נִרְוַאנַה (מסנסקריט:, Nirva) או נִיבָּאנָה (מפאלי:, Nibbna), בפילוסופיה הבודהיסטית, מוֹקְשָׁה בפילוסופיה ההינדית, הסיקיסטית והג'יינית הם מושגים המתפרשים כהבאת הנפש למצב של הארה, מצב תודעתי של מודעות מלאה, ומכאן לגאולה מסבל באשר הוא. ההבדלים בין המשמעויות של מילה זו בשפות שונות הם עמוקים ופירושה המילולי לשפות מערביות מורכב. בדרך כלל נהוג לתרגמה מילולית כ"חידלון" או "הפסקה".

על פי התפיסה הבודהיסטית, כפי שנמסרה על ידי גאוטמה בודהה עצמו, (בדרשתו המפורסמת בפארק הצבאים, כאשר לימד את תפיסת העולם הבודהיסטי - הדהרמה) האדם שרוי כל הזמן במצב של השתוקקות (טנהא) הגורם לסבל (דוקהה), וזאת אלא אם יצליח לשבור את עשרת הכבלים ולצאת ממצב הסבל.

על פי תבנית ארבע האמיתות האצילות, על מנת להפסיק את הסבל, יש לצאת מתוך האגו, מתוך כבלי הגשמיות, ולהגיע לאושר. לפי תפיסה זו, מי שעוקב אחרי הנחיות שבהדרך המתומנת האצילה מצליח לצאת רוחנית ממצב התשוקה לחפצים גשמים, נפטר מהשנאה והבורות, ויגיע לנירוונה שהיא התחנה בגילגולי הנפש בה האדם חונה לאחר שהוא חווה הכל, ושם הוא נח ממעגל הגלגולים.

ההבדל בין נירוונה למוקשה

הנירוונה הוא מושג בבודהיזם המבטא את משאת הנפש העיקרית, זוהי מטרת החיים הבודהיסטיים, בעולם זה ובחיים אלו.

בהינדואיזם קיימת גאולה התלויה באמונה ובפרשנות של מושג גלגול הנשמות. המוקשה היא שחרור ממעגל החיים והמוות המותנה בכך שהקרמה תהייה מוסרית. יש הרואים את המוקשה כמצב סופי אמנם בחייו של האדם, אולם אחרי מותו, בחלוף עידן, יחול גלגל חיים חדש והנשמה תחזור, תתאחד עם האטאמן ותהיה חלק מהנשמה האוניברסלית.

הדרך להגיע לנירוואנה

בבודהיזם (וגם בהינדואיזם) יש שאיפה להגיע למצב של נירוואנה. מזה אלפי שנים, הדרך העיקרית בה נוקטים המאמינים לשם הגעה למצב זה היא תרגול מדיטטיבי ונפשי במטרה לבטל את תאוותיו ותשוקותיו של האדם.