בפסיכולוגיה, קיבעון (בלועזית: פִיקְסַצְיָה) הוא שלב שבו אדם הופך לאובססיבי לגבי היקשרות לאדם אחר או לחפץ.

לפי זיגמונד פרויד, עשוי אדם לפתח קיבעון פסיכולוגי עקב פתרון לא הולם של הקונפליקט המרכזי במהלך אחד משלבי המודל הפסיכוסקסואלי, כגון חוסר סיפוק או סיפוק יתר על המידה של הצרכים הדומיננטיים בשלב זה, בעקבות זאת, בזמן מאוחר יותר במשך חייו הבוגרים, תשקף האישיות של האדם שלב מסוים משלבים אלה. לדוגמה, אדם שצרכיו לא סופקו באופן מותאם בשלב האוראלי, בו האנרגיה המינית מרוכזת סביב אזור הפה, עשוי לפתח בבגרותו קיבעון המתבטא ב"התנהגות אוראלית" - לעיסת מסטיק, עישון, כסיסת ציפורניים וכדומה. במצבים חמורים יותר עלול להתפתח קושי לעבור לשלב ההתפתחותי הבא, או נסיגה להתנהגויות המאפיינות את השלב בו התרחש הקיבעון עד לרמה של הפרעת אישיות (למשל במקרה של קיבעון אוראלי - נסיגה לדפוס התנהגות תלותי מאוד בסובבים אותו כפי שהיה בינקותו, מצב שבעוצמות גבוהות עלול להתפתח להפרעת אישיות תלותית).

הגדרת ההיקשרות האובססיבית כקיבעון או כהתבטאות הגנתית של אהבה נתונה לוויכוח. עשוי להתקיים גם קיבעון לדברים שאינם מוחשיים (כגון: רעיונות והשקפות עולם). הגורם האובססיבי נמצא גם בסימפטומים המשתייכים להפרעה טורדנית - כפייתית.