עצבנות היא תחושת אי נחת שחש אדם כאשר הוא נמצא בלחץ או כאשר הוא מרגיש חסר אונים.
תחושת העצבנות יכולה להיגרם מסיבות שונות: חוסר אונים, עומס, עייפות ותסכול. אדם החש עצבנות עשוי להרבות בסימנים של אי שקט, כגון מצמוצים, תנועות חדות והתפרצויות.
מקובל לראות בעצבנות תחושה שלילית, מכיוון שהיא עלולה לפעמים להביא את האדם לתגובות פזיזות ללא מחשבה וללא שקילה נכונה של הנתונים. מקרים חריגים של עצבנות אף יכולים להביא לכדי אובדן עשתונות. מקומות עבודה ומוסדות מסוימים, כגון יחידות צבא בכירות, ארגוני מודיעין וארגוני עזרה ראשונה, דורשים מהעוסקים בהם מידה גבוהה של קור רוח ושיקול דעת במצבי לחץ, כדי להימנע ממקרים של תגובות חריגות אלו.
אנשים אשר העצבנות פחות מתבטאת אצלם מכונים "קרי רוח".
דפוס תגובה עצבני או עצבנות כרונית
הגורמים לכך הם ביולוגיים ופסיכולוגיים.
בעיות חיים ובעיות פסיכולוגיות
אצל חלק מהאנשים החווים תסכול כרוני בגלל בעיות חיים שונות שטרם זכו אצלם למזור כגון השמנה, בדידות, אבטלה, התמכרות, חסכים מיניים ועוד, עלולה להתבטא נטייה לעצבנות כרונית ויתרה אשר תוצא על סביבתם הקרובה בצורה של כעס ועוינות אימפולסיביים (ואפשר שגם בצורות אימפולסיביות אחרות ואפילו תגובות פסיביות אגרסיביות, או ציניות, וסרקזם לא פרופורציונליים). רבים מן החווים עצבנות בין אם בחיי היום יום ובין אם בתקופות שונות, עלולים לנסות להיעזר בפסיכולוג אשר יכווין אותם להתנהגות רגועה ושקולה יותר. אפשר שהפסיכולוג ישתכנע שהגורמים לעצבנות במקרה מסוים אינם פסיכולוגיים, כי אם הורמונאליים או נוירולוגיים. אפשר שהפסיכולוג בעצמו ישער על גורמים כאלה, ויפנה את מטופלו לטיפול חיצוני בהתאם, ועל גורמים אלה יורחב להלן.
חוסר איזון הורמונאלי
בקרב אנשים מסוימים ישנו ייצור עודף ולא סביר של הורמוני עקה (כגון אדרנלין, נוראדרנלין, קורטיזול, ועוד), כך שהאדם נוטה לעצבנות כרונית ומוגזמת. טיפול בבעיה זו הוא טיפול הורמונאלי ומותחל לרוב כאשר בני המשפחה של אדם כזה דוחפים אותו ללכת לטיפול בעקבות התנהגותו הבעייתית. אומדן הטיפול במצבים כאלה מתבצע אצל רופא אנדוקרינולוג, ואפשר שהוא יתחיל בהמלצת פסיכולוג.
בעיות נוירולוגיות
היפרטרופיה (גדילת יתר) של אזור או אזורים מוחיים מסוים הקשורים ברגש (Emotion), או היפרפלזיה (פעילות יתר) באזור מוחי או אזורים מוחיים מסוימים רלוונטיים, עלולים לחולל נטייה לעצבנות. אומדן הטיפול במצבים כאלה מתבצע אצל רופא נוירולוג.
השלכות העצבנות
השלכות העצבנות הן בדרך כלל שליליות בעליל. נטייה לעצבנות שהיא חריפה עלולה להיות מסוכנת במיוחד. אדם המגיב בעצבנות וחום רוח לאי - הבנות קטנות שעלולות להופיע בחיי היום יום או להקנטות קלות ואפילו לגילויים של ציניות קלה עלול להסתבך רבות, להפסיד אינטימיות, לאבד את מקום עבודתו, לפגוע באחרים, ולהסתבך בפלילים.
טיפוס A וטיפוס B
בפסיכולוגיה, אנשים אשר באופן עקבי מבטאים חוסר סבלנות טיפוסית, עצבנות הכוללת גם ציניות תוקפנית מוגזמת, נטייה לעוינות באופן כללי ואף להתקפי זעם קיצוניים. וכו' מכונים בדרך כלל טיפוס אישיות A. הקטגוריה מכילה אמות מידה ברורות לאבחון ולטיפול באלו השייכים אליה כביכול. האנטונים של קטגוריה זו הוא טיפוס אישיות B, המאופיין בהיעדר מוחלט של תכונות אלה. אנשי טיפוס A נתפסים כבעלי סיכון גבוה יותר למחלות לב, בעיות נוירו - פסיכולוגיות, ועוד, והם בעלי פוטנציאל גבוה יותר להסתבכות בפלילים.
תחושת העצבנות יכולה להיגרם מסיבות שונות: חוסר אונים, עומס, עייפות ותסכול. אדם החש עצבנות עשוי להרבות בסימנים של אי שקט, כגון מצמוצים, תנועות חדות והתפרצויות.
מקובל לראות בעצבנות תחושה שלילית, מכיוון שהיא עלולה לפעמים להביא את האדם לתגובות פזיזות ללא מחשבה וללא שקילה נכונה של הנתונים. מקרים חריגים של עצבנות אף יכולים להביא לכדי אובדן עשתונות. מקומות עבודה ומוסדות מסוימים, כגון יחידות צבא בכירות, ארגוני מודיעין וארגוני עזרה ראשונה, דורשים מהעוסקים בהם מידה גבוהה של קור רוח ושיקול דעת במצבי לחץ, כדי להימנע ממקרים של תגובות חריגות אלו.
אנשים אשר העצבנות פחות מתבטאת אצלם מכונים "קרי רוח".
דפוס תגובה עצבני או עצבנות כרונית
הגורמים לכך הם ביולוגיים ופסיכולוגיים.
בעיות חיים ובעיות פסיכולוגיות
אצל חלק מהאנשים החווים תסכול כרוני בגלל בעיות חיים שונות שטרם זכו אצלם למזור כגון השמנה, בדידות, אבטלה, התמכרות, חסכים מיניים ועוד, עלולה להתבטא נטייה לעצבנות כרונית ויתרה אשר תוצא על סביבתם הקרובה בצורה של כעס ועוינות אימפולסיביים (ואפשר שגם בצורות אימפולסיביות אחרות ואפילו תגובות פסיביות אגרסיביות, או ציניות, וסרקזם לא פרופורציונליים). רבים מן החווים עצבנות בין אם בחיי היום יום ובין אם בתקופות שונות, עלולים לנסות להיעזר בפסיכולוג אשר יכווין אותם להתנהגות רגועה ושקולה יותר. אפשר שהפסיכולוג ישתכנע שהגורמים לעצבנות במקרה מסוים אינם פסיכולוגיים, כי אם הורמונאליים או נוירולוגיים. אפשר שהפסיכולוג בעצמו ישער על גורמים כאלה, ויפנה את מטופלו לטיפול חיצוני בהתאם, ועל גורמים אלה יורחב להלן.
חוסר איזון הורמונאלי
בקרב אנשים מסוימים ישנו ייצור עודף ולא סביר של הורמוני עקה (כגון אדרנלין, נוראדרנלין, קורטיזול, ועוד), כך שהאדם נוטה לעצבנות כרונית ומוגזמת. טיפול בבעיה זו הוא טיפול הורמונאלי ומותחל לרוב כאשר בני המשפחה של אדם כזה דוחפים אותו ללכת לטיפול בעקבות התנהגותו הבעייתית. אומדן הטיפול במצבים כאלה מתבצע אצל רופא אנדוקרינולוג, ואפשר שהוא יתחיל בהמלצת פסיכולוג.
בעיות נוירולוגיות
היפרטרופיה (גדילת יתר) של אזור או אזורים מוחיים מסוים הקשורים ברגש (Emotion), או היפרפלזיה (פעילות יתר) באזור מוחי או אזורים מוחיים מסוימים רלוונטיים, עלולים לחולל נטייה לעצבנות. אומדן הטיפול במצבים כאלה מתבצע אצל רופא נוירולוג.
השלכות העצבנות
השלכות העצבנות הן בדרך כלל שליליות בעליל. נטייה לעצבנות שהיא חריפה עלולה להיות מסוכנת במיוחד. אדם המגיב בעצבנות וחום רוח לאי - הבנות קטנות שעלולות להופיע בחיי היום יום או להקנטות קלות ואפילו לגילויים של ציניות קלה עלול להסתבך רבות, להפסיד אינטימיות, לאבד את מקום עבודתו, לפגוע באחרים, ולהסתבך בפלילים.
טיפוס A וטיפוס B
בפסיכולוגיה, אנשים אשר באופן עקבי מבטאים חוסר סבלנות טיפוסית, עצבנות הכוללת גם ציניות תוקפנית מוגזמת, נטייה לעוינות באופן כללי ואף להתקפי זעם קיצוניים. וכו' מכונים בדרך כלל טיפוס אישיות A. הקטגוריה מכילה אמות מידה ברורות לאבחון ולטיפול באלו השייכים אליה כביכול. האנטונים של קטגוריה זו הוא טיפוס אישיות B, המאופיין בהיעדר מוחלט של תכונות אלה. אנשי טיפוס A נתפסים כבעלי סיכון גבוה יותר למחלות לב, בעיות נוירו - פסיכולוגיות, ועוד, והם בעלי פוטנציאל גבוה יותר להסתבכות בפלילים.
050-3331-331