חבר יקר אמר לי פעם - "הגעתי למסקנה שאנו חיים בגיהנום... ".

כמובן שנדהמתי וביקשתי הסבר. להלן ההסבר:

אנו חיים בעולם שמלא באתגרים, באכזבות, נפרדים מחברים יקרים שוודאי ימותו באיזשהו שלב בחיים, צריכים להתייצב מול מכשולים, מול אתגרי ודרישות החברה ועוד הרבה. וגם אם נרצה לסיים את החיים לא נוכל - כיוון שיש בנו את יצר ההישרדות והוא מונע מאיתנו לעשות כך. כלומר אנו כבולים בעולם די נחות שכובל אותנו אליו.

אכן כן עולם זה הוא עולם רוחני פחות משאר העולמות מהם הגענו ואליהם נגיע לאחר המוות. אך רק בעולם הזה יש לנו את האפשרות לתקן ולשנות את שורש נשמתנו.

רק בעולם הזה יש לנו את זכות הבחירה כיצד להתייחס לחיים. האם לקבל אותם כפי שהציג חברי או האם לשמוח מכך שיש לנו יכולת לשנות, שכן בשאר העולמות אין אפשרות לתקן. ייתכן שהנפטרים הם נעלים יותר מאיתנו ורוחניים יותר מאיתנו אך להם אין את היכולת לשנותד דבר. הם נמצאים בקיבעון ובעצם דרגת נשמתם תלויה רק בנו החיים.

לכן אנו מבצעים פעולות לעילוי נשמתם - הלוויה, שבעה, הדלקת נר נשמה, ועוד.

העולם הזה הוא העולם החומרי ביותר והוא האחרון בהשתלשלות העולמות. ישנם על פי המדע עשרה מימדים לבריאה שזה האחרון שבהם, ועל פי חוכמת הקבלה עשרה עולמות כמניין עשר הספירות שעולם זה הוא האחרון שבהם.

רק בעולם הזה ניתנה לנו ההדמנות לשנות, לתקן, להשתפר, להתעלות רוחנית וחומרית.

אנו צריכים לשמוח שיש לנו הזמנות שכזו ולא הכל נגזר עלינו מלכתחילה.

העולם הזה הוא עולם שהחיים בו לא קלים והקשיים שהוא מציב בפנינו נועדו כדי לחשל אותנו, כדי שנזכה לטובנו בזכות ולא בחסד. כדי שנלמד להעריך את עצמנו. לכן הנשמה ירדה לעולם זה מהעולם הרוחני בו היא הייתה קיימת בראשית, כדי שהנשמה תוכל לעלות בחזרה במדרגות הרוחניות גם בהיותה בגוף. שכן אם לא הייתה בגוף לא היתה צריכה להתמודד עם אתגרי החומריות שבעולם זה והייתה מקבלת את כל הטוב של הבריאה בחסד ולא בזכות.

אם כל חיינו נשב בבית ללא מעש ונקבל כסף מהמדינה נשמח למשך תקופה מסוימת עד שנבין שאם לא נעסיק את עצמנו או נעבוד תמורת הכסף הזה - נתנוון. כך בדיוק בחיים - אנו צריכים לעבוד למעננו ולמען טוב הבריאה וכך בנוי עולמנו מסיבה זו.

העולם "הנחות" הזה הוא עולם כה יפה שרק אם נתבונן בו היטב נוכל להכיל משפט זה:

"כאשר תבין עד כמה הכל מושלם, תביט לעבר השמיים ותצחק... "