כיצד להגיע להבנה מתוכה מגיעים לפשטות וקלות מעשית?
כאשר ההבנה היא פשוטה ביותר, קל יותר לעשות את הדברים גם בחיי היום יום. החיים נעשים פשוטים יותר ומובנים יותר. גם המעשים אותם עושה האדם שלמים יותר הן באיכותם והן ברצונו לעשות אותם. הוא מבין את המהות של הדברים ומתחבר למהות. הוא מבין כשהמחשבה ברורה הכל ברור וקל לעשות.
ההבנה היא מס' 1 בחיים, והאדם יכול לשאול למה זה קרה? ולמה זה כך ולא אחרת? אבל הדבר החשוב הוא לטפל בשורש של הדברים כי זה העיקר. הדברים החיצוניים בלבד לא מהווים שינוי אמיתי, כי השינוי הזה הוא בר חלוף, ועלול להיעלם כעלה נידף ברוח. ולכן, כדי להחזיק את הדברים נכון השורש חייב להיות אמיתי. השורש של כל ההבנות בעולם הוא האמת.
בלי אמת אין כלום, הכל נופל ונושר ואין לו אחיזה בקרקע המציאות. התשובה היא קרקע המציאות, להיות על קרקע המציאות פירושו לדבוק באמת עד הסוף. ולכן כאשר אדם מחובר לאמת, הוא יכול סוף סוף מתוך הבנה זו להרגיש טוב, ולהחיות את קולו הפנימי ולעשות בשלמות את מה שתמיד חלם עליו ולא עשה מחמת חוסר הבנת הדברים כפי שהם באמת.
והדבר הזה שאדם רצה תמיד להגשים הוא את קולו הפנימי האמיתי, כי הקול הפנימי האמיתי לא משקר, ואומר את האמת למרות שהוא היה חבוי במשך הזמן הוא חי לנצח. והוא קיים תמיד. ותמיד הוא יופיע ויתגלה. כי לשקר אין רגליים, ורק האמת יציבה ונשארת וקיימת לעד.
ואפילו אם האדם נפל, האדם יכול לקום לאזור אומץ ואותה ההרגשה מתבהרת, אותם דברים תמיד רצה באמת מופיעים בבהירות המחשבה, ובאותה בהירות הוא עושה את מעשיו מתוך הבנה אמיתית. וההבנה כל הזמן מתבהרת ותמיד יש לאן להתקדם עד לאין סוף.
כך יוצא שהאדם יכול להתקדם ללא הגבלה, ויכול להגיע לרמות הבנה גבוהות וככל שהוא מגיע להבנות גדולות יותר כך הוא מרגיש יותר טוב, והעולם הוא רק תחנה אחת מאינסוף. והאדם תמיד מתקדם וכך הוא תמיד מרוויח. החיים מאירים לו פנים, המציאות האינסופית ללא התחלה וסוף מאירה אליו פנים, כל אחד קורא לה בשם אחר, אבל העיקר ההבנה של הדברים כאן.
ואותה מציאות אינסופית ללא התחלה וסוף צמצמה את עצמה בצמצום אינסופי כדי שיהיו בני אדם שייתפתחו באופן אינסופי. ולכן, האדם הוא גם אינסופי, וגם כלום, וגם אמיתי בו זמנית.
*
מצד האמת, האדם חי את הדברים בהבנה הבאה לו בצמצום. השאלות שיש לאדם בחיים, הן באות לו מהנפרדות כי בעיני האדם יש כל מיני ישויות, דברים וכו'. אבל מצד האמת הכל אחד. והאדם חי במעין משחק, והמשחק הזה של הצמצום, בא מתוך הנפרדות לגלות את האחדות. והאדם מתוך הנפרדות מגלה את האחדות.
ואם האדם מכיל הפכים הוא חי עם המציאות יותר בשלום, דהיינו, כל הדברים שהיו נראים לו קשים, הוא יכול להכיל אותם. הוא יכול לחקור את הדברים תוך ראיית הדברים כפי שהם, ללא עין משוחדת, ולהגיע להבנת האמת בכל התחומים בחיים לא משנה הזמן שזה לוקח, משנה כמה האדם אמיתי עם עצמו. וההבנה עם הזמן גודלת ומתעצמת, והאדם יכול להכיל יותר את המציאות ולהבין טוב יותר את המציאות. והאדם נעשה אמיתי עם עצמו יותר ויותר עד שמגיע להבנת דברים באמת בשלמות.
כאשר ההבנה היא פשוטה ביותר, קל יותר לעשות את הדברים גם בחיי היום יום. החיים נעשים פשוטים יותר ומובנים יותר. גם המעשים אותם עושה האדם שלמים יותר הן באיכותם והן ברצונו לעשות אותם. הוא מבין את המהות של הדברים ומתחבר למהות. הוא מבין כשהמחשבה ברורה הכל ברור וקל לעשות.
ההבנה היא מס' 1 בחיים, והאדם יכול לשאול למה זה קרה? ולמה זה כך ולא אחרת? אבל הדבר החשוב הוא לטפל בשורש של הדברים כי זה העיקר. הדברים החיצוניים בלבד לא מהווים שינוי אמיתי, כי השינוי הזה הוא בר חלוף, ועלול להיעלם כעלה נידף ברוח. ולכן, כדי להחזיק את הדברים נכון השורש חייב להיות אמיתי. השורש של כל ההבנות בעולם הוא האמת.
בלי אמת אין כלום, הכל נופל ונושר ואין לו אחיזה בקרקע המציאות. התשובה היא קרקע המציאות, להיות על קרקע המציאות פירושו לדבוק באמת עד הסוף. ולכן כאשר אדם מחובר לאמת, הוא יכול סוף סוף מתוך הבנה זו להרגיש טוב, ולהחיות את קולו הפנימי ולעשות בשלמות את מה שתמיד חלם עליו ולא עשה מחמת חוסר הבנת הדברים כפי שהם באמת.
והדבר הזה שאדם רצה תמיד להגשים הוא את קולו הפנימי האמיתי, כי הקול הפנימי האמיתי לא משקר, ואומר את האמת למרות שהוא היה חבוי במשך הזמן הוא חי לנצח. והוא קיים תמיד. ותמיד הוא יופיע ויתגלה. כי לשקר אין רגליים, ורק האמת יציבה ונשארת וקיימת לעד.
ואפילו אם האדם נפל, האדם יכול לקום לאזור אומץ ואותה ההרגשה מתבהרת, אותם דברים תמיד רצה באמת מופיעים בבהירות המחשבה, ובאותה בהירות הוא עושה את מעשיו מתוך הבנה אמיתית. וההבנה כל הזמן מתבהרת ותמיד יש לאן להתקדם עד לאין סוף.
כך יוצא שהאדם יכול להתקדם ללא הגבלה, ויכול להגיע לרמות הבנה גבוהות וככל שהוא מגיע להבנות גדולות יותר כך הוא מרגיש יותר טוב, והעולם הוא רק תחנה אחת מאינסוף. והאדם תמיד מתקדם וכך הוא תמיד מרוויח. החיים מאירים לו פנים, המציאות האינסופית ללא התחלה וסוף מאירה אליו פנים, כל אחד קורא לה בשם אחר, אבל העיקר ההבנה של הדברים כאן.
ואותה מציאות אינסופית ללא התחלה וסוף צמצמה את עצמה בצמצום אינסופי כדי שיהיו בני אדם שייתפתחו באופן אינסופי. ולכן, האדם הוא גם אינסופי, וגם כלום, וגם אמיתי בו זמנית.
*
מצד האמת, האדם חי את הדברים בהבנה הבאה לו בצמצום. השאלות שיש לאדם בחיים, הן באות לו מהנפרדות כי בעיני האדם יש כל מיני ישויות, דברים וכו'. אבל מצד האמת הכל אחד. והאדם חי במעין משחק, והמשחק הזה של הצמצום, בא מתוך הנפרדות לגלות את האחדות. והאדם מתוך הנפרדות מגלה את האחדות.
ואם האדם מכיל הפכים הוא חי עם המציאות יותר בשלום, דהיינו, כל הדברים שהיו נראים לו קשים, הוא יכול להכיל אותם. הוא יכול לחקור את הדברים תוך ראיית הדברים כפי שהם, ללא עין משוחדת, ולהגיע להבנת האמת בכל התחומים בחיים לא משנה הזמן שזה לוקח, משנה כמה האדם אמיתי עם עצמו. וההבנה עם הזמן גודלת ומתעצמת, והאדם יכול להכיל יותר את המציאות ולהבין טוב יותר את המציאות. והאדם נעשה אמיתי עם עצמו יותר ויותר עד שמגיע להבנת דברים באמת בשלמות.
050-3331-331