אכזבה היא תחושה של מפח נפש, צער, עצב או היעדר הנאה, כאשר בעיני המאוכזב יש פער גדול בין הציפיות המוקדמות בנוגע להתרחשות מסוימת, לבין מה שהתרחש בפועל. בעברית המילה אכזבה נגזרת מן השורש כ. ז. ב., שמשמעותו הפסקה, עזיבה או שקר: "אַכְזָב מַיִם לֹא נֶאֱמָנוּ" (ירמיהו ט"ו, יח), "וּכְמוֹצָא מַיִם אֲשֶׁר לֹא יְכַזְּבוּ מֵימָיו" (ישעיהו נ"ח, יא).

המרכיב הבסיסי בתחושת אכזבה, והגורם המרכזי הקובע את עצמתה, הוא גודל הפער שבין הציפייה המוקדמת לבין ההתממשות בפועל. גורמים נוספים המשפיעים על גובה הציפיות ומכאן גם על עצמת האכזבה הן חשיבותו של האירוע שלו מצפים (מנקודת מבטו של המצפה), מידת ההרגל שיש למאוכזב בהתממשות אירוע כזה, התרחשויות דומות קודמות, והסיכוי להתממשות האירוע המיוחל. כך, לדוגמה, אי זכייה בהימור בפיס, למרות חשיבותה האפשרית הרבה, לא תניב בדרך כלל תחושה עמוקה או מתמשכת של אכזבה, שכן רוב המהמרים מעריכים כי סיכויי ההתממשות של הזכייה קטנים ממילא. לעומת זאת, דחיית בקשה להעלאה קטנה במשכורת, אף כי ערכה הכספי בטל בהשוואה לזכייה בפיס, עלולה לאכזב יותר, בגלל הערכה שהסיכוי להתממשותה גדול יותר משום שאחרים קיבלו העלאה כזו (התרחשויות דומות קודמות) או בגלל הציפייה לקבלת הכסף לכיסוי הוצאות מידיות.

גורם נוסף, שיש לו השפעה ניכרת על עוצמת תחושת האכזבה, הוא מידת ההצלחה או הכישלון של אחרים במשימה דומה. מידע נוסף, או חשיבה נוספת, על ההצלחה או הכישלון מביאים רבים לכייל מחדש את רמת הציפיות ואת ההתייחסות לסיכויי ההתממשות. כך, למשל, מידת האכזבה מקבלת ציון בינוני בבחינה תהיה תלויה במידע שיתקבל מאוחר יותר ביחס להצלחה או הכישלון של אחרים באותה בחינה.