שיש לאדם שאלה האם הגעתי לאמת האמיתית זה סימן שהאדם לא הגיע לאמת האמיתית. האם יכול להיות שגם השאלות הן חלק מהאמת, ועדיין יש שאלות לאדם ואולי השאלות הן חלק מהאמת. וכאן התשובה היא בעצם די פשוטה, קודם כל נסביר את השאלה.
הדרך של האדם לדעת אם הגיע ע"י זה שאין לו שום שאלה. והשאלה האם יכול להיות שעדיין יהיו לאדם שאלות ובכל זאת הוא יהיה באמת. התשובה היא פשוטה גם אם מצד האמת באמת עצמה יש שאלות ועדיין לדעת את האמת. עדיין את זה אפשר לדעת בוודאות. כל זמן שיש ספק לגבי האם הוא יכול לתפוס את האמת טוב יותר זה סימן שהוא לא הגיע לאמת האמיתית.
בעולם יש רמות שונות של אמת, התפתחה לאדם החשיבה ויש רמות שונות של האמת. יש שני סוגים של אמת 1. אמת תליה 2. אמת בלתי תלויה. סוגי האמת שיש בעולם זוהי האמת התלויה. אבל האם הדבר הזה הוא אמת תלויה או לא תלויה. למה זו אמת תלויה כי הידיעה שאני מדבר תלויה היא תלויה בחושים. האם יכול להיות שחוש השמיעה לא נכון? יכול להיות.
אני יכול לומר מצד האמת של החושים אני מדבר. האם מצד האמת האובייקטיבית אני מדבר? יכול להיות שרק מצד החושים.
אדם מדבר וחולם מצד המציאות האמיתית הוא לא מדבר. בשעת החלום החושים מטעים אותו ומצד האדם כרגע הוא מדבר אבל בפועל האם זה קורה, אבל מצד המציאות הגדולה הדבר לא קורה.
עוד נקודה יש כמה סוגים של אמת. האמת הכי נמוכה היא מבוססת על ידיעה חיצונית. אני יודע שלראש ממשלת סין קוראים בשם מסויים גם אם קוראים לו כך? האם דיברתי איתו? לא. סיפרו לי סיפור ולכן נדמה לי שקוראים לו בשם מסויים. מספרים לו שכדור הארץ נע בצורה מסויימת. אח"כ יש את האמת שמבוססת על החושים, ראייה, שמיעה טעם וריח ומגע. האדם חש בחמשת החושים ומחליט זאת האמת אני רואה במו עיני את הדבר זאת האמת.
האם חוש הראייה של האדם הוא אמת אבסולוטית? אולי הוא מטעה? מציאות וירטואלית, אפשר לראות בה דברים שלא קורים. האם על סמך זה שהוא רואה הוא יכול להיות בטוח שזה קיים? אי אפשר להיות בטוח. מה שאתה חושב זה לא מה שאתה חושב שאתה רואה.
הרמת אמת גדולה יותר ועדיין נמצאים באמת תלויה, רואים משהו ויודעים שהדבר קיים, היא תלויה בכך שראית אם לא ראית לא היית יודע שהוא קיים. אני מרגיש שאני קיים. לדוגמה הידיעה של הקיום העצמי זו לא ידיעה שנובעת מחושים. ידיעת הקיום העצמי לא תלויה בחושים. אחרי הידיעות האלה יש את הידיעה של השכל. אדם רואה דבר מצד ימין וצד שמאל הוא שונה אם זה נמצא בצד אחד והשני בצד אחר שניהם במקומות שונים שהם לא יישות אחת.
אני יודע ששתי הישויות לפחות דבר אחד שנפרד אחד מהשני אדם לא מסוגל בדעתו לא לדמיין ששתי מקומות שנמצאים במקום אחד, היא לדוגמה לתפוס אותו לתפוס שתי דברים ביישות אחת.
המספר הגדול ביותר בעולם והמספר הקטן ביותר בעולם הם אותו מספר. איך אפשר לדעת שזה לא נכון, זה גדול וזה קטן לא יכול להיות שהם יהיו אותו מספר. האמת הזו לכאורה מוחלטת ובלתי תלויה גם האמת הזו היא אמת תלויה במגבלה השכלית של האדם. האדם לא מסוגל לתפוס דבר והיפוכו. אם אדם יצעד ימינה עד הסוף ושמאלה עד הסוף לא בצורה עגולה יצעד עד הסוף הוא בסוף יפגש. אם אתה הולך בכיוון אחד איך תגיע לכיוון השני.
אבל האמת היא שגם האמת הזו היא אמת תלויה הוא לא יכול לתפוס ששתי מקומות שונים נמצאים באותו מקום. כל מה שנקרא אצל האדם אמת, הכל זה אמת תלויה שאדם נולד לא יודע כלום. אח"כ אני קיים השולחן קיים כל הידיעות הכל מבוסס על תפיסה של האדם האדם יוצא מנקודת הנחה שהצורה שהוא תופס את המציאות נכונה. וכל המסקנות שהאדם מסיק הכל תלוי ביכולת התפיסה הסובייקטיבית של האדם לו ייצוייר שיכולת התפיסה הייתה שונה היה יכול להיות שהיה יודע דברים אחרים לגמרי. כל סוגי הידיעות אפילו זה שהוא קיים הן ידיעות תלויות אפילו זה מצד האמת זה סוג של תחושה שהוא קיים.
תחושת הקיום של האדם תלויה בתפיסת האדם את המציאות ולכן הוא יודע שהוא קיים, גם היא ידיעה תלויה, אז אם אני לא קיים אז מה האמת? האם יכול להיות שאני לא קיים בכלל? אולי יכול להיות שהאדם לא קיים בכלל, ויש חלום האדם הזה לא קיים בכלל. לכאורה יש סוג של שאלה, אני מבין מצד האמת האבסולוטית שהאדם לא קיים בכלל, אני יכול להוכיח מצד התפיסה שלי שאני קיים. אדם בתוך חלום בטוחים שהם קיימים, ואף אחד מהאנשים של החלום לא קיים. כל המסקנות שהאדם מסיק כלפי הקיום של עצמו זוהי אמת תלויה.
האדם חי חיים שלמים ובדרך הוא סובל רוב הזמן ואף אחד לא מבין מה התכלית ומה המטרה. והרעיון הוא שאדם שרוצה להיות מאושר, צריך להבין מה היישות שרוצה להיות מאושרת. מי רוצה את הרצונות האלה. קודם תנסה להבין מה קיים כאן, ברגע שהאדם מנסה להבין את המציאות הוא צריך להגיע לאיזושהי אחיזה במציאות האדם צריך להגיע לאיזו אמת כלשהי שעל האמת הזו הוא יכול לבנות משהו כמו אותו אדם שאמר אני חושב משמע אני קיים צריך שתהיה נקודה כלשהי שאדם צריך להסיק מסקנות.
קודם כל האדם צריך שתהיה לו נקודת אחיזה כלשהי של אמת מוחלטת, מה זאת אומרת אמת מוחלטת? אמת בלתי תלויה ומצד שני אמרנו שכל אמת שאדם החליט תהיה תלויה ביכולת הסובייקטיבית של האדם.
השאלה היא מהי אמת בלתי תלויה? זאת אמת שלא תלויה בשום דבר בלי סיבות שהן, כולם מנסים להוכיח כל הזמן הוכחות ומנסים. אני אוכיח לך ומביא טיעונים לוגיים וכל אחד ואומר תעשה ככה ותגלה שזה ככה. וכל אחד מנסה להוכיח שהאמת אצלו זה מראה שהאמת לא אצלו כי האמת האמיתית היא לא דבר שצריך להוכיח אותו. אם האמת תלויה בהוכחות לוגיות התוצאה היא לא אמת מוחלטת תמיד יכול להיות שיש פער בין הסיבה לתוצאה, האמת היא לא מספיק אמיתית. מאחר שהשכל של האדם מוגבל ולא אבסולוטי כל המסקנות הן לא אבסולוטיות. ברגע שאדם מנסה להוכיח הוכחות לוגיות והדרך להפריך היא פשוטה תוכיח שהלוגיקה שלך נכונה.
כל ההוכחות הלוגיות שלך מבוססות על הנחות היסוד שאין לך אפשרות לאמת ואין לך דרך להוכיח שהלוגיקה שלך נכונה. כל הוכחה שמבוססת על חוקי הלוגיקה היא לא אבסולוטית. נשאלת השאלה, אם כל האמיתות מבוססות על דברים כלשהם והכל תלוי מהי בעצם אמת בלתי תלויה.
יכול להיות אין אמת בלתי תלויה יכול להיות שיש אמת בלתי תלויה ואי אפשר להגיע אליה לעולם. ויכול להיות שהשכל מוגבל ואין אפשרות שהאדם ידע את האמת הבלתי תלויה ויכול להיות שאין דרך להגיע אליה. וזה לא אומר שצריך לקחת אמת תלויה ולהבין שהיא אבסולוטית. לאדם אין שמץ של מושג איך אדם יכול להשיג זה לא אומר שצריך לשקר ולהגיד שהשכל הוא אמת.
יכול להיות שיש אמת אבסולוטית ואי אפשר להגיע אליה, עדיין אי אפשר להוכיח את ההיפך גם אם מה שנאמר אינו נכון.
מה זאת אמת בלתי תלויה, ניתן כמה פרספקטיבות.
כל זמן שהאדם מסתובב בעולם עם שאלות, ותמיד יש לאדם שאלות וגם אם הוא בטוח הוא יכול לשאול האם אני צודק או לא צודק? האם אני צודק או לא? בטוח שאני צודק כי ככה וככה וככה. אם יש לאדם את השאלה הזו עדיין אין אצל האדם האמת האמיתית. אדם שואל את עצמו האם זה אמת? כי ככה וככה. אם יש אצל האדם יש שאלה אבל הוא אומר שאין שאלה כי ככה וככה, אם יש מיליון הוכחות שתפיסת החיים שלך נכונה עדיין אם צריך הוכחות עדיין צריך הוכחות שהיא נכונה זה אומר שהיא לא מספיק נכונה. כי זה אומר שהיא תלויה בהוכחות לו ייצוייר שההיגיון יעבוד אחרת יכול להיות שכל ההוכחות יפלו וכך המסקנה תיפול.
כל הזמן שאדם שואל את עצמו אם הגיע לאמת הוא עדיין לא הגיע לאמת, האם אני צודק מאושר, בטוח זה עדיין לא זה. כי יש אמת מוחלטת. ויש בזה הרבה פרספקטיבות. והעניין הוא שכל דבר בעולם יש לו היפך האמת היא שיש 5 אצבעות יכול להיות שיש 6 והיא שקופה יכול להיות אולי אני טועה כל ידיעה בעולם יש לה היפך והפוך לה. עצם זה שאני מגדיר זה משהו. בעצם הגדרתי הוא לא משהו אחר. אם יש אני ולא אני. ברגע שאדם אומר זה אני זה היד שלי. כל דבר שולל משהו אחר. כשאתה אומר משהו אתה שולל את ההיפך.
נניח שהמס' הגדול והקטן ביותר הם אותו מספר ורק אתה לא יכול לחשוב על זה? החשיבה הרי מוגבלת והרעיון הוא שיש אמת מוחלטת כי גם פה אפשר להביא הרבה קושיות ושאלות. העניין הוא לכל דבר יש היפך יש אמת שאין לה היפך, אם אני אומר דבר מסויים ואני אומר את ההיפך ומגיע לאותה מסקנה לזה אפשר לקרוא אמת אבסולוטית. הגדול ביותר והקטן ביותר הם אותו מספר. יש טיעון שהמס' 2 ו3 הם אותו מס' לא זהה לאותה אמירה שהם לא אותו מס' אם נטען את X נגיע למסקנה וגם אם נטען ההיפך של X ונסיע לאותה מסקנה וגם אם נטען את כל האפשרויות נגיע לאותה מסקנה סימן שזו האמת. אני רוצה לשקר ולהגיד את ההיפך הוא עדיין יגיד את אותו הדבר.
מהי אמת אבסולוטית לצורך העניין שהוא יודע משהו מסויים וגם אם הוא ירצה לשקר הוא עדיין יגיד את אותו דבר. ואם אדם מגיע לידיעה כזו הוא מבין את ההיפך ומגיע לאותו דבר, ואז נעלמת השאלה של מהי האמת. לאדם יש תפיסת מציאות מסויימת או הפוכה מי אומר שזו האמת, אולי האמת קצת שונה אבל אם הוא מגיעה לתפיסה שכל המחשבות אצלו מתאחדות, הוא חושב את אותו דבר הוא לא יכול לשאול אם המחשבה שהוא חושב זו האמת, אולי ההיפך.
אני אומר שככה וככה אז מה ההיפך אז ההיפך הוא בדיוק מה שאמרתי אם אדם גם ההיפך שמה שהוא אמר אומר אותו דבר אז הוא מגיע לאמת. הרעיון הוא להסביר לעומק האם יש לעולם תכלית או אין תכלית מצד אחד אפשר לומר יש תכלית מצד אחר אין תכלית. יכולות להיות הרבה אפשרויות והרבה דעות מנוגדות אם האדם יחקור את השורש של הדעות המנוגדות הוא יגיע לאותה מסקנה. אדם אחד אומר אין סיבה לשום דבר, השני אומר יש סיבה לכל דבר, ויש אחד שמשלב ואומר יש דברים עם סיבה ויש בלי סיבה. אם אדם ישאל למה, מה הסיבה שהאדם שהאדם הזה אומר יש סיבה מה המסיבה שהשני אומר אין סיבה ולמה השלישי אומר שיש ואין הוא יחקור ויראה כולם מסכימים על אותו דבר. הם מבוססים על אותו דבר ממש.
אחד אומר יש פיל ואחד אומר אין פיל למה הוא אמר שיש פיל ולמה השני אמר שאין פיל על מה זה מבוסס כי הכל מבוסס על הנחות יסוד ואם אדם יחקור מה הסיבה שיש פיל ומה הסיבה שאין פיל. לא יכול להיות שיש ואין זה אותו דבר. ואם אדם יחקור מה הסיבה שיש ומה הסיבה שאין הוא יגיע למסקנה ששניהם הסכימו לאותו דבר. העניין הוא שיש פרספקטיבה של המציאות, מגיעים אליה ע"י שאדם שואל את עצמו למה הדבר לא כפי שהוא. אולי כולם טועים והאמת הפוכה. אולי ככה ואולי ככה. ואם האדם ישאל את עצמו יגיע לאיזו אמת כלשהי אדם צריך לחקור עד הסוף עד שהוא יגיע. הוא ידיע לתפיסת מציאות שהכל אחד.
יש תפיסת מציאות מסויימת שאין הבדל בין יש לאין יש תפיסה מסויימת לא רק שאין הבדל בין יש לאין אין הבדל שאין הבדל בין יש הבדל לאין הבדל. אדם ייקח את כל הידיעות בעולם, וכל טיעון שיהיה כל אחד יעשה פינג פונג ויש שורש שכולם מסכימים עליו. אין הבדל בין לפני ואחרי. הכל ידיעות נפרדות במקום אחד שהדברים כולם הכל יישות אחת. זה לא שהכל אחד שאין הבדל בין להגיד שהכל אחד לבין להגיד שלא הכל אחד.
מהפרספקטיבה שהיש והאין הם אחד כולם צודקים היש והאין הם אחד. ושהאדם נמצא בפרספקטיבה הזו הוא נמצא באמת אבסולוטית. וגם לזה נמצא נקודה למחשבה. והוא מבין בדיוק את הרעיון שהכל אחד, ממילא הוא לא יכול להגיד שההיפך הוא נכון, כי גם ההיפך זה נכון. אולי לא הכל אחד זה נכון. ולכן להגיד שהכל אחד ולא הכל אחד זה דבר אחד. זה לא נתפס לגמרי בתפיסת מציאות שאין הבדל, בין להגיד שהכל אחד והכל נפרד במציאות כזאת אין היפך וגם אם תגיד שתפיסת המציאות עצמה לא נכונה זה עצמו נכון, הכל נכון. הקונספט שהכל נפרד נכון והכל נפרד גם נכון. אין הבדל בין להגיד יש אחדות לבין אין אחדות. אין לזה היפך גם הכל אחד, וגם לא הכל אחד, בתפיסה הזו גם רק הכל אחד ורק הכל נפרד ורק הכל אחד ונפרד בו זמנית.
ההבנה שיש הבדל שיש הבדל היא רק היבט מסויים, להגיד שכל המקומות נמצאים באותו מקום, וגם להגיד שהם נפרדים זה הכל אחד. אחדות הזמן והמקום, רובם מסכימים שהייתה מציאות שגם הזמן מקום נוצר, שם לפני זה הכל היה אחד. בפרספקטיבה הראשונה שהכל אחד, אין הבדל בין שום דבר לשום דבר. ואחרי ההיווצרות של העולם יש מקומות נפרדים וזמנים נפרדים. אבל אם אדם ייסתכל על שתי התפיסות בבת אחת כיישות אחת הוא יסתכל על האחדות. מה שהיה לפני היווצרות העולם קיים גם עכשיו. המקום של החדר יישאר גם אם נמלא אותו הרעיון הוא יש דרך להעלים את מרחב המקום. תיאורטית יכול להיות זמן ללא מקום, הכוח של הזמן יכול להתגבר על הכוח של המקום. וגם ההיפך. האנשים יכולים לחוות תחושה של מקום ולא תחושה של זמן. המקום והזמן הם סוג של תחושה.
המקום והזמן הם ביטוי לישות שהייתה לפני המקום הזמן והדבר שנמצא לפני המקום והזמן הוא קיים גם אחרי שיש מקום וזמן כמו שאני ממלא את המקום ואת הזמן באירועים לא העלמתי אותם המקום והזמן לא מעלימים את הדבר שממנו הם מתהווים. וזה אומר שכל מה שהיה לפני מה שהיה קיים ברגע זה ממש ללא שינוי. למרות שהעולם קיים וזמנים שונים ישויות שונות קיימת גם הפרספקטיבה של האחדות שבה שום דבר לא קיים ושהכל אחד ושני הדברים קיימים בו זמנית. שהאדם חולם חולם 2 מציאויות קיימות בו זמנית והוא נמצא מחוץ לחלום והוא ישן. ואם יש שריפה הוא יבין שיש ויתעורר. אם האדם חולם חלום ויפסיק לחלום, המציאות של החלום תפסיק להתקיים.
יכול להיות שהמציאות בתוך החלום תמשיך להתקיים ורק האדם הפסיק להיות מחובר אליה. אפשר להביא סברא שאומרת שכל המציאויות קיימות בו זמנית, כשאדם חולם חלום הוא לא יוצר את החלום המציאות כזו קיימת קרה ביקום מקביל התודעה עברה טרנסופורמציה יכול להיות שגם אתה מתעורר עדיין החלום ממשיך להתקיים. התפיסה שיש זמן ומקום והתפיסה שאין זמן ומקום קיימות בו זמנית. בדיוק כמו שתפיסה מחוץ לחלום מתקיימת עם התפיסה של החלום. אבל יש הבדל אם האדם יפסיק לחלום התפיסה של החלום תיעלם יכול להיות שהמציאות של החלום תמשיך להתקיים אלא שהאדם עצמו כרגע לא מחובר למציאות הזו.
אולי זה קורה ביקום אחר, כאן נדמה לך שהדבר לא קורה. כל המציאויות קיימות בו זמנית וגם קיימת התפיסה של האחדות שהכל אחד וקיימת התפיסה של הנפרדות והכל קיים בו זמנית. שזה אומר שהמשמעות של זה שהכל אחד והכל נפרד קיים בו זמנית כיישות אחת. ואיך הסקת שהכל אחד? הפרספקטיבות קיימות בו זמנית. כמו שכרגע קיימת המציאות שהייתה לפני גם כך קיים מה שעכשיו במציאות לפני שהיה העולם.
אם האדם יעמיק ויגיד שהן נפרדות הוא יגיד שהן אחת. הן אחת. האחדות מחייה את הנפרדות. וכו' ויש בזה עוד עניינים. בסופו של דבר הכל אחד ותפיסה זו שאין היפך ואז האדם מגיע לאמת. הוא עדיין לא תופס את תפיסת המציאות. הוא תופס שהכל אחד הוא מבין שההיפך גם נכון באותה מידה. אם יש שאלה זה אומר שלא הגעתי לכך שהגעת לאמת. אדם צריך להבין שזה רק חלק מהאמת ולא מהאמת עצמה. אי אפשר לשאול שום שאלה שהכל אחד. כל שאלה מבוססת על נפרדות כלשהי, שאחת נפרדת מהשנייה. האם זה ככה או ככה. אם הייתה אפשרות אין שאלה כל השאלות מבוססות על תפיסת הנפרדות. גם נפרדות היא חלק מהמציאות.
כאשר האדם לא נמצא באחדות ונמצא בנפרדות יש שאלות. כל הידיעות שיש בעולם הן אמת תלויה כל ההוכחות תלויות במגבלת השכל האנושי האדם מוגבל ולכן האדם מניח הנחות כלשהן מסיק מסקנות הכל מבוסס על הנחת יסוד בסיסית שהשכל צודק והאדם בשכל לא יכול להגיע לאמת אבסולוטית כי כל דבר יש לו היפך. אפילו אינסוף טיעונים עדיין כי השכל חושב שיש אינסוף הטיעונים נכונים.
יש בחירה או אין בחירה, כל דבר בעולם אם האדם יבדוק אולי ההיפך נכון, בסופו של דבר האדם יקבל הבנה שהכל אחד והוא יבין שאין הבדל בין רוצה ללא רוצה, אם האדם יחקור את העניין האדם יגיע לתפיסה שאין הבדל בין יש סיבה לאין סיבה ושאין שאלה האדם לא שואל אם הגיע לאמת כי אין אפשרות לחשוב אחרת.
הדרך של האדם לדעת אם הגיע ע"י זה שאין לו שום שאלה. והשאלה האם יכול להיות שעדיין יהיו לאדם שאלות ובכל זאת הוא יהיה באמת. התשובה היא פשוטה גם אם מצד האמת באמת עצמה יש שאלות ועדיין לדעת את האמת. עדיין את זה אפשר לדעת בוודאות. כל זמן שיש ספק לגבי האם הוא יכול לתפוס את האמת טוב יותר זה סימן שהוא לא הגיע לאמת האמיתית.
בעולם יש רמות שונות של אמת, התפתחה לאדם החשיבה ויש רמות שונות של האמת. יש שני סוגים של אמת 1. אמת תליה 2. אמת בלתי תלויה. סוגי האמת שיש בעולם זוהי האמת התלויה. אבל האם הדבר הזה הוא אמת תלויה או לא תלויה. למה זו אמת תלויה כי הידיעה שאני מדבר תלויה היא תלויה בחושים. האם יכול להיות שחוש השמיעה לא נכון? יכול להיות.
אני יכול לומר מצד האמת של החושים אני מדבר. האם מצד האמת האובייקטיבית אני מדבר? יכול להיות שרק מצד החושים.
אדם מדבר וחולם מצד המציאות האמיתית הוא לא מדבר. בשעת החלום החושים מטעים אותו ומצד האדם כרגע הוא מדבר אבל בפועל האם זה קורה, אבל מצד המציאות הגדולה הדבר לא קורה.
עוד נקודה יש כמה סוגים של אמת. האמת הכי נמוכה היא מבוססת על ידיעה חיצונית. אני יודע שלראש ממשלת סין קוראים בשם מסויים גם אם קוראים לו כך? האם דיברתי איתו? לא. סיפרו לי סיפור ולכן נדמה לי שקוראים לו בשם מסויים. מספרים לו שכדור הארץ נע בצורה מסויימת. אח"כ יש את האמת שמבוססת על החושים, ראייה, שמיעה טעם וריח ומגע. האדם חש בחמשת החושים ומחליט זאת האמת אני רואה במו עיני את הדבר זאת האמת.
האם חוש הראייה של האדם הוא אמת אבסולוטית? אולי הוא מטעה? מציאות וירטואלית, אפשר לראות בה דברים שלא קורים. האם על סמך זה שהוא רואה הוא יכול להיות בטוח שזה קיים? אי אפשר להיות בטוח. מה שאתה חושב זה לא מה שאתה חושב שאתה רואה.
הרמת אמת גדולה יותר ועדיין נמצאים באמת תלויה, רואים משהו ויודעים שהדבר קיים, היא תלויה בכך שראית אם לא ראית לא היית יודע שהוא קיים. אני מרגיש שאני קיים. לדוגמה הידיעה של הקיום העצמי זו לא ידיעה שנובעת מחושים. ידיעת הקיום העצמי לא תלויה בחושים. אחרי הידיעות האלה יש את הידיעה של השכל. אדם רואה דבר מצד ימין וצד שמאל הוא שונה אם זה נמצא בצד אחד והשני בצד אחר שניהם במקומות שונים שהם לא יישות אחת.
אני יודע ששתי הישויות לפחות דבר אחד שנפרד אחד מהשני אדם לא מסוגל בדעתו לא לדמיין ששתי מקומות שנמצאים במקום אחד, היא לדוגמה לתפוס אותו לתפוס שתי דברים ביישות אחת.
המספר הגדול ביותר בעולם והמספר הקטן ביותר בעולם הם אותו מספר. איך אפשר לדעת שזה לא נכון, זה גדול וזה קטן לא יכול להיות שהם יהיו אותו מספר. האמת הזו לכאורה מוחלטת ובלתי תלויה גם האמת הזו היא אמת תלויה במגבלה השכלית של האדם. האדם לא מסוגל לתפוס דבר והיפוכו. אם אדם יצעד ימינה עד הסוף ושמאלה עד הסוף לא בצורה עגולה יצעד עד הסוף הוא בסוף יפגש. אם אתה הולך בכיוון אחד איך תגיע לכיוון השני.
אבל האמת היא שגם האמת הזו היא אמת תלויה הוא לא יכול לתפוס ששתי מקומות שונים נמצאים באותו מקום. כל מה שנקרא אצל האדם אמת, הכל זה אמת תלויה שאדם נולד לא יודע כלום. אח"כ אני קיים השולחן קיים כל הידיעות הכל מבוסס על תפיסה של האדם האדם יוצא מנקודת הנחה שהצורה שהוא תופס את המציאות נכונה. וכל המסקנות שהאדם מסיק הכל תלוי ביכולת התפיסה הסובייקטיבית של האדם לו ייצוייר שיכולת התפיסה הייתה שונה היה יכול להיות שהיה יודע דברים אחרים לגמרי. כל סוגי הידיעות אפילו זה שהוא קיים הן ידיעות תלויות אפילו זה מצד האמת זה סוג של תחושה שהוא קיים.
תחושת הקיום של האדם תלויה בתפיסת האדם את המציאות ולכן הוא יודע שהוא קיים, גם היא ידיעה תלויה, אז אם אני לא קיים אז מה האמת? האם יכול להיות שאני לא קיים בכלל? אולי יכול להיות שהאדם לא קיים בכלל, ויש חלום האדם הזה לא קיים בכלל. לכאורה יש סוג של שאלה, אני מבין מצד האמת האבסולוטית שהאדם לא קיים בכלל, אני יכול להוכיח מצד התפיסה שלי שאני קיים. אדם בתוך חלום בטוחים שהם קיימים, ואף אחד מהאנשים של החלום לא קיים. כל המסקנות שהאדם מסיק כלפי הקיום של עצמו זוהי אמת תלויה.
האדם חי חיים שלמים ובדרך הוא סובל רוב הזמן ואף אחד לא מבין מה התכלית ומה המטרה. והרעיון הוא שאדם שרוצה להיות מאושר, צריך להבין מה היישות שרוצה להיות מאושרת. מי רוצה את הרצונות האלה. קודם תנסה להבין מה קיים כאן, ברגע שהאדם מנסה להבין את המציאות הוא צריך להגיע לאיזושהי אחיזה במציאות האדם צריך להגיע לאיזו אמת כלשהי שעל האמת הזו הוא יכול לבנות משהו כמו אותו אדם שאמר אני חושב משמע אני קיים צריך שתהיה נקודה כלשהי שאדם צריך להסיק מסקנות.
קודם כל האדם צריך שתהיה לו נקודת אחיזה כלשהי של אמת מוחלטת, מה זאת אומרת אמת מוחלטת? אמת בלתי תלויה ומצד שני אמרנו שכל אמת שאדם החליט תהיה תלויה ביכולת הסובייקטיבית של האדם.
השאלה היא מהי אמת בלתי תלויה? זאת אמת שלא תלויה בשום דבר בלי סיבות שהן, כולם מנסים להוכיח כל הזמן הוכחות ומנסים. אני אוכיח לך ומביא טיעונים לוגיים וכל אחד ואומר תעשה ככה ותגלה שזה ככה. וכל אחד מנסה להוכיח שהאמת אצלו זה מראה שהאמת לא אצלו כי האמת האמיתית היא לא דבר שצריך להוכיח אותו. אם האמת תלויה בהוכחות לוגיות התוצאה היא לא אמת מוחלטת תמיד יכול להיות שיש פער בין הסיבה לתוצאה, האמת היא לא מספיק אמיתית. מאחר שהשכל של האדם מוגבל ולא אבסולוטי כל המסקנות הן לא אבסולוטיות. ברגע שאדם מנסה להוכיח הוכחות לוגיות והדרך להפריך היא פשוטה תוכיח שהלוגיקה שלך נכונה.
כל ההוכחות הלוגיות שלך מבוססות על הנחות היסוד שאין לך אפשרות לאמת ואין לך דרך להוכיח שהלוגיקה שלך נכונה. כל הוכחה שמבוססת על חוקי הלוגיקה היא לא אבסולוטית. נשאלת השאלה, אם כל האמיתות מבוססות על דברים כלשהם והכל תלוי מהי בעצם אמת בלתי תלויה.
יכול להיות אין אמת בלתי תלויה יכול להיות שיש אמת בלתי תלויה ואי אפשר להגיע אליה לעולם. ויכול להיות שהשכל מוגבל ואין אפשרות שהאדם ידע את האמת הבלתי תלויה ויכול להיות שאין דרך להגיע אליה. וזה לא אומר שצריך לקחת אמת תלויה ולהבין שהיא אבסולוטית. לאדם אין שמץ של מושג איך אדם יכול להשיג זה לא אומר שצריך לשקר ולהגיד שהשכל הוא אמת.
יכול להיות שיש אמת אבסולוטית ואי אפשר להגיע אליה, עדיין אי אפשר להוכיח את ההיפך גם אם מה שנאמר אינו נכון.
מה זאת אמת בלתי תלויה, ניתן כמה פרספקטיבות.
כל זמן שהאדם מסתובב בעולם עם שאלות, ותמיד יש לאדם שאלות וגם אם הוא בטוח הוא יכול לשאול האם אני צודק או לא צודק? האם אני צודק או לא? בטוח שאני צודק כי ככה וככה וככה. אם יש לאדם את השאלה הזו עדיין אין אצל האדם האמת האמיתית. אדם שואל את עצמו האם זה אמת? כי ככה וככה. אם יש אצל האדם יש שאלה אבל הוא אומר שאין שאלה כי ככה וככה, אם יש מיליון הוכחות שתפיסת החיים שלך נכונה עדיין אם צריך הוכחות עדיין צריך הוכחות שהיא נכונה זה אומר שהיא לא מספיק נכונה. כי זה אומר שהיא תלויה בהוכחות לו ייצוייר שההיגיון יעבוד אחרת יכול להיות שכל ההוכחות יפלו וכך המסקנה תיפול.
כל הזמן שאדם שואל את עצמו אם הגיע לאמת הוא עדיין לא הגיע לאמת, האם אני צודק מאושר, בטוח זה עדיין לא זה. כי יש אמת מוחלטת. ויש בזה הרבה פרספקטיבות. והעניין הוא שכל דבר בעולם יש לו היפך האמת היא שיש 5 אצבעות יכול להיות שיש 6 והיא שקופה יכול להיות אולי אני טועה כל ידיעה בעולם יש לה היפך והפוך לה. עצם זה שאני מגדיר זה משהו. בעצם הגדרתי הוא לא משהו אחר. אם יש אני ולא אני. ברגע שאדם אומר זה אני זה היד שלי. כל דבר שולל משהו אחר. כשאתה אומר משהו אתה שולל את ההיפך.
נניח שהמס' הגדול והקטן ביותר הם אותו מספר ורק אתה לא יכול לחשוב על זה? החשיבה הרי מוגבלת והרעיון הוא שיש אמת מוחלטת כי גם פה אפשר להביא הרבה קושיות ושאלות. העניין הוא לכל דבר יש היפך יש אמת שאין לה היפך, אם אני אומר דבר מסויים ואני אומר את ההיפך ומגיע לאותה מסקנה לזה אפשר לקרוא אמת אבסולוטית. הגדול ביותר והקטן ביותר הם אותו מספר. יש טיעון שהמס' 2 ו3 הם אותו מס' לא זהה לאותה אמירה שהם לא אותו מס' אם נטען את X נגיע למסקנה וגם אם נטען ההיפך של X ונסיע לאותה מסקנה וגם אם נטען את כל האפשרויות נגיע לאותה מסקנה סימן שזו האמת. אני רוצה לשקר ולהגיד את ההיפך הוא עדיין יגיד את אותו הדבר.
מהי אמת אבסולוטית לצורך העניין שהוא יודע משהו מסויים וגם אם הוא ירצה לשקר הוא עדיין יגיד את אותו דבר. ואם אדם מגיע לידיעה כזו הוא מבין את ההיפך ומגיע לאותו דבר, ואז נעלמת השאלה של מהי האמת. לאדם יש תפיסת מציאות מסויימת או הפוכה מי אומר שזו האמת, אולי האמת קצת שונה אבל אם הוא מגיעה לתפיסה שכל המחשבות אצלו מתאחדות, הוא חושב את אותו דבר הוא לא יכול לשאול אם המחשבה שהוא חושב זו האמת, אולי ההיפך.
אני אומר שככה וככה אז מה ההיפך אז ההיפך הוא בדיוק מה שאמרתי אם אדם גם ההיפך שמה שהוא אמר אומר אותו דבר אז הוא מגיע לאמת. הרעיון הוא להסביר לעומק האם יש לעולם תכלית או אין תכלית מצד אחד אפשר לומר יש תכלית מצד אחר אין תכלית. יכולות להיות הרבה אפשרויות והרבה דעות מנוגדות אם האדם יחקור את השורש של הדעות המנוגדות הוא יגיע לאותה מסקנה. אדם אחד אומר אין סיבה לשום דבר, השני אומר יש סיבה לכל דבר, ויש אחד שמשלב ואומר יש דברים עם סיבה ויש בלי סיבה. אם אדם ישאל למה, מה הסיבה שהאדם שהאדם הזה אומר יש סיבה מה המסיבה שהשני אומר אין סיבה ולמה השלישי אומר שיש ואין הוא יחקור ויראה כולם מסכימים על אותו דבר. הם מבוססים על אותו דבר ממש.
אחד אומר יש פיל ואחד אומר אין פיל למה הוא אמר שיש פיל ולמה השני אמר שאין פיל על מה זה מבוסס כי הכל מבוסס על הנחות יסוד ואם אדם יחקור מה הסיבה שיש פיל ומה הסיבה שאין פיל. לא יכול להיות שיש ואין זה אותו דבר. ואם אדם יחקור מה הסיבה שיש ומה הסיבה שאין הוא יגיע למסקנה ששניהם הסכימו לאותו דבר. העניין הוא שיש פרספקטיבה של המציאות, מגיעים אליה ע"י שאדם שואל את עצמו למה הדבר לא כפי שהוא. אולי כולם טועים והאמת הפוכה. אולי ככה ואולי ככה. ואם האדם ישאל את עצמו יגיע לאיזו אמת כלשהי אדם צריך לחקור עד הסוף עד שהוא יגיע. הוא ידיע לתפיסת מציאות שהכל אחד.
יש תפיסת מציאות מסויימת שאין הבדל בין יש לאין יש תפיסה מסויימת לא רק שאין הבדל בין יש לאין אין הבדל שאין הבדל בין יש הבדל לאין הבדל. אדם ייקח את כל הידיעות בעולם, וכל טיעון שיהיה כל אחד יעשה פינג פונג ויש שורש שכולם מסכימים עליו. אין הבדל בין לפני ואחרי. הכל ידיעות נפרדות במקום אחד שהדברים כולם הכל יישות אחת. זה לא שהכל אחד שאין הבדל בין להגיד שהכל אחד לבין להגיד שלא הכל אחד.
מהפרספקטיבה שהיש והאין הם אחד כולם צודקים היש והאין הם אחד. ושהאדם נמצא בפרספקטיבה הזו הוא נמצא באמת אבסולוטית. וגם לזה נמצא נקודה למחשבה. והוא מבין בדיוק את הרעיון שהכל אחד, ממילא הוא לא יכול להגיד שההיפך הוא נכון, כי גם ההיפך זה נכון. אולי לא הכל אחד זה נכון. ולכן להגיד שהכל אחד ולא הכל אחד זה דבר אחד. זה לא נתפס לגמרי בתפיסת מציאות שאין הבדל, בין להגיד שהכל אחד והכל נפרד במציאות כזאת אין היפך וגם אם תגיד שתפיסת המציאות עצמה לא נכונה זה עצמו נכון, הכל נכון. הקונספט שהכל נפרד נכון והכל נפרד גם נכון. אין הבדל בין להגיד יש אחדות לבין אין אחדות. אין לזה היפך גם הכל אחד, וגם לא הכל אחד, בתפיסה הזו גם רק הכל אחד ורק הכל נפרד ורק הכל אחד ונפרד בו זמנית.
ההבנה שיש הבדל שיש הבדל היא רק היבט מסויים, להגיד שכל המקומות נמצאים באותו מקום, וגם להגיד שהם נפרדים זה הכל אחד. אחדות הזמן והמקום, רובם מסכימים שהייתה מציאות שגם הזמן מקום נוצר, שם לפני זה הכל היה אחד. בפרספקטיבה הראשונה שהכל אחד, אין הבדל בין שום דבר לשום דבר. ואחרי ההיווצרות של העולם יש מקומות נפרדים וזמנים נפרדים. אבל אם אדם ייסתכל על שתי התפיסות בבת אחת כיישות אחת הוא יסתכל על האחדות. מה שהיה לפני היווצרות העולם קיים גם עכשיו. המקום של החדר יישאר גם אם נמלא אותו הרעיון הוא יש דרך להעלים את מרחב המקום. תיאורטית יכול להיות זמן ללא מקום, הכוח של הזמן יכול להתגבר על הכוח של המקום. וגם ההיפך. האנשים יכולים לחוות תחושה של מקום ולא תחושה של זמן. המקום והזמן הם סוג של תחושה.
המקום והזמן הם ביטוי לישות שהייתה לפני המקום הזמן והדבר שנמצא לפני המקום והזמן הוא קיים גם אחרי שיש מקום וזמן כמו שאני ממלא את המקום ואת הזמן באירועים לא העלמתי אותם המקום והזמן לא מעלימים את הדבר שממנו הם מתהווים. וזה אומר שכל מה שהיה לפני מה שהיה קיים ברגע זה ממש ללא שינוי. למרות שהעולם קיים וזמנים שונים ישויות שונות קיימת גם הפרספקטיבה של האחדות שבה שום דבר לא קיים ושהכל אחד ושני הדברים קיימים בו זמנית. שהאדם חולם חולם 2 מציאויות קיימות בו זמנית והוא נמצא מחוץ לחלום והוא ישן. ואם יש שריפה הוא יבין שיש ויתעורר. אם האדם חולם חלום ויפסיק לחלום, המציאות של החלום תפסיק להתקיים.
יכול להיות שהמציאות בתוך החלום תמשיך להתקיים ורק האדם הפסיק להיות מחובר אליה. אפשר להביא סברא שאומרת שכל המציאויות קיימות בו זמנית, כשאדם חולם חלום הוא לא יוצר את החלום המציאות כזו קיימת קרה ביקום מקביל התודעה עברה טרנסופורמציה יכול להיות שגם אתה מתעורר עדיין החלום ממשיך להתקיים. התפיסה שיש זמן ומקום והתפיסה שאין זמן ומקום קיימות בו זמנית. בדיוק כמו שתפיסה מחוץ לחלום מתקיימת עם התפיסה של החלום. אבל יש הבדל אם האדם יפסיק לחלום התפיסה של החלום תיעלם יכול להיות שהמציאות של החלום תמשיך להתקיים אלא שהאדם עצמו כרגע לא מחובר למציאות הזו.
אולי זה קורה ביקום אחר, כאן נדמה לך שהדבר לא קורה. כל המציאויות קיימות בו זמנית וגם קיימת התפיסה של האחדות שהכל אחד וקיימת התפיסה של הנפרדות והכל קיים בו זמנית. שזה אומר שהמשמעות של זה שהכל אחד והכל נפרד קיים בו זמנית כיישות אחת. ואיך הסקת שהכל אחד? הפרספקטיבות קיימות בו זמנית. כמו שכרגע קיימת המציאות שהייתה לפני גם כך קיים מה שעכשיו במציאות לפני שהיה העולם.
אם האדם יעמיק ויגיד שהן נפרדות הוא יגיד שהן אחת. הן אחת. האחדות מחייה את הנפרדות. וכו' ויש בזה עוד עניינים. בסופו של דבר הכל אחד ותפיסה זו שאין היפך ואז האדם מגיע לאמת. הוא עדיין לא תופס את תפיסת המציאות. הוא תופס שהכל אחד הוא מבין שההיפך גם נכון באותה מידה. אם יש שאלה זה אומר שלא הגעתי לכך שהגעת לאמת. אדם צריך להבין שזה רק חלק מהאמת ולא מהאמת עצמה. אי אפשר לשאול שום שאלה שהכל אחד. כל שאלה מבוססת על נפרדות כלשהי, שאחת נפרדת מהשנייה. האם זה ככה או ככה. אם הייתה אפשרות אין שאלה כל השאלות מבוססות על תפיסת הנפרדות. גם נפרדות היא חלק מהמציאות.
כאשר האדם לא נמצא באחדות ונמצא בנפרדות יש שאלות. כל הידיעות שיש בעולם הן אמת תלויה כל ההוכחות תלויות במגבלת השכל האנושי האדם מוגבל ולכן האדם מניח הנחות כלשהן מסיק מסקנות הכל מבוסס על הנחת יסוד בסיסית שהשכל צודק והאדם בשכל לא יכול להגיע לאמת אבסולוטית כי כל דבר יש לו היפך. אפילו אינסוף טיעונים עדיין כי השכל חושב שיש אינסוף הטיעונים נכונים.
יש בחירה או אין בחירה, כל דבר בעולם אם האדם יבדוק אולי ההיפך נכון, בסופו של דבר האדם יקבל הבנה שהכל אחד והוא יבין שאין הבדל בין רוצה ללא רוצה, אם האדם יחקור את העניין האדם יגיע לתפיסה שאין הבדל בין יש סיבה לאין סיבה ושאין שאלה האדם לא שואל אם הגיע לאמת כי אין אפשרות לחשוב אחרת.
050-3331-331