכלית מחוברת למחשבה יותר מהדבר, שתדע לך שלפני שאתה מתחיל את התהליך, היה לך בראש את הדבר הסופי. ונמשיך, שתדע שהתכלית של הבריאה היא השעשוע של העולם הבא, אבל לא מסביר מה זה השעשוע של העולם הבא, למה? כי לא צריך לדעת תמיד מה התכלית, כשטוב לך אתה לא צריך לדעת מה התכלית. אם אתה חווה את שעשוע העולם הבא, אז מה אכפת לך מהתכלית. לכן על שעשוע העולם הבא, לא אכפת לך מהתכלית, כי אתה כל הזמן טוב לך, אם יש תכלית וגם אם אין תכלית. למעשה בסוף התכלית היא ליהנות, שיהיה לך טוב.

שאלה: למעשה מה שהבנתי שלאלוהים אין תכלית.

אליעד: יש תכלית, אבל התכלית שלו לא רחוקה יותר ממה שהוא עושה, הוא לא עושה משהו כדי להשיג דבר אחר, זאת הכוונה שאין לו תכלית. ואם הייתי אומר לך שהוא עושה עכשיו כדי שעוד שלוש מאות שנה יקרה משהו, האם זה היה עונה לך? וגם אז היית שואלת ולמה הוא רוצה את זה? אפשר להגיד שעוד שלוש מאות שנה יגיעו ימות המשיח, אבל תשאלי מדוע הוא רוצה את ימות המשיח? השאלה מדוע הוא עושה? זה לא רק בשביל מטרה רחוקה.

שאלה: זאת שאלה שאין לה תשובה?

אליעד: יש כמה תשובות, אולי הוא עושה בלי לרצות, אולי הוא בכלל לא עושה, אולי שום דבר לא נעשה, אבל מהפרספקטיבה שהוא עושה, הוא עושה למען העשייה. הוא עושה בגלל שעכשיו הוא רוצה לעשות את זה.

שאלה: למעשה התפיסה שלנו היא שהאדם תמיד עושה פעולה למען משהו?

אליעד: ולכן האדם תמיד סובל, הוא עושה למען משהו אחר.

שאלה: צריך להיות מאוד נקיים.

אליעד: לא, איזה מילה אני לא אוהב? מאוד, אין בזה מאוד, או שאתה נקי או לא.

נמשיך עם רבי נחמן, הוא אומר שיש תכלית, אבל אי אפשר לקרב את התכלית הזאת למחשבות בני האדם. לא רק שאי אפשר להבין אותה אפילו אי אפשר לקרב אותה אליך. המחשבה של האדם כל כך רחוקה מההבנה של הדבר הזה, שאפילו לקרב אותו לזה אי אפשר. ולמה זה רחוק? אני אסביר לכם בפשיטות, ממה האדם הכי רחוק? מהחיבור של דבר והיפוכו. המהות של האדם שאומר אני, היא מתוך התפיסה שאומרת שיש שניים, התכלית של השעשוע של העולם הבא זה החיבור של היש תכלית ואין תכלית לדבר אחד. במקום אחר רבי נחמן אומר, אתה יודע מה השעשוע של העולם הבא? שבסוף תבין שיש ואין זה אחד, זה השכר. זה התגשמות כל החלומות והרצונות של האדם.

שאלה: מה זה החלל הפנוי?

אליעד: החלל הפנוי זה העולם של, המקום שבו אתה לא חווה אחדות. החלל שנפרד מהאחדות.

נחזור לתכלית, כאשר אני אומר שיש תכלית ואין תכלית זה אחד, שיש סיבה ואין סיבה זה אחד, זה לא הכוונה שכאשר קורה לך משהו עם סיבה הכוונה שזה בלי סיבה, זאת לא הכוונה, זה אומר שכשאין לך משמעות דע לך שיש לזה הרבה משמעות. אין תכלית ויש תכלית זה אמור להביא אותך לחוויה שלא תהיה מסוגל להבדיל בין סיבה לבין אין סיבה. זה לא מצב שבו אתה חווה העדר סיבה, זה מצב שבו אתה חווה שבאמת אין סיבה, אבל זה לא אומר שאין סיבה, ואפילו שתהיה סיבה אתה לא תדע לזהות אותה. זה מצב פנימי.

תמציאי איזה מילה, בלסם, בעולם הזה יש בלסם או אין בלסם? אין לזה משמעות לגביך, ככה החוויה לגבי סיבה. שיגידו לך סיבה, לא תבין מה רוצים ממך. זאת הכוונה שיש סיבה ואין סיבה זה אחד. זה לא שמהיום אין סיבה, הכוונה היא שאין משמעות לזה. זה לא שאתה חווה שהכל אקראי, אתה לא מבדיל ביניהם, אין לזה משמעות בעיניך. אתה לא יודע מה זה אקראי, אתה לא יודע מה זה סיבתי, אתה כל כך נמצא באחדות, כשאתה אומר לזה יש סיבה ולזה אין סיבה ואתה לא מבדיל ביניהם.

אתה כל כך לא מבדיל בין אין סיבה ליש סיבה שאתה אפילו לא מבדיל בין להבדיל ללא להבדיל, אתה בנפרדות לגמרי, אבל בתוכך אתה לא מבדיל ביניהם. זה כמו את זה אני רוצה ואת זה אני לא רוצה אבל בתוכך אתה רוצה את שניהם. אבל תבין, איך אתה יכול לרצות את זה שאתה לא רוצה את זה? יש כאן דבר והיפוכו, אתה ממש לא רוצה את זה, אבל אתה רוצה את הרצון שיהיה לך לא לרצות את זה. כל אדם שיש לו רצון בתוכו, הוא לא רוצה את הרצון הזה, כי הרצון מגביל אותו, והוא גם מאוד רוצה להיפתר מהרצון, למשל אדם חולה, אז הרצון שלו זה לא לסבול, אבל הוא היה רוצה גם להיפתר מהרצון שרוצה לא לסבול.

אבל פה יש דבר אחר, אם אתה חולה, אתה לא רוצה לסבול, אבל אתה רוצה את הרצון שלא רוצה לסבול. טוב לך עם זה שאתה סובל. אתה חווה שאתה רוצה את הרצון שלך, אתה בוחר את הרע, כמו אלוהים שבוחר את רצונו. הוא בוחר את הנפרדות מתוך מקום של אחדות מוחלטת. אם הורגים לך את המשפחה בשואה, ממש רע לך עם זה שהורגים אותם, אבל אתה שמח מזה שרע לך שהורגים אותם. כי אתה רוצה להיות מצומצם ולא לרצות שיהרגו אותם. ממש רע לך אבל טוב לך עם זה שרע לך.

נמשיך עם רבי נחמן, הוא אומר, שרק אלוהים, ומי שמבין כמו אלוהים, רק הוא יכול לדעת מה זה שעשוע העולם הבא. מה שאני אומר, שנקודת המבט של אלוהים היא עצמה שעשוע העולם הבא. זה לא אומר שאם תהיה אלוהים תבין מה התכלית, זה אומר שאם תהיה אלוהים זה עצמו התכלית. מה זה אומר? שתצליח לחוות את האירועים מנקודת המבט של האלוהים, שתרצה משהו תבין למה אתה רוצה את זה, שיקרה לך משהו תצליח להבין למה זה קורה לך מנקודת המבט שלפני הכל.

עכשיו כאשר אתה אומר אני, תחווה את האני מנקודת מבט של לפני כל הדברים.

לקח לי הרבה זמן עד שהבנתי מה אני בכלל מחפש, האדם קם בבוקר והחיים שלו הם מהאני והחוצה, הדבר שהכי עמוק שהוא יכול לדמיין זה את עצמו, הוא אומר אני, ואני רוצה את זה, לא רוצה את זה, חושב, עושה, מאמין וכו', יש אני וכל הדברים מחוצה לי. אבל מה יש בפנים? פה מדובר על משהו שנמצא לפני האני, כי אלוהים נמצא לפני האני, אתה צריך להסתכל פנימה, אבל מה אני אמצא בפנים? כי כל העולם נמצא מחוצה לך, כל החושים בחוץ, כל המחשבות בחוץ, כל מה שאת יודעת נמצא מחוצה לך.

אבל אף אחד לא יודע מה היה לפני, מי אני? איך אני נוצרתי? איך אני הגעתי לכאן? ורבי נחמן בסיפור על הקבצנים אמר, אני זוכר את מה שהייתי לפני שהייתי. הכוונה לא לפני שהיית בגוף, כי אין לזה משמעות, הכוונה מה היית לפני שהיית תודעתי, מה היה לפני התודעה, שזאת הכוונה לחוויית האלוהים. תסתכל על עצמך דרך העיניים של אלוהים.

מה זה אומר פרקטי, שהאדם צריך להסתכל אל תוכו, להבין שהתשובה נמצאת בפנים לא בחוץ, בתוכך פירושו להבין מי אתה, מה אתה? זה הכל. תנסה להבין מי אתה? מי אני? מה זה אומר? זה כמו שאדם חולם חלום, אבל הוא לא יודע שהוא חולם, הוא לא מצליח להסתכל על זה מבחוץ.

שאלה: האם זה תהליך?

אליעד: זה לא תהליך, אני אסביר את העניין. כולם רוצים להגיע למצב שיהיו מאושרים בלי להתאמץ. בתורה כא' כתוב שיש שני סוגים של שכל. יש שכל שמתפתח על יד תהליכים, אבל זה לא נותן כלום כי אתה כל הזמן בתהליכים. אבל יש שכל שרבי נחמן אומר שבא לאדם ללא שום הקדמה, שהוא בשיא המהירות ותמיד תופס, ואתה בפחות מרגע מבין אותו, זה לא תהליך. אם היית באמת רוצה, היית מקבלת בפחות מרגע. הפחות מרגע הכוונה שהיא תבין שזה תמיד היה לה. הכוונה שהיא תחווה שתמיד היה לה את זה. אם באמת תרצי את תחווי חוויה שתדעי שתמיד חווית אותה.

עכשיו שאלת אם זה תהליך, זה לא תהליך, אני יכול להגיד לך שתהליך עוזר.

שאלה: למה אנחנו באים לשמוע אותך, האם זה לא תהליך?

אליעד: את בתהליך, אבל אני מסביר לך שבסוף, זה לא אמור להיות של תהליך, זה עניין של החלטה, אם היית מחליטה אני רוצה להבין את עצמי, תיק תק היית מבינה את עצמך.

שאלה: זה עניין של רצון.

אליעד: נכון. למה אני מחייך, כי אני אשמח שתתקעי בתהליך בפרספקטיבה מסוימת, כי יש כאן תהליך, יש הרצאה, יש לעשות דברים מעניינים, אם תיק תק תביני, אז מה נעשה? אמנם נמצא מה לעשות, אבל יש דבר חיובי בכך שזה תהליך. יש תהליך והשאלה באיזה צד אתה בתהליך, אבל מהצד שלך, אם היית מחליטה בהחלטה נחושה, שאת רוצה להבין מי את? מה את? מה הסיבה שאת חיה? ולא היה מעניין אותך שום דבר מלבד זה, היית מבינה את זה. ואז כל המגרש לרשותך.

זה תלוי באמת, או שאתה באמת רוצה ואז אתה מקבל, או שאתה לא באמת רוצה ואז לא מקבל ונתקע בתהליך. זה הכל.

יש שני סוגים של רע, יש רע שהוא עם סיבה, ויש רע שהוא בלי סיבה, שהוא הכי רע, ומעליו יש טוב מוחלט. עכשיו אסביר במה העניין, כל הרע שקורה לאדם בחיים זה רע עם סיבה, רע לך בגלל שרצית או לא רצית ולכן רע לך. אבל זה לא רע באמת, קצת רע, אבל לא קרה כלום. אבל יש רע אחר שהוא הרבה יותר רציני, רע שבו אתה לא רוצה שום דבר. למשל רע לך ואלוהים בא ואומר לך מה אתה רוצה? כל מה שתרצה אני אתן לך, ואתה אומר אלוהים אתה לא יכול לעזור לי, אני לא רוצה שום דבר, זה מצב רציני.

רע לך מאוד כי כל דבר שיש אתה לא רוצה אותו. אבל אם אתה מגיע למצב שרע לך בגלל שאתה קיים, אז אפילו שאתה חולם חלום רע לך, כי תמיד אתה זוכר שאתה קיים, אז אין לך לאן לברוח, כל זמן שאתה מודע לקיומך אתה סובל, זה נקרא סוג של סבל טהור, כי אתה סובל מהשורש של הסבל. כל זמן שהאדם סובל בגלל סיבה כל שהיא הוא אומר שאם ישתנה המצב הוא יסבול פחות, אבל אם הוא רואה את הסיבה שהוא סובל, שהיא עצם זה שהוא קיים, זה הכי רע.

ואז אם אתה ממשיך להתעמק, אתה מקבל את הפוש האחרון, ומבין את המציאות, ואז אתה מבין שהכל שלמות, ואז אתה חווה שהכל טוב. אתה מגיע למצב שבו אתה רואה שכול דבר הוא חוסר שלמות, ואז זה מתהפך לך שבכל דבר אתה רואה שלמות ואז תמיד טוב לך.

ולמה אתה לא רואה את האחדות? כי בחורף אתה רוצה את הקיץ, ובקיץ אתה רוצה את החורף, אבל אם לא תרצה לא את החורף ולא את הקיץ אז תקבל את מה שיש מאחוריהם. האדם לא מקבל את השלמות של המציאות כי הוא לא רוצה אותה, הוא רוצה להחליף בתי כלא, אבל כאשר ימאס לו מהכל, אז הוא יקלוט מה שיש מחוץ לכל הדברים, שזה השלמות ואז הוא יחווה את הכל.

שאלה: אז עד שלא מגיעים לסבל הזה...

אליעד: את לא אמורה להגיע אליו, זה עניין של הבנה, אני נותן לך את המעקף. ואפילו אם תגיעי אליו, זה לא אומר שאת אמורה להיות שם שנה, את יכולה להיות שם שלוש דקות ואז להתקדם קדימה כי את יודעת מה הפתרון. לי לקח זמן עד שעברתי משלב לשלב, זה לא ברור מאליו.

בואו נמשיך עם רבי נחמן, הדבר שהכי קרוב לשעשוע עולם הבא הוא, שממש רע לך ואתה נהנה מזה, אני מדגיש את המילה נהנה, כי כולם אומרים אולי לא אכפת לך, כאן הדגש הוא שאתה רוצה את זה.

בכל המציאות יש מישהו שרוצה שיהיה לך רע, מי? המציאות, אם היא הייתה רוצה אחרת אז זה היה אחרת. ולחוות את זה דרך חווית מבט האלוהי, זה שאתה חווה שזה הכל התגלמות רצונך. וממשיך ואומר ועל ידי זה נעשה עטרה לענווים, הבורחים מהכבוד והשררה, זה קונספט הפוך ממה שקורה בעולם. כי כל המהות של העולם, זה לרדוף אחרי הכבוד, מה זה הכבוד? שיתמלא רצונך, כל המהות של העולם שהאדם רודף אחרי מילוי רצונו. אבל אם אתה זוכה לשכל של הפרת הכעס ברחמים, אז אתה מקבל כתר, מה זה ענווים? מי שיש לו ענווה הוא זה שמקבל את הכתר. תבינו זה הכל הפוך כאן.

אנשים הבורחים מכבוד ושררה, האומרים אני לא רוצה שיקרה מה שאני רוצה. וכשלאדם קורה משהו רע והוא מצליח להביא עצמו למצב של אפס, שהוא לא רוצה שום דבר, והוא באמת חווה את זה, אז הוא מקבל את הכבוד בעל כורחו. בעל כורחך קורה את מה שאתה רוצה. בעל כורחך אתה הופך להיות אלוהים. מה הכוונה בעל כורחך,? שאתה לא צריך להתאמץ למלא את רצונך. כל מה שקורה זה רצונך.

שאלה: האם זה עניין של ויתור?

אליעד: זה לא עניין של ויתור, למעשה אתה מקבל את כל הקופה. ההבנה תגרום לך לוותר, אתה לא יכול לוותר, זה פשוט קורה בגלל שהבנת. אתה יכול לנסות לוותר, ולנסות לוותר יביא אותך להתבוננות פנימית שתבין למה אתה לא רוצה את המציאות ובסוף אתה תבין את הכל ותראה שהכל זה כרצונו. לוותר זה לא ויתור פשוט, אתה אמור לוותר ברמה כזאת שאתה רוצה את זה. למשל שקורה לך משהו ממש רע, זה לא שאתה מתפשר ומקבל את הרע אלא אתה אפילו רוצה את הרע. למה? כי אתה אלוהים וזה מה שאתה רוצה.

רבי נחמן אומר אם תצליח לחוות שאתה כלום אז תקבל את הכבוד של המלך. בתורה ו' הוא אומר, ר ק כאשר אתה הופך להיות חיריק, הכי מושפל, הכי חסר יכולת, הכי קטן.

הוא אומר תפסיק לחשוב מה אתה רוצה, תתחיל לחשוב מה המציאות רוצה, תפסיק לקחת את הדברים באופן אישי. אם עכשיו קורה לך משהו רע, זה המציאות שרוצה שזה מה שיקרה לך, מי אתה בכלל? מה בכלל אתה רוצה? אז תמעט בכבוד עצמך ותרבה בכבוד המקום.

אתה נמצא במקום מסוים, המלך רוצה שזה מה שיקרה, מי אתה שתגיד לו מה לעשות? למה, הוא אומר שיש שני סוגים של כבוד, יש כבוד של מלכים וכבוד של אלוהים, מה הכוונה? את המלך כולם מכבדים, אבל מאחורי הגב מדברים עליו, וגם לא תמיד כל מה שהמלך רוצה עושים, זה לא תמיד כרצונו. אבל יש רק ישות אחת שכול מה שקורה זה כרצונה, שהיא אלוהים, כבוד אלוהים. אין שום דבר בעולם שפוגע בכבודו של אלוהים, הוא הבעל הבית, הוא זה שמחליט מה קורה, אתה לא יכול לעשות שום דבר בלעדיו, אם אתה מקלל את אלוהים זה הוא רוצה שתקלל אותו, הכל הוא מחליט.

האדם מנסה להיאחז, הוא שואל מה טוב בי? הוא לא קולט שהוא טוב פי אין סוף ממה שהוא חושב שטוב בו, אז איך יסבירו לו שהוא אין סוף טוב? למשל מלך שנמצא בכלא, ומנסה כל הזמן לשדרג את מצבו, אבל הוא בכלל לא צריך להיות בכלא, אז איך יסבירו לו שהוא לא צריך להיות בכלא? מציקים לו בכלא, עד שנמאס לו בכלא ואז הוא חוזר להיות מלך.

האדם כל הזמן עסוק, איך להרגיש יותר טוב משטויות, הוא לא אומר אני רוצה שתמיד יהיה לי טוב. מה רבי נחמן אומר, שמי שרודף אחר כבוד לפעמים יהיה כרצונו ולפעמים לא, שזה נקרא כבוד מלכים. אבל מי שבורח מהכבוד, זוכה לכבוד אלוהים.

והוא אומר איך אפשר לזכות בכבוד האלוהים? על יד תשובה, מה זה תשובה? אם אתה הולך לסמינר של ערכים יחזירו אותך בתשובה על ידי שולחן ערוך, מצוות וכו'. אבל מה רבי נחמן אומר שעיקר התשובה זה שישמע ביזיונו ידום וישתוק. זה כאשר מבזים אותך אתה שותק וגם דומם בלב. למה לחזור בתשובה? לפני שהאדם חזר בתשובה אין לו הוויה, הוא לא קיים, אין לו זכות קיום.

למשל את מדמיינת פיל, האם הפיל הזה באמת קיים? לא. והפיל אומר על עצמו אני ואני, האם הוא קיים? כל אחד שאומר אני, למעשה הוא כלום באמת. סתם, יש מישהו שחושב אותך ואתה אומר אני ואני. מה אתה? כלום. אבל כאשר אתה חוזר בתשובה, כאשר אתה שותק על ידי ההבנה שהכל אחד, אז אתה הופך להיות אלוהים, ואז אתה קיים. ואז יש לך בחירה, ואז אתה חווה שהכל כרצונך, ואז אתה יכול לריב עם מישהו בגשמיות, אבל זה רצונך לריב איתו. אתה לא סובל יותר, כי טוב לך כאשר רע לך.

שאלה: אני אוכל להגיע לכבוד האלוהים רק אם כולם יגיעו.

אליעד: איך אתה יודע? האם היית שם? נגיד אתה האדם היחיד המדבר, האם אתה יכול לחזור בתשובה ללא תלות באחרים?

שאלה: אבל אני חלק מכולם.

אליעד: אתה צריך לחזור בתשובה על ידי שתבין שאתה לא חלק, להשיב לעצמך את השכל. אתה לא חלק, אתה אלוהים שנמצא בתוך גוף, שכחת שאתה אלוהים, ועכשיו אתה צריך לזכור זאת. מה עניינך מהאחרים? מה העניין עד שכולם ישובו? זה עד שתגיע להבנה שכולם בסדר. אתה אומר שיש שני אני, האני המוגבל והאני הרחב, אז עליך לדאוג לאני הקטן. האני הגדול מבחינתו לא צריך להחזיר אף אחד בתשובה, כי מבחינתו הכל בסדר, אבל האני הקטן יגיע לשלמות כאשר הוא יחווה את האני הגדול שהוא כבר בשלמות. לחזור בתשובה הכוונה לחוות את הדברים כפי שהיו לפני שנפרדו אחד מהשני.