בעידן השפע של העולם המערבי נוצרות "תופעות לוואי" על בסיס חברתי ואישי שאינן מיטיבות עימנו.

אחת מהתופעות הללו נקראת הפרעות אכילה. ניתן לסווג את הפרעות האכילה לשתיים: האחת בולימיה והשנייה אנורקסיה. בעוד שהבולימיה זהו בולמוס של אכילת יתר, לעיתים מלווה בהקאה והלקאה עצמית

שלאחר מעשה, הרי שהאנורקסיה מצביעה על הרעבה עצמית ואובדן תיאבון עד כדי מוות.

ישנם מקרים לא מעטים בהם האנורקסיה מתערבבת עם הבולימיה כך שהגבול הוא דק ומטושטש.

כך או אחרת מדובר בהפרעת אכילה הנוצרת מדפוס התנהגות, חשיבה, מבנה אישיות ודימוי עצמי נמוך.

ובאמת כאשר רוצים לערוך בדק בית מקיף ולטפל בהפרעות האכילה לא כ"כ חשובה הידיעה מה וכמה אוכלים כי אם למה. הלמה בא ללמדנו את שורש הבעיה האמיתית. וכל עוד לא פתרנו וירדנו לפשרה, לא נוכל להתקדם עם התהליך של הריפוי. הרעבה עצמית זהו כלי נשק המעורר תשומת לב רבה ויש בו אמירה חברתית.

בעוד שאנו מקבלים מסרים כפולים בפרסומות של המדיה האלקטרונית והכתובה כי רזה זה יפה מחד, אך מייד אח"כ עולה על המרקע פרסומת למזון מהיר או דברי מתיקה מאידך, נוצרת אי בהירות לגבי איך אנו אמורים להראות ולהיות.

הרי ברי וידוע לכל כי מזון זהו אמצעי קיום. אך לעיתים במקום שאנו נשלוט על צורך קיומי זה, הצורך שולט בנו ע"י דחפים מוסווים.

מזון משמש לנו נחמה ופורקן. הקשר בין הזנה והגנה מאד מקושר עבורנו ולמעשה מתחיל עוד מתקופת הינקות. השלב האוראלי שבו התינוק מביע עצמו באמצעות הפה. ההנקה קשורה גם להענקה ותחושת שייכות ביטחון וחום אנושי ורגשי. ילדים רבים יודעים שאם יתנהגו יפה יקבלו פרס של ממתק ולכן כדאי להיות טובים ולקבל דבר מתיקה.

כמו כן הביטוי "ילד טוב משאיר צלחת ריקה" תואם את תסמונת האיש הבוגר אשר נשאר עדיין בשלב הילדותי שבו הוא אמור לרצות אחרים וחלק מתפישת עולמו זה גם לבלוע ולספוג את מה שאחרים משאירים אחריהם. כך שלמעשה ההשמנה מהווה פועל יוצא של סובלימציה. אנשים רבים אשר מפסיקים לעשן מתחילים באכילת יתר וזאת מאחר והם לא עבדו ולא עיבדו את סוגיית הלמה.

הלמה אני מעשן או למה אני אוכל יתר על המידה, לפעמים יותר מפחיד ומאיים מאשר להתמודד עם בריאות לקויה או בידוד חברתי.

דימוי עצמי נמוך נובע לא אחת מטראומות מיניות או מהציפיות של החברה שבה אנו חיים. בגדי הדור החדש מאד חושפניים ונותנים תחושה שרק לרזות מותר להתלבש אופנתי. גיבורי התרבות שעל המרקע מהווים דוגמא ומופת בעיקר בזכות הרזון שנשקף מהם. ומאחר ובגיל העשרה דימוי הגוף תופש מקום חשוב ביותר, זהו חתך גילאים המהווה קהל יעד לפרסומות אשר משדרות ללא הרף אלימות, מיניות ורזון יתר.

ישנן בנות אשר חוו טראומות מיניות או ניסיון תקיפה מינית ובחרו להתנתק מן הדימוי של להיות אישה בשלה ובוגרת ע"י כך שמנעו מעצמן את הגדילה וההתפתחות דרך האנורקסיה.

לעומתן ישנו זן אחר של בנות אשר בעקבות חוויה טראומטית זו הפכו לשמנות יתר על המידה וזאת מאחר והשומן מהווה עבורן מפלט ומגן. כך הן פחות מושכות ובאם הן לא מושכות, אזי מבחינת תת המודע שלהן, הרי הן מוגנות מפני התקפות חוזרות. להיות יפה זה מאיים ולכן עדיף להיות במצב של מגננה. פחות בולטת ומושכת תשומת לב. הבולטות תראה ע"י הנוכחות של הגוף אך לא מעבר לכך. ובעצם אולי בעצם הנוכחות המלאה היא תרגיש גם חזקה יותר להתמודד עם התוקפים.

במאמר זה הבעתי והבאתי רק את קצה קצהו של הקרחון. חשוב מאד לברר ולבדוק את כל השתלשלות המצבים שאליהם אנשים נקלעו שלא בטובתם. ברגע שעושים חריש עמוק ויסודי ניתן להשתחרר ולקלף את הקליפות הרבות שנצברו במהלך השנים. אותם דפוסי התנהגות וחשיבה אשר ניהלו אותנו במקום שאנחנו ננהל אותם. באם נשכיל להבין זאת הרי שיצאנו נשכרים מכל הטיפול.

הדרכים בהן ניתן לטפל הן רבות ומגוונות החל מטיפול פיסי של מגע כדוגמת עיסוי, רפלקסולוגיה, שיאצו וכו'... עבור לרפואת תדרים המשויכת להילינג, תמציות פרחי באך וקריסטלים ועד שיחות נפש עם פסיכולוג או כל תראפיסט אחר המוסמך לכך.

מילת המפתח היא מודעות ורצון טוב ליצור שינוי למצב טוב יותר.

והרי כשיש רצון נוצר צינור היוצר יצירה חדשה בחיינו.