שאלה: האדם אומר שהוא התבונן לתוך עצמו, חקר את שורש הרצון, והגיע למסקנה שהוא אינו בוחר את רצונותיו ואת כל מה שמתהווה המהם. כי כל רצונותיו הם בעצם רצון של יישות אחרת.
כתוצאה מכך האדם אומר שהוא אינו נהנה.
ושואל, כיצד מתקדמים מכאן.
תשובה: ההבנה של האדם אינה הבנה שלמה ועל כן לא תיתכן תחושת הנאה מהבנה זו.
שכן דמות בסרט מצוייר לא נהנת, היא סובלת כי משהו אחר "מתעלל" בה.
העצה היעוצה: על האדם להמשיך להתבונן אל תוך הבנתו, ולהבין שלא רק רצונותיו הם ביטוי של יישות אחרת אלא כל התודעה שלו היא ביטוי של משהו אחר.
ואז האדם מבין, שהתודעה שלו היא לא מי שהוא חשב שהוא.
אלא התודעה שלו היא אותה יישות ראשונה שהיא זאת שמהווה את התובנה המצומצמת שלו.
מכאן, שתודעת האדם כי גם הצייר של הסרט המצוייר וגם כל הדמויות והמציאות בתוך הסרט המצוייר בעצמו.
סיכום שלבי ההתפתחות:
*יש האדם שיש לו רצון.
1. שלב א: האדם מבין שהוא קיים כיישות נפרדת, שיש לו רצון ושהוא שולט בו. (= חויה בחירה חופשית)
2. שלב ב: האדם מבין שהוא קיים כיישות נפרדת, אבל הוא מגלה שרצונותיו אינם בשליטתו כי יש יישות אחרת שמחליטה לו מה הוא ירצה. (= חויה העדר בחירה חופשית).
3. שלב ג: האדם מבין שעצם היישות שלו היא ביטוי של משהו אחר. כלומר, האדם מבין שהוא אינו קיים כיישות נפרדת שיישות אחרת מלבישה בו רצונות. אלא כל האדם הוא בעצם ביטוי של יישות אחרת עם הרצונות שבתוכה, שמתהווה כל הזמן. כשהאדם מבין את זה הוא הופך להיות כלום, הוא הופך להיות האין, הוא הופך להיות האין סוף שלפני הבריאה. והוא חווה את האלוהים. (= חויה בחירה חופשית)
בשלב הזה האדם חווה בעצם מימדים בו זמנית. גם את מימד האחדות הראשוני, וגם את מימד הנפרדות שנמצא בתוך מימד האחדות.
4. שלב ד: בשלב מתקדם זה האדם מבין שגם אותה יישות ראשונית גם היא "דמות בסרט מצוייר" אותה מצייר צייר אחר גדול יותר. ובשכל הגדול, האדם כבר מבין שהצייר, הציור וכל הדמויות בציור הן כולן יישות אחת. שבפעם מצטיירת לעיני האדם כך, ובפעם אחרת מצטיירת לעיני האדם אחרת.
וממילא מצד האמת, אין את הנפרדות של יש בחירה או אין בחירה.
סיכום: העצה היעוצה להאדם היא להמשיל ולהתבונן אל תוכו פנימה, ואז הוא יגלה שהוא לא רק הציור אלא גם הצייר, והוא לא רק הצייר אלא גם יישות שמאחדת את הציור והצייר יחדיו, ואז האדם חי חיים טובים באמת.
כתוצאה מכך האדם אומר שהוא אינו נהנה.
ושואל, כיצד מתקדמים מכאן.
תשובה: ההבנה של האדם אינה הבנה שלמה ועל כן לא תיתכן תחושת הנאה מהבנה זו.
שכן דמות בסרט מצוייר לא נהנת, היא סובלת כי משהו אחר "מתעלל" בה.
העצה היעוצה: על האדם להמשיך להתבונן אל תוך הבנתו, ולהבין שלא רק רצונותיו הם ביטוי של יישות אחרת אלא כל התודעה שלו היא ביטוי של משהו אחר.
ואז האדם מבין, שהתודעה שלו היא לא מי שהוא חשב שהוא.
אלא התודעה שלו היא אותה יישות ראשונה שהיא זאת שמהווה את התובנה המצומצמת שלו.
מכאן, שתודעת האדם כי גם הצייר של הסרט המצוייר וגם כל הדמויות והמציאות בתוך הסרט המצוייר בעצמו.
סיכום שלבי ההתפתחות:
*יש האדם שיש לו רצון.
1. שלב א: האדם מבין שהוא קיים כיישות נפרדת, שיש לו רצון ושהוא שולט בו. (= חויה בחירה חופשית)
2. שלב ב: האדם מבין שהוא קיים כיישות נפרדת, אבל הוא מגלה שרצונותיו אינם בשליטתו כי יש יישות אחרת שמחליטה לו מה הוא ירצה. (= חויה העדר בחירה חופשית).
3. שלב ג: האדם מבין שעצם היישות שלו היא ביטוי של משהו אחר. כלומר, האדם מבין שהוא אינו קיים כיישות נפרדת שיישות אחרת מלבישה בו רצונות. אלא כל האדם הוא בעצם ביטוי של יישות אחרת עם הרצונות שבתוכה, שמתהווה כל הזמן. כשהאדם מבין את זה הוא הופך להיות כלום, הוא הופך להיות האין, הוא הופך להיות האין סוף שלפני הבריאה. והוא חווה את האלוהים. (= חויה בחירה חופשית)
בשלב הזה האדם חווה בעצם מימדים בו זמנית. גם את מימד האחדות הראשוני, וגם את מימד הנפרדות שנמצא בתוך מימד האחדות.
4. שלב ד: בשלב מתקדם זה האדם מבין שגם אותה יישות ראשונית גם היא "דמות בסרט מצוייר" אותה מצייר צייר אחר גדול יותר. ובשכל הגדול, האדם כבר מבין שהצייר, הציור וכל הדמויות בציור הן כולן יישות אחת. שבפעם מצטיירת לעיני האדם כך, ובפעם אחרת מצטיירת לעיני האדם אחרת.
וממילא מצד האמת, אין את הנפרדות של יש בחירה או אין בחירה.
סיכום: העצה היעוצה להאדם היא להמשיל ולהתבונן אל תוכו פנימה, ואז הוא יגלה שהוא לא רק הציור אלא גם הצייר, והוא לא רק הצייר אלא גם יישות שמאחדת את הציור והצייר יחדיו, ואז האדם חי חיים טובים באמת.
050-3331-331