* לחץ כאן, לצפייה בהרצאת וידאו + MP3 בנושא:
אחדות המציאות, סוד הצמצום יש מאין, אחדות ההפכים, יש ואין כאחד, מהות המציאות, אחדות הניגודים, חלק 3.
הספר להיות אלוהים, פרק א' עמוד 66
ההיגיון הפשוט אומר שחייב שיהיה משהו שממנו מרכיבים את הכל. אז השאלה היא מה הם אותן משמעויות בסיסיות שמהם מורכב הכל? ואם תחקור תגלה שאין דבר כזה. כי שום דבר הוא לא בפני עצמו. אז אם לשום דבר אין משמעות בפני עצמו, אז מה זה אומר? שהכלום הוא הדבר הבסיסי.
האם יש משהו שתהיה מסוגל לחשוב עליו, ולהבין מהו, בלי שתצטרך לחשוב על עוד דברים.
למשל אומרים לך שולחן אתה חווה משהו, אומרים לך כיסא אתה חווה משהו אחר, אבל מהו חומר הגלם של החוויה, שגורמת שפעם נחווה חוויה מסוימת ופעם חוויה אחרת?
אתה יכול להגיד חוויית הקיום, אבל חוויית הקיום אין לה משמעות כשלעצמה, צריכה גם להיות חוויית אין קיום. אז מהו הראשון? הוא לא מוגדר. אי אפשר להגדיר אותו, ולכן קוראים לו כלום.
כול דבר שהאדם חושב עליו או רוצה אותו או מרגיש אותו זה דבר מוגדר. המשמעות של הדבר נובעת מכך שהאדם יודע עוד דברים. כי אם לא היית יודע שום דבר מבלעדי הדבר, לא הייתה שום משמעות לדבר. כדי שתהיה משמעות למשהו צריך לדעת עוד דברים.
למשל מה אתה יודע על השולחן? שהוא לא כסא, אבל אתה לא יודע משהו על השולחן, מלבד המרכיבים שלו. בפועל האדם לא מתבונן בזה ולכן הוא לא חווה את זה. כאשר אתה אומר שאתה רוצה לקנות שולחן, אתה לא חושב מה אתה בדיוק רוצה לקנות, אתה רואה את המרכיבים של השולחן, אבל לא ידוע לך מה הוא השולחן עצמו. אם היית מתבונן בזה לא היית מבין מה אתה קונה.
כול הדברים שונים אחד מהשני בצורה שלהם, אבל מה המהות של כל הדברים? מה הבסיס שממנו מורכבות כל הצורות? שכול אחד יחפש, מהו הדבר שקיומו לא תלוי בשום דבר אחר?
כשאני ניסיתי להבין את עצמי, שאלתי, מי זה אני? האם אני קיים או לא קיים? ואז אמרתי לעצמי, בא נבדוק מה בטוח קיים ומשם אני אתקדם. וכשחקרתי ראיתי שאין שום דבר שאני יכול להיות בטוח בו, ואז הגעתי לכלום. וכשהגעתי לכלום, אמרתי לעצמי, הכלום בטוח קיים. בסוף התברר שגם זה לא נכון, כי יש לו את ההפך וכו'.
המהות של הדבר, זה הדבר שתמיד קיים. אין מהות בלי צורה, כי אם אין צורה אין דבר כזה מהות. בלי מהות אין צורה ובלי צורה אין מהות.
שאלה: איך התחברת לעצמך בסוף?
אליעד: כשהבנתי שאין שאלה.
המהות של כל הדברים, היא העדר המוחלט של כל הגדרה, משהו שאין לו שום הגדרה. מה פירוש להגדיר? להגיד שהוא לא משהו. לשים גדר ולהגיד שזה לא זה. כי הדבר המוגדר קיומו אינו מחויב, דבר שיש לו הגדרה לא מוכרח שיהיה קיים. למה? כי אם יש לו הגדרה אז יש משהו שזה לא הוא. כל דבר שהוא מוגדר, הוא לא חייב להיות קיים, כי יש משהו מקביל אליו ואם יש משהו מקביל אליו אז הוא יכול להחליף אותו.
הגענו למסקנה שמה שמוגדר לא חייב להיות קיים, ודבר שלא חייב להיות קיים, הוא לא יכול להיות הדבר הראשון שקיים.
למשל צבע שחור הוא מוגדר, הוא לא צבע לבן, לא יכול להיות שהצבע השחור הוא הצבע הראשון של כל הצבעים. למה? אם הגדרת שחור אז זה אומר שיש גם צבע לבן, ברגע שיש שחור ולבן אז זה אומר שהשחור לא חייב להיות קיים וגם הלבן לא חייב להיות קיים, ודבר שלא חייב להיות קיים הוא לא הראשון.
מה שלא חייב להיות קיים הוא לא המצוי הראשון, למה? כי הנמצא הראשון לא יכול להיות צורה של משהו. כמו למשל שהצבע הראשון שממנו מורכבים כל הצבעים לא יכול להיות צורה של משהו, לא יכול להיות שהוא מורכב מכמה צבעים. כי אם הוא צורה של משהו, אז יש משהו ששונה ממנו. ואם יש הוא ומשהו ששונה ממנו, אז זה אומר שיש מצוי נוסף ללא הגדרה שהוא הראשון.
בפשיטות לא יכול להיות שכול העולם עשוי משולחן, כי אם העולם היה עשוי משולחן אז לא היו כסאות. אבל יכול להיות שכול העולם עשוי משולחן אם אין משמעות לשולחן. ולכן מה שמהווה את הכל חייב שהוא לא יהיה מוגדר.
שום דבר מוגדר לא קיים בפני עצמו. למשל שולחן זה דבר מוגדר ולכן הוא מורכב מכל מיני דברים. וגם ישות אחת ללא כל הגדרה, גם זו הגדרה. במה היא מוגדרת? בצורות שלה. ולכן ממה עשוי הכל? משהו שמכיל בתוכו את המהות ואת הצורה.
יש משהו יותר פנימי מהמהות ומהצורה, שאין בו הבדל בין מהות לצורה. למעשה הגענו להבנה שהמהות הראשונה של כל הדברים היא שאין הבדל בין יש לאין.
אנחנו אומרים שגם הכלום הוא מוגדר, כי הוא לא מה שישנו. אז ממה עשוי מה שאיננו ומה שישנו? משהו שאין בו הבדלה בין מה שישנו לבין מה שאיננו. או ישנו ואיננו ביחד, בו זמנית. אז למעשה אין יותר שניים, אז אין אפשרות להתקדם יותר.
בשורש אין הבדל בין הצורה לבין המהות שלה, אז מה זה השורש, מהות או צורה? זה לא מהות ולא צורה. השורש מחבר את המהות והצורה לדבר אחד, אין יותר מהות וצורה, לכאורה סיימנו. אבל גם זו הגדרה. להגיד על משהו שהוא החיבור של היש והאין כאחד, זוהי גם הגדרה, כי הוא נפרד ממה שזה לא הוא. המהות של הכל תמיד שונה ממה שזה לא היא.
ולכן בשורש יש עוד מקיף אחר, שמאחד את כל ההגדרות עד אין סוף. וזו המשמעות של אלוהים שברא אלוהים אחר עד אין סוף ללא נקודת התחלה. אף על פי כן הכל אחד, ומהות המקיפים היא אחת וגם נפרדת בו זמנית.
ולכן אין הבדל בין היש ואין כאחד, לבין מה שמרכיב אותו. אפשר להגיד שיש אין סוף מהויות, אבל אם הבנת שהמהות זה היש והאין כאחד, אז כל המהויות זה אותו אחד. למעשה יש אין סוף אלוהים, אבל אין הבדל ביניהם.
שאלה: למה?
אליעד: מה זה אלוהים? אין הגדרה. אז אם כל האלוהים הם ללא הגדרה, אז אלוהים הוא אחד, למרות שיש אין סוף אלוהים.
יבוא אדם ויגיד, אתה הוכחת לי שהיש והאין זה אחד, אבל מה שהוכחת לי זה היה דרך השכל שלך, אולי אתה טועה. אז אגיד לו תציע אלטרנטיבה אחרת. ואז בכל דרך שהוא יבחר הוא יגיע לאותה מסקנה. למשל אפילו אם הוא יגיד שכול מה שהשכל אומר זה טעות, אז גם כאן הגעת להבנה שאתה לא יודע שום דבר, ולכן הגעת לאותה מסקנה.
אנחנו הראנו שהמהות של הכל זה היש והאין כאחד. כשאת שואלת האם אני קיימת? התשובה היא שאין הבדל בין יש לאין. למעשה המהלך מוביל שתבין שאין הבדל בין המהות לצורה.
למשל בעולם שלנו יש הבדל בין יש ספר לאין ספר, אבל במהות אין הבדל בין יש לאין. בסוף צריך להגיע להבנה שאין הבדל בין המהות של הכל לבין הכל.
למעשה ישנם שני הבנות. האחת שבמהות אין הבדל בין יש לאין. אבל עדיין עשית הפרדה בין העולם החיצוני לבין המהות. אני רוצה שבסוף לא תבדילו בין המהות האחת של הכל לבין כל הדברים. מה זאת אומרת? זה לא שתגיד שיש רק מהות וזה לא שתגיד שיש רק צורות, אלא שלא יהיה הבדל אצלך בין הצורות למהות.
זאת אומרת שתבין מה היא המהות, ותבין שבמהות אין הבדל בין יש לאין, אבל גם תבין שאין הבדל בין הצורות לבין המקום שאין בו הבדל בין יש לאין. אם הבנת את זה סיימת.
בדרך כלל האנשים מפרידים בין האחדות לנפרדות, ואני רוצה להביא את האדם להבנה שאין הבדל בין העולם שלנו, שיש בו הבדל בין יש לאין, לבין האחדות שאין בה הבדל בין יש לאין. זוהי הבנה, שמביאה לחוויה. אם היית מבינה במאה אחוז שאין הבדל בין האחדות לנפרדות היית חווה את זה. היית חווה אחדות ונפרדות בו זמנית. היית חווה הכל, רק שלא היית חווה את זה כהפך שלו.
למשל היית חווה שחסר לך מיץ, אבל לא היית חווה את זה כשונה מלא חסר לי מיץ. במוח תגידי עדיין יש ואין, אבל בו זמנית לא אמרת למעשה שום דבר.
למשל תהיי מסוגלת להתייחס לזה שיש לך שלוש ידיים וגם יד אחת, ושגם יהיה לך הבדל וגם שלא יהיה לך הבדל. הגענו למסקנה שהמהות של יש יד והמהות של אין יד היא אותו הדבר. אבל זה מצד האמת. ויש את הצד שלנו שכן יש הבדל בין יש לאין. ואני רוצה שתגיעי למסקנה נוספת, שאין יד ויש יד זה שונה, אבל אין הבדל בין זה לבין המהות שבו אין יד ויש יד זה אחד.
לסיכום, האנשים חושבים שבעולם הדברים נפרדים אחד מהשני, ויש אנשים שמבינים שיש מהות אחת, ויש כאלה שמבינים שהמהות האחת היא כלום, ויש כאלה שמבינים שהמהות האחת היא יש ואין כאחד, ויש כאלה שמבינים שזה עד אין סוף וזה גם אחד, אבל יש את הסוף של הסוף של הסוף שבו אין הבדל בין המהות שאין בה הבדל בין היש לאין, לבין הצורות.
לדוגמה שאתה אומר זה קיר וזה כסא, אתה ממש מבדיל, אבל אין אצלך הבדל בין להבדיל לבין לא להבדיל.
אחדות המציאות, סוד הצמצום יש מאין, אחדות ההפכים, יש ואין כאחד, מהות המציאות, אחדות הניגודים, חלק 3.
הספר להיות אלוהים, פרק א' עמוד 66
ההיגיון הפשוט אומר שחייב שיהיה משהו שממנו מרכיבים את הכל. אז השאלה היא מה הם אותן משמעויות בסיסיות שמהם מורכב הכל? ואם תחקור תגלה שאין דבר כזה. כי שום דבר הוא לא בפני עצמו. אז אם לשום דבר אין משמעות בפני עצמו, אז מה זה אומר? שהכלום הוא הדבר הבסיסי.
האם יש משהו שתהיה מסוגל לחשוב עליו, ולהבין מהו, בלי שתצטרך לחשוב על עוד דברים.
למשל אומרים לך שולחן אתה חווה משהו, אומרים לך כיסא אתה חווה משהו אחר, אבל מהו חומר הגלם של החוויה, שגורמת שפעם נחווה חוויה מסוימת ופעם חוויה אחרת?
אתה יכול להגיד חוויית הקיום, אבל חוויית הקיום אין לה משמעות כשלעצמה, צריכה גם להיות חוויית אין קיום. אז מהו הראשון? הוא לא מוגדר. אי אפשר להגדיר אותו, ולכן קוראים לו כלום.
כול דבר שהאדם חושב עליו או רוצה אותו או מרגיש אותו זה דבר מוגדר. המשמעות של הדבר נובעת מכך שהאדם יודע עוד דברים. כי אם לא היית יודע שום דבר מבלעדי הדבר, לא הייתה שום משמעות לדבר. כדי שתהיה משמעות למשהו צריך לדעת עוד דברים.
למשל מה אתה יודע על השולחן? שהוא לא כסא, אבל אתה לא יודע משהו על השולחן, מלבד המרכיבים שלו. בפועל האדם לא מתבונן בזה ולכן הוא לא חווה את זה. כאשר אתה אומר שאתה רוצה לקנות שולחן, אתה לא חושב מה אתה בדיוק רוצה לקנות, אתה רואה את המרכיבים של השולחן, אבל לא ידוע לך מה הוא השולחן עצמו. אם היית מתבונן בזה לא היית מבין מה אתה קונה.
כול הדברים שונים אחד מהשני בצורה שלהם, אבל מה המהות של כל הדברים? מה הבסיס שממנו מורכבות כל הצורות? שכול אחד יחפש, מהו הדבר שקיומו לא תלוי בשום דבר אחר?
כשאני ניסיתי להבין את עצמי, שאלתי, מי זה אני? האם אני קיים או לא קיים? ואז אמרתי לעצמי, בא נבדוק מה בטוח קיים ומשם אני אתקדם. וכשחקרתי ראיתי שאין שום דבר שאני יכול להיות בטוח בו, ואז הגעתי לכלום. וכשהגעתי לכלום, אמרתי לעצמי, הכלום בטוח קיים. בסוף התברר שגם זה לא נכון, כי יש לו את ההפך וכו'.
המהות של הדבר, זה הדבר שתמיד קיים. אין מהות בלי צורה, כי אם אין צורה אין דבר כזה מהות. בלי מהות אין צורה ובלי צורה אין מהות.
שאלה: איך התחברת לעצמך בסוף?
אליעד: כשהבנתי שאין שאלה.
המהות של כל הדברים, היא העדר המוחלט של כל הגדרה, משהו שאין לו שום הגדרה. מה פירוש להגדיר? להגיד שהוא לא משהו. לשים גדר ולהגיד שזה לא זה. כי הדבר המוגדר קיומו אינו מחויב, דבר שיש לו הגדרה לא מוכרח שיהיה קיים. למה? כי אם יש לו הגדרה אז יש משהו שזה לא הוא. כל דבר שהוא מוגדר, הוא לא חייב להיות קיים, כי יש משהו מקביל אליו ואם יש משהו מקביל אליו אז הוא יכול להחליף אותו.
הגענו למסקנה שמה שמוגדר לא חייב להיות קיים, ודבר שלא חייב להיות קיים, הוא לא יכול להיות הדבר הראשון שקיים.
למשל צבע שחור הוא מוגדר, הוא לא צבע לבן, לא יכול להיות שהצבע השחור הוא הצבע הראשון של כל הצבעים. למה? אם הגדרת שחור אז זה אומר שיש גם צבע לבן, ברגע שיש שחור ולבן אז זה אומר שהשחור לא חייב להיות קיים וגם הלבן לא חייב להיות קיים, ודבר שלא חייב להיות קיים הוא לא הראשון.
מה שלא חייב להיות קיים הוא לא המצוי הראשון, למה? כי הנמצא הראשון לא יכול להיות צורה של משהו. כמו למשל שהצבע הראשון שממנו מורכבים כל הצבעים לא יכול להיות צורה של משהו, לא יכול להיות שהוא מורכב מכמה צבעים. כי אם הוא צורה של משהו, אז יש משהו ששונה ממנו. ואם יש הוא ומשהו ששונה ממנו, אז זה אומר שיש מצוי נוסף ללא הגדרה שהוא הראשון.
בפשיטות לא יכול להיות שכול העולם עשוי משולחן, כי אם העולם היה עשוי משולחן אז לא היו כסאות. אבל יכול להיות שכול העולם עשוי משולחן אם אין משמעות לשולחן. ולכן מה שמהווה את הכל חייב שהוא לא יהיה מוגדר.
שום דבר מוגדר לא קיים בפני עצמו. למשל שולחן זה דבר מוגדר ולכן הוא מורכב מכל מיני דברים. וגם ישות אחת ללא כל הגדרה, גם זו הגדרה. במה היא מוגדרת? בצורות שלה. ולכן ממה עשוי הכל? משהו שמכיל בתוכו את המהות ואת הצורה.
יש משהו יותר פנימי מהמהות ומהצורה, שאין בו הבדל בין מהות לצורה. למעשה הגענו להבנה שהמהות הראשונה של כל הדברים היא שאין הבדל בין יש לאין.
אנחנו אומרים שגם הכלום הוא מוגדר, כי הוא לא מה שישנו. אז ממה עשוי מה שאיננו ומה שישנו? משהו שאין בו הבדלה בין מה שישנו לבין מה שאיננו. או ישנו ואיננו ביחד, בו זמנית. אז למעשה אין יותר שניים, אז אין אפשרות להתקדם יותר.
בשורש אין הבדל בין הצורה לבין המהות שלה, אז מה זה השורש, מהות או צורה? זה לא מהות ולא צורה. השורש מחבר את המהות והצורה לדבר אחד, אין יותר מהות וצורה, לכאורה סיימנו. אבל גם זו הגדרה. להגיד על משהו שהוא החיבור של היש והאין כאחד, זוהי גם הגדרה, כי הוא נפרד ממה שזה לא הוא. המהות של הכל תמיד שונה ממה שזה לא היא.
ולכן בשורש יש עוד מקיף אחר, שמאחד את כל ההגדרות עד אין סוף. וזו המשמעות של אלוהים שברא אלוהים אחר עד אין סוף ללא נקודת התחלה. אף על פי כן הכל אחד, ומהות המקיפים היא אחת וגם נפרדת בו זמנית.
ולכן אין הבדל בין היש ואין כאחד, לבין מה שמרכיב אותו. אפשר להגיד שיש אין סוף מהויות, אבל אם הבנת שהמהות זה היש והאין כאחד, אז כל המהויות זה אותו אחד. למעשה יש אין סוף אלוהים, אבל אין הבדל ביניהם.
שאלה: למה?
אליעד: מה זה אלוהים? אין הגדרה. אז אם כל האלוהים הם ללא הגדרה, אז אלוהים הוא אחד, למרות שיש אין סוף אלוהים.
יבוא אדם ויגיד, אתה הוכחת לי שהיש והאין זה אחד, אבל מה שהוכחת לי זה היה דרך השכל שלך, אולי אתה טועה. אז אגיד לו תציע אלטרנטיבה אחרת. ואז בכל דרך שהוא יבחר הוא יגיע לאותה מסקנה. למשל אפילו אם הוא יגיד שכול מה שהשכל אומר זה טעות, אז גם כאן הגעת להבנה שאתה לא יודע שום דבר, ולכן הגעת לאותה מסקנה.
אנחנו הראנו שהמהות של הכל זה היש והאין כאחד. כשאת שואלת האם אני קיימת? התשובה היא שאין הבדל בין יש לאין. למעשה המהלך מוביל שתבין שאין הבדל בין המהות לצורה.
למשל בעולם שלנו יש הבדל בין יש ספר לאין ספר, אבל במהות אין הבדל בין יש לאין. בסוף צריך להגיע להבנה שאין הבדל בין המהות של הכל לבין הכל.
למעשה ישנם שני הבנות. האחת שבמהות אין הבדל בין יש לאין. אבל עדיין עשית הפרדה בין העולם החיצוני לבין המהות. אני רוצה שבסוף לא תבדילו בין המהות האחת של הכל לבין כל הדברים. מה זאת אומרת? זה לא שתגיד שיש רק מהות וזה לא שתגיד שיש רק צורות, אלא שלא יהיה הבדל אצלך בין הצורות למהות.
זאת אומרת שתבין מה היא המהות, ותבין שבמהות אין הבדל בין יש לאין, אבל גם תבין שאין הבדל בין הצורות לבין המקום שאין בו הבדל בין יש לאין. אם הבנת את זה סיימת.
בדרך כלל האנשים מפרידים בין האחדות לנפרדות, ואני רוצה להביא את האדם להבנה שאין הבדל בין העולם שלנו, שיש בו הבדל בין יש לאין, לבין האחדות שאין בה הבדל בין יש לאין. זוהי הבנה, שמביאה לחוויה. אם היית מבינה במאה אחוז שאין הבדל בין האחדות לנפרדות היית חווה את זה. היית חווה אחדות ונפרדות בו זמנית. היית חווה הכל, רק שלא היית חווה את זה כהפך שלו.
למשל היית חווה שחסר לך מיץ, אבל לא היית חווה את זה כשונה מלא חסר לי מיץ. במוח תגידי עדיין יש ואין, אבל בו זמנית לא אמרת למעשה שום דבר.
למשל תהיי מסוגלת להתייחס לזה שיש לך שלוש ידיים וגם יד אחת, ושגם יהיה לך הבדל וגם שלא יהיה לך הבדל. הגענו למסקנה שהמהות של יש יד והמהות של אין יד היא אותו הדבר. אבל זה מצד האמת. ויש את הצד שלנו שכן יש הבדל בין יש לאין. ואני רוצה שתגיעי למסקנה נוספת, שאין יד ויש יד זה שונה, אבל אין הבדל בין זה לבין המהות שבו אין יד ויש יד זה אחד.
לסיכום, האנשים חושבים שבעולם הדברים נפרדים אחד מהשני, ויש אנשים שמבינים שיש מהות אחת, ויש כאלה שמבינים שהמהות האחת היא כלום, ויש כאלה שמבינים שהמהות האחת היא יש ואין כאחד, ויש כאלה שמבינים שזה עד אין סוף וזה גם אחד, אבל יש את הסוף של הסוף של הסוף שבו אין הבדל בין המהות שאין בה הבדל בין היש לאין, לבין הצורות.
לדוגמה שאתה אומר זה קיר וזה כסא, אתה ממש מבדיל, אבל אין אצלך הבדל בין להבדיל לבין לא להבדיל.
050-3331-331