למה המטרות זמניות אינן מושלמות? למה מטרות כמו כסף קריירה ומשפחה הם לא מושלמות?

תשובה: בואו נתבונן בכמה מטרות זמניות שאנשי העולם בוחרים על מנת להשביע את רעבונם למשמעות ונהיה בבחינת איזהו חכם הרואה את הנולד, ונבדוק האם המטרות הזמניות הנפוצות בעולם גורמות להשביע את הנפש הצמאה למשמעות.

אנחנו לא רוצים להיות כאותו אחד שנסע שש שעות לאילת, פתאום מתברר לו שמה שהוא מחפש נמצא בכלל בצפון ברמת הגולן.

הגיוני שלפני שהאדם בוחר יעד, שיבדוק מה יהיה לו אחרי ההגעה ליעד והאם זה יספק אותו.

(הערה חשובה: המטרות שלהלן הן לא מושלמות כאשר הן בפני עצמן אבל כאשר מוסיפים את הנקודה היהודית הקשורה לעולם הנצח, חלק ממטרות אלו יכולות להיהפך למטרות בעלות משמעות אמיתית ונצחית)

מטרה: תואר וקריירה

בוא נתבונן בסטודנט שקרע את עצמו יומם ולילה כדי להוציא את התואר הנכסף, והנה מגיע היום המיוחל והוא מקבל את התעודה, אשאל אותך מה הרגע המאושר ביותר בחייו? - קבלת התואר, כמה זמן נמשך הרגע הזה? דקה, שתיים, רגע זה נגוז וחלף דקה אחת של אושר, 4 שנים של קריעה.

ונניח שמטרת הסטודנט הייתה להיות להצליח בתור רופא / עורך דין / רואה חשבון, זו כבר מטרה יותר ארוכת טווח, נניח הסטודנט שלנו קיבל את התואר הנכסף, מתחיל לעבוד וזוכה להכרה והצלחה ואז? הנה הוא רופא מוצלח ואז? מה הוא עושה אז? האם נגמר לו החיים עכשיו? האם להתאבד כי הוא השיג את מטרת חייו?

בדיחה: פעם מדריך שכנע קבוצת מטיילים לעלות איתו על פסגת הר גבוה. המטיילים התאמצו הזיעו קרעו את עצמם עלו ועלו עד שהגיעו... ואז אמר המדריך: "תראו כמה שהנוף יפה שם למטה".

אמרו הטיילנים: "אם כל כך יפה למטה, למה העלית אותנו למעלה?! "

אדם עולה ועולה למעלה ואז "כובש" את הפיסגה, ואז מה הלאה?

מטרה: כסף

מטרה נוספת שהרבה אנשים רודפים אחריה היא המטרה "לעשות כסף" ולהיות "מיליונר". בוא נפנה לרודף נעצור אותו רגע ונשאל? נניח שהתעשרת, יש לך הכל, בית ענק עשרות עוזרים ומשרתים, מטוס פרטי ואז? האם תוכל לאכול כמו 2 אנשים? האם תוכל לשכב על מיטה גדולה פי שתיים? אחרי מה תרדוף? בוא נתבונן קדימה שאל את העשירים האם הם מאושרים? האם זה שיש להם עושר חומרי גורם להם להיות מאושרים?

מטרה: הנאה

גם המטרה של רדיפת ההנאות בחיים אנשים הרואים את ההנאה מהחיים כצו הראשון שלהם, לעולם לא יוכלו להיות מאושרים מפני שההנאה היא לכל היותר אמצעי אך ורק אמצעי. היא מגרה את החושים לזמן מה ואז היא חולפת בהותירה אחריה רק תאווה שאינה יודעת שבעה עוד ועוד.

כאשר "הנאה מן החיים" נעשית למטרה, היא חדלה להביא אושר, מפני שברגע שמשיגים אותה כבר מרגישים אי שביעות רצון, ומחפשים הנאה נוספת חדשה ומרגשת יותר.

נניח שרצית לטעום גלידה פונץ' בננה והנה קנית גביע ועוד גביע ועוד אחד ואז? לא יצא לך מהאף?

המחקרים מראים שככל שמשתמשים בהנאה גשמית, הצורך עולה למינון יותר גבוה אבל ההנאה פוחתת עד שנמאס לך אין לך חשק לזה, זהו, הפסקת עברת לארטיקים אכלת אחד ועוד אחד טעמת מכל מיני טעמים ושוב אותו תהליך שבסופו אתה "רעב" להנאה הראשונה שהייתה לך כשטעמת את הארטיק הראשון, וכך זה בכל הנאה, כולל אלו שהן מסוכנות לבריאות, כגון אלכוהול, סמים וכו'.

(שלא יובן שהיהדות נגד הנאות אלא הן אמצעי למטרה יותר נעלה לא כמטרה בפני עצמה)

מטרה: למען הצבא והמדינה

כאשר אדם חי למען מטרה מסוימת, נמדד כל רגע חולף בשאלה עד כמה קידמה אותו עשייתו לקראת המטרה. אם יתברר שהמטרה הייתה שקרית או מוטעית יחוש האדם שכל הטרחה, ולמעשה כל חייו, בוזבזו לשווא.

לדוגמה: לא מעטים מאלה שהאמינו ברעיון הקומוניסטי והשקיעו את כל מרצם אונם והונם למען חיזוקה של ברית המועצות, מצאו את עצמם שבורים וחסרי ערך כשברית המועצות התפוררה.

איזו משמעות יש לחייהם של חיילי בבל או רומא או יוון שנתנו את חייהם למען עוד פיסת קרקע זו או אחרת? כמה סבל ודם נשפך למען אותם כיבושים שכיום יש בהם רק עניין לאוהבי עתיקות והיסטוריה?

משל למה הדבר דומה? לאדם שמתבגר ומסתכל לאחור על שנות ילדותו שבהן רב עם חבריו עד זוב דם על ג'ולות או גרעיני משמש (גוגואים) במבט מבוגר וכולל הוא מבין שאותם מריבות הן חסרי משמעות.

נקודה למחשבה: חייל שנולד לעם א' מוכן למסור את נפשו כדי להרוג את חיילי עם ב'

אילו היה נולד מעבר לגבול האם לא היה מוכן באותה מידה להלחם ולמסור את חייו עבור עם ב' כדי להרוג את חיילי עם א', על כמה חיילים שמענו שערקו לצד האוייב רק בגלל סיבות רדיפת האמת ואידיאולוגיה?

מדוע מי שגר בתל אביב לרוב הוא אוהד מכבי תל אביב ולעומתו הנולד בחיפה אוהד מכבי חיפה?

ומה יקרה כאשר התל אביבי יעבור לגור בחיפה?

אם נתבונן נבין שהמשמעות ששואבים בני האדם מתחושת ההזדהות עם הסביבה שגדלו והתחנכו בה, אינה משמעות עליונה ומוחלטת הנשענת על ערך אובייקטיבי ובלתי משתנה. זוהי משמעות חלקית בלבד שבאה לספק את הצורך בשייכות ואת הצורך בהזדהות הקיימים אצל כל אדם, אם כן הערכים החברתיים אינם מטרה אלא אמצעי.

מטרה: לחיות למען המשפחה

יש השואבים משמעות לחייהם להיות אב טוב או אם דואגת ומסורה. כל מעייניהם מסורים לילדיהם והם שואפים להעניק להם כלים לעבור את החיים בקלות וללא סבל. הם מוכנים לסבול ולטרוח ימים ושנים רק כדי שהילדים לא יידעו מחסור, נשמע אנושי וערכי, הלא כן?

בכל זאת, מבט בוחן יותר מעלה את השאלה: האם זהו מותר האדם מן הבהמה? האם החתולה הדואגת לגוריה עושה זאת בפחות מסירות? האין הדאגה לילדים אינה אלא אינסטינקט הטבוע בהורים?

נקודה למחשבה: ההיסטוריה האנושית מורכבת ממיליארדי הורים וממאות דורות שחיו למען ילדיהם. איזו משמעות יש לטרחתו הטבעית של הורה פלוני שחי לפני עשרה דורות ואפילו לפני 100 שנה? מי זוכר לו זאת כיום? מי מכיר את שמו? אילו אחד מהם היה מתאמץ פחות, האם היינו יכולים להבחין בזאת כיום, לאחר שנים רבות?

ועוד נקודה למחשבה: נניח שמשמעות החיים היא הדאגה, המאמץ והיגיעה למען הילדים, אם כן אנחנו חיינו למען ילדינו, וילדינו יחיו יתאמצו ויתייגעו למען ילדיהם, ובניהם למען בניהם וכן הלאה, כיצד ייראה ירגיש אותו דור מאושר שבשבילו טרחו וסבלו כל הדורות בהיסטוריה?

מטרה: למנוע מלחמות עולמיות, למנוע רעב בעולם כמה שיותר אנשים יחיו.

מטרות אלו נשמעות נאצלות, אך אם שמת לב, כולם קשורות לאבטחת העולם הגשמי.

שאלה: ומה רע בזה?

תשובה: כל זה מוגבל וללא מוצא, ואסביר את עצמי, חשוב על השאלה הבאה: האם אתה אוכל כדי לחיות או חי כדי לאכול?

ודאי תענה שאתה אוכל כדי לחיות.

ובכן למה אתה חי? למה אנשים מוציאים את רוב זמנם? כדי להרוויח כסף, לשם מה הם צריכים כסף כדי שיהיה להם מה לאכול ושאר צרכים.

יוצא שגם כשאתה דואג לעולם ממלחמה אטומית ולהציל חיי אדם וכו' אתה בעצם דואג להם כדי שימשיכו לחיות אבל למה? אם אתה מקדיש את חייך כדי שאחרים יוכלו לחיות אז למה הם חיים? ונניח שהם החליטו כמוך להיות נאצלים ולהקדיש את חייהם כדי לעזור לאחרים להמשיך לחיות, זה הוא מעגל אין סופי ללא תכלית.

זה כמו לאכול כדי לחיות כדי לאכול כדי לחיות כדי לאכול...

בדיחה: לפני המראת מטוס בריטיש איירוויז אומרת הדיילת כולם חייבים לחגור חגורות.

אחד הנוסעים (תמיד יש אחד כזה)... שואל אותה מדוע חייבים לחגור.

עונה לו הדיילת: "אם תהיה תאונה, כל מי שלא יהיה חגור, יעוף מהמטוס".

שואל הנוסע: "ואלו שיהיו חגורים".

עונה הדיילת: "הא הם... ייתרסקו למוות... "

אם בכל מקרה אדם מת בסוף ואין לו מטרה מעל מטרת החיים הזמניים אז האם יש פה רווח ממשי בהארכת חייו?

שאלה: ובכל זאת, לשאוף ולפעול שיהיה שלום בכל העולם האם אין זו מטרה אמיתית ונעלה?

תשובה: יתכן שאלו הן מטרות גדולות מאחרות אבל הן מוגבלות מעצם טיבען, כי הן לא מוציאות אותך מהמבוי הסתום, שהרי בסיכום הסופי נניח שמטרה כזו תתגשם ולא יהיו שום מלחמות, זיהום אוויר או רעב ואז? מה הלאה? האם כולם יהיו מאושרים? האם הם לא דומים לאותו נוסע מיליונר במחלקה הראשונה שלא היה לו לאן לשאוף כבר, יש לו הכל אבל אין לו סיפוק לרצון הפנימי למטרה נעלה ומשמעותית.

לא לחינם המקום עם הכי הרבה מתאבדים זה בשוויץ מדינה שקטה ללא מלחמות ללא אתגרים וכו'

לא לחינם מספרים על אחד מכוכבי הביטלס שהתאבד למרות (או בגלל) שהיו לו מיליוני דולרים ומכתב שהוא השאיר הוא כתב: "היה לי הכל, אבל לא היה לי כלום"

לכן כל מטרה גשמית גדולה או קטנה היא מוגבלת מעצם טיבעה, וגם אם היא נשמעת גדולה כמו לשפר את העולם וכו' היא מוגבלת כי אם באופן תיאורטי היא תתגשם, מה יהיה הלאה?

רק כאשר מטרה גשמית היא אמצעי למטרה יותר גבוהה למטרה נצחית יש לה ערך כי היא משרתת מטרה שאינה נגמרת.

לסיכום: כל מטרה שהיא זמנית ומוגבלת, עתידה שלא לספק את הרודף אחריה, ולכן היא אינה מושלמת.

חשוב מאוד לדעת שרוב המטרות שלעיל באם היו משרתות את המימד האלוקי, המימד הנצחי היו נהפכות למטרות אמיתיות ושלמות יותר, כי המטרות הלא שלימות משמשות כלי והכנה לשלימות הנצחי שאלוקים רוצה שנגיע אליה, בהמשך נסביר מדוע.