* לחץ כאן, לצפייה בהרצאת וידאו + MP3 בנושא:

ספק אמיתי, וודאות אמיתית, כנראה אולי, חוויה רגשית, מחויב המציאות, מציאות לא הגיונית, שקרים קטנים.

שאלה: האם הרצון שלנו, הוא זה שגורם שיהיה לנו רע?

אליעד: האם יכול להיות לך רע, בלי שיהיה לך רצון? לא. אז זה אומר שאם לא היה רצון, לא היה רע, נכון? אמנם יש אפשרות שאולי הרצון יעשה טוב, אבל אני חושב שגם כשהרצון עושה טוב, זה רע, למה? כי הטוב שלך תלוי במשהו, אתה לא אדם חופשי, לא טוב לך מבפנים.

כאשר אתה אומר שאתה רוצה את זה, פירושו, שרע לי משאר הדברים. לומר, שאני רוצה להיות שבע, זה להיות בחוויה שרעב זה לא טוב.

שאלה: האם יש וודאות בדרך שלך?

אליעד: קודם אתה צריך לשאול, מה היא וודאות? האם יש לך וודאות בדברים אחרים? השאלה שלך נובעת מכך שאתה מרגיש הבדל בין וודאות לספק. מה זה אומר, כאשר אני אומר למישהו, תחפש את האמת, והוא אומר שהוא לא יודע מה היא האמת, הוא למעשה משקר את עצמו, למה? כי הוא כן יודע להבדיל בין אמת לשקר. הכוונה שתלך לפי האמת שלך, איך שאתה מבין מה זה אמת או שקר.

שאלה: איך אני אדע שיש סוף לחיפוש?

אליעד: רק אם תגיע, תדע. אבל החיפוש שלך, הוא מתוך זה שאתה יודע שיש. אם לא היית יודע שיש לא היית מחפש שום דבר. החיפוש שלך מבטא את זה, שבתוכך אתה חושב שיש סוף.

שאלה: אני מרגיש שיש כוח שמפעיל אותי, אבל אני מטיל בו ספק.

אליעד: יש לך ספק, אתה חושב שיש לך בחירה, אבל השאלה היא מי אתה? אולי אתה ישות בחלום של מישהו אחר, אז איך תהיה לי בחירה? קודם כל אתה צריך לבדוק מה מפריע לך. אין טעם לעשות דברים, אם אתה לא יודע מה מפריע לך.

לאדם בחיים יש תחושה שמשהו מציק לו, אבל הוא לא יודע מה מציק לו. יש שני מצבים, או ששום דבר חיצוני לא מציק לך, חוץ מתחושה פנימית שמציקה לך. אבל יש מצב אחר, שהתחושה הפנימית מציקה לי, אבל גם דברים חיצוניים. מה זה אומר? זה אומר שבך יש תחושה שמציקה לך, ואתה לא יודע להגדיר אותה, אבל בפועל היא מתבטאת בדברים קטנים.

אם מקרבים אליך אש וזה מציק לך, זה מקרה פרטי שמציק לך בכללי. כך שדרך הפרטי אתה יכול לגלות על הכללי. אם נכוון אליך אש וזה יציק לך, דרך זה נוכל לברר מה גורם לכך שדברים יציקו לך. אז בו נברר דברים קטנים שמציקים לך ודרך זה נגלה את השורש של מה שמציק לך מבפנים.

המפתח לגן עדן נמצא בשאלה האחרונה. את שואלת שאלה, אבל לא כל כולך שואלת את השאלה. את אומרת, מפריעה לי הנפרדות, אבל מפריעים לי עוד שלושה דברים. כשכול כולך, תהיי בשאלה, שאת רוצה להבין את האחדות והנפרדות הזאת, אז תביני. את לא 24 שעות חושבת על, למה יש נפרדות ואחדות?

שאלה: האם אני צריך לכוון את עצמי למקום מסוים?

אליעד: אני לא רוצה שתכוון את עצמך למקום מסוים. אני רוצה שתגיע להבנה, שתצליח להבין שדבר והיפוכו זה אחד, אז תמיד תהיה חופשי, ואז תמיד יהיה לך טוב מבפנים. זה עניין של הבנה.

שאלה: אז אני לא אהיה, כי הכל מתאפס.

אליעד: אם יש נפרדות, יש גם אחדות, נכון? והמכנה המשותף הוא המהות, נכון? זאת אומרת שיש מהות בתוך הנפרדות, נכון? למהות יש הרבה לבושים גשמיים, ואף על פי כן היא מה שהיא ללא שינוי. כך שההנחה שלך שאומרת, שאם כרגע אני רואה שניים בעיניים שלי, זה לא אומר שהיא נכונה. למרות שאתה רואה שניים זה אחד. אמנם זה נגד השכל, אבל אם היית מסוגל להבין זאת בשכל, היית מצליח לחוות זאת. אם היית רואה שני תפוזים ומבין שזה אחד, היית מבין את האחדות.

שאלה: בדרך שלך אל האחדות, מגיעים להבנה שהכל זה כלום.

אליעד: תשים לב, במשפט הזה אמרת שני דברים הפוכים, להגיד שהכל זה כלום, זה להגיד שני חוויות מנוגדות שקורות בזה אחר זה. כשאתה אומר הכל, אתה רואה נפרדות, ושאתה אומר כלום, אתה לא רואה שום דבר. אז אתה לא חווה זאת, שזה בו זמנית זה אחד, אתה חווה שני חוויות אחת אחרי השנייה. אז אתה לא מגיע לכלום, אלא מגיע לזה, שזה גם כלום. יש הבדל גדול, בין נעלם לי העולם, לבין זה שהכל זה כלום.

רבי נחמן אמר, שכול זמן שהאדם לא תיקן את המחשבה, אסור לו לדבר. הכוונה, אסור לך לחשוב שום דבר. למה? כי כשאתה חושב, אתה מכניס עצמך לבית כלא. כשאת אומרת, הנה קיר, הנה כסא, למעשה את אומרת, הנה צמצום, הנה הפרדה. אבל עדיין לא בדקת מה יש מאחור. אז את כל הזמן יוצרת עוד נפרדות ועוד נפרדות.

הסיבה שאנו חווים צמצום, היא בגלל שאנו אומרים, אם אני חווה כך, אז זה נכון. אבל אם תגידי, אז מה אם אני חווה כך, מי אמר שזה נכון? מצד האמת יש פה הכל, אבל אם לא תפקפקי בחוויה שלך, את תמשיכי לסבול ולחוות נפרדות.

צריך לחבר את השכל לרגש. כשאתה רעב, אתה חווה שאתה רעב, והשכל שלך מבין שאתה רעב, אף אחד לא יסיח את דעתך מהרצון שלך לאכול. זה מה שנקרא שהשכל והרגש מחוברים. זה המקום שאתה צריך להיות, היכן שהשכל והרגש מחוברים. אם אתה רוצה לשאול שאלה, אבל מפחד שהשאלה תברח לך, אז זה אומר שאתה לא נמצא בשאלה ברגש. זה אומר שאתה לא שואל ממקום של אמת, השאלה לא באמת מציקה לך.

שאלה: מה שמציק לי זה, שאחרי כל מה שהבנתי עד היום, אני עדיין ממשיך להיות עבד.

אליעד: אתה צודק במה שאמרת, וזה אמור להציק לך, למה? כי אמרת, שאם אני אהיה במקום שאני מבין, אני ארגיש רע. וזה נכון, כי אתה מבחינתך מבין משהו. וכל זמן שתבין משהו, תמיד תרגיש רע. כל עוד אתה במקום מוגדר, אתה תרגיש רע.

אין לי שום דרך בעולם להסביר לך בלי צורה כל שהיא, וכאשר אני מדבר בצורה כל שהיא, היא שוללת את כל שאר הצורות. זאת הבעיה של התקשורת בינך לבין עצמך, ובינך לבין כל העולם. מה שאני מוכר זה הקדמות של הלא מוגדר. כי אי אפשר למכור את הלא מוגדר. אני לא מוכר את הפיתרון אלא מוכר את הדרך לפיתרון. אם הייתי מוכר לך וודאות, הייתי מוכר לך רעל, ולכן אני לא יכול למכור לך וודאות, אני מוכר לך איך לברר דברים.

שאלה: אז מה עושים?

אליעד: הפיתרון שתלך עד הסוף עם מה שאני אומר, מתוך הבנה שצריך להגיע למשהו אחר, ואז תגיע למשהו האחר. כן תהיה אמיתי עם עצמך ולא תשקר את עצמך.

לאדם קשה לתפוס, למה אם הוא יהיה אמיתי ולא ישקר, זה יביא אותו לאמת? איך זה יגרום לכך שיהיה לו טוב? אבל ככה זה. אל תגידי שאת בטוחה במשהו, אם את לא בטוחה, זה הכל. ואחרי שתדעי שהכל בסדר, אז תוכלי לעשות מה שאת רוצה.

חוויית האחדות זה, לראות תפוח כשני תפוחים ושלוש תפוחים, וכן לראות עשרה תפוחים כתפוח אחד, כל האפשרויות קיימות. ואיך לחוות זאת? על ידי שתשאלי שאלות, ותתבונני עמוק פנימה, ואז תביני את זה בשכל, ואחר זה יעבור לך לרגש. כשתהיי בחוויה הזאת, תראי עשרה תפוזים, אבל בו זמנית תראי גם רק אחד. העין מאבדת את המשמעות, זה כבר לא משנה מה העין רואה. זה נהפך לכל אחד.

שאלה: אני מרגיש שאני לא מבין.

אליעד: יפה, זאת כבר הבנה. אם הייתי מבין מה זה לא, אז היית מבין מה זה כן. כל זמן שאתה מגדיר, אתה לא מתקרב להבנה.

שאלה: האם דרך החשיבה אפשר להגיע ללא מוגדר?

אליעד: אפשר, כשהולכים עד לקצה, הכי רחוק שיש, שבמקרה זה גם כאן. כי לצאת משום מקום אפשר מכל מקום. זה ממש עמוק, תשאלי שאלות ואז תכנסי פנימה ותדעי.

שום דבר הוא לא מחויב המציאות. בעיני כל דבר הוא מחויב, למרות שזה לא הגיוני, אבל ככה זה בעיני. מבחינתי, הבקבוק הזה הוא מחויב המציאות, ולכן מבחינתי הוא נמצא בכל מקום. אבל גם השולחן הזה מחויב ולכן נמצא בכל מקום, אבל זה לא הגיוני, לא יתכן ששני צורות שונות יהיו מחויבות, כי אם יש שינוי, אם יש שתי צורות, אז הצורות השונות לא מחויבות, ואף על פי כן כל הצורות מחויבות. שזה דבר והיפוכו, שהרי אם זה צורות זה לא מחויב, כי תמיד יש אחד השונה מהשני, ובכל זאת הכל מחויב. כי בסוף בסוף בסוף, את תביני שהמהות של הדבר והצורה שלו הם אחד.

כהגדרה הדבר לא מחויב, אבל אם היית מבין את הצורה היית יוצא מכל ההגדרות ולא מבין דבר. יש משהו ששונה ממנו, ואף על פי כן הוא כמוהו. אם יש פה בקבוק ואפשר להזיז אותו, אז הבקבוק לא מחויב. אם זה צורה, אז יש משהו ששונה מזה, ואם יש משהו ששונה מזה, אז זה לא מחויב. מחויב פירושו, שלא צריך שתהיה סיבה למה הוא ככה. מחויב פירושו שאפילו אם תעלים אותו הוא יישאר. אם המציאות הייתה מחיבת את קיומו של הבקבוק, אז למה פה אין בקבוק ורק שם, ולכן לא מחויב שיש בקבוק, עובדה שיש דברים אחרים. אבל אם היית מבין שהבקבוק מחויב, אז היית מבין שהבקבוק נמצא בכל מקום.

גם את הכלום, אתה יכול להעלים, איך? הרי הממשות היא ההפך של הכלום. אבל בסוף אתה מבין, שהממשות והכלום הם אחד. איך זה יכול להיות שהכלום והממשות הם אחד?

מה שצריך לעשות, זה לבדוק איך דרך דבר והיפוכו מגיעים לאותה מסקנה. אמרנו שהכל מחויב והכל לא מחויב זה אותו הדבר. תחשוב על זה.

בדרך כלל שאנשים אומרים שהכל אחד, הם מתכוונים להגיד שלכל יש מהות אחת. זה לא בדיוק כך. הכוונה שהכל אחד היא שהמהות והצורה מתחברות. זה נקרא שהכל אחד. קודם אתה מגלה שזה לא משנה מה יקרה לך ברובד פנימי, ואחר כך אתה מחבר את החוויה של - שלא משנה מה יקרה לי עם הצורה. שאם אתה אומר אני רוצה את זה ולא רוצה את זה, אתה באותו זמן נמצא בחוויה שלא משנה מה יקרה לי. זה נקרא שאתה מחבר את הצורה ואת המהות. כי במהות אתה אומר זה אחד, כי לא משנה מה יקרה לי, כן אבל זה רק בפנימיות, אבל בחיצוניות, כן משנה מה יקרה לי, וזה נקרא נפרדות, אבל בסוף אתה מבין שזה אחד ממש. שבתוך זה כשאתה אוכל כדי לא להיות רעב, תוך כדי זה אתה בחוויה שזה לא משנה. שיש אצלך שינוי למרות שאין שינוי, כך אתה במהות ובצורה באותו זמן.

בסוף אתה אמור להגדיר בשכל הזה את הבלתי מוגדר. וכשאתה מחפש, אתה צריך לחפש רק את האמת, ולא משנה לאן תגיע. רק תחפש את האמת, ובסוף תבין שזה דבר והיפוכו. רק שאתה בא ממקום פתוח, שכול תשובה מקובלת עליך, רק אז תוכל להבין את התשובה.

שאלה: האם אפשר בשכל המוגדר להבין את המציאות?

אליעד: לא, למה? כל זמן שההסבר של המציאות תלוי בשכל שלך, תמיד יהיה לך ספק לגביו. לא משנה איזה תיאוריה תבין, תמיד יהיה לך ספק שאולי זה לא נכון. כי אם הוא שכלי, הוא תלוי בסיבה ולכן לא יכול לספק אותך. אמנם אתה מחפש דרך השכל, אבל בסוף אתה צריך למצוא משהו שהוא יותר יציב מהשכל. השכל אמור להבין משהו שלא תלוי בו. אם השכל יעשה, את כל מה שתלוי בו, הוא יבין, את מה שלא תלוי בו. אם תשתמש בשכל שלך עד הסוף, בסוף הוא יעלם.

אני מלמד אותך איך למצוא תשובות. אני לא מסתכל על המילים אלא על התבנית. תכלס כל פעם שיש לך תשובה תשאל למה, ולא משנה מה הסיפורים מסביב. אל תתאמץ להבין את התשובה, תשאל למה. עדיף שתגיע לתשובה, לא יודע, מאשר לספר לעצמך סיפורים. עד שכול כולך תהיה בחוויה של הלמה האחרון.

שאלה: אני חווה נפרדות בחוסר אנושיות. יש הבדלה בתוכי שכשאדם מתייחס אלי יפה ואדם אחר שמתייחס אלי לא יפה. האם זה משנה איך מתייחסים אלי?

אליעד: למה זה משנה לך?

שאלה: הגוף והחוויה חווים אחרת.

אליעד: למה?

שאלה: אין לי מושג.

אליעד: אני יגיד לך למה, כי המוח שלך דפוק.

שאלה: אז איך אני לא אזדהה?

אליעד: את למעשה שואלת, מה ההבדל בין משוגע לחכם? החכם פועל מהשכל, והמשוגע לא. האם את חושבת שזה משנה אם יורקים עליך או נותנים לך אוכל?

שאלה: כן.

אליעד: אז בשכל את חושבת שזה משנה, אז תבדקי למה זה משנה. אני טוען שבתוכך יש שכל שעדיין לא השתמשת בו. אז איך תתחברי אליו? על ידי זה שתשאלי, למה אני חושבת שזה משנה? לא לקבל שאין תשובה, ממשיכים לשאול. תשאלי עד הסוף, כמו שכשאין לך אוכל, את תמשיכי לחפש אוכל עד שבסוף או שתמותי או שתמצאי, כך את צריכה לשאול את השאלות שלך. כשתתאמצי תזיעי, וכשתזיעי אז תביני.

שאלה: לפי דעתי זה משנה לי, אם מתייחסים אלי יפה או לא יפה, זאת האמת שלי.

אליעד: איך הגעת לזה שזאת האמת? איך אתה בטוח שזאת האמת? ואיך אתה חווה שהחוויה שלך היא האמת?

שאלה: אני לא מבין מה אתה שואל.

אליעד: אם אתה באמת לא מבין מה שאלתי, אתה תמשיך לסבול לנצח.

שאלה: אני מבין שאמרת, שזה שאני חווה משהו, זה לא אומר שזאת האמת.

אליעד: ולכן אתה סובל, כי אתה לא מוכן לקבל משהו אחר. אבל מצד האמת, מה שאתה באמת חווה זאת האמת. מה שאתה באמת חווה אתה יכול לסמוך על זה.

אני מכוון אותך לזה שאין שאלה, ואתה כל הזמן מבקש שאני יענה לך על השאלה. מה שאתה חווה זאת האמת, אבל בתנאי שאתה באמת חווה את זה, מה הכוונה? אם יש לך אפשרות לחשוב שמה שאתה חווה הוא לא אמת, זה אומר שאתה לא באמת חווה שהוא ככה. אז תשאל את עצמך, האם באמת אני חווה זאת? ואם יש לך ספק זה סימן שזאת לא האמת.

שאלה: אני חושב שיש הבדל אם יורקים אלי או מתנהגים אלי יפה.

אליעד: למעשה אין לך שאלה, אתה בטוח בצדקת דבריך, אז איך אתה מצפה להבין תשובה שאני אתן לך?

שאלה: נראה לי...

אליעד: מדוע אתה לא אומר, אולי? אתה לא יודע כמעט שום דבר על חייך, ובכל זאת אתה משתמש במילה, נראה לי. למה אתה לא אומר, אולי? אתה לא מפעיל את השכל לדעת את מקומך. אתה בשכל מבין שכול מה שהשכל שלך אומר אולי לא נכון, אבל אם היית זוכר את זה, לא היית אומר, נראה לי, אלא היית אומר אולי. איך אתה בחוויה של, נראה לי, אם ההיגיון אומר שאולי אתה טועה. האם זה נכון, שאולי אתה טועה? כן. אז מה האמת? שאולי אתה צודק. תגיד אולי ככה.

אני חווה הפוך ממך, אבל אני נותן לך את הקרדיט שאולי אתה צודק. שאתה אומר שזה בקבוק, אני בכלל לא רואה פה בקבוק. אז אני לא אומר לך שאתה טועה, אני אומר לך תגיד, אולי.

כאשר אתה אומר, שאתה בטוח בדבריך, אז למעשה אתה מתמכר להגדרה, מתמכר לבית כלא, ברגע שאתה מטיל ספק, מי אמר שזה נכון? אולי זה לא נכון? בתוכך בפנים יש ספק, אז תבטא אותו, וזה יביא אותך אחר כך, לראות באמת מה היא האמת. אבל אם אתה אומר, נכון שיש לי ספק, אבל לא משנה לי, אז אתה לא כלי קיבול לבדוק מה היא האמת.

אני חושב שאין נפרדות, יש אחד שחושב שיש נפרדות, האחר חושב שנראה לו שיש נפרדות, ואחר חושב שאולי יש נפרדות. אתה נמצא בנראה לי שיש נפרדות, אבל אני רוצה לקרב אותך שתראה שזה בכלל הפוך.

שאלה: כרגע נראה לי שיש נפרדות.

אליעד: אם הוספת את, כרגע, זה בסדר, זה מתקרב לאמת שלך. אבל אם היה לך שכל היית אומר, כרגע אולי יש נפרדות. כי אתה כבר נמצא בחוויה של, אולי. אתה נתפס בכל מיני דברים, אבל אולי כל מה שאתה חושב זה טעות ולא נכון, ואולי ההפך שלהם נכון? אז האם אתה בטוח במשהו?

שאלה: עדיין לא. בקשר לשאלה, מדוע אני לא נותן תשובות ישירות...

אליעד: אם היית בחוויה של אולי, לא היית מנסה לענות על השאלה, כי אתה צריך לבדוק קודם, האם בכלל יש שאלה? הרי השאלה היא נפרדות, ואתה חושב שהיה ככה ולא ככה, כי... אבל אם אתה בחוויה של אולי, אז איך אתה בטוח שהיה ככה ולא ככה? עכשיו, אין לי בעיה שאתה בנפרדות, אבל שתדע שאתה משקר את עצמך. שתדע שאתה שואל על אולי. תענה מה שאתה רוצה, אבל בתוכך תראה שאתה לא בטוח בזה. אם אין נפרדות, אז אין שאלה. והמהות של השאלה היא נפרדות.

למעשה אין שאלה, כי אתה לא בטוח שיש נפרדות, ולכן אתה גם לא מוצא תשובה. כשמישהו שואל אותך שאלה, הוא משקר אותך. גם כאשר אתה שואל את עצמך שאלה, אתה משקר את עצמך. למה? כי בשאלה, יש הנחת עובדה, שיש שני דברים ששונים אחד מהשני, אבל אולי אין בכלל הבדל בין שני הדברים?

למשל אשתך שואלת אותך, האם היית בספארי? אתה אומר, לא. האם שקרת? אולי היית בספארי ואתה לא זוכר?

שאלה: לא שיקרתי, זאת החוויה שלי שלא הייתי בספארי.

אליעד: תראה אני בעדך, אם החוויה שלך מושלמת, אם היית בטוח בה מאה אחוז, אז לא הייתי יכול לעזור לך. אם אתה חושב שהחוויות שלך אמיתיות, ואתה בטוח בהם במאה אחוז, אני לא יכול לעזור לך. אני במקרה יודע שהחוויות שלך הם שקריות, ובמקרה אני יודע שאתה לא בטוח שהם אמיתיות. ולכן אני ממשיך לדבר איתך.

אם כל מהותך היא, שיש נפרדות, אז אני לא יכול לעזור לך. אבל בשורש זה אחד, ולכן אתה לא יכול להיות בטוח בנפרדות. והסיבה שמצד האמת, אתה לא בטוח שיש משהו נכון, היא שבאמת אין משהו נכון. למעשה אתה היית בכל המקומות בו זמנית.

שאלה: גם אני חווה שיש כאן בקבוק, איך אני מערער את החוויה הזאת?

אליעד: את זה קשה לך לערער, כי זה ממשי עבורך. ברמה השכלית אולי אתה מבין שאין בקבוק, אבל אתה שואל איך מבחינת החוויה אתה תחווה שאין בקבוק. הבקבוק מבחינתך דבר מוחשי, שאתה רואה אותו דרך החושים.

יש ידיעות שמגיעות אליך מבחוץ, יש ידיעות שמגיעות אליך מהחושים, ויש ידיעות שמגיעות אליך מהשכל. מבחוץ זה שאומרים לך ששם ישנה מדינת סין. מהחושים שאתה רואה את הבקבוק. ומהשכל שאומר לך שלא יתכן שיש בקבוק ואין בקבוק זה אחד. אני למעשה רוצה לערער לך את השכל, שלמרות שהוא אומר שדבר והיפוכו לא יכול להיות, בכל זאת תראה שהכל אחד.

איך? קודם כל תתחיל להטיל ספק בדברים החלשים, שאתה חושב שהם נכונים. למשל את רואה פרסומות בטלוויזיה, תתחילי להטיל ספק, מי אמר שזה נכון? אולי מרמים אותי? תתחיל להטיל ספק בדברים שאתה לא רואה בחושים. קודם כל תהיה אמיתי, מה שלא ראית במו עיניך, אתה יכול להטיל בו ספק.

אני לא אומר שתגיד שאין סין. אמרו שיש סין, תגיד שיש סין, אבל בתוכך אל תהיה בטוח בזה, כי לא ראית את סין. עד שאתה לא רואה שזה לא נכון, אל תאמין. כשתהיה בחוויה בראש, מי אמר שזה נכון? תתחיל להטיל ספק בראיה שלך, מי אמר שמה שאני רואה נכון? עד שאני לא מבין בשכל שזה נכון, אני לא בטוח שזה נכון. ואחר תטיל ספק גם בשכל.

שאלה: כשאני יושבת כאן, האם אני יכולה להטיל ספק בכך, שהאם באמת אני יושבת כאן?

אליעד: האם זה מה שמציק לך בחיים? אני רוצה להחזיר אותך לחיים הממשיים במירכאות. אני רוצה שתבדקי רק את הדברים שבאמת מציקים לך. תלכי עם האמת שלך, מה באמת כרגע מציק לך בחיים? אל תשאלי בגלל שאני אמרתי, תשאלי בגלל שאת רוצה לשאול. מה מציק לך? אם שום דבר לא היה מציק לך היית בשלמות. האם את מבינה את זה? מה מציק לך עכשיו?

שאלה: יש בתוכי חיפוש.

אליעד: מה מניע אותך לחפש? למשל את באה להרצאות וזה נותן לך משמעות, זה סימן שאת מחפשת משמעות. אז אולי החיים שלך לא מספיק מעניינים.

שאלה: כן, הם יבשים.

אליעד: אז יש משהו שמציק לך, שהחיים שלך יבשים.

שאלה: אז תשאלי, למה אני מרגישה שהחיים שלי יבשים? את זה תשאלי. צאי מהקטע הזה, שהכל טוב אצלך, כי הוא לא נכון.

שאלה: אבל היבשות בכלל לא מפריעה לי.

אליעד: אז למה את בכל זאת באה?

שאלה: יש משהו בתוכי שרוצה לדעת, מי אני?

אליעד: או קי, אז תשאלי את עצמך, מדוע אני רוצה לדעת, מי אני? זה מה שתשאלי, האם זה משנה אם אני ידע, מי אני? את צריכה לברר מה האמת? אם אלוהים היה שואל אותך מה את רוצה?

שאלה: הייתי רוצה לדעת את האמת.

אליעד: או קי, אז מבחינתך לדעת את האמת זה טוב, ולא לדעת את האמת זה רע. עכשיו אלוהים אומר לך, אני רוצה לגלות לך את האמת, אבל למה את רוצה אותה? לכן תבררי למה את רוצה אותה. כשאת אומרת שאת רוצה לדעת מה האמת, שתדעי למה את רוצה לדעת את האמת. מה בעצם אני אומר, חפשי את המקום שבו את חווה את הנפרדות ותנסי להבין אותה. הסבל שלך הוא, שאת רוצה לדעת את האמת, ואת לא יודעת אותה. את צריכה לשכנע אותי מדוע את רוצה לדעת את האמת, אין ככה. תשאלי, מה אני באמת רוצה?