לכל אלה שמסתובבים פה באתר וגם אלה שלא, נתקלים, בעיקר בשנים האחרונות במילה "מודעות" אם כך מה היא בעצם מודעות?

החופש האמיתי שלנו הוא יכולת הבחירה

ההבנה שיש אפשרות בחירה היא תחילת הדרך אל החופש.

הבנה עצמית והבנת התפיסה שלנו האישית ליקום הם היסודות המובילים

ליכולת הבחירה. זו היכולת להיות במודעות.

בכל מצב שקורה לכם, תתבוננו אצלכם פנימה, יש להפסיק להאשים את האחר, ולקחת אתם אחריות על מה שקורה לכם. אתם הנווטים, אתם היצירתיים, אתם

אלה שיוצרים את המצב ואתם אלה שיכולים לשנות אותו.

אשמה

האשמה היא אחת ממכלול הרגשות, אולי הרגש החזק והבסיסי ביותר בו משתמש האגו שלנו בכדי ליצור הפרדה בינינו לבין החלק האלוהי שבנו.

האשמה יודעת להסתתר טוב, ממש כמו במשחק מחבואים, היא מסתתרת תחת

רגשות הכעס, שיפוט, בקורת, פחד.

יש איזה מעגל שאומר - "אנו אשמים - אז - אנו שופטים - אז אנו מענישים - את מי?

את עצמנו.

תחושות האשמה מגיעים עוד מילדות "למה אתה לא יכול להיות כמו... ", "רציתי בת הגיע בן", "רציתי שילמד בכלל הנדסה והוא הלך ללמוד... " "ויתרתי, עשיתי, סבלתי בשבילך... ", "זה לא בשבילכם זה בשביל האורחים", "מה יגידו השכנים... "

וזה ממשיך: "למה לא באת ישבנו כל הערב לחכות לך... " למה קנית את זה, צריך לחסוך... "

האשמה שלנו עוזרת לנו ליצור אמונות שקריות, אמונה שלא מגיע לנו לקבל ולהצליח בכל תחומי החיים" אמונה שאחרי משהו טוב מגיע משהו רע", אמונה שאחרי הצלחה מגיע כישלון".

התת מודע שלנו משדר לנו ש"לא מגיע לנו", אנו יוצרים עונש מתאים כי כאילו למה מגיע לי כזה טוב? ואז אם הרווחנו הרבה כסף - ניצור בעיית בריאות ואז

"זה בסדר".

מתוך האשמה למדנו להתכחש לאינטואיציה שלנו, למדנו לעשות דברים על מנת לרצות אחרים, בכדי שיאהבו אותנו, יצרנו התנגדויות וכעסים, האשמנו אחרים שהביאו אותנו לידי כך.. ותוך כדי הרחבנו את מעגל האשמה. יצרנו עוד ועוד חסימות בתת המודע שלנו. חסימות שמקורם באשמה.

האשמה אינה רלוונטית לחיינו - היא אינה משרתת אותנו.

זו למעשה האמת, אין נכון או לא נכון, אין צודק או לא צודק. אלו הם שיטות שיפוט.

כל מה שקורה - נכון, אחרת זה לא היה קורה.

כל מצב מתרחש מסיבה - זה קורה בכדי שנלמד מזה.

אם אנו שופטים את זה - אנו לא למדים.

שיפוט ואשמה מביא אותנו לחוסר, לכעסים ואלו מפריעים ללימוד ולהתפתחות האישית שלנו.

כל מה שקרה וכל מה שקורה הוא נכון ואמיתי, אנחנו מזמנים לעצמנו את כל המציאות, את השיעורים שלנו (איך זה קורה? קראו במאמר של הזמנה אנרגטית)

לכן אין לנו על מה להתחרט או להרגיש רגשי אשמה. אין דבר שהוא טוב או רע הוא פשוט מה שהוא.

על מנת לצאת ממעגל האשמה, עלינו להכיר בדברים שאינם עובדים לנו בחיים, להכיר בכך שאנו הזמנו אותם לחיינו - ולקבל אותם. מתוך קבלה, סליחה, אהבה וחמלה, עלינו לבדוק את האמונות שיצרו עבורנו את המצבים ולפעול לשנותם.

עלינו לדעת לא לשפוט מצבים ואירועים - אלא לראות אותם בהם הזדמנות לגדילה

והתפתחות אישית. רק כך נוכל להתפתח לתהליך המודעות שלנו שמביא אותנו לצמיחה. עלינו להאמין בתהליך ולוותר על הצורך בשליטה מתמדת, לדעת לשחרר... פשוט להרפות את כל מה שמעכב אותנו ולהאמין בעצמנו ובחכמתו של הקול הפנימי.

אנו בחרנו לצאת מגן עדן, על מנת לחוות ולהכיר את השלילי, את הרוע, את הכאב, הפירוד. שם בגן עדן קיימות אנרגיות של אהבה ללא תנאי.

כעת אנו בוחרים כל אחד עם עצמו - לחזור.

מתוך לימוד והתבוננות פנימית אנו גדלים ומתפתחים ומסגלים לעצמנו חזרה את האיכויות הבסיסיות - טוהר, אהבה, זאת אנו עושים תוך החדרת איכויות של קבלה, של סליחה, של הערכה עצמית ושל חמלה, כך אנו מתחברים לחלקים הגבוהים של הנשמה שבתוכנו.

אין מקום לאשמה ביום יום, זהו היא עוזבת אתכם, כי אין לה עוד דרך איך להפעיל אתכם, היא נשארת רחוק מאחור. עכשיו אתם איך שאתם עם כל הקבלה העצמית.