אני יודעת שזה ארוך, ארוך מאוד! יחד עם זאת אתם תודו לעצמכם כשתסיימו לקרוא את הסיפור האישי הזה. לאחר בדיקה קצרה תצטרכו להקדיש לקריאת הסיפור 7 דקות כולי תקווה שתעשו כן. אני מעלה חוויה זאת כדי שתבינו כמה כוח יש לכל אחד ואחד מכם בידיים. ואין זה משנה באם אתם אנשי חינוך, הורים או אנשים שנקרו בדרכם של אנשים אחרים. כאמור לאחר קריאת הפוסט, אתם לא רק תבינו כמה כוח יש לכל אחד מאיתנו בידיים. אתם תבינו כיצד אתם יכולים לגרום לילדכם להצליח ובקלות רבה מאוד.
אני רוצה לשתף אתכם באחת מהחוויות האישיות, אחת מיני רבות שאני נתקלת בה בעבודתי היום יומית. ולצערי אני נתקלת בה לעתים קרובות. אני אקדים ואומר כי הנני מורה למתמטיקה בעלת עסק פרטי בשם "צפיות גבוהות" המעניק שיעורים פרטיים, אך לא רק שיעורים פרטיים. לאחר קריאת הבלוג תבינו לא אני אומרת לא רק.
אני יודעת שזה ארוך, ארוך מאוד! יחד עם זאת אתם תודו לעצמכם כשתסיימו לקרוא את הסיפור האישי הזה. לאחר בדיקה קצרה תצטרכו להקדיש לקריאת הסיפור 7 דקות כולי תקווה שתעשו כן. אני מעלה חוויה זאת כדי שתבינו כמה כוח יש לכל אחד ואחד מכם בידיים. ואין זה משנה באם אתם אנשי חינוך, הורים או אנשים שנקרו בדרכם של אנשים אחרים.
שלושה שבועות לערך לפני תחילת שנת הלימודים הנוכחית קיבלתי תלמידה חדשה. עוד בשיחת הטלפון שלי עם אמא של התלמידה התבשרתי כי התלמידה מאובחנת מזה מספר שנים בהפרעות קשב וריכוז ADHD ודיסקלקוליה (קושי במתמטיקה ופתרון תרגילים). כמו כן לתלמידה יש בעיות לב מינקות ובעקבות כך עברה מספר ניתוחים לא מצומצם. התלמידה כרגע עולה לכיתה ט ומשובצת בהקבצה ג. ויומיים לפני תחילת שנת הלימודים יש לה מבחן מעבר. אם תצלח מבחן זה היא תעלה הקבצה. כהרגלי בנוהג הגעתי לפגישת הכרות, ישבתי עם התלמידה ונוכחתי לדעת כי אכן הפער במתמטיקה הוא גבוה. שכן לפני ישבה תלמידה שאיננה יודעת לחשב 3+5 ללא שימוש באצבעותיה. עוד סיפרה לי התלמידה בעצמה כי מעולם לא סיימה מבחן במתמטיקה עד הסוף. וכי מעולם לא הוציאה מעל 55 במתמטיקה. לאחר מכן ישבתי לשיחת סיכום והתרשמות עם אמא של התלמידה. בשיחה זו ראיתי את האבחונים שביתה עברה וחשכו עיניי. שכן אין כל קשר בין התלמידה שישבה עמי לפני מספר דקות לבין האבחון שהנני קוראת ברגעים אלו. זה אינו המקרה הראשון בו אני נתקלת בחוסר תיאום מוחלט בין שני הדברים. הסברתי לאם כי לתלמידה אין שום בעיה מבין הבעיות שמצוינות בדוח שלפני. ההפך הגמור הוא הנכון. על פי ההתרשמות האישית שלי, התלמידה מחוננת במתמטיקה. יש לה יכולת אנליזה מעולה (השלב הגבוה ביותר בתורתו של בלום לתלמידי מתמטיקה) יש לה קליטה מעולה, הבנה ואבחנה מצוינת. והפרעות קשב וריכוז רחוקות ממנה אלפי שנות אור. (מיותר לציין כי יש היבטים נוספים ורבים לאבחון זה אך הנני מתמצתת). יחד עם זאת אמרתי לאם כי הבעיות היחידות שיש לתלמידה הן עצלנות וחוסר בטחון עצמי. בעצלנות, אנו יודעים כיצד לטפל. וחוסר ביטחון עצמי הוא תולדה של כל האבחונים והאנשים שלא האמינו בה לאורך השנים. וגם את זה אנו יכולים לפתור. האם כמובן הייתה המומה ולא יכלה להכיל את אשר אמרתי. הרי זה שנים מכבר שאומרים לה אחרת ומי אני בכלל שאבוא ואשלול את המוכר והידוע איתו היא חיה זה מכבר.
לאחר שיעור ראשון עם התלמידה (כל שיעור הוא שעתיים) ישבתי שוב עם האם, עודני מחזיקה באותה הדעה. והיא המומה להפליא כפי שהייתה בראשונה.
מאז ועד יומיים לפני תחילת שנת הלימודים נפגשתי עם התלמידה אחת לשבוע ולעתים אף פעמיים בשבוע. לאחר מכן התלמידה ניגשה למבחן המעבר. מיותר לציין כי היא עברה אותו ואכן עלתה להקבצה ב. (התלמידים לא מקבלים ציון רק תשובה האם עברו)
שבועיים לאחר מכן היה מבחן נוסף, במבחן זה התבקשו התלמידים לדעת את כל החומר של כיתה ח. כלומר את כל החומר במתמטיקה של שנת הלימודים הקודמת. במבחן זה, שציוניו הגיעו לא מזמן, התלמידה הוציאה 87!!! זה היה הציון הגבוה ביותר בכיתה!!! והיא כמובן סיימה את כל המבחן. גם כאן מיותר לציין את הטלפונים וההודעות המרגשות שקיבלתי מהאם ומהבת. אך זהו לא העניין כעת.
אתם בטח שואלים את עצמכם איך זה יכול להיות?! אז הרי לכם התשובה, בראש ובראשונה, בכל שיעור ושיעור התלמידה קיבלה ממני חיזוקים חיוביים. אך לא סתם חיזוקים כמו: כל הכבוד, יפה מאוד וכדומה התלמידה קיבלה חיזוק עם הסבר נלווה לחזוק. כמו לדוגמה: יפה מאוד ששמת לב לסימנים בתרגיל הזה. זה לא ברור מאליו. זה תרגיל ארוך וכל הכבוד לך שלא פיספסת שום סימן בדרך. או: הדרך שפתרת היא הנכונה ביותר, אפשר היה לפתור בדרכים נוספות, ארוכות יותר, אך את זיהית את התבנית שהייתה כאן ועלית על הדרך הקצרה כל הכבוד. דעי לך שלכך דרושה יכולת הבחנה חדה ביותר. כל הכבוד לך אני גאה בך.
בנוסף לחיזוקים החיובים שאני נתתי לתלמידה הנחתי את הוריה כי עליהם רק לפרגן לפרגן ולפרגן עד שאומר אחרת. וזאת מכיוון שהיא עומדת כרגע בתחילת דרך חדשה. והדרך לא בהכרח תהיה קלה לנוכח כך שאנו בלחץ של זמן בגלל המבחנים שעומדים בפנינו. ולכן עליהם לתת אך ורק חיזוקים חיוביים. לא להקשות, לא להאיץ ולא לומר ולעשות דבר מלבד תמיכה ואהבה.
כמו כן הסברתי להם כי ילדים בשונה ממרבית המבוגרים טרם גיבשו לעצמם דימוי עצמי כזה או אחר וטרם עיצבו את בטחונם האישי. ולכן בשלב מסוים עד תום סיום תקופת ההתבגרות הם ניזונים מהסביבה. כפי שאתם רואים התוצאות לא אחרו לבוא. וזה הוא אינו הסיפור הראשון ולעניות דעתי גם לא יהיה האחרון שאני אתקל בו. ואני אומרת זאת בצער רב.
זאת דוגמה ברורה כיצד אנו יכולים להרים מישהו גבוה או לחילופין לגרום לו לשקוע.
אני אומרת שוב: אין זה משנה באם אתם אנשי חינוך, הורים או אנשים שנקרו בדרכם של אנשים אחרים, עליכם לזכור כל העת כי למילה שלכם ולתגובות שלכם יש משמעות. אחרי הכל: "אבנים שחקו מים" גם אם נטפטף טיפה אחר טיפה אנו נוכל לשבור כל אבן. השאלה היא האם אנחנו רומסים על מנת להרוס או שוברים על מנת לבנות מחדש אבן טובה יותר ומועילה יותר לנו ולסביבה.
"אנחנו ילדים של אלוקים כל אחד מאיתנו נושא את הקסם הזה בתוכו כאשר אנו מרשים לאור הפנימי שלנו לזרוח באופן בלתי מודע, אנחנו מאפשרים לאחרים לעשות אותו הדבר בדיוק" (נלסון מנדלה בנאום הכתרתו לנשיא דרום אפריקה)
אל תזלזלו בכוחה של מילה.
אני רוצה לשתף אתכם באחת מהחוויות האישיות, אחת מיני רבות שאני נתקלת בה בעבודתי היום יומית. ולצערי אני נתקלת בה לעתים קרובות. אני אקדים ואומר כי הנני מורה למתמטיקה בעלת עסק פרטי בשם "צפיות גבוהות" המעניק שיעורים פרטיים, אך לא רק שיעורים פרטיים. לאחר קריאת הבלוג תבינו לא אני אומרת לא רק.
אני יודעת שזה ארוך, ארוך מאוד! יחד עם זאת אתם תודו לעצמכם כשתסיימו לקרוא את הסיפור האישי הזה. לאחר בדיקה קצרה תצטרכו להקדיש לקריאת הסיפור 7 דקות כולי תקווה שתעשו כן. אני מעלה חוויה זאת כדי שתבינו כמה כוח יש לכל אחד ואחד מכם בידיים. ואין זה משנה באם אתם אנשי חינוך, הורים או אנשים שנקרו בדרכם של אנשים אחרים.
שלושה שבועות לערך לפני תחילת שנת הלימודים הנוכחית קיבלתי תלמידה חדשה. עוד בשיחת הטלפון שלי עם אמא של התלמידה התבשרתי כי התלמידה מאובחנת מזה מספר שנים בהפרעות קשב וריכוז ADHD ודיסקלקוליה (קושי במתמטיקה ופתרון תרגילים). כמו כן לתלמידה יש בעיות לב מינקות ובעקבות כך עברה מספר ניתוחים לא מצומצם. התלמידה כרגע עולה לכיתה ט ומשובצת בהקבצה ג. ויומיים לפני תחילת שנת הלימודים יש לה מבחן מעבר. אם תצלח מבחן זה היא תעלה הקבצה. כהרגלי בנוהג הגעתי לפגישת הכרות, ישבתי עם התלמידה ונוכחתי לדעת כי אכן הפער במתמטיקה הוא גבוה. שכן לפני ישבה תלמידה שאיננה יודעת לחשב 3+5 ללא שימוש באצבעותיה. עוד סיפרה לי התלמידה בעצמה כי מעולם לא סיימה מבחן במתמטיקה עד הסוף. וכי מעולם לא הוציאה מעל 55 במתמטיקה. לאחר מכן ישבתי לשיחת סיכום והתרשמות עם אמא של התלמידה. בשיחה זו ראיתי את האבחונים שביתה עברה וחשכו עיניי. שכן אין כל קשר בין התלמידה שישבה עמי לפני מספר דקות לבין האבחון שהנני קוראת ברגעים אלו. זה אינו המקרה הראשון בו אני נתקלת בחוסר תיאום מוחלט בין שני הדברים. הסברתי לאם כי לתלמידה אין שום בעיה מבין הבעיות שמצוינות בדוח שלפני. ההפך הגמור הוא הנכון. על פי ההתרשמות האישית שלי, התלמידה מחוננת במתמטיקה. יש לה יכולת אנליזה מעולה (השלב הגבוה ביותר בתורתו של בלום לתלמידי מתמטיקה) יש לה קליטה מעולה, הבנה ואבחנה מצוינת. והפרעות קשב וריכוז רחוקות ממנה אלפי שנות אור. (מיותר לציין כי יש היבטים נוספים ורבים לאבחון זה אך הנני מתמצתת). יחד עם זאת אמרתי לאם כי הבעיות היחידות שיש לתלמידה הן עצלנות וחוסר בטחון עצמי. בעצלנות, אנו יודעים כיצד לטפל. וחוסר ביטחון עצמי הוא תולדה של כל האבחונים והאנשים שלא האמינו בה לאורך השנים. וגם את זה אנו יכולים לפתור. האם כמובן הייתה המומה ולא יכלה להכיל את אשר אמרתי. הרי זה שנים מכבר שאומרים לה אחרת ומי אני בכלל שאבוא ואשלול את המוכר והידוע איתו היא חיה זה מכבר.
לאחר שיעור ראשון עם התלמידה (כל שיעור הוא שעתיים) ישבתי שוב עם האם, עודני מחזיקה באותה הדעה. והיא המומה להפליא כפי שהייתה בראשונה.
מאז ועד יומיים לפני תחילת שנת הלימודים נפגשתי עם התלמידה אחת לשבוע ולעתים אף פעמיים בשבוע. לאחר מכן התלמידה ניגשה למבחן המעבר. מיותר לציין כי היא עברה אותו ואכן עלתה להקבצה ב. (התלמידים לא מקבלים ציון רק תשובה האם עברו)
שבועיים לאחר מכן היה מבחן נוסף, במבחן זה התבקשו התלמידים לדעת את כל החומר של כיתה ח. כלומר את כל החומר במתמטיקה של שנת הלימודים הקודמת. במבחן זה, שציוניו הגיעו לא מזמן, התלמידה הוציאה 87!!! זה היה הציון הגבוה ביותר בכיתה!!! והיא כמובן סיימה את כל המבחן. גם כאן מיותר לציין את הטלפונים וההודעות המרגשות שקיבלתי מהאם ומהבת. אך זהו לא העניין כעת.
אתם בטח שואלים את עצמכם איך זה יכול להיות?! אז הרי לכם התשובה, בראש ובראשונה, בכל שיעור ושיעור התלמידה קיבלה ממני חיזוקים חיוביים. אך לא סתם חיזוקים כמו: כל הכבוד, יפה מאוד וכדומה התלמידה קיבלה חיזוק עם הסבר נלווה לחזוק. כמו לדוגמה: יפה מאוד ששמת לב לסימנים בתרגיל הזה. זה לא ברור מאליו. זה תרגיל ארוך וכל הכבוד לך שלא פיספסת שום סימן בדרך. או: הדרך שפתרת היא הנכונה ביותר, אפשר היה לפתור בדרכים נוספות, ארוכות יותר, אך את זיהית את התבנית שהייתה כאן ועלית על הדרך הקצרה כל הכבוד. דעי לך שלכך דרושה יכולת הבחנה חדה ביותר. כל הכבוד לך אני גאה בך.
בנוסף לחיזוקים החיובים שאני נתתי לתלמידה הנחתי את הוריה כי עליהם רק לפרגן לפרגן ולפרגן עד שאומר אחרת. וזאת מכיוון שהיא עומדת כרגע בתחילת דרך חדשה. והדרך לא בהכרח תהיה קלה לנוכח כך שאנו בלחץ של זמן בגלל המבחנים שעומדים בפנינו. ולכן עליהם לתת אך ורק חיזוקים חיוביים. לא להקשות, לא להאיץ ולא לומר ולעשות דבר מלבד תמיכה ואהבה.
כמו כן הסברתי להם כי ילדים בשונה ממרבית המבוגרים טרם גיבשו לעצמם דימוי עצמי כזה או אחר וטרם עיצבו את בטחונם האישי. ולכן בשלב מסוים עד תום סיום תקופת ההתבגרות הם ניזונים מהסביבה. כפי שאתם רואים התוצאות לא אחרו לבוא. וזה הוא אינו הסיפור הראשון ולעניות דעתי גם לא יהיה האחרון שאני אתקל בו. ואני אומרת זאת בצער רב.
זאת דוגמה ברורה כיצד אנו יכולים להרים מישהו גבוה או לחילופין לגרום לו לשקוע.
אני אומרת שוב: אין זה משנה באם אתם אנשי חינוך, הורים או אנשים שנקרו בדרכם של אנשים אחרים, עליכם לזכור כל העת כי למילה שלכם ולתגובות שלכם יש משמעות. אחרי הכל: "אבנים שחקו מים" גם אם נטפטף טיפה אחר טיפה אנו נוכל לשבור כל אבן. השאלה היא האם אנחנו רומסים על מנת להרוס או שוברים על מנת לבנות מחדש אבן טובה יותר ומועילה יותר לנו ולסביבה.
"אנחנו ילדים של אלוקים כל אחד מאיתנו נושא את הקסם הזה בתוכו כאשר אנו מרשים לאור הפנימי שלנו לזרוח באופן בלתי מודע, אנחנו מאפשרים לאחרים לעשות אותו הדבר בדיוק" (נלסון מנדלה בנאום הכתרתו לנשיא דרום אפריקה)
אל תזלזלו בכוחה של מילה.
050-3331-331