הרחקה של הגבר מהבית ומהילדים
אחת מהעצות המומלצות ביותר לאישה אשר מעוניינת להגדיל את השליטה שלה על הגבר, הבית, הילדים והרכוש במהלך הליכי גירושין או פירוד, הינו לדרוש את הרחקתו מהבית ומהילדים בתלונות סרק במשטרה ובבקשה לצו הגנה בבית המשפט. חיבור זה יעמוד על הכלים אשר עומדים לרשות האישה לעשות זאת, וכן נציע דרכים לצמצם את התופעה השלילית משום שהיא גורמת נזק חברתי גדול ומיותר.
הרחקה של הגבר מהבית ומהילדים
בשנים האחרונות הולכות ומתרבות תלונות של נשים כנגד גברים על אלימות פיזית או נפשית נגדן ו/או נגד הילדים. רוב הציבור כבר יודע שתלונה משכנעת של האישה במשטרה תגרום לכך שהגבר יורחק מהבית לשבעה ימים עד חודש. כאשר הגבר יוזמן לחקירה עקב תלונת האישה הוא יופתע לגלות שמתייחסים אליו כאל אשם עוד בטרם הציג את גרסתו, והיחס לא ישתנה גם אם יש לו עבר נקי ומפואר. חוקרי היחידה לטיפול באלימות במשפחה (אלמ"ב) של משטרת ישראל יעשו את עצמם מקשיבים לתגובתו של הגבר בחקירה ואפילו ירשמו אותה, אך בארשת של ממלכתיות, נוקשות ונחישות יתרה, הם יודיעו לגבר כמעט בכל מקרה שהוא מורחק מהבית לזמן קצוב. במידה והגבר נושא נשק, הוא יידרש להפקיד אותו בתחנת המשטרה, ורישיון הנשק שלו וגם תעודת היושר יעמדו בהמתנה.
האישה יכולה להתגרות בגבר וליצור פרובוקציות בכדי לגרום לו להתפרצות, להגיש תלונה על אלימות שלא היתה, להוציא דברים שקרו באירוע מסוים מהקשרם, להוסיף דברים שלא נאמרו, ולהפוך ויכוח שיגרתי בני זוג מתוחים ממשבר בזוגיות בניהם, לאירוע אלימות פלילי. התלונה יכולה להיות מוגשת עקב חולשה פנימית, קלות דעת, קבלת עצות שגויות, הסתה מגורמים חיצוניים בלתי אובייקטיבים, יצר נקם או אפילו מתוך כוונה ברורה ללחוץ על הגבר חזק במקום שלאישה יש יתרון על פניו במטרה נחושה להגיע להישגים במאבקה נגדו על השליטה בבית, בילדים וברכוש.
האישה תוכל להרחיק את הגבר מהבית גם אם תגיש בקשה לצו הגנה בבית המשפט. ראשית, יתן בית המשפט את הצו במעמד הופעת האישה בלבד ומבלי לשמוע את תגובת הגבר שיוכל להציג את גרסתו לטענות האישה רק לאחר ארבעה ימים עד שבוע מיום שהוגשה הבקשה, בדיון שני שיקבע במעמד שני הצדדים. כגודל נחישותה של האישה, ההדרכה שקיבלה, יכולת המשחק, הדמיון שיש לה והראיות שתציג, כך היא גם תוכל לשכנע את בית המשפט בדיון במעמד שני הצדדים להאריך את צו הרחקה נגד הגבר לתקופה של עד שלושה חודשים מיום הדיון.
הקלות הבלתי נסבלת שעומדת לרשות האישה להרחיק את הגבר מהבית הפכה לכלי נשק חזק מאוד בידי נשים במהלך הליכי הגירושים. לאישה ידוע שגם אם היא בודה מליבה תלונת סרק, הסיכוי שהיא תועמד לדין על כך קלוש מאוד, ובמקרה הגרוע מבחינתה הגבר לא יועמד לדין, ולכן אין לה מה להפסיד. אלא שלעיתים קורה שגם הגבר ירגיש שאין לו מה להפסיד לאחר שהוא נקלע למצוקה גדולה עקב נטילת זכויותיו הבסיסיות בחיים, ואין מי שיועיל לו בדבר.
אין לתאר את עוגמת הנפש והצער שעוברים על אדם בשעה שהוא מואשם באשמות סרק פליליות כנגד האישה או הילדים, וכל שכן כאשר הוא מורחק מהבית בעל כורחו וללא שום הצדקה. הרי ביתו של אדם משמש לו סביבת חיים טבעית, והילדים ממלאים את סביבת חייו באושר ואהבה. אין ספק שביתו של אדם וילדיו הם מבין הדברים החשובים לו בחיים, אם לא החשובים ביותר.
מעבר לפגיעה הרגשית בגבר, הרחקה מהבית עלולה לגרום לו גם לפגיעה כלכלית גדולה. לא לכל גבר יש מקום ללון חינם מחוץ לבית, וגם אם יש, אז ממש לא נעים לאדם לשהות בביתו של אדם אחר. נוסף על כך, יש גברים אשר עובדים בשירותי הביטחון, המשטרה, חברות השמירה וכד', והם לא יכלו להמשיך לעבוד ולהרוויח את משכורתם ללא נשק אישי, או תעודת יושר.
משטרת ישראל אמונה על מניעה ואכיפה של מעשים פליליים והפרות סדר. בני זוג שהם ניצים זה לזה ושניהם מגישים תלונה האחד כנגד השני מעמידים את המשטרה במצב שהיא צריכה להרחיק בניהם בכדי למנוע את התלקחות המאבק. מצד הבחירה את מי להרחיק מהבית עומד הגבר וידו על התחתונה, וזאת במיוחד כאשר יש לבני הזוג ילדים, לאור היתרון שנותן החוק לאישה במשמורת שלהם. ברור שאין להכביד על הילדים ולהוציא אותם מביתם עם האם המשמורנית, ולכן כביכול לא נשארת למשטרה ברירה, אלא להרחיק את הגבר מהבית גם אם האישה אשמה בהתהוותו של האירוע.
לבית המשפט האישה מגיעה עם בקשה כתובה ודחופה להרחיק את הגבר מהבית בטענה שביצע מעשה אלימות נגדה או אפילו אם היא חוששת לכך. היא יכולה להופיע מול השופט בסערת רגשות, ומפאת חוסר יכולתו של בית המשפט להזמין את הגבר לדיון בדיוק בזמן שהאישה מגישה את הבקשה בכדי לשמוע את גרסתו, נעתר השופט בדרך כלל לבקשת האישה במידה והוא מתרשם באופן חיצוני שיש משהו בדבריה, והוא מצווה על משטרת ישראל להודיע לגבר לאלתר על צו ההרחקה המיידי שנתן, ועל יום הדיון שיתקיים במעמד שני הצדדים.
על אף המגבלות שצוינו לעיל הרי משטרת ישראל פועלת בחוסר שוויון וצדק כלפי הגבר, והדבר נכון גם בבית המשפט אם כי במידה פחותה יותר. נוכל לומר שהמגבלות בפועל כפי שצוינו לעיל אינן מאפשרות למשטרה ולבית המשפט לפעול אחרת, ואפילו כאשר הדבר גורם בבירור לזילות המשטרה ובית המשפט בעיניי הציבור, ולפגיעה באינטרס הציבורי ומשלם המיסים אשר נאלץ לשלם על תוספת כוח אדם ועומס במשטרה ובבתי המשפט עקב ריבוי תלונות בלתי מוצדקות, שלא היו מוגשות אילו נחסמו בדרך כלשהיא. וכמובן שאין לשכוח את הפגיעה הקשה והמיותרת בגברים ובילדים.
הקמת היחידה המיוחדת במשטרה לטיפול באלימות במשפחה, והקמתו של בית המשפט לענייני משפחה, פתרו חלק גדול מדרישת המקצועיות וההבנה אשר דרושה לטיפול בענייני משפחה, אלא שהם לא פתרו את השיטה לפיה מעמדו של הגבר מול תלונות אלימות מצד האישה נחות יותר, וגברים רבים מורחקים מביתם על לא עוול בכפם. אמנם קיימים מקרים בהם משטרת ישראל ובתי המשפט אינם מרחיקים את הגבר באופן שרירותי, אולם הדבר קורה במקרים מועטים מדי ביחס להיקף התופעה.
חשוב להכיר בעובדה שהתופעה כפי שתוארה לעיל גורמת להגברת גילויי האלימות וההתעמרות של נשים כנגד גברים, והדבר מהווה פגם חברתי רע ומסוכן לאישה, לגבר לילדים ולחברה כולה. לפיכך, יש לעקור את התופעה מהשורש, ובודאי שאין לתת לה להמשיך להתפתח.
ולמרות האמור לעיל הרי שניתן לצמצם באופן משמעותי את מספר תלונות הסרק בדרך הבאה. במידה ותוגש תלונה על אלימות במשפחה, תחקור משטרת ישראל את תלונת האישה לעומק, וכשם שהמשטרה מחליטה אם להעמיד את הגבר לדין על סמך הראיות שנאספו מהשטח, כך גם תחקור את האישה על התלונה, ובמידה וימצאו ראיות שהיא הגישה תלונת סרק, תועמד האישה לדין על כך. בבית המשפט תיבחן בקשת האישה לצו הגנה במעמד שני הצדדים בדרך דומה, ואם ימצאו ראיות ברורות לכך שהאישה בודה מליבה אירוע של אלימות או חשש לאלימות מצד הגבר כלפיה, יפסוק בית המשפט לחובת האישה הוצאות משפט.
עוד חשוב לציין שבימינו ואולי יותר מבעבר, גברים מעוניינים ומתאימים יותר להחזיק במשמורת ילדים. התפיסה לפיה מקומה של האישה בבית עם הילדים, והגבר כבר יכול להסתדר מחוץ לבית בכוחות עצמו, הולכת ונמוגה בקרב ציבור אשר כולל גם נשים. לכן אין לקבל שבזכות משמורת הילדים תהיה לאישה חזקה בלתי מעורערת בבית ובילדים, וכל אשר תעשה יבולע לה בגין זאת. כאמור, החוק לא נועד לנשים בלבד, וכמובן שאין להיתפש להכללות לפיהן בכל אירוע של אלימות בין בני זוג יאמר שהגבר תמיד האשם. לפיכך יש לנהוג ביתר רגישות ופתיחות גם לתלונות של גברים על אלימות מצד נשים כלפיהם וכלפי הילדים.
כאמור, החוק אשר מאפשר למשטרת ישראל להרחיק את הגבר מהבית הוא אותו חוק אשר יכול לשמש אותם בכדי להרחיק את האישה, והדבר נכון גם בבית המשפט כאשר גבר מגיש בקשה לצו הגנה נגד האישה בעקבות מעשי אלימות נגדו או נגד הילדים. את עניין דבקות האישה למשמורת הילדים ניתן לפתור בכך שעם הרחקת האישה מהבית יקבל הגבר משמורת זמנית על הילדים אם הוא יכול ומעוניין להחזיק בהם. לכך לא צריכה להיות מניעה מיוחדת מצד המשטרה או בית המשפט כאשר לבני הזוג יש ילדים מעל גיל שש, ואפילו למטה מזה.
ועל אף האמור לעיל על הגבר לדעת שהרצון להרחיק אותו מהבית באמצעות הגשת תלונת סרק במשטרה, או בבקשה לצו הגנה דרך בית המשפט, אינם דבר שנולד ביום אחד. מדובר בתהליך אשר מתבשל לאורך זמן, וברוב המקרים ניתן לראות סימנים מוקדמים לכך. אחד הסימנים המובהקים ביותר לאפשרות שהאישה תפעל נגד הגבר בעניין האמור הינו שהאישה מתחילה לדבר אליו מגבוה ובדרך של איומים שכך וכך היא תעשה. כאן אמורה להידלק לו נורת אזהרה אדומה שאין להתעלם ממנה. עליו להתייעץ ולטפל באיומים ובפרובוקציות של האישה ברוח טובה ובדרך מושכלת, שאם לא כן הוא עלול למצוא את עצמו מחוץ לביתו כאשר הוא מתגונן על חייו ועתידו מול משטרת ישראל ובית המשפט.
אחת מהעצות המומלצות ביותר לאישה אשר מעוניינת להגדיל את השליטה שלה על הגבר, הבית, הילדים והרכוש במהלך הליכי גירושין או פירוד, הינו לדרוש את הרחקתו מהבית ומהילדים בתלונות סרק במשטרה ובבקשה לצו הגנה בבית המשפט. חיבור זה יעמוד על הכלים אשר עומדים לרשות האישה לעשות זאת, וכן נציע דרכים לצמצם את התופעה השלילית משום שהיא גורמת נזק חברתי גדול ומיותר.
הרחקה של הגבר מהבית ומהילדים
בשנים האחרונות הולכות ומתרבות תלונות של נשים כנגד גברים על אלימות פיזית או נפשית נגדן ו/או נגד הילדים. רוב הציבור כבר יודע שתלונה משכנעת של האישה במשטרה תגרום לכך שהגבר יורחק מהבית לשבעה ימים עד חודש. כאשר הגבר יוזמן לחקירה עקב תלונת האישה הוא יופתע לגלות שמתייחסים אליו כאל אשם עוד בטרם הציג את גרסתו, והיחס לא ישתנה גם אם יש לו עבר נקי ומפואר. חוקרי היחידה לטיפול באלימות במשפחה (אלמ"ב) של משטרת ישראל יעשו את עצמם מקשיבים לתגובתו של הגבר בחקירה ואפילו ירשמו אותה, אך בארשת של ממלכתיות, נוקשות ונחישות יתרה, הם יודיעו לגבר כמעט בכל מקרה שהוא מורחק מהבית לזמן קצוב. במידה והגבר נושא נשק, הוא יידרש להפקיד אותו בתחנת המשטרה, ורישיון הנשק שלו וגם תעודת היושר יעמדו בהמתנה.
האישה יכולה להתגרות בגבר וליצור פרובוקציות בכדי לגרום לו להתפרצות, להגיש תלונה על אלימות שלא היתה, להוציא דברים שקרו באירוע מסוים מהקשרם, להוסיף דברים שלא נאמרו, ולהפוך ויכוח שיגרתי בני זוג מתוחים ממשבר בזוגיות בניהם, לאירוע אלימות פלילי. התלונה יכולה להיות מוגשת עקב חולשה פנימית, קלות דעת, קבלת עצות שגויות, הסתה מגורמים חיצוניים בלתי אובייקטיבים, יצר נקם או אפילו מתוך כוונה ברורה ללחוץ על הגבר חזק במקום שלאישה יש יתרון על פניו במטרה נחושה להגיע להישגים במאבקה נגדו על השליטה בבית, בילדים וברכוש.
האישה תוכל להרחיק את הגבר מהבית גם אם תגיש בקשה לצו הגנה בבית המשפט. ראשית, יתן בית המשפט את הצו במעמד הופעת האישה בלבד ומבלי לשמוע את תגובת הגבר שיוכל להציג את גרסתו לטענות האישה רק לאחר ארבעה ימים עד שבוע מיום שהוגשה הבקשה, בדיון שני שיקבע במעמד שני הצדדים. כגודל נחישותה של האישה, ההדרכה שקיבלה, יכולת המשחק, הדמיון שיש לה והראיות שתציג, כך היא גם תוכל לשכנע את בית המשפט בדיון במעמד שני הצדדים להאריך את צו הרחקה נגד הגבר לתקופה של עד שלושה חודשים מיום הדיון.
הקלות הבלתי נסבלת שעומדת לרשות האישה להרחיק את הגבר מהבית הפכה לכלי נשק חזק מאוד בידי נשים במהלך הליכי הגירושים. לאישה ידוע שגם אם היא בודה מליבה תלונת סרק, הסיכוי שהיא תועמד לדין על כך קלוש מאוד, ובמקרה הגרוע מבחינתה הגבר לא יועמד לדין, ולכן אין לה מה להפסיד. אלא שלעיתים קורה שגם הגבר ירגיש שאין לו מה להפסיד לאחר שהוא נקלע למצוקה גדולה עקב נטילת זכויותיו הבסיסיות בחיים, ואין מי שיועיל לו בדבר.
אין לתאר את עוגמת הנפש והצער שעוברים על אדם בשעה שהוא מואשם באשמות סרק פליליות כנגד האישה או הילדים, וכל שכן כאשר הוא מורחק מהבית בעל כורחו וללא שום הצדקה. הרי ביתו של אדם משמש לו סביבת חיים טבעית, והילדים ממלאים את סביבת חייו באושר ואהבה. אין ספק שביתו של אדם וילדיו הם מבין הדברים החשובים לו בחיים, אם לא החשובים ביותר.
מעבר לפגיעה הרגשית בגבר, הרחקה מהבית עלולה לגרום לו גם לפגיעה כלכלית גדולה. לא לכל גבר יש מקום ללון חינם מחוץ לבית, וגם אם יש, אז ממש לא נעים לאדם לשהות בביתו של אדם אחר. נוסף על כך, יש גברים אשר עובדים בשירותי הביטחון, המשטרה, חברות השמירה וכד', והם לא יכלו להמשיך לעבוד ולהרוויח את משכורתם ללא נשק אישי, או תעודת יושר.
משטרת ישראל אמונה על מניעה ואכיפה של מעשים פליליים והפרות סדר. בני זוג שהם ניצים זה לזה ושניהם מגישים תלונה האחד כנגד השני מעמידים את המשטרה במצב שהיא צריכה להרחיק בניהם בכדי למנוע את התלקחות המאבק. מצד הבחירה את מי להרחיק מהבית עומד הגבר וידו על התחתונה, וזאת במיוחד כאשר יש לבני הזוג ילדים, לאור היתרון שנותן החוק לאישה במשמורת שלהם. ברור שאין להכביד על הילדים ולהוציא אותם מביתם עם האם המשמורנית, ולכן כביכול לא נשארת למשטרה ברירה, אלא להרחיק את הגבר מהבית גם אם האישה אשמה בהתהוותו של האירוע.
לבית המשפט האישה מגיעה עם בקשה כתובה ודחופה להרחיק את הגבר מהבית בטענה שביצע מעשה אלימות נגדה או אפילו אם היא חוששת לכך. היא יכולה להופיע מול השופט בסערת רגשות, ומפאת חוסר יכולתו של בית המשפט להזמין את הגבר לדיון בדיוק בזמן שהאישה מגישה את הבקשה בכדי לשמוע את גרסתו, נעתר השופט בדרך כלל לבקשת האישה במידה והוא מתרשם באופן חיצוני שיש משהו בדבריה, והוא מצווה על משטרת ישראל להודיע לגבר לאלתר על צו ההרחקה המיידי שנתן, ועל יום הדיון שיתקיים במעמד שני הצדדים.
על אף המגבלות שצוינו לעיל הרי משטרת ישראל פועלת בחוסר שוויון וצדק כלפי הגבר, והדבר נכון גם בבית המשפט אם כי במידה פחותה יותר. נוכל לומר שהמגבלות בפועל כפי שצוינו לעיל אינן מאפשרות למשטרה ולבית המשפט לפעול אחרת, ואפילו כאשר הדבר גורם בבירור לזילות המשטרה ובית המשפט בעיניי הציבור, ולפגיעה באינטרס הציבורי ומשלם המיסים אשר נאלץ לשלם על תוספת כוח אדם ועומס במשטרה ובבתי המשפט עקב ריבוי תלונות בלתי מוצדקות, שלא היו מוגשות אילו נחסמו בדרך כלשהיא. וכמובן שאין לשכוח את הפגיעה הקשה והמיותרת בגברים ובילדים.
הקמת היחידה המיוחדת במשטרה לטיפול באלימות במשפחה, והקמתו של בית המשפט לענייני משפחה, פתרו חלק גדול מדרישת המקצועיות וההבנה אשר דרושה לטיפול בענייני משפחה, אלא שהם לא פתרו את השיטה לפיה מעמדו של הגבר מול תלונות אלימות מצד האישה נחות יותר, וגברים רבים מורחקים מביתם על לא עוול בכפם. אמנם קיימים מקרים בהם משטרת ישראל ובתי המשפט אינם מרחיקים את הגבר באופן שרירותי, אולם הדבר קורה במקרים מועטים מדי ביחס להיקף התופעה.
חשוב להכיר בעובדה שהתופעה כפי שתוארה לעיל גורמת להגברת גילויי האלימות וההתעמרות של נשים כנגד גברים, והדבר מהווה פגם חברתי רע ומסוכן לאישה, לגבר לילדים ולחברה כולה. לפיכך, יש לעקור את התופעה מהשורש, ובודאי שאין לתת לה להמשיך להתפתח.
ולמרות האמור לעיל הרי שניתן לצמצם באופן משמעותי את מספר תלונות הסרק בדרך הבאה. במידה ותוגש תלונה על אלימות במשפחה, תחקור משטרת ישראל את תלונת האישה לעומק, וכשם שהמשטרה מחליטה אם להעמיד את הגבר לדין על סמך הראיות שנאספו מהשטח, כך גם תחקור את האישה על התלונה, ובמידה וימצאו ראיות שהיא הגישה תלונת סרק, תועמד האישה לדין על כך. בבית המשפט תיבחן בקשת האישה לצו הגנה במעמד שני הצדדים בדרך דומה, ואם ימצאו ראיות ברורות לכך שהאישה בודה מליבה אירוע של אלימות או חשש לאלימות מצד הגבר כלפיה, יפסוק בית המשפט לחובת האישה הוצאות משפט.
עוד חשוב לציין שבימינו ואולי יותר מבעבר, גברים מעוניינים ומתאימים יותר להחזיק במשמורת ילדים. התפיסה לפיה מקומה של האישה בבית עם הילדים, והגבר כבר יכול להסתדר מחוץ לבית בכוחות עצמו, הולכת ונמוגה בקרב ציבור אשר כולל גם נשים. לכן אין לקבל שבזכות משמורת הילדים תהיה לאישה חזקה בלתי מעורערת בבית ובילדים, וכל אשר תעשה יבולע לה בגין זאת. כאמור, החוק לא נועד לנשים בלבד, וכמובן שאין להיתפש להכללות לפיהן בכל אירוע של אלימות בין בני זוג יאמר שהגבר תמיד האשם. לפיכך יש לנהוג ביתר רגישות ופתיחות גם לתלונות של גברים על אלימות מצד נשים כלפיהם וכלפי הילדים.
כאמור, החוק אשר מאפשר למשטרת ישראל להרחיק את הגבר מהבית הוא אותו חוק אשר יכול לשמש אותם בכדי להרחיק את האישה, והדבר נכון גם בבית המשפט כאשר גבר מגיש בקשה לצו הגנה נגד האישה בעקבות מעשי אלימות נגדו או נגד הילדים. את עניין דבקות האישה למשמורת הילדים ניתן לפתור בכך שעם הרחקת האישה מהבית יקבל הגבר משמורת זמנית על הילדים אם הוא יכול ומעוניין להחזיק בהם. לכך לא צריכה להיות מניעה מיוחדת מצד המשטרה או בית המשפט כאשר לבני הזוג יש ילדים מעל גיל שש, ואפילו למטה מזה.
ועל אף האמור לעיל על הגבר לדעת שהרצון להרחיק אותו מהבית באמצעות הגשת תלונת סרק במשטרה, או בבקשה לצו הגנה דרך בית המשפט, אינם דבר שנולד ביום אחד. מדובר בתהליך אשר מתבשל לאורך זמן, וברוב המקרים ניתן לראות סימנים מוקדמים לכך. אחד הסימנים המובהקים ביותר לאפשרות שהאישה תפעל נגד הגבר בעניין האמור הינו שהאישה מתחילה לדבר אליו מגבוה ובדרך של איומים שכך וכך היא תעשה. כאן אמורה להידלק לו נורת אזהרה אדומה שאין להתעלם ממנה. עליו להתייעץ ולטפל באיומים ובפרובוקציות של האישה ברוח טובה ובדרך מושכלת, שאם לא כן הוא עלול למצוא את עצמו מחוץ לביתו כאשר הוא מתגונן על חייו ועתידו מול משטרת ישראל ובית המשפט.
מאהר
050-3331-331