* לחץ כאן, לצפייה בהרצאת וידאו + MP3 בנושא:

אחדות המציאות, סוד הצמצום יש מאין, אחדות ההפכים, יש ואין כאחד, מהות המציאות, אחדות הניגודים, חלק 5.

הספר להיות אלוהים, חלק ראשון עמוד 67

כול הדברים בעולם נפרדים זה מזה במקום ובזמן, כי שני המקיפים הגדולים ביותר הם המקום והזמן. כל דבר צריך מקום וזמן, וגם אם נמחק את כל הצורות, בסוף יישאר לנו חלל פנוי. אבל עדיין כל הדברים יישארו נפרדים במקום ובזמן שלהם.

אפשר באותו רגע לשים שני ספרים, אך במקומות אחרים, ויכולים באותו מקום לשים שני ספרים, אך בזמנים אחרים. ולכל זמן ומקום יש את הישות שלו. במקום הזה ובזמן הזה יכול להיות רק אחד. אבל אם כמה דברים נמצאים באותו מקום ובאותו זמן הרי שהם ישות אחת ממש.

למעשה יש שתי ישויות אין סופיות שהן המקום והזמן. ולמה הזמן אין סופי? כי אם תאמר שהזמן התחיל בנקודה כל שהיא, זה אומר, שאמרת שהיה זמן לפני נקודה כל שהיא ואחרי נקודה כל שהיא. בעצם במילה התחלה, אתה אומר לפני. זה אומר שעשית עוד היקף זמן.

כול הזמן כולו עבורי הוא כהרף עין. אך מצד התפיסה שלך, תמיד יש חווית זמן. זמן פירושו שינוי.

הזמן הוא אין סופי, למה? כי אם תגיד שהייתה לו התחלה, תתבונן פנימה ותראה שאתה חווה זמן יותר גדול. ואולי זאת חוויית שקר, ואולי זה שאתה חווה עכשיו זמן זה גם שקר, אבל תתבונן פנימה ותראה שכאשר אתה אומר, הזמן נוצר, אז אתה חווה לפני ואחרי. למעשה יש מקיף אין סופי של זמן.

כול מה שאני רוצה להראות הוא שהזמן תמיד קיים, מה ההוכחה שהזמן תמיד קיים? אתה לא יכול להוכיח שהזמן לא תמיד היה קיים. אתה גם לא יכול להוכיח שהזמן התחיל. ואם תהיה כנה עם עצמך ותסתכל פנימה, תראה שאתה אפילו לא יכול לחוות שהוא התחיל.

ואותו הדבר לגבי המקום, אי אפשר להגיד שלמקום יש סוף, ולכן המקום הוא אין סופי. אם אמרת שיש היקף למקום, למעשה אמרת שיש מעבר, כך שיש אין סוף מקום.

את הצורה אפשר להגביל, אך לא את המהות. מה זה אומר? שאת הצורה של הזמן אפשר להגביל, כמו למשל הזמן של כדור הארץ הוא מוגבל, אבל אי אפשר להגיד שהזמן מוגבל, הכוונה שמהות הזמן אינה מוגבלת. אם קיים משהו, אז הזמן חייב להיות קיים.

ומכאן שיש שני מצויים ראשונים, שזה הזמן והמקום, בתודעה שלך אתה לא יכול בלעדיהם. וזאת ההוכחה שיש שני אלוהים, והשמות שלהם זה הזמן והמקום. זאת ההוכחה שאין אלוהים, כי מצד אחד אתה אומר, שאם תגיד שיש אלוהים, אז זה שניים - זמן ומקום, ומצד שני אתה מוכיח שאם יש אלוהים אז הוא בעצם כלום, אז הוא לא קיים. ומצד נוסף אתה מבין את קדמות העולם, שהוא תמיד קיים.

מצח הנחש אומר שזה תמיד קיים, אין התחלה, זה תמיד קיים. אתה יכול להגיד שיש מהות ל"תמיד קיים", אך אתה לא יכול לסתור את זה, שזה תמיד קיים. ואם אתה שואל, מי ברא את העולם. התשובה היא, שהוא תמיד קיים.

להבין שיש אלוהים, זה להבין שזה אחד, אבל עדיין יש רצף זמן אין סופי.

בזמן ובמקום האין סופים, יכולים להתרחש אין סוף האפשרויות. יש מקום אין סופי וזמן אין סופי ובתוכו יתכנו כל האפשרויות ואתה אפשרות אחת.

לפי השכל, אם אנו מבינים שיש שני מקיפים אין סופיים, שהם הזמן והמקום, אז זאת ההוכחה למעשה שאין מצוי ראשון ויחיד.

ואם יבוא מישהו ויגיד שאין בכלל זמן ומקום, ומעולם גם לא היו. גם שאלה זאת מצריכה את קיומם של הזמן והמקום, למה? כי הנפרדות תמיד קיימת כפוטנציאל. ותמיד קיימת אפשרות לקיומו של דבר כל שהוא.

את האפשרות אי אפשר להעלים, כי אי אפשר להגיד שלא תהיה אפשרות. אולי אין עולם אבל אתה לא יכול להגיד שאין אפשרות שיהיה עולם. ואם תמיד יש פוטנציאל, אז תמיד יש אפשרות שיהיה זמן ומקום ותמיד יש אפשרות שלא יהיה זמן ומקום.

למעשה תמיד קיים הפוטנציאל של הנפרדות, ואם הפוטנציאל של הנפרדות קיים, אז תמיד יהיו קיימים זמן ומקום.

נגיד שרק אלוהים קיים. אבל בגלל שיש אפשרות שאלוהים יברא את העולם, אז הזמן והמקום תמיד קיימים. האם אלוהים יכול לברוא את העולם? כן, היה לו פוטנציאל אין סופי, ופוטנציאל אין סופי פירושו מקום וזמן.

כשאנחנו הולכים פנימה יותר, אנו רואים, ומאחר שהפוטנציאל הוא נפרדות, אז באחדות הסופית אין אפילו פוטנציאל של נפרדות. האחדות האמיתית היא לפני הפוטנציאל.

שאלה: לפי מה שאנו אומרים, הנפרדות היא מחויבת המציאות.

אליעד: יפה, זה מה שאנחנו אומרים פה, למה? כי תמיד קיימת האפשרות שיהיה קיים עולם, אפילו אם תגיד שאין, אבל האפשרות שיהיה קיים עולם, תמיד קיימת. אז זה אומר שתמיד יש שתיים. תמיד יש את היש ותמיד יש את האין.

בעיקרון אם יכול להיות זה ויכול להיות זה, אז שום דבר לא חייב שיהיה קיים. אם יכול להיות פה ספר ויכול שלא יהיה פה ספר, זה אומר שזה שיש פה ספר זה לא חייב, וזה שאין פה ספר גם לא חייב, כי אפשר לשנות.

אם היה רק אין ספר, אז לא הייתה משמעות ליש ספר, ואם רק יש ספר אז אין משמעות לאין ספר. אם יש משהו שהוא שונה מהמחויב, אז המחויב לא חייב להיות קיים.

אם אין מחויב, אז אין סיבה ראשונה, אז למה קרו דברים? זה אומר שהדברים קורים בפני עצמם.

אם אנחנו אומרים ששום דבר לא מחויב, כי לכל דבר יש את ההפך, אז אין דבר כזה מחויב. ואם אין דבר מחויב, אז אין דבר אפשרי, כי הכל אפשרי, אז אין משמעות לאפשרי, כי אפשרי זה ביחס למחויב. ואם המחויב הוא לא מחויב, אז אין דבר כזה אפשרי.

שאלה: מה זה מחויב?

אליעד: מחויב פירושו דבר שלא יכול להשתנות. מחויב פירושו דבר שתמיד חייב להיות קיים, בלי שום סיבה ובלי שום דבר שיכול לבטל אותו. אבל אין דבר כזה. למה המצוי הראשון לא מחויב? כי יכול להיות גם לא מצוי ראשון.

המצוי הראשון, לא יכול להיות ראשון, למה? כי הוא לא מחויב. כי אם אתה אומר, זה הראשון, אז למעשה יש עוד אופציה, אם הגדרת אותו אז יש לו משהו במקביל.

כשאתה אומר, זה הראשון וזה השני, זאת אומר שכשהיה רק הראשון, הייתה אופציה שיהיה גם השני. כך שכול דבר שהוא מוגדר הוא לא מחויב.

אם לדוגמא, שום דבר לא יהיה משמעותי בעיניך, אז גם אין שום דבר לא יהיה משמעותי בעיניך, אם תאבד את המשמעות, אז הכל יראה לך לא משמעותי. כי אין דבר כזה משמעות, משמעות זה ביחס למשהו.

המהות של המציאות גם היא לא מחויבת, למה? כי גם המהות של המציאות היא צורה מהלבוש שלה. המהות של המציאות היא צורה, ביחס לצורה. יש מהות ולבוש - ושתיהן צורות. ואם כן המקיף הגדול ביותר הוא לא המהות, למה? כי המהות היא לא הלבושים. ומאחר ויש שתיים אז זה לא הראשון.

וגם האחדות היא לא אין סופית, כי היא נפרדת, מהנפרדות. ומי שהגיע לאחדות ממשיך לסבול, למה? כי הוא נפרד מהנפרדות. כשאתה הצלחת להיות באחדות, בעצם הצלחת להפריד את עצמך מהנפרדות.