האם אוכל בריא באמת נותן חיים?

אנחנו רגילים לחשוב שאם נאכל אוכל בריא, נהיה בריאים, ונחיה לאורך זמן, ואם נעבוד קשה ונתפרנס יהיה לנו כסף לקנות אוכל במכולת ואם "נהיה מסודרים כלכלית אז יש לנו סיכויים לחיים איכותיים יותר"

האם זה נכון?

מסתבר שצריך לבדוק זאת. והנה אם נסתכל במציאות נגלה שיש אנשים שאוכלים אוכל בריא ובכל זאת נהיים חולים, ויש אנשים שעובדים קשה לפרנסתם ובכל זאת אין להם די כסף כדי לסיים את החודש ללא חובות וגם יש אנשים שחיים לכאורה חיים איכותיים על פי הפרוטוקול החברתי ובכל זאת משהו בתוכם מרגיש להם מת...

סימן שזה לא נכון באופן מוחלט.

כי אם זה היה נכון באופן מוחלט אזי הדבר הזה היה נכון ללא יוצא מן הכלל.

לכן, אם נחקור מה באמת מעניק חיים נגלה שהחיים אינן נובעים מפעולות יזומות שאנחנו חושבים שאנחנו עושים כדי לגרום לעצמינו לחיות.

מה בכלל חיים? חיים הם ההפך ממוות, משממון, ממצב סופני...

החיים נמצאים אם נרצה ואם לא. ויש שפע של חיים, והחיים הללו מכוסים בכל מיני מסכים ומלבושים של הסתר. כאילו יש כאן מציאות אחת שכולה מצועצעת כדי שלא נבין אותה.

והמציאות הזו קיימת בכל רגע, והמציאות הזו היא החיים האמיתיים. אך חלק מהמסכה והמסתורין של אותה מציאות, היא העובדה שאנחנו חיים כיחידות נפרדות של אני, אתה, אישתי, בעלי, הילד שלי והילד שלך

וכמובן - המחשבה ש"אני צריך לאכול כדי שאוכל לחיות"

וגם"אני צריך לעבוד כדי שואכל להרוויח כסף, כדי שואכל לקנות לחם"

אבל! בעצם כל יחידה ויחידה יחידת האני, ויחידת הכסף, ויחידת האוכל, אל אלה בעצם מציאות אחת ממש!

אלא שהמציאות הזו מסתירה את עצמה בכל מיני דברים מחוכמים שהופכים את העולם שלנו למאתגר.

ולכן, מי שאינו מודע לכך שהמציאות, אחת היא, הוא נמצא בפחדים וחרדות של "איך לגמור את החודש"?

ומה נאכל היום? ואיך נחיה אם...

אך מי שחושב לעומק יגלה שהתבוננות פנימית אל תוך תוכה של המציאות המופלאה שאנחנו חלק ממנה תעניק רוגע מוחלט לאדם כי מצד אחד זו אשליה לחשוב שמה שיעניק לנו חיים הוא האוכל או הכסף או העבודה או המטרות או שאר הדמיונות שלנו...

כי החיים ישנם, המציאות קיימת אם נרצה או לא.

אולם יחד עם זאת, בהסתכלות חיצונית על המציאות היא פועלת באופן כזה שתאלץ אותנו לפעול כביכול פעולות מסויימות שיעניקו לנו את תחושת הסיפוק מכך ש"עבדנו, קנינו אוכל, אכלנו, שבענו, ועכשיו אנחנו יכולים להמשיך לחיות"

אדם שידע את האמת, שאין כל קשר אמיתי בין החיים הפנימיים שלו לבין הפעולות שהוא חושב שהוא עושה, אדם כזה מחובר בדעתו לשורש של המציאות.

ויש בזה כמובן עומקים ורבדים אינספור.

מכל מקום, ביום שתופסת אותך החרדה לגבי "מה ילד יום" תדע שהמחשבה עצמה היא הסתר על מציאות עוצמתית שקיימת בכל רגע ורגע, והמציאות "בחרה" להתגלות אליך באמצעות לבוש החרדה. אבל, אם אתה חכם ומגלה כבר את הטכסיס ויודע שאין זה אלא תכסיס, אזי תקבל זאת ברוח טובה וממש כמו משחק, ידך תצא על העליונה, כי אתה מכיר את המשחק מבפנים.