צ'אקרות - קול צבעי הקשת והשקט
במאמר זה אסקור את מרכזי האנרגיה בגופינו הקרויים צ'אקרות על פי צבע ומאפיינים.
פירוש המילה צ'אקרה הינו גלגל בהודית עתיקה (סנסקרית).
ואכן מרכזי האנרגיה בגוף משולים לגלגל הנע סביב צירו בצורה ספיראלית.
הראשונה הינה הבסיס או בשם נרדף השורש. מיקומה בעצם הזנב ואיזור הפירינאום (בין פי הטבעת לאיבר המין). צבעה אדום ואכן ניתן לראות הקבלה של הצבע עם תחילת החיים וסופם. כמו מוות ולידה אשר שניהם קשורים לדם. הדם מסמל את נוזל החיים. הוויטאליות, שמחת החיים, לידה המלווה בכאב, מחזור האשה ומחזוריות החיים, וכמובן שגם מוות מסתיים בסופו של דבר באובדן של זרימת הדם וזרימת החיים.
הצבע האדום הינו בסיסי ומסתבר כי במחקרים שתשאלו בהם אנשים איזה צבע עולה להם בראש, האדום היה האסוציאציה הראשונה שעלתה.
האדום מסמל עבורינו, דם, יצרים, תשוקה, אהבה, מלחמה, כעסים ועוד. זהו צבע עז בעל נוכחות רבה ולא ניתן להתעלם ממנו.
ניתן לשייך אותו לשלושת המושגים של דם, אדם ואדמה.
הדם שמזרים את החיים באדם והאדמה שמכילה אותנו בסוף חיינו ובמהלך שנות קיומנו אנו נעזרים בה כבסיס ליציבה הליכה לעבר המטרות שלנו ושורשים של משפחה שנולדנו אליה ומשפחה שנרצה ליצור בעתיד.
ניתן לשייך את הצ'אקרה הזו גם לאות שין.
שייכות, שורשים, שלום, שלווה, שקט שמירה.
שליחותינו בעולם הזה ושיעורים שמהם אנו למדים במהלך חיינו קשורים היטב לבסיס שממנו צמחנו וחונכנו.
השנייה: הינה צ'אקרת המין והיא נמצאת באיזור אברי הרבייה הפנימיים, כשלוש אצבעות מתחת לטבור.
צבעה כתום והיא מסמלת את ההנעה וההנאה שלנו עם החיים. האם אנו זורמים עם הדברים או שמא נתקעים? הצבע הכתום הוא שילוב של אדום וצהוב. היא נמצאת בין השורש למקלעת השמש ומכאן צבעה הכתום שמורכב משני מרכזי אנרגיה. צ'אקרה זו מדברת גם על הישרדות ועמידה על שלי.
השלישית: קרויה מקלעת השמש או בלועזית סולאר פלקסוס. סולאר=שמש פלקסוס= צמה ביוונית. מיקומה בעצם בית החזה ומטה. ישנה אסכולה המשייכת אותה לאיזור הטבור עד הסטרנום (עצם בית החזה) ועל פי זאת אתייחס. צ'אקרה זו מתייחסת לאסרטיביות מול אגו, התחשבנות וכעסים אל מול רגשות צלולים של אהבה ונתינה. ניתן לראות אצל אנשי צבא ומנהיגים רמי מעלה כי אזור בית החזה נפוח ומוטה קדימה משאר חלקי הגוף וזאת משום שמקלעת השמש בולטת ומתבלטת אצלם יותר. זוהי תכונה של התבלטות ואולי אף
התבדלות מיתר הקבוצה שאלינו אנו משתייכים בצורה זו או אחרת. יש בה מן הכוחניות כאשר היא איננה באיזון.
הרביעית: זוהי הצ'אקרה של הלב. מיקומה קצת מעל מקלעת השמש, באזור בלוטת התימוס. צבעה ירוק. צבע המסמל תקווה, אמונה, צמיחה לבלוב והתחדשות. האספרנטו אשר אמורה היתה לשמש כשפה בינלאומית בחרה בצבע הירוק את סמלה שכן הוא סימל גם אז את התקווה וההתחדשות.
הלב מתייחס אל נוזל החיים שלנו הלא הוא הדם, לוויטאליות, לשמחה, לאהבה, לכאב, לצורך להרגיש ולתת את תשומת הלב לפרטים הקטנים והגדולים כאחד.
ובאמת הטבע והטבעיות פותחים את הלב דבר הגורם לנהוג ברוחב לב.
החמישית: שייכת לגרון. צבעה כחול ומיקומה בבלוטת התריס הנמצאת בגרוגרת. צ'אקרה זו מדברת על ביטוי, מילולי, רגשי ומעשי. כאשר אנו אומרים את אשר על ליבנו אז התחושה היא קלה יותר ואין משקעים של טינה הנחרתת עמוק בלב, בריאות או במעלה הגרון. אצל תינוק צ'אקרת הגרון מופעלת היטב, וזאת מאחר ודרך הפה הוא יונק, בוכה, ממלמל ויוצר כך תקשורת עם הסובבים אותו.
הגרון למעשה נמצא בצוואר שבהיפוך אותיות ייקרא גם כאוצר. ואכן לולא הצוואר שמחזיק ומחזק את החיבור בין הכתפיים לראש לא היינו יכולים לתקשר עם הסביבה
ימינה שמאלה אחורה וקדימה.
מאחר והגרון משויך לפה ולשפתיים, הרי ששפה משמעה גם קצה. זאת אומרת: עד שהדברים באים לידי ביטוי מילולי יש לשקול את המילים, לסנן ולצנן אותן. כנאמר "סוף מעשה במחשבה תחילה" או "החיים והמוות ביד הלשון". הצ'אקרות התחתונות הינן בעלות צבעים חמים ואילו העליונות שייכות לקבוצת הקרים. ככל שהאדם מתבגר כך הוא גם גובר על ייצרו ושוקל את דבריו ומילותיו.
השישית: נקראת "העין השלישית", מיקומה בשורש האף בין שתי העיניים. צבעה סגול אינדיגו. צבע זה נוצר משילוב האדום והכחול. צ'אקרת השורש (הבסיס) השייכת להישרדות וצ'אקרת הגרון אשר קשורה לביטוי חברו יחדיו ויצרו את השילוב של קיום ואינטואיציה הבאה לידי ביטוי בדגשים מעודנים ותחושות מקדימות, או חשיבה רוחנית גבוהה. מטרתה של העין השלישית הוא לחבר אותנו עם הסובבים ואף להתחבר אל הפנימיות שלנו יותר לעומק.
מאחר והעיניים שלנו בוחנות ומזהירות ברגע שנעצום אותן נחווה תחושות אחרות. והרי ידוע כי לעיוורים ישנה "ראייה" משל עצמם אשר נסמכת על יתר החושים המתחדדים עקב מגבלה זו. לא בכדי צ'אקרה זו נמצאת בשורש האף.
והרי האף מיצג את חוש הריח שבא להזהיר. "אני מריח סכנה" או "העסק מריח לא טוב" הינם ביטויים הלקוחים היטב מן המציאות היומיומית שלנו. ואכן ריח ורוח קשורים זה בזה ושייכים לתדרים המעודנים שבנו.
ואחרונה חביבה הלא היא צ'אקרת הכתר: מיקומה בכיפת הגולגולת. לעיתים גם קצת מעל קצה הקודקוד. נוגעת לא נוגעת. צבעה לבן שקוף והיא משקפת את האנרגיה הנכנסת לגופינו. אנרגיה זו מגיעה מן היקום. שמש, אוויר, חום, אור צבעים ועוד דברים נוספים אשר אנו שואבים במודע או שלא במודע מן הטבע והסביבה הקרובה חודרים אלינו דרך הכתר. היפוך אותיות של כתר יביא לנו כרת. ואכן כאשר איננו מחוברים דיינו לשייכות האלוהית או כאשר הכלי שלנו אינו נקי דיו נוצרת אז חסימה שלא מאפשרת לסליל האנרגטי הזה לעבור ישירות בתוך גופינו ונפשנו.
כמו ממסרה של צבעים המשתברים בגופינו כך האור הלבן מהקוסמוס חודר אלינו, בצורה ספיראלית נשטף בכל צ'אקרה וצובע אותה בצבעה הייחודי המתאים לה. באם אנו מחוברים לייעוד שלנו, להבנה של הסובב והטבע ואנו מקיימים יחסי גומלין מאוזנים ומאזנים עם הקיים או אז נחווה את הבריאות שבבריאה ונושפע מן השפע הרב של שיפעת ויפעת כל קשת הצבעים
סלילי וצלילי השקט.
במאמר זה אסקור את מרכזי האנרגיה בגופינו הקרויים צ'אקרות על פי צבע ומאפיינים.
פירוש המילה צ'אקרה הינו גלגל בהודית עתיקה (סנסקרית).
ואכן מרכזי האנרגיה בגוף משולים לגלגל הנע סביב צירו בצורה ספיראלית.
הראשונה הינה הבסיס או בשם נרדף השורש. מיקומה בעצם הזנב ואיזור הפירינאום (בין פי הטבעת לאיבר המין). צבעה אדום ואכן ניתן לראות הקבלה של הצבע עם תחילת החיים וסופם. כמו מוות ולידה אשר שניהם קשורים לדם. הדם מסמל את נוזל החיים. הוויטאליות, שמחת החיים, לידה המלווה בכאב, מחזור האשה ומחזוריות החיים, וכמובן שגם מוות מסתיים בסופו של דבר באובדן של זרימת הדם וזרימת החיים.
הצבע האדום הינו בסיסי ומסתבר כי במחקרים שתשאלו בהם אנשים איזה צבע עולה להם בראש, האדום היה האסוציאציה הראשונה שעלתה.
האדום מסמל עבורינו, דם, יצרים, תשוקה, אהבה, מלחמה, כעסים ועוד. זהו צבע עז בעל נוכחות רבה ולא ניתן להתעלם ממנו.
ניתן לשייך אותו לשלושת המושגים של דם, אדם ואדמה.
הדם שמזרים את החיים באדם והאדמה שמכילה אותנו בסוף חיינו ובמהלך שנות קיומנו אנו נעזרים בה כבסיס ליציבה הליכה לעבר המטרות שלנו ושורשים של משפחה שנולדנו אליה ומשפחה שנרצה ליצור בעתיד.
ניתן לשייך את הצ'אקרה הזו גם לאות שין.
שייכות, שורשים, שלום, שלווה, שקט שמירה.
שליחותינו בעולם הזה ושיעורים שמהם אנו למדים במהלך חיינו קשורים היטב לבסיס שממנו צמחנו וחונכנו.
השנייה: הינה צ'אקרת המין והיא נמצאת באיזור אברי הרבייה הפנימיים, כשלוש אצבעות מתחת לטבור.
צבעה כתום והיא מסמלת את ההנעה וההנאה שלנו עם החיים. האם אנו זורמים עם הדברים או שמא נתקעים? הצבע הכתום הוא שילוב של אדום וצהוב. היא נמצאת בין השורש למקלעת השמש ומכאן צבעה הכתום שמורכב משני מרכזי אנרגיה. צ'אקרה זו מדברת גם על הישרדות ועמידה על שלי.
השלישית: קרויה מקלעת השמש או בלועזית סולאר פלקסוס. סולאר=שמש פלקסוס= צמה ביוונית. מיקומה בעצם בית החזה ומטה. ישנה אסכולה המשייכת אותה לאיזור הטבור עד הסטרנום (עצם בית החזה) ועל פי זאת אתייחס. צ'אקרה זו מתייחסת לאסרטיביות מול אגו, התחשבנות וכעסים אל מול רגשות צלולים של אהבה ונתינה. ניתן לראות אצל אנשי צבא ומנהיגים רמי מעלה כי אזור בית החזה נפוח ומוטה קדימה משאר חלקי הגוף וזאת משום שמקלעת השמש בולטת ומתבלטת אצלם יותר. זוהי תכונה של התבלטות ואולי אף
התבדלות מיתר הקבוצה שאלינו אנו משתייכים בצורה זו או אחרת. יש בה מן הכוחניות כאשר היא איננה באיזון.
הרביעית: זוהי הצ'אקרה של הלב. מיקומה קצת מעל מקלעת השמש, באזור בלוטת התימוס. צבעה ירוק. צבע המסמל תקווה, אמונה, צמיחה לבלוב והתחדשות. האספרנטו אשר אמורה היתה לשמש כשפה בינלאומית בחרה בצבע הירוק את סמלה שכן הוא סימל גם אז את התקווה וההתחדשות.
הלב מתייחס אל נוזל החיים שלנו הלא הוא הדם, לוויטאליות, לשמחה, לאהבה, לכאב, לצורך להרגיש ולתת את תשומת הלב לפרטים הקטנים והגדולים כאחד.
ובאמת הטבע והטבעיות פותחים את הלב דבר הגורם לנהוג ברוחב לב.
החמישית: שייכת לגרון. צבעה כחול ומיקומה בבלוטת התריס הנמצאת בגרוגרת. צ'אקרה זו מדברת על ביטוי, מילולי, רגשי ומעשי. כאשר אנו אומרים את אשר על ליבנו אז התחושה היא קלה יותר ואין משקעים של טינה הנחרתת עמוק בלב, בריאות או במעלה הגרון. אצל תינוק צ'אקרת הגרון מופעלת היטב, וזאת מאחר ודרך הפה הוא יונק, בוכה, ממלמל ויוצר כך תקשורת עם הסובבים אותו.
הגרון למעשה נמצא בצוואר שבהיפוך אותיות ייקרא גם כאוצר. ואכן לולא הצוואר שמחזיק ומחזק את החיבור בין הכתפיים לראש לא היינו יכולים לתקשר עם הסביבה
ימינה שמאלה אחורה וקדימה.
מאחר והגרון משויך לפה ולשפתיים, הרי ששפה משמעה גם קצה. זאת אומרת: עד שהדברים באים לידי ביטוי מילולי יש לשקול את המילים, לסנן ולצנן אותן. כנאמר "סוף מעשה במחשבה תחילה" או "החיים והמוות ביד הלשון". הצ'אקרות התחתונות הינן בעלות צבעים חמים ואילו העליונות שייכות לקבוצת הקרים. ככל שהאדם מתבגר כך הוא גם גובר על ייצרו ושוקל את דבריו ומילותיו.
השישית: נקראת "העין השלישית", מיקומה בשורש האף בין שתי העיניים. צבעה סגול אינדיגו. צבע זה נוצר משילוב האדום והכחול. צ'אקרת השורש (הבסיס) השייכת להישרדות וצ'אקרת הגרון אשר קשורה לביטוי חברו יחדיו ויצרו את השילוב של קיום ואינטואיציה הבאה לידי ביטוי בדגשים מעודנים ותחושות מקדימות, או חשיבה רוחנית גבוהה. מטרתה של העין השלישית הוא לחבר אותנו עם הסובבים ואף להתחבר אל הפנימיות שלנו יותר לעומק.
מאחר והעיניים שלנו בוחנות ומזהירות ברגע שנעצום אותן נחווה תחושות אחרות. והרי ידוע כי לעיוורים ישנה "ראייה" משל עצמם אשר נסמכת על יתר החושים המתחדדים עקב מגבלה זו. לא בכדי צ'אקרה זו נמצאת בשורש האף.
והרי האף מיצג את חוש הריח שבא להזהיר. "אני מריח סכנה" או "העסק מריח לא טוב" הינם ביטויים הלקוחים היטב מן המציאות היומיומית שלנו. ואכן ריח ורוח קשורים זה בזה ושייכים לתדרים המעודנים שבנו.
ואחרונה חביבה הלא היא צ'אקרת הכתר: מיקומה בכיפת הגולגולת. לעיתים גם קצת מעל קצה הקודקוד. נוגעת לא נוגעת. צבעה לבן שקוף והיא משקפת את האנרגיה הנכנסת לגופינו. אנרגיה זו מגיעה מן היקום. שמש, אוויר, חום, אור צבעים ועוד דברים נוספים אשר אנו שואבים במודע או שלא במודע מן הטבע והסביבה הקרובה חודרים אלינו דרך הכתר. היפוך אותיות של כתר יביא לנו כרת. ואכן כאשר איננו מחוברים דיינו לשייכות האלוהית או כאשר הכלי שלנו אינו נקי דיו נוצרת אז חסימה שלא מאפשרת לסליל האנרגטי הזה לעבור ישירות בתוך גופינו ונפשנו.
כמו ממסרה של צבעים המשתברים בגופינו כך האור הלבן מהקוסמוס חודר אלינו, בצורה ספיראלית נשטף בכל צ'אקרה וצובע אותה בצבעה הייחודי המתאים לה. באם אנו מחוברים לייעוד שלנו, להבנה של הסובב והטבע ואנו מקיימים יחסי גומלין מאוזנים ומאזנים עם הקיים או אז נחווה את הבריאות שבבריאה ונושפע מן השפע הרב של שיפעת ויפעת כל קשת הצבעים
סלילי וצלילי השקט.
050-3331-331